וישלח-מהו יסוד וסוד קיומינו?

ה' ברא עולם שיוצרו לא נראה לעיני הנבראים ועבודתנו לאורך כל הדרך לעשות מעשים טובים, למלא אחר ציווי ה', לגלות את מטרת הבריאה ולגלות את הטוב הצפון בעולם. כל אדם בר דעת אינו עושה דברים ללא מטרה ותכלית, וכן בבריאת העולם יש לבורא מטרה ותכלית. למרות שהיוצר נעלם מעינינו הגשמיות אנו לא יכולים להתעלם ממנו וצריכים ללמוד ולהבין מהי המטרה שלשמה נבראנו. יתרה מזאת, גם כשנתבונן בדברים השליליים הסובבים אותנו נדע לדלות מתוכם את החיוב העומד מאחוריהם.

וירוס הקורונה שממאן לעזוב אותנו מייצר גם דברים חיוביים. לדוגמא, קשר ההמונים הדיגיטלי שיישאר עמנו גם בימים טובים יותר, אך גם לוקחת אותנו למקום נוסף, לגלות פעם נוספת כיצד בקלות אפשר להביט על העולם ולא לראות את המציאות האמיתית, כיצד בעלי עניין יכולים להציג בפנינו מצגת מעוותת.

מידי יום הכותרות מציגות את נתוני הקורונה, הציבור אינו יודע לקרוא נתונים ולהבין את המציאות המוצגת. לדוגמא, הכותרות זעקו שהתחלואה מזנקת והיא למעלה מאלף איש ליום אך שכחו להדגיש מה הייתה כמות הבדיקות באותו היום ובעצם שהאחוז המאומתים ירד כי מספר הבדיקות זינק. או שמציגים לנו שאחוז המאומתים ירד אך שוכחים להדגיש לנו שהפרסום הרחב גורם לאנשים רבים ללא תסמינים ללכת להיבדק ולהוריד את אחוז המאומתים בבדיקות למרות שבמציאות ייתכן שמספר הנדבקים עלה.

בעולם הגשמי אנו רואים דברים רבים בעיניים אך אין לנו את היכולת מחוסר ידע לראות טוב ונכון. ישנם מאכלים הערבים לחיך ואנו מאוד נהנים לאכול אותם למרות שהם מזיקים לגוף ,כי אין לנו היכולת לראות את הנזק העתידי שהם יוצרים לגוף.

איך נלחמים כנגד הקורונה מבלי "לשפוך המים עם התינוק", מבלי ליצור סגרים המרסקים את הכלכלה? בינתיים, אין בעולם  תשובה מוחלטת להתמודדות עם הוירוס אלא  ניצחונות זמניים כאשר גל הולך וגל בא. כולם מחכים לחיסון, מיליארדים מושקעים בו ואין איש יודע האם במבחן המציאות הרחב הוא ייתן מענה לטווח ארוך והאם לא יתגלו סוגים חדשים שהחיסון לא יכסה אותם.

בואו ונוציא מהאינטרסול את תוכנית הבריאה ותוכנית הפעלה של העולם ונבין כיצד עלינו להתמודד עם המציאות המורכבת. כתוב בזוהר הקדוש – ה' הסתכל בתורה וברא את העולם. אנחנו נסתכל בתורה ונלמד להנהיג את העולם כראוי.

בפרשתנו, פרשת וישלח,אנו למדים מיעקב אבינו, שכל חייו התמודד עם אתגרים מורכבים, כיצד להתמודד. בפרשה הקודמת יעקב מגיע לחרן ולפניו ישנם שני קשיים מרכזיים. האחד – התמודדות היומיומית מול מעשה המרמה של  לבן, והשני – עשיו אחיו הנמצא בעורף ומחכה לרגע שבו יוכל לנקום ביעקב על גניבת הברכות.

יעקב אינו מפזר את כוחותיו, אינו מתמודד עם כל קשייו בבת אחת, אלא שוכח מעשו ומשקיע את כל כוחותיו מול לבן. לאחר שמנצח ומצליח להקים משפחה לתפארת וצובר ממון רב [שלא על חשבון הזולת], מוצא את הזמן להתמודד מול עשיו ומשקיע שם את כל הכוחות .

יעקב מתכונן לשלשה דברים, מכין דורון על מנת לפייסו, במקביל מתכונן למלחמה על מנת להבהיר לו שכדאי לו לבחור בדרך הפיוס, יחד עם זאת אינו שוכח שהיכולות הפיזיים אינם נותנים פתרון מלא וצריך להתפלל לבקש ולבטוח בה' להצלחת המשימה. אכן זה מה שהיה במקרה של יעקב – לפחות כלפי חוץ – כל העולם ראה את הניצחון של יעקב,  בנשיקה המתוקשרת עם עשיו.

כבימים ההם כן בזמן הזה אנו במלחמה עולמית מול הוירוס, אנו במלחמה מול האומות העומדים עלינו לכלותינו . עלינו להשתמש עם כל הכלים הגשמיים, לפתח חיסונים להכות באויב בבטן הרכה ולזכור שהתפילה היא יסוד קיומי. הוירוס יכול לפתח זנים העמידים מפני החיסונים, האויב יכול לפגע בנו עם הנשק העצום הנמצא ברשותו. תוכנית ההפעלה של העולם בקיום התורה, המצוות ובתפילה לבורא שידאג לנו לעולם מתוקן, תאיר את הטוב הנעלם בעולם ותיפתח לנו העיניים לראות גם את הטוב הצפון במציאות שנראית שלילית.

היא תעניק מענה מושלם לכל החלאים עד להגעה לגאולה בקרוב והטוב המוחלט ישלוט בעולם.

שבוע תולדות – להמשיך את האור

בבריאת העולם ה' הבדיל בין האור לבין החושך כאשר החושך קדם לאור. גם במסגרת הזמן לפי הלוח העברי מידי יום החושך קודם לאור. בואו נתבונן מהו תפקיד החושך בחיינו?

בחיים, יש אנשים המרגישים חשוכים, יש הרואים באנשים שסובבים אותם אנשים חשוכים ויש המרגישים זמנים חשוכים. מהו החושך הזה ומהו לעומתו האור?

השבוע ביום שלישי חל ראש חודש כסלו, ראש חודש מציין את מולד הלבנה מחדש לאחר שנעלמה מאיתנו בסוף החודש. כאשר נצא בליל ראש חודש אל הרחוב שתאורת הרחוב אינה דולקת נמצא עצמנו ברחוב חשוך, אך כאשר נתבונן על מולד הירח ונבין שהרחוב מידי לילה יהיה מואר יותר מאור הלבנה שנולדה מחדש וגדלה מידי יום, נחיה עם החושך שברחוב ונרגיש את אור המחר הנסתר בתוך הירח. נכון שאור הלבנה בהמשך החודש גם יתמעט וחוזר חלילה… אך בגאולה הקרובה כתוב שאור הלבנה יהיה כאור החמה.

בפרשת השבוע "תולדות" אנו למדים על יחס ההורים לבנם עשיו. בעוד שרבקה מנסה לדאוג שיעקב – ממשיך דרך האבות – יקבל את כל הברכות, יצחק אוהב את בנו עשיו ככתוב "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו, כִּי צַיִדבְּפִיו, וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב". עשיו – בניגוד לישמעאל – היה יהודי לכל דבר אך בגלל התנהגותו השלילית הוגדר "ישראל מומר". יצחק ורבקה שניהם ראו את החושך מול העיניים – את עשיו הרשע – אך יצחק הכיר באור הטמון בעשיו, את שורשו הגבוה ולכן אהבו ורצה לברכו על מנת שהחושך – הרוע – יתבטל על ידי גילוי האור הגדול הטמון בו. גם רבקה ידעה שאכן טמון בו אור גבוה אך ידעה שכל זמן שגופו קיים הוא ימשיך להחשיך על מקורו.

חודש כסלו הוא חודש של אור,בו אנו מרבים באור על ידי הדלקת נרות החנוכה שמצוותה היא דווקא לאחר צאת הכוכבים, לאחר שהשמש שוקעת והחושך מכסה הארץ. בהתבוננות על הנס הגדול שקרה, נראה שגם שם היוונים רצו להחשיך את העם היהודי עם תרבות הגשם של העם היווני ולכן ניסו לפגוע רק ברוחניות והקדושה של עמינו וטימאו את השמן ולא השמידו אותו והוא הנס הגשמי שפח שמן טהור בעצם ציין את האור הרוחני.

בחודש כסלו גם נולדה  חסידות חב"ד, י"ט כסלו הוא היום שבו מייסד חסידות חב"ד  רבי שניאור זלמן יצא ממאסר באשמת הפצת היהדות והחסידות והוא נקבע לראש השנה של החסידות. החסידות גם היא באה להאיר את העולם שהיה חשוך!  בגזירות נוראיות  נגד היהודים, אך גם את האדם שהיה חשוך מחוסר ההבנה לדעת לצעוד בבטחה במסלול המואר של החיים ולא להיות חשוך על ידי היצר הרע היוצר מצג שווא והופך את היוצרות ומציג את העולם הרוחני של היהודי כחושך ואת עולמו הגשמי עם כל הנאותיו כאור.

מידי בוקר אנו מברכים "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ", ה' בורא את שניהם ושניהם אמורים להיות הכלים שעימם נפעל בעולם. נכון שבשלב  הראשון עלינו להיות בצד האור, לבודד את החושך ולהבין מהו אור ומהו חושך. אין זה סוד שבמציאות של עם ישראל היום כל קבוצה טוענת שהקבוצה השנייה חשוכה. אך יש לדעת שמטרת בריאת החושך היא להעצים את האור.

האור נמצא בצד היצר הטוב, האור נמצא בצד הנפש האלוקית, האור מתגלה באהבה רבה ובשפע הרב שה' מעניק לנו בחיים, בבריאות, בפרנסה, בצאצאים בריאים. כמו כן האור מתגלה באהבה הרבה שאנו מעניקים לו על ידי מילוי רצונותיו בקיום התורה והמצוות, בעזרה לבניו האחרים, בנתינה שלנו בדיוק כמו שהוא נותן.

זה עתה הסתיים הכינוס הבינלאומי השנתי של שליחי חב"ד, שליחים שתפקידם להאיר נקודות חשוכות בעולם, לראות כיצחק את בניו של ה', לראות את האור והטוב הצפון בהם ולדאוג לגשמיות והרוחניות שלהם גם בנקודות הנידחות ביותר בעולם. הרבי שלח אותם גם ליהודים ששכחו את יהדותם.

להאיר את העולם עם חנוכיות ענק המציתות את נר ה' נשמת אדם, להאיר בהענקת אהבה בלתי מוגבלת לאחינו. כאשר האור מאיר מתוך החושך, האור הוא הרבה יותר עוצמתי!

שבוע חיי שרה – למלאות את החיים

על אברהם אבינו נאמר "ואברהם זקן בא בימים", המילה זק"ן ראשי תיבות "זה קנה חכמה", אברהם צבר חכמה רבה בחייו אך בנוסף היה "בא בימים". כלומר, לאדם אין שליטה על מספר ימי חייו גם אם נשתדל כל ימינו לאכול מאכלים בריאים ולהתעמל, ביום שבו נסיים את תפקידנו בעולם נעבור לעולם שכולו טוב. אך בא בימים הוא אדם שמגיע עם כל הימים, שלא מבלה ושורף את ימיו, אלא ממלאם במעשים טובים ורצון השם.

חז"ל אומרים שזקני תלמידי חכמים דואגים לחדד כל הזמן את מוחם ע"י לימוד ולכן ככל שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם, לעומת זקני עמי הארץ שלא בורכו בתרבות של לימוד וחידוד – והתוצאות בהתאם.

מהרגע שאדם נולד עד שהוא "מחזיר ציוד", משימתו היא להפוך את העולם מעולם השקר, המעלים על האמת המסתתרת בו, לעולם האמת המתגלה על ידי האדם שעובד לפי הנחיות הבורא  ומשתדל לבצע את מטרות קיום העולם.

העולם נברא באופן שהאדם יכול לפרש בצורה מעוותת את המציאות, כי כך נח לו. בתורה יש מצוות "צער בעלי חיים", שאסור לפגוע בבעלי חיים כדוגמת התעללות בתחרויות מלחמת שוורים וכדומה, אך מטרת כל הבריאה לשרת את האדם שתפקידו לשרת את ה'. בעלי החיים נבראו לשרת את האדם ולכן אין זה צער בעלי חיים שהסוס מושך את העגלה או שהשור מושך את המחרשה, כי זוהי מטרת בריאתם. לשחוט בעלי חיים כשרים ולאוכלם אין זה צער בעלי חיים כי לשם כך הם נולדו, דווקא כאשר יהודי שוחט ואוכל את הבהמה ומכוח המאכל הוא מקבל כוח למלא  את ייעודו, בשר הבהמה נהיה חלק מבשרו והיא עולה למקום חשוב יותר, מבשר בהמה לבשר אדם בחיר הנבראים.

הדוגמא הטובה "לחשוב שקר ולראות אמת" זהו הג'ונגל! שבו אנו רואים בעלי חיים חזקים טורפים בעלי חיים חלשים. על פניו, נראה אי סדר ואי צדק… אך לא כן הדבר. הג'ונגל הוא מקום מסודר שבו כל בעל חיים גומר את חייו בתאריך שנקבע לו והשליח שמבצע זאת הוא הבעל חי שמקבל עוד חיים מבשר שטרם רגע קודם. גם מלך החיות מת יום אחד ורבים נהנים מבשרו.

וכך ההתייחסות שלנו לאומות העולם, לרצונם והתנהגותם. הרבי מליובאוויטש התבטא פעמים רבות שהאו"ם מייצג את עולם השקר. אנו רואים שם איך באופן אוטומטי מרימים את היד כנגד עם ישראל. אך יהודי יכול להחדיר גם לשם את האמת על ידי עמידה זקופה והקראת הכתוב בתנ"ך שבו גם האומות מאמינות שאנו יושבים בארץ ישראל בזכות ולא בחסד.

אנחנו, בני אברהם, מאמינים בני מאמינים ואם נעביר את האמונה שלנו לאומות העולם במיוחד לארצות הברית שהרבי הגדיר אותה מלכות של חסד. אמונה שתתבטא בעמידה תקיפה ולא בגרירת רגליים. עמדה זו אינה שייכת למפלגה זו או אחרת בארץ ישראל, אלא לכל מפלגת העם היהודי. לכן, גם אם על פניו קל יותר לעבוד עם ממשל מסוים. אם נאמין בצדקת דרכינו נוכל לעמוד על דעתנו ואיש לא יכפה אותנו לעשות דברים הפוגעים בנו שאנו לא מאמינים בצדקתם.

פרשת השבוע נקראת "חיי שרה" אך עוסקת בעיקר בפטירתה, היא  נקראת חיי שרה מפני שעקרונות חייה נשמרו לאחר פטירתה. החיים האמיתיים הם חיים נצחיים שיכולים להיות רק בעת שמחוברים לה', ככתוב "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". אנו רואים זאת מיד אחרי פטירתה בחתונת יצחק ורבקה שהמשיכו את דרך האם שרה. עקרונות החיים של אבות האומה היא האמונה בבורא עולם ובמצוותיו, והן יוצרות לנו היום את חיי האמת בעולם השקר.

האיחול האמיתי בגיל השלישי להיות כאברהם אבינו שבא עם עשייה שהייתה חרוטה בליבו ומוחו ובעיקר בנשמתו ולא עם חרטות על מעשים שגרמו לנו לעונג גשמי בזמן עשייתם אך לא הולכים עמם לשום מקום.

וירא – בואו ונלמד מאברהם אבינו היכן להשקיע

                                

כאשר שואלים אדם: "כמה כסף אתה מוכן להשקיע?" התשובה תהיה: "תלוי במה? בהשקעה שבוודאות תניב רווחים – בהחלט אשמח להשקיע". זה אומר שבכל דבר שאדם רואה פוטנציאל לרווח עתידי הוא מוכן להשקיע וככל שהרווח יהיה גדול יותר כך הרצון להשקיע וגובה ההשקעה יגדל.

השבוע, שמחו הורי כיתות א-ד לשלוח את ילדיהם לבתי הספר. הורים רבים שנשאלו מה כל כך משמח אתכם בחזרת הילדים למסגרת החינוכית? ענו כי סוף כל סוף יוכלו לצאת לעבודה בצורה מסודרת. האם הסיבה העיקרית של שליחת הילדים לבתי הספר הוא שמרטף מסודר?

העמקה בפרשיות השבוע תביא אותנו אל הסיבה העיקרית שאמורה לשמח אותנו לכך ולחשוב כיצד צריכה להראות המסגרת הלימודית.

בתחילת פרשתנו, פרשת וירא, אברהם אבינו מכניס אורחים, גם מיד לאחר מילתו בגיל תשעים ושבע הוא לא יצא לבית החלמה אלא המתין לאורחים. כאשר הגיעו, אברהם דאג לכל מחסורם ואף שיתף במצווה זו את נערו – ישמעאל, שייקח הבקר, זאת כדי לחנכו למצוות כדברי המדרש.

בפרשה הקודמת – לך לך, אברהם נמצא בשיא כוחו! הוא זכה לעושר ולשֵם שה' הבטיח לו וזכה לנצח ארבעה מלכים. לאחר כל מתנות אלו, הוא אומר לה': "לא שווה לי כלום… , ה' אלוקים מה תיתן לי ואני הולך ערירי"? ללא ילדים – אין לי כלום…

הרבי מליובאוויטש מגלה לנו את המסר האדיר שיש בדרישתו של אברהם. כל אדם מתפלל להצלחה בעניינים שיש לו בהם להט וחיות. יש אנשים שפיתוח והרחבת עסקים עומד בראש מעייניהם ויש שחפצים בהפצת אמונתם ותורתם – האידיאלים שלהם – בכל העולם וכדו'. הצלחה להשיג את רצונם גורם להם לחוש עונג רב, כי אז השיגו את הרעיון המרכזי ותכלית חייהם.

אברהם אבינו אומר שללא ילדים אין ערך לשאר הישגיו וכמה גדולים שיהיו, הם רק יהיו חצי מההצלחה. רק כאשר אדם יֵדע שכל הישגיו ימשיכו לשרוד ואף יתפתחו על ידי ילדיו, רק אז יגיע אל פסגת האושר. ומדוע?

כי זו הדרך שמעשיו יונצחו לדורות הבאים ולא רק על ידי הקמת בניינים או אנדרטאות שיותקנו בכיכרות בעקבות תרומתו למען הקהילה או מעזבונו הרב, אלא על ידי גופי הנצחה מהלכים, שהם צאצאיו הממשיכים בדרכו.

אכן, בפרשתנו, משאלת ליבו התקיימה והוא זכה לבן הממשיך דרכו. לידת בן הוא דבר מאוד משמח, אך יש צורך בהשקעה רבה על מנת להגיע לתוצאה הרצויה, לרוות נחת מהתנהגותו. ההשקעה הגדולה בחינוך נעשית בעיקר על ידי הדוגמא האישית. אברהם עומד בהצלחה בעשרה ניסיונות. הוא מנחיל לדורות הבאים את מה שהוא עושה, כי כידוע חינוך הילדים הוא לא שאומרים לילדים מה לעשות אלא בעיקר דוגמה אישית מההורים.

אנו רואים את החינוך הטוב שקיבל יצחק. כיצד אברהם זוכה שבנו יעמוד בניסיון העקדה, כאשר צֻוה להעלות לעולה את יצחק? יצחק, כאברהם, הלך בשמחה למלא את רצון ה' בצורה מוחלטת גם שידע שהוא מוסר את נפשו.

לא לחינם התואר שנשאר מדור המייסדים של העם העברי נקרא "אבותינו" שאותו אנו מזכירים שלוש פעמים בכל יום בתפילות. כי אברהם אבינו הצליח להנחיל לצאצאיו את כל הדברים שהוא האמין בהם.

אכן כמה אנו משקיעים היום בדור העתיד וכמה בקריירה האישית? מה חשוב יותר, התקדמות בעבודה או קידום הילדים? השטח משדר תשובה שהקריירה חשובה יותר, את הילדים אפשר להשאיר במעון או בצהרון עד 5 אחר הצהריים ולאחר מכן משקיעים זמן להאכילם ולהרדימם. וכשההורים מתבגרים הילדים שולחים אותם למעון בית אבות…

השקעה המניבה הטובה ביותר בחיים היא השקעה במשאב שנקרא "דור העתיד", זו הקריירה האמיתית של החיים. למוסדות החינוך אנו שולחים את ילדינו על מנת שיִקנו חכמה ודעת ויִצקו את היסודות לדור הבא על מנת לשמר את דרכו של אברהם שדאג במעשיו לדאוג לעולם מתוקן ומוסרי יותר בדרך המוסר האמיתי – דרך ה'. אך אסור לשכוח שהחינוך מתחיל ונגמר בבית.

הלוואי שנזכה להיות מהמשקיעים. בהצלחה!

לך-לך – מיהו אדם ריאלי?

בפרשה הקודמת קראנו על אודות אנשים חושבים שהחליטו ליצור אחדות, אך בחוסר היכולת שלהם להסתכל על כל המכלול, השאירו את הגורם המאחד המרכזי בחוץ וגרמו לפילוג הגדול עד שנקראו דור הפלגה. בפרשת השבוע -"לֵךְ לְךָ" אנו פוגשים באדם אשר התמסר בצורה עיוורת לעשות רצון הבורא והצליח להיות גורם מאחד והתחיל בהקמת העם המאוחד שקיים עדיין היום. נכון שהישרדות העם עד היום, למרות היותו עם קטן ונרדף, לא הייתה נראית ריאלית אך העבר הוכיח כי עם ישראל חי וקיים. העם שהניח את השכל בצד וראה באמונה, שאינה מתלבשת בגדרי השכל, את מרכז ההוויה שלו.

לאחר המבול, קומץ אנשים – נח ושלושת בניו – התחילו הכול מחדש. ארבע מאות שנה לאחר מכן צאצאי נח פשטו בכל הארץ וחששו ממבול חדש שינבע מקנאה ותחרות של אומות שונות שנוצרו בשנים אלו. כדי להימנע מכך התאספו יחדיו המנהיגים והחליטו לעקור מהשורש את הרוע, להימנע מתחרות שתפַתח קנאה ותחזיר את החמס לאזור. התוכנית הייתה – "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים .. הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים" ובזאת רצו לאחד את כולם וליצור ביטחון אישי וכלכלי לכולם.

אך הבורא הגיב בתוקף על רצונם ואמר "ועתה לא יבצר מהם את אשר החלו לעשות", זו אחדות בעייתית! כל אחדות משדרת עוצמה ולכן כמו שהיא חיובית כאשר היא מכוונת למטרות טובות – כך היא שלילית כאשר משתמשים עמה למטרות שליליות. לכן ה' בלבל את שפתם וגרם לפיזורם על פני כל הגלובוס.

מה הייתה המטרה השלילית במעשיהם שזכו לתגובה כל כך קשה?

מטרת בניית העיר והמגדל היתה אחת: להעצים את עצמם "נעשה לנו שם" הם רצו לדאוג רק לעצמם, להנציח את שמם בדברי הימים. פעולתם נועדה למטרת העצמה אישית בלבד. דווקא לאחר המבול עליהם היה להפיק לקחים ולהבין שהמוסר האנושי יכול להביא אותנו לשואה, לא רק יכול להביא אלא הביא. השואה הנוראה באירופה בוצעה על ידי עם "נאור", כאשר בשכלם הקר הגיע למסקנה שהדבר הבריא ביותר לעולם הוא לנקותו מהעם היהודי.

מוסר אנושי בנוי על אינטרסים של מחבריו. מוסר אלוקי רואה את האינטרס הכללי של כלל האנושות.

כאז גם היום. מתאים להקים עיר עם מגדל אך בניגוד לרצונם שהמגדל יהיה גבוה עד השמים כדי להציג את עוצמתם ולהתעלם מהיושב במרומים, אנו מקימים מגדל שבו בתי התפילה והמדרש במטרה להתחבר אל בורא העולם. כפי שהרמב"ם פוסק, שבתי התפילה צריכים להיות במקום הגבוה ביותר בישוב. אכן העיסוק בבניית המגדלים הללו והפעלתם גורמת "לנעשה לנו שם", הם מונצחים בדברי הימים של התורה והיהדות. חיבור עם הבורא גורם לנו להיות אנשים מוסריים לאורך כל הדרך להצעיד את העולם לשלום ושלווה ולא להתנצחות שאינה נגמרת.

אכן, בפרשתנו אנו מגלים את אברהם שעבד שעות נוספות עם שכלו והבין שיש בעל הבית לבירה זו, אך בזכות שכלו הבין שיש דברים שנמצאים מעל יכולת הבנתו. לכן, כשה' פנה אליו שילך מארצו, ממולדתו ומבית אביו אל הארץ אשר הראה לו, הוא מקבל הבטחה שרק ירוויח מכך ואינו מערער או רוטן בדרך כאשר נתקל במציאות הנוגדת את ההבטחה. כאשר מגיע לארץ ישראל ומוצא רעב בארץ והוא נאלץ לרדת למצרים ואף אשתו נלקחה ממנו על ידי פרעה, הוא מאמין שזה נראה ירידה בהבנת שכלו אך במציאות האמיתית זה אמצע תהליך שיביא אותו אל הטוב המוחלט, אכן זה מה שקרה. 

אברהם מגיע למוסר האלוקי ולכן מעניק חסד לכל בפונדק הדרכים שבונה ולא חותר לקידום האינטרסים האישיים שלו ושל משפחתו.

האדם הנאור חשב שהתקדמות המדע נותנת לו יכולת טובה יותר לשלוט על העולם עד שהגיע וירוס קטן והסביר לו שהדרך היחידה לעמוד זקוף היום ולא להרגיש מאויים מכל אדם העומד ממולו נמצא במגדל. במגדלים שמחברים אותנו אל הבורא.

להיות אדם ריאלי, זה להבין שהשכל האנושי שלנו מוגבל והעולם מנוהל עם כוחות שמעל השכל.

נח – הכח להשתנות ניתן לאחר המבול

כאשר מטילים סגר  מחריגים את  הדברים החיוניים, ואז מיד נשאלה השאלה – מהם הדברים החיוניים?

כאן אנחנו נכנסים למחלוקת המסייעת להחריף את הקיטוב בעם. המפגינים טוענים שהדבר החיוני ביותר היום הוא החלפת הממשלה מהסיבות שהם מאמינים בהן, ואף מוכנים לקחת סיכון למען השגת המטרה החיונית. חלק מהחרדים חושבים שצריכים למסור הנפש ולהשאיר את מוסדות החינוך ובתי הכנסת פועלים למען שמירה על הערוץ הפתוח עם בורא העולם שאם לא כן אנו כורתים את הענף שאנו יושבים עליו שהוא הרי סוד ויסוד  קיומנו ויש הרואים במכוני הכושר כמקום שיעזור לשמור על שפיות האנשים במצב כה מלחיץ ומורכב.

השורה התחתונה, כל אחד יכול לראות במשאב שונה את הדבר החיוני ביותר, בעוד שבצורך של השני הוא רואה כדבר שמגדיל את שרשרת ההדבקה. אם כן, מהו הכלי האמין ביותר לדעת מהם הדברים החיוניים באמת?

אין ספק שהקשר עם ה' הוא סוד קיומו של העולם, אך דווקא בפרשת השבוע, פרשת נח וסיפור המבול אנו למדים מהו הדבר החשוב ביותר אצל ה'. אנו מגלים שלפני המבול, כאשר אנשי הדור השחיתו את הארץ על ידי התנהגותם שאינה ראויה, ה' מקבל את ההחלטה להשמידם. אך משאיר את נח, משפחתו ונציגי כל בעלי החיים להתחיל חיים חדשים על כדור הארץ. לאחר המבול, ה' מחליט  שלא יהיה לעולם מבול בשנית. איזה שינוי יצר המבול? הרי המבול נגרם שאנשים ירדו לשפל המדרגה וה' החליט שאין קיום לעולם עם אנשים שבמקום לתקנו – הורסים אותו. מה גרם להחלטה שלא יהיה עוד מבול? הרי בעתיד יכולה להיות מציאות נוספת שתדרדר ח"ו אנשים לשפל מוסרי, שיפגעו פגיעה אנושה בתפקוד התקין של העולם?

החסידות מציגה גם את הדברים העומדים מאחורי הקלעים, את פנימיות התורה וכך מאירה גם את המבול ממקום שונה.  רבי שניאור זלמן בעל התניא מבאר  שאם רצון ה' היה רק להשמיד את היקום, היה עושה זאת בדרך מהירה יותר, ברעידה אדמה עוצמתית שהייתה מוחקת היקום.אלא שמאחורי המבול הייתה מטרה נוספת, לטהר את העולם! המים הם מי הטהרה וארבעים יום שהמבול ירד היו כנגד כמות המים המינימלית הנדרשת למקווה טהרה  – ארבעים סאה.

העולם שאחרי המבול היה עולם שונה לחלוטין, עולם מזוכך! לפני המבול לא היה לחוטא כוחות לתקן את מעשיו, לכן מאה ועשרים שנים בונה נח את התיבה לעיני כל , שמטרתה להזהיר את אנשי החמס שמעשיהם יביא לכיליונם, הדיבורים נפלו על אוזניים ערלות וגם לא היה להם הכח להשתנות. לאחר המבול האדם קיבל את הכח לקחת אחריות ולהשתנות. לכן, כאשר יונה הנביא מגיע לנינוה ומודיע שמעשיהם יפגעו בם, הם משתנים וחוזרים בתשובה ואכן ה' סלח ומחל להם.

בדרך הטבעית נראה לנו שכבוד ה' חשוב לו יותר מכבוד העם, אך בפרשתנו מגלים דבר מדהים, דור המבול לא מרדו בה' אלא פגעו איש ברעהו וה' והושמדו במבול . בהמשך הפרשה מסופר על "דור הפלגה" שניסה להקים מגדל על מנת להגיע לשמים ולמרוד בה'. ה' לא משמיד אותם אלא מונע מהם להמשיך בבניה על ידי שינוי בשפתם שגרם להם להפסיק לתקשר איש עם רעהו. מכך אנו למדים שכיבוד ההדדי בין חלקי  העם חשוב לה' יותר מכבודו שלו.

 תוצאות המבול הביאו אותנו למקום שנוכל לשקם את הקשר והכבוד ההדדי בתוך העם. ה' שהחליט לאמץ את המחילה והסליחה ולקבל בלב שלם את המורדים שחזרו בתשובה נתן לנו את היכולת גם היום לנסות להבין איש את רעהו, לכבד את רצון המפגינים להפגין ולחפש דרך לתת להם לבצע זאת בלי להגביר את ההדבקה. לכבד את רצון האנשים שרואים בתורה את אור העולם "כי הם חיינו ואורך ימים" ולאפשר במגבלות הקיימות להמשיך את אור התורה שלא כבה מעם ישראל מאז נתינתו בהר סיני.

שנזכה להגיע למי נח למנוחה והנחלה בשלום ובשלווה מתוך בריאות ואחדות של כל העם אחרי שנמחל ונסלח איש לרעהו ובכך נגרום לה' להגביר את האהבה אלינו ולמחול ולסלוח לנו.

פרשת -בראשית-איפה יש השקעה מניבה?

לפני כשלושה שבועות חגגנו את ראש השנה, יום בריאת האדם, ומאז ועד עתה שבענו בחגים שגרמו לנו להרגיש שיום ההולדת לבריאת העולם (כ"ה אלול) ויום ההולדת האדם (ראש השנה) היו מזמן. השבת, אנו מציינים את יום ההולדת  בפרשה ,פרשת  "בראשית" , זאת לאחר שחגגנו את סיום קריאת כל התורה בשבת הקודמת, חג שמחת התורה.

בפרשה מסופר על בריאת היקום כולו – בשישה ימים וביום האחרון לבריאה נברא האדם, שאמור בהתנהגותו לשמר את העולם ואף לתקנו ולהאירו.

הרבי הזקן, מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן לימד אותנו שצריך "לחיות עם פרשת השבוע". כלומר, לראות כיצד היא מאירה לנו את הדרך הנכונה של החיים ותשמר אותה לחיים מאושרים ומלאי סיפוק. הטכנולוגיה המתקדמת נותנת לנו כלים טובים יותר להבין את הצורך השימושי בתורה ולא רק ככלי תלמודי להעשרת ידע אלא ככלי ביצועי.

אין כמו הישומון waze המלמד אותנו כיצד מגיעים ליעד על ידי קיצורי דרך שאין אדם שלא מעוניין בו. לפעמים אנו מתקדמים לכיוון מסלול פקוק ורצוננו לחשב מסלול מחדש, אך הwaze שולח אותנו דווקא לשם על אף שמזהה את העומס כי הוא יודע גם את המשך הדרך שדווקא שם היא זורמת מהר ותקרב אותנו בזמן קצר יותר אל היעד.

בסוף ספר חמישי שבתורה, ספר דברים, כתוב: "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב". התורה אינה שייכת רק לצדיקים שומרי התורה בפועל אלא היא ירושה לקהילת יעקב, לכל יהודי באשר הוא. לכן כל יהודי צריך לראות כיצד למלא את חייו באושר.

לא לחינם נקרא חומש בראשית – המורכב בעיקר מחלקים נבחרים של היסטוריה מזמן יצירת האנושות ולידת עם ישראל – ספר "הישר", זהו הספר שדרכו נוכל ללכת בדרך ישרה גם אם נצטרך בדרך ליטול אחריות, להשקיע יותר מאמצים והתחייבויות ,כי בסופו נגלה שהתקרבנו אל היעד ולא חזרנו לתחילת המסלול.

בפרשתנו, פרשת בראשית, בסקירה הארוכה על בריאת מרכיבי העולם, לפתע פתאום נוחתת עלינו מצווה, מצוות החיים, מצוות "פרו ורבו". מדוע התורה שותלת את המצווה הזו כאן? הרי כל המצוות מתחילות בספר שמות, למעט מצוות ברית מילה…?

אין ספק שהקמת משפחה ולידת ילדים היא פרוייקט ששואב הרבה זמן והרבה כוחות, במיוחד שהתורה עצמה מוסיפה לנו את הקושי "בעצב תלדי בנים" ואין ספק שהרחבת משפחה מלווה בחששות.

החשש הראשון, איבוד חירות של בני הזוג לאחר לידת הילד. לפחות בשנותיו הראשונות ההורים משועבדים ומתמסרים אל הילד ופעמים כל אלו עלולים לפגוע בקריירה שאותה ההורים רוצים לפתח. השני, החשש מפריצת האיזון התקציבי עקב הוצאות נוספות שנולדות בעקבות הלידה. השלישי, תמיד מקונן החשש שהילד לכשיגדל לא יאמץ את מורשת ההורים ובכך יגרום להם עוגמת נפש רבה.

אכן, בעולם החשש מתורגם למציאות ועל כן במדינות המערב יש צמצום רב בילודה, גיל הנישואין עולה וגם לאחר החתונה, רבים מבני הזוג לוקחים פסק זמן עד לידת הילד הראשון כי רוצים להנות מהחיים בטרם יצרו חיים חדשים…

האם ישנה הצדקה לכך? האם הילודה גורמת לעול שכדאי לדחותו ולצמצמו?

אנו לומדים מפרשתנו מהי מטרתנו בחיים? מאמץ ושיעבוד מרצון קיים אצל הרבה אנשים כאשר הם רואים את התועלת שתצמח. סטודנט באוניברסיטה משקיע את מיטב כספו ושנותיו על מנת ללמוד מקצוע לחיים שיעניק לו פרנסה עתידית בשפע, הוא נכנס לתוך פקק כי הוא יודע שלאחריו הוא יעלה על מסלול של חיים מאושרים.

מצוות "פרו ורבו" מוזכרת כאן ללמד אותנו שזו מטרה מאוד מרכזית בחיים. ה' ברא את העולם ובתוכו את האדם שבעבודתו ימשיך את הבריאה ויתן לה משמעות. אנחנו קבלני השיפוץ של העולם וכל ילד נוסף בא לתקן חלק נוסף בעולם. על מנת שנגיע אל המטרה הנכספת של עולם שלם ומתוקן בגאולה.

בואו ונלמד מהתורה כיצד להשקיע בנכסים מניבים ללא חשש של קריסה שהתשואה שלהם נשמרת בכספת חסינה לעד ולא בהשקעות שבכל רגע יכולות לרדת לטמיון ועימם ההרגשה שאבדנו את כל העולם.

חישבו כל כך.

שבוע שמחת תורה – ספר תורה והיהודי – מי חשוב יותר?

ערב שמחת תורה, חג המחבר את סיום קריאת כל ספר התורה בשנה הקודמת התחלת קריאת התורה מחדש בשנה הקרובה. אנו נמצאים בפרשת דרכים קשה, מציאת האיזון הנכון בין שמירת הגוף בה אנו מחוייבים מהתורה, מאחר – כפי אנשים רבים טועים – הגוף אינו רכושנו הפרטי, אלא גוף שהושאל לנו על מנת למלא משימות בעולם. לכן יש לנו את החיוב של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" אך מצד שני צריך את שביל הזהב לשמר את הנפש את הערכים היהודיים שלשמם צריך לשמר את הגוף.

אין ספק שכדי לעצור את שרשרת ההדבקה היו צריכים לעשות סגר מוחלט שאיש לא יהיה יצא מביתו, אך כל בר דעת מבין שייתכן וההדבקה היתה נקטעת, אך הכלכלה היתה מתמוטטת לחלוטין ואנשים היו ח"ו מתים מרעב. אנשים לא מעטים ייתכן ויצליחו לשמור לזמן מסויים על בריאות גופם אך נפשם תפגע, הייסורים מפגיעה נפשית אולי לא נראים כלפי חוץ אך הם לפעמים קשים מייסורי הגוף.

ייתכן ואם היו סוגרים לחלוטין את בתי הכנסת היו בולמים היטב יותר את ההדבקה ולא בגלל שבבתי הכנסת יש פוטנציאל הדבקה גדול יותר ממקומות אחרים אלא שכל ריחוק מונע הדבקה וכל קירוב הוא פוטנציאל להדבקה.

כל קיצוניות היא בעייתית וגם כאן צריכים למצוא את שביל הזהב לשמר את הערכים שהם זכות החיים הרוחניים של העם שהם בעצם הדבק ששמר על העם כגופים ביולוגיים אלפי שנים עם אתגרים לא מעטים בדרך ומצד שני לשמר את הגוף שאכן יהיה קיים פיזית כאן בעולם הזה בבריאות נכונה ויהיה באפשרותו לשמר הערכים.

יכולת ההדבקה הגבוהה של וירוס הקורונה לא יכול לתת לאנשים את הזכות להחליט האם להשמר או שלא להשמר מהנגיף. זה מזכיר את אותו אדם שקנה חדר באוניית פאר והחל לקדוח חור בדופן חדרו הנושק עם מי הים וכאשר נשאל למעשיו הוא טען להגנתו שהחדר נקנה במיטב כספו והוא יכול לעשות בו כרצונו. כל בר דעת מבין שמעשה זה יטביע את האוניה כולה ולא רק את בעל החדר. וכפי שכבר הזכרנו, גם האדם עצמו אינו יכול להחליט לפגוע בגופו כי הוא ניתן לו בהשאלה כפי שהזכרנו בתחילה.

אם בחגים האחרים יכולנו לקיים את החג מחוץ לכותלי בית הכנסת, כמו מצוות שופר – המצווה המרכזית של ראש השנה שאדם יכול לקיימה בביתו וללא קהל. צום יום כיפור גם הוא המצווה המרכזית של יום כיפור ואף היא אינה תלויה בבית הכנסת או בציבור וכן מצוות חג הסוכות – סוכה וארבעת המינים אפשר לקיימם כהלכתם בבית. בשונה מכל אלו חג שמחת תורה מבוצעת בריקוד עם ספרי התורה בבית הכנסת.

מה עושים? דווקא בשנה שלא קיימנו את המצווה מהתורה לתקוע בשופר ביום הראשון של ראש השנה מאחר והוא חל בשבת, גם לא ברכנו על ארבעת המינים שמצוותם העיקרית ביום הראשון של חג הסוכות וגם הוא חל בשבת. מדוע לא קיימנו מצוות אלו? רק מפני החשש שאדם שלא יודע לתקוע בשופר או לא יודע כיצד לאגוד את ארבעת המינים או תהיה לו שאלה הלכתית על כשרותם וילך אל החכם ללמוד ויעבור על איסור שבת (הוצאה מרשות לרשות). מכאן אנו למדים שמוותרים גם על מצוות התורה מחשש שמא יכשל בעבירה חמורה. ואם חששות הללו מבטלות מצווה ודאי חשש פיקוח נפש אמור לבטל.

אך מה יהיה עם כבוד ספרי התורה שישארו יתומים בארון? על כך אנו למדים ממשה רבינו, שהקב"ה ברא את גם את התורה וגם את הנשמה היהודית, מי מהם חשוב יותר? האם התורה היא העיקר והיהודי נברא רק כדי לקיימה או שהיהודי הוא העיקר והתורה ניתנה לו כדי לחנך ולשפר אותם.

נמנו וגמרו שהיהודי עיקר וגם התורה שבארון מבינה שהיום היא בארון כדי לשמר את היהודי והיא חפצה בכך. אך חשוב גם לשמר את התורה ולכן צריך לעשות הכל כדי גם לשמר את הגוף וגם למלא את צרכי הנשמה.

פרשת -חג הסוכות חג אחד – עם אחד

ערב שבת קודש חג הסוכות. עברנו את יום הכיפורים עם אמונה שיום כיפור מחל לנו על כל עוונותינו, אך צריך לשים לב לכוכבית – רק  עברות הקשורות לקשר הישיר שלנו עם ה', עברות "שבין אדם למקום" נמחלים, אך "עברות שבין אדם לחברו" חייבים לבקש מחילה וסליחה של הנפגע בטרם ה' ימחל לנו.

בקשת סליחה אינה מושג ששייך רק לימי הסליחות ונכנס לאחסון עד השנה הבאה, אלא משפט שבימי הסליחות יותר שמים דגש עליו. הוא אינו משפט שבו אנו פונים רק אל הזולת, אלא משהו שבאמצעותו פונים גם לעצמנו. זהו גם מצב נפשי של מבקש הסליחה שמשנה את קו המחשבה וההתנהגות למול הזולת. אם זה יתבטא רק בפה, בקשת הסליחה הבאה, שתנבע מפגיעה נוספת בזולת, תהיה רק עניין של זמן.

הבעל שם טוב מלמד אותנו שכל חיסרון שאדם רואה אצל הזולת נמצא אצלו. ומדוע? כי אם לא היה לו עצמו את החיסרון לא היה מרגיש זאת אצל הזולת. על האדם להתבונן בחסרונותיו הנובעים ממספר סיבות: על המחשבה שמגיע לו הכל, על התנשאות הנובעת ממחשבה שכישוריו גדולים משל מאחרים וכדו'. כאשר יגיע אל האמת שהוא טועה במחשבותיו, יכול להיות שלא יצליח לסלוח לעצמו על החסרונות הללו ולכן גם לא ימצא סיבה מוצדקת לסלוח לשני על חסרונותיו, אך אדם הסולח לעצמו במקביל לתיקון מידותיו הוא יוכל ביתר קלות  לסלוח גם לשני.

אנו אחרי יום הכיפורים אך נמצאים בחברה טעונה מאוד שלצד הפגיעה האישית הנגרמת בין אדם לחברו ישנה פגיעה של קבוצות שחובטות אחת בשניה על מנת להצדיק את המעשים שהם עושים. לצערנו, יום כיפור לא עצר את המחלוקת. אמנם ביום זה ראינו את היופי של עם ישראל כיצד יהודים רבים מרגישים שהאינפוזיה שמחברת אותם ליהדות נמצאת בתפילות יום הכיפור בבית הכנסת, כאשר מאות אלפים לא ויתרו וגדשו את בתי הכנסת הפתוחים. אך בכל זאת ביום שאחרי הדו-קרב נמשך…

הערב אנו נכנסים לחג נוסף שנותן לנו עוד טיפים כיצד לנצח יחד. שתי המצוות המרכזיות בחג מייצגות את השלום והאחדות. בעוד שביום כיפור בכל נדרי או בנעילה שהינו יחד בבגדי לבן בבית הכנסת וכשהחלפנו לבגדי החול וחזרנו כל אחד למקומו – ההבדלים שבינינו נתגלו מחדש.

מצוות חג הסוכות מציגות את הפסיפס של העם – מצוות ד' מינים. המדרש מלמד שכל אחד מהמינים מסמל סוג אחר של יהודי. הלולב – מסמל את היהודי המקיים מצוות אך משקיע פחות בלימוד תורה כתמר פרי הלולב שיש בו טעם אך אין בו ריח. ההדס – מסמל את היהודי המשקיע בלימוד ופחות במצוות ומעשים טובים כי יש בו ריח ואין בו טעם. באתרוג – יש את שתי המעלות, תורה ומעשים טובים, שהם טעם וריח, ובערבה – אין אפילו מעלה מעשית אחת ללא טעם וללא ריח. בחג נוטלים את כולם יחד כאשר כל אחד נשאר מה שהוא. יתרה מזו, אם נחליט לוותר על אחד מהם לא קיימנו את המצווה.

הרבי מליובאוויטש הרבה לדבר על דברי המדרש והנחיל זאת לחסידיו ברמה המעשית. את המצווה המעשית בחג הסוכות עם ד' המינים הגשמיים אמורים לקיים בכל השנה ועם ארבעת סוגי היהודים ולהבין שכל יהודי בין אם הוא מבאי בתי הכנסת או מבאי ההפגנות עלינו לקבל אותם בשביל האחדות האמיתית בעם. איני יודע כיצד נחגוג השנה את חג שמחת תורה שסמל חג זה הדגש בו שיש מקום לכל היהודים! אנו חוגגים ורוקדים עם ספר סגור בניגוד לספר הפתוח שהלימוד בו משתנה בין סוגי היהודים, הרי בשעה שהוא סגור כולם שווים בו ועימו.

גם הסוכה מיועדת לכל האזרח בישראל. נכון שהשנה כל אחד יחגוג בביתו ובסוכתו, אך בואו ונביט עם הפנים אל העתיד, נשתדל לא לפגוע באיש, נתאחד כולנו, נדאג לסלוח לכולם ונזכה לרפואה שלמה בקרוב.

פרשת-האזינו- בשנה החדשה מתחברים מחדש

ראש השנה מאחורינו. ועד שנתקן את מעשינו עלינו להמשיך בחשבון הנפש, במיוחד בשבת שלפני יום הדין, יום הכיפורים. העולם של שנות 2000 הוא עולם שמחובר חזק למדיה ומצד שני זהו עולם שמתנתק מהעבר, מהשורשים. עולם שמביט במציאות אך ניתוקו מהעבר גורם לו לא לראות נכון המציאות המתהווה.

ההתבוננות במדע המתפתח גורמת לנו להסתכל על היצירה המיוחדת ולהצדיע ליוצרים, למדענים, לאמנים ולפעמים לקנא ביכולותיהם ובכישוריהם.  אך תופעה זו משכיחה מאיתנו את המציאות האמיתית, שכל ההמצאות והפיתוחים הקיימים בעולם אינם דבר חדש, כי הרי החומרים והתכונות נבראו בששת ימי בראשית. המדענים שרכשו את הידע הרב במשך השנים הצליחו לגלות את התוצאה שנוצרת מחיבור החומרים יחדיו.

הידע הגדול שהם רכשו אמור להציג לפניהם את נפלאות הבורא ולגרום להם "להוריד את הראש" מול העוצמה האדירה של טבע הבריאה שנבראה על ידי בורא העולם. עד לפני כמחצית השנה, לקראת כניסת העולם ל-2020 למניינם, היה נראה שהאדם הצליח ביכולותיו בלחיצת כפתור לעשות הכל ולהגיע לכל מקום.

אך בורא העולם כנראה חשב אחרת והחליט להראות לאדם שהוא סך הכל יצור אנוש מוגבל, יצור  שהקובע את סדר יומו הוא הבורא שברא את האדם, לאחר בריאת כל מעשה בראשית, על מנת שיקבל עולם מוכן, שעם כלים אלו ימלא אחר רצון ה'.

אדם יכול להיות עשיר גדול שבחלומו חושב שיוכל לקנות את כל העולם, עד שמגיעה בעיה בריאותית  והכסף שברשותו לא ממש יכול לעזור ומגלה לו שהוא בורג קטן בעולם. גם יכולות התפלת המים גרמו אט אט לחשוב שכבר אין אנו צריכים את תפילות הגשם כי אפשר להסתדר עם כנרת מתחת לקו האדום… 

ואם במים עסקינן – התרגלנו שהמים מגיעים לנו בכוחות עצמינו, ניגשים לברז פותחים אותו וזרם מים זכים זורמים. אך אם נפתח הברז ומים אין נפנה לעזרת "מקורות" – חברת המים הממשלתית – שתדאג לחידוש אספקת המים לברז ביתנו.

המציאות בעקבות הוירוס גרמה למכונים הביולוגים בעולם המומחים לשליטה על חיידקים ווירוסים להבין שגם הם בשנות האלפיים אינם מצליחים לשלוט על הבריאה כרצונם.

לאחר שנבין, שהחשמלאי ולו הבכיר ביותר, יכולותיו רק ליצור החיבור הנכון שחברת החשמל תוכל לספק דרכו זרם ללא תקלות. לאחר שנבין שהשרברב המקצועי עם הציוד המתקדם יכולותיו נגמרות בהכנת תשתית להזרמת מים מחברת מקורות – נוכל להבין היכן נמצא מקור החיים והשפע שלנו ונדע לפנות אליו.

הימים הללו, ימי עשרת ימי תשובה, ה' מחכה שנשפר מעשינו ונכין את התשתית, נפתח את הצנרת שבמעשינו אנו יוצרים חסימות בהעברת השפע שמתבטא בחסימות בבריאות, בפרנסה וכו', נגדיל את הצנרת וניצור כלי גדול יותר להעברת שפע רב יותר בשנה החדשה!

מי שאינו איש מקצוע רואה מול עיניו כבל או צינור שעל פניו נראה שמקשר בין הלקוח ליצרן, אך חסימות או נתקים מונעים בפועל העברת החומר.

בפרשתנו "פרשת האזינו" מופיע הפסוק "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". רבי שניאור זלמן כותב בספרו התניא, כי ישנו חבל המחבר בין גופו של היהודי לה' והיא – הנשמה. החבל המחבר נוצר מ-613 נימים כנגד תרי"ג מצוות התורה, כאשר יהודי מקיים את המצוות הוא שומר על חיבור תקין שמעביר לו בצורה תדירה את השפע, אך כאשר הוא עובר על מצוות ה' הוא קורע את החבל ומנתק את הקשר.

כאשר אדם עושה עבירה חמורה בדוגמא של עובד עבודה זרה הוא מתחייב בעונש כרת הגורם לניתוק מוחלט ולכן לאורך כל ההיסטוריה יהודים שנדרשו להשתחוות לפסל, גם יהודים שלא שמרו על כל המצוות, העדיפו למות ולא להתנתק מה', אך בעברות קלות שמנתקות רק את הנימים לא מרגישים הניתוק ולכן עוברים אליהם ביתר קלות. הפסוק מלמד אותנו, שהעברות הקלות מחלישות את החבל ויכולות לגרום לניתוקו. שבת זו "שבת שובה" מלמדת אותנו שתמיד, לכל יהודי ובכל מצב שנמצא, יש ערוץ ישיר שברגע אחד יכול להחזירו לחיק הבורא ולחבר את צינורות השפע שיחזיר לנו את כל הברכה לעולם.