חודש: אוקטובר 2020

לפני כשלושה שבועות חגגנו את ראש השנה, יום בריאת האדם, ומאז ועד עתה שבענו בחגים שגרמו לנו להרגיש שיום ההולדת לבריאת העולם (כ"ה אלול) ויום ההולדת האדם (ראש השנה) היו מזמן. השבת, אנו מציינים את יום ההולדת  בפרשה ,פרשת  "בראשית" , זאת לאחר שחגגנו את סיום קריאת כל התורה בשבת הקודמת, חג שמחת התורה.

בפרשה מסופר על בריאת היקום כולו – בשישה ימים וביום האחרון לבריאה נברא האדם, שאמור בהתנהגותו לשמר את העולם ואף לתקנו ולהאירו.

הרבי הזקן, מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן לימד אותנו שצריך "לחיות עם פרשת השבוע". כלומר, לראות כיצד היא מאירה לנו את הדרך הנכונה של החיים ותשמר אותה לחיים מאושרים ומלאי סיפוק. הטכנולוגיה המתקדמת נותנת לנו כלים טובים יותר להבין את הצורך השימושי בתורה ולא רק ככלי תלמודי להעשרת ידע אלא ככלי ביצועי.

אין כמו הישומון waze המלמד אותנו כיצד מגיעים ליעד על ידי קיצורי דרך שאין אדם שלא מעוניין בו. לפעמים אנו מתקדמים לכיוון מסלול פקוק ורצוננו לחשב מסלול מחדש, אך הwaze שולח אותנו דווקא לשם על אף שמזהה את העומס כי הוא יודע גם את המשך הדרך שדווקא שם היא זורמת מהר ותקרב אותנו בזמן קצר יותר אל היעד.

בסוף ספר חמישי שבתורה, ספר דברים, כתוב: "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב". התורה אינה שייכת רק לצדיקים שומרי התורה בפועל אלא היא ירושה לקהילת יעקב, לכל יהודי באשר הוא. לכן כל יהודי צריך לראות כיצד למלא את חייו באושר.

לא לחינם נקרא חומש בראשית – המורכב בעיקר מחלקים נבחרים של היסטוריה מזמן יצירת האנושות ולידת עם ישראל – ספר "הישר", זהו הספר שדרכו נוכל ללכת בדרך ישרה גם אם נצטרך בדרך ליטול אחריות, להשקיע יותר מאמצים והתחייבויות ,כי בסופו נגלה שהתקרבנו אל היעד ולא חזרנו לתחילת המסלול.

בפרשתנו, פרשת בראשית, בסקירה הארוכה על בריאת מרכיבי העולם, לפתע פתאום נוחתת עלינו מצווה, מצוות החיים, מצוות "פרו ורבו". מדוע התורה שותלת את המצווה הזו כאן? הרי כל המצוות מתחילות בספר שמות, למעט מצוות ברית מילה…?

אין ספק שהקמת משפחה ולידת ילדים היא פרוייקט ששואב הרבה זמן והרבה כוחות, במיוחד שהתורה עצמה מוסיפה לנו את הקושי "בעצב תלדי בנים" ואין ספק שהרחבת משפחה מלווה בחששות.

החשש הראשון, איבוד חירות של בני הזוג לאחר לידת הילד. לפחות בשנותיו הראשונות ההורים משועבדים ומתמסרים אל הילד ופעמים כל אלו עלולים לפגוע בקריירה שאותה ההורים רוצים לפתח. השני, החשש מפריצת האיזון התקציבי עקב הוצאות נוספות שנולדות בעקבות הלידה. השלישי, תמיד מקונן החשש שהילד לכשיגדל לא יאמץ את מורשת ההורים ובכך יגרום להם עוגמת נפש רבה.

אכן, בעולם החשש מתורגם למציאות ועל כן במדינות המערב יש צמצום רב בילודה, גיל הנישואין עולה וגם לאחר החתונה, רבים מבני הזוג לוקחים פסק זמן עד לידת הילד הראשון כי רוצים להנות מהחיים בטרם יצרו חיים חדשים…

האם ישנה הצדקה לכך? האם הילודה גורמת לעול שכדאי לדחותו ולצמצמו?

אנו לומדים מפרשתנו מהי מטרתנו בחיים? מאמץ ושיעבוד מרצון קיים אצל הרבה אנשים כאשר הם רואים את התועלת שתצמח. סטודנט באוניברסיטה משקיע את מיטב כספו ושנותיו על מנת ללמוד מקצוע לחיים שיעניק לו פרנסה עתידית בשפע, הוא נכנס לתוך פקק כי הוא יודע שלאחריו הוא יעלה על מסלול של חיים מאושרים.

מצוות "פרו ורבו" מוזכרת כאן ללמד אותנו שזו מטרה מאוד מרכזית בחיים. ה' ברא את העולם ובתוכו את האדם שבעבודתו ימשיך את הבריאה ויתן לה משמעות. אנחנו קבלני השיפוץ של העולם וכל ילד נוסף בא לתקן חלק נוסף בעולם. על מנת שנגיע אל המטרה הנכספת של עולם שלם ומתוקן בגאולה.

בואו ונלמד מהתורה כיצד להשקיע בנכסים מניבים ללא חשש של קריסה שהתשואה שלהם נשמרת בכספת חסינה לעד ולא בהשקעות שבכל רגע יכולות לרדת לטמיון ועימם ההרגשה שאבדנו את כל העולם.

חישבו כל כך.

ערב שמחת תורה, חג המחבר את סיום קריאת כל ספר התורה בשנה הקודמת התחלת קריאת התורה מחדש בשנה הקרובה. אנו נמצאים בפרשת דרכים קשה, מציאת האיזון הנכון בין שמירת הגוף בה אנו מחוייבים מהתורה, מאחר – כפי אנשים רבים טועים – הגוף אינו רכושנו הפרטי, אלא גוף שהושאל לנו על מנת למלא משימות בעולם. לכן יש לנו את החיוב של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" אך מצד שני צריך את שביל הזהב לשמר את הנפש את הערכים היהודיים שלשמם צריך לשמר את הגוף.

אין ספק שכדי לעצור את שרשרת ההדבקה היו צריכים לעשות סגר מוחלט שאיש לא יהיה יצא מביתו, אך כל בר דעת מבין שייתכן וההדבקה היתה נקטעת, אך הכלכלה היתה מתמוטטת לחלוטין ואנשים היו ח"ו מתים מרעב. אנשים לא מעטים ייתכן ויצליחו לשמור לזמן מסויים על בריאות גופם אך נפשם תפגע, הייסורים מפגיעה נפשית אולי לא נראים כלפי חוץ אך הם לפעמים קשים מייסורי הגוף.

ייתכן ואם היו סוגרים לחלוטין את בתי הכנסת היו בולמים היטב יותר את ההדבקה ולא בגלל שבבתי הכנסת יש פוטנציאל הדבקה גדול יותר ממקומות אחרים אלא שכל ריחוק מונע הדבקה וכל קירוב הוא פוטנציאל להדבקה.

כל קיצוניות היא בעייתית וגם כאן צריכים למצוא את שביל הזהב לשמר את הערכים שהם זכות החיים הרוחניים של העם שהם בעצם הדבק ששמר על העם כגופים ביולוגיים אלפי שנים עם אתגרים לא מעטים בדרך ומצד שני לשמר את הגוף שאכן יהיה קיים פיזית כאן בעולם הזה בבריאות נכונה ויהיה באפשרותו לשמר הערכים.

יכולת ההדבקה הגבוהה של וירוס הקורונה לא יכול לתת לאנשים את הזכות להחליט האם להשמר או שלא להשמר מהנגיף. זה מזכיר את אותו אדם שקנה חדר באוניית פאר והחל לקדוח חור בדופן חדרו הנושק עם מי הים וכאשר נשאל למעשיו הוא טען להגנתו שהחדר נקנה במיטב כספו והוא יכול לעשות בו כרצונו. כל בר דעת מבין שמעשה זה יטביע את האוניה כולה ולא רק את בעל החדר. וכפי שכבר הזכרנו, גם האדם עצמו אינו יכול להחליט לפגוע בגופו כי הוא ניתן לו בהשאלה כפי שהזכרנו בתחילה.

אם בחגים האחרים יכולנו לקיים את החג מחוץ לכותלי בית הכנסת, כמו מצוות שופר – המצווה המרכזית של ראש השנה שאדם יכול לקיימה בביתו וללא קהל. צום יום כיפור גם הוא המצווה המרכזית של יום כיפור ואף היא אינה תלויה בבית הכנסת או בציבור וכן מצוות חג הסוכות – סוכה וארבעת המינים אפשר לקיימם כהלכתם בבית. בשונה מכל אלו חג שמחת תורה מבוצעת בריקוד עם ספרי התורה בבית הכנסת.

מה עושים? דווקא בשנה שלא קיימנו את המצווה מהתורה לתקוע בשופר ביום הראשון של ראש השנה מאחר והוא חל בשבת, גם לא ברכנו על ארבעת המינים שמצוותם העיקרית ביום הראשון של חג הסוכות וגם הוא חל בשבת. מדוע לא קיימנו מצוות אלו? רק מפני החשש שאדם שלא יודע לתקוע בשופר או לא יודע כיצד לאגוד את ארבעת המינים או תהיה לו שאלה הלכתית על כשרותם וילך אל החכם ללמוד ויעבור על איסור שבת (הוצאה מרשות לרשות). מכאן אנו למדים שמוותרים גם על מצוות התורה מחשש שמא יכשל בעבירה חמורה. ואם חששות הללו מבטלות מצווה ודאי חשש פיקוח נפש אמור לבטל.

אך מה יהיה עם כבוד ספרי התורה שישארו יתומים בארון? על כך אנו למדים ממשה רבינו, שהקב"ה ברא את גם את התורה וגם את הנשמה היהודית, מי מהם חשוב יותר? האם התורה היא העיקר והיהודי נברא רק כדי לקיימה או שהיהודי הוא העיקר והתורה ניתנה לו כדי לחנך ולשפר אותם.

נמנו וגמרו שהיהודי עיקר וגם התורה שבארון מבינה שהיום היא בארון כדי לשמר את היהודי והיא חפצה בכך. אך חשוב גם לשמר את התורה ולכן צריך לעשות הכל כדי גם לשמר את הגוף וגם למלא את צרכי הנשמה.

ערב שבת קודש חג הסוכות. עברנו את יום הכיפורים עם אמונה שיום כיפור מחל לנו על כל עוונותינו, אך צריך לשים לב לכוכבית – רק  עברות הקשורות לקשר הישיר שלנו עם ה', עברות "שבין אדם למקום" נמחלים, אך "עברות שבין אדם לחברו" חייבים לבקש מחילה וסליחה של הנפגע בטרם ה' ימחל לנו.

בקשת סליחה אינה מושג ששייך רק לימי הסליחות ונכנס לאחסון עד השנה הבאה, אלא משפט שבימי הסליחות יותר שמים דגש עליו. הוא אינו משפט שבו אנו פונים רק אל הזולת, אלא משהו שבאמצעותו פונים גם לעצמנו. זהו גם מצב נפשי של מבקש הסליחה שמשנה את קו המחשבה וההתנהגות למול הזולת. אם זה יתבטא רק בפה, בקשת הסליחה הבאה, שתנבע מפגיעה נוספת בזולת, תהיה רק עניין של זמן.

הבעל שם טוב מלמד אותנו שכל חיסרון שאדם רואה אצל הזולת נמצא אצלו. ומדוע? כי אם לא היה לו עצמו את החיסרון לא היה מרגיש זאת אצל הזולת. על האדם להתבונן בחסרונותיו הנובעים ממספר סיבות: על המחשבה שמגיע לו הכל, על התנשאות הנובעת ממחשבה שכישוריו גדולים משל מאחרים וכדו'. כאשר יגיע אל האמת שהוא טועה במחשבותיו, יכול להיות שלא יצליח לסלוח לעצמו על החסרונות הללו ולכן גם לא ימצא סיבה מוצדקת לסלוח לשני על חסרונותיו, אך אדם הסולח לעצמו במקביל לתיקון מידותיו הוא יוכל ביתר קלות  לסלוח גם לשני.

אנו אחרי יום הכיפורים אך נמצאים בחברה טעונה מאוד שלצד הפגיעה האישית הנגרמת בין אדם לחברו ישנה פגיעה של קבוצות שחובטות אחת בשניה על מנת להצדיק את המעשים שהם עושים. לצערנו, יום כיפור לא עצר את המחלוקת. אמנם ביום זה ראינו את היופי של עם ישראל כיצד יהודים רבים מרגישים שהאינפוזיה שמחברת אותם ליהדות נמצאת בתפילות יום הכיפור בבית הכנסת, כאשר מאות אלפים לא ויתרו וגדשו את בתי הכנסת הפתוחים. אך בכל זאת ביום שאחרי הדו-קרב נמשך…

הערב אנו נכנסים לחג נוסף שנותן לנו עוד טיפים כיצד לנצח יחד. שתי המצוות המרכזיות בחג מייצגות את השלום והאחדות. בעוד שביום כיפור בכל נדרי או בנעילה שהינו יחד בבגדי לבן בבית הכנסת וכשהחלפנו לבגדי החול וחזרנו כל אחד למקומו – ההבדלים שבינינו נתגלו מחדש.

מצוות חג הסוכות מציגות את הפסיפס של העם – מצוות ד' מינים. המדרש מלמד שכל אחד מהמינים מסמל סוג אחר של יהודי. הלולב – מסמל את היהודי המקיים מצוות אך משקיע פחות בלימוד תורה כתמר פרי הלולב שיש בו טעם אך אין בו ריח. ההדס – מסמל את היהודי המשקיע בלימוד ופחות במצוות ומעשים טובים כי יש בו ריח ואין בו טעם. באתרוג – יש את שתי המעלות, תורה ומעשים טובים, שהם טעם וריח, ובערבה – אין אפילו מעלה מעשית אחת ללא טעם וללא ריח. בחג נוטלים את כולם יחד כאשר כל אחד נשאר מה שהוא. יתרה מזו, אם נחליט לוותר על אחד מהם לא קיימנו את המצווה.

הרבי מליובאוויטש הרבה לדבר על דברי המדרש והנחיל זאת לחסידיו ברמה המעשית. את המצווה המעשית בחג הסוכות עם ד' המינים הגשמיים אמורים לקיים בכל השנה ועם ארבעת סוגי היהודים ולהבין שכל יהודי בין אם הוא מבאי בתי הכנסת או מבאי ההפגנות עלינו לקבל אותם בשביל האחדות האמיתית בעם. איני יודע כיצד נחגוג השנה את חג שמחת תורה שסמל חג זה הדגש בו שיש מקום לכל היהודים! אנו חוגגים ורוקדים עם ספר סגור בניגוד לספר הפתוח שהלימוד בו משתנה בין סוגי היהודים, הרי בשעה שהוא סגור כולם שווים בו ועימו.

גם הסוכה מיועדת לכל האזרח בישראל. נכון שהשנה כל אחד יחגוג בביתו ובסוכתו, אך בואו ונביט עם הפנים אל העתיד, נשתדל לא לפגוע באיש, נתאחד כולנו, נדאג לסלוח לכולם ונזכה לרפואה שלמה בקרוב.

ראש השנה מאחורינו. ועד שנתקן את מעשינו עלינו להמשיך בחשבון הנפש, במיוחד בשבת שלפני יום הדין, יום הכיפורים. העולם של שנות 2000 הוא עולם שמחובר חזק למדיה ומצד שני זהו עולם שמתנתק מהעבר, מהשורשים. עולם שמביט במציאות אך ניתוקו מהעבר גורם לו לא לראות נכון המציאות המתהווה.

ההתבוננות במדע המתפתח גורמת לנו להסתכל על היצירה המיוחדת ולהצדיע ליוצרים, למדענים, לאמנים ולפעמים לקנא ביכולותיהם ובכישוריהם.  אך תופעה זו משכיחה מאיתנו את המציאות האמיתית, שכל ההמצאות והפיתוחים הקיימים בעולם אינם דבר חדש, כי הרי החומרים והתכונות נבראו בששת ימי בראשית. המדענים שרכשו את הידע הרב במשך השנים הצליחו לגלות את התוצאה שנוצרת מחיבור החומרים יחדיו.

הידע הגדול שהם רכשו אמור להציג לפניהם את נפלאות הבורא ולגרום להם "להוריד את הראש" מול העוצמה האדירה של טבע הבריאה שנבראה על ידי בורא העולם. עד לפני כמחצית השנה, לקראת כניסת העולם ל-2020 למניינם, היה נראה שהאדם הצליח ביכולותיו בלחיצת כפתור לעשות הכל ולהגיע לכל מקום.

אך בורא העולם כנראה חשב אחרת והחליט להראות לאדם שהוא סך הכל יצור אנוש מוגבל, יצור  שהקובע את סדר יומו הוא הבורא שברא את האדם, לאחר בריאת כל מעשה בראשית, על מנת שיקבל עולם מוכן, שעם כלים אלו ימלא אחר רצון ה'.

אדם יכול להיות עשיר גדול שבחלומו חושב שיוכל לקנות את כל העולם, עד שמגיעה בעיה בריאותית  והכסף שברשותו לא ממש יכול לעזור ומגלה לו שהוא בורג קטן בעולם. גם יכולות התפלת המים גרמו אט אט לחשוב שכבר אין אנו צריכים את תפילות הגשם כי אפשר להסתדר עם כנרת מתחת לקו האדום… 

ואם במים עסקינן – התרגלנו שהמים מגיעים לנו בכוחות עצמינו, ניגשים לברז פותחים אותו וזרם מים זכים זורמים. אך אם נפתח הברז ומים אין נפנה לעזרת "מקורות" – חברת המים הממשלתית – שתדאג לחידוש אספקת המים לברז ביתנו.

המציאות בעקבות הוירוס גרמה למכונים הביולוגים בעולם המומחים לשליטה על חיידקים ווירוסים להבין שגם הם בשנות האלפיים אינם מצליחים לשלוט על הבריאה כרצונם.

לאחר שנבין, שהחשמלאי ולו הבכיר ביותר, יכולותיו רק ליצור החיבור הנכון שחברת החשמל תוכל לספק דרכו זרם ללא תקלות. לאחר שנבין שהשרברב המקצועי עם הציוד המתקדם יכולותיו נגמרות בהכנת תשתית להזרמת מים מחברת מקורות – נוכל להבין היכן נמצא מקור החיים והשפע שלנו ונדע לפנות אליו.

הימים הללו, ימי עשרת ימי תשובה, ה' מחכה שנשפר מעשינו ונכין את התשתית, נפתח את הצנרת שבמעשינו אנו יוצרים חסימות בהעברת השפע שמתבטא בחסימות בבריאות, בפרנסה וכו', נגדיל את הצנרת וניצור כלי גדול יותר להעברת שפע רב יותר בשנה החדשה!

מי שאינו איש מקצוע רואה מול עיניו כבל או צינור שעל פניו נראה שמקשר בין הלקוח ליצרן, אך חסימות או נתקים מונעים בפועל העברת החומר.

בפרשתנו "פרשת האזינו" מופיע הפסוק "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". רבי שניאור זלמן כותב בספרו התניא, כי ישנו חבל המחבר בין גופו של היהודי לה' והיא – הנשמה. החבל המחבר נוצר מ-613 נימים כנגד תרי"ג מצוות התורה, כאשר יהודי מקיים את המצוות הוא שומר על חיבור תקין שמעביר לו בצורה תדירה את השפע, אך כאשר הוא עובר על מצוות ה' הוא קורע את החבל ומנתק את הקשר.

כאשר אדם עושה עבירה חמורה בדוגמא של עובד עבודה זרה הוא מתחייב בעונש כרת הגורם לניתוק מוחלט ולכן לאורך כל ההיסטוריה יהודים שנדרשו להשתחוות לפסל, גם יהודים שלא שמרו על כל המצוות, העדיפו למות ולא להתנתק מה', אך בעברות קלות שמנתקות רק את הנימים לא מרגישים הניתוק ולכן עוברים אליהם ביתר קלות. הפסוק מלמד אותנו, שהעברות הקלות מחלישות את החבל ויכולות לגרום לניתוקו. שבת זו "שבת שובה" מלמדת אותנו שתמיד, לכל יהודי ובכל מצב שנמצא, יש ערוץ ישיר שברגע אחד יכול להחזירו לחיק הבורא ולחבר את צינורות השפע שיחזיר לנו את כל הברכה לעולם.

"ראש השנה" תשפ"א! היכן אנו נמצאים? היכן העם נמצא? היכן העולם נמצא? בראש השנה ה' סוקר את הבריאה כולה, דן אותה ומחליט למי להמשיך להעניק חיים ולמי לא, למי להעניק פרנסה בשפע ולמי פחות, ועוד כהנה מתחומי החיים. כיצד אנו מגיעים ליום הזה? האם ה' מצלם רק תמונת מצב  ודן אותנו? או שיש מרכיבים נוספים שיכולים להשפיע על ההחלטה?

הדבר המייחד את השנה, שכנראה רובם ככולם מבינים שטבע הבריאה לא מניע את עצמו ללא מנהיג והעולם לא איבד שליטה, הטבע לא משמיד את עצמו אלא יש כאן תהליך של המנהיג ואם בעבר חשבנו ואמרנו: "נעבור, יהיה בסדר!" עתה אנו מבינים שרק עם נעצור יהיה בסדר. נעצור בטרם נעבור וננסה להבין בכלי התקשורתי שלנו עם ה' מה עלינו לעשות.

העם בתהליך קשה, כולם תוקפים את כולם והדבר הקשה ביותר שכנראה רובם צודקים במידה מסויימת ובינתיים כולנו נפגעים בזמן הוויכוח כיצד להתנהל מול הנגיף, ואיך לקטוע את מעגלי ההדבקה.

ימי ראש השנה הם ימים שיכולים להביא שינוי בשנה הבאה עלינו לטובה, השינוי – תלוי בנו. בכל אחד מאיתנו. היום שבו כל באי עולם עומדים בדין,  יש בכוחנו להשפיע על הכרעת הדין! בעוד שבכל משפט אדם מנסה להתווכח על המציאות שאירעה שהיא זו שתקבע את הפסק. בהכרעת הדין של ה' מול בני ישראל, למרות שהנאשם אכן עשה מעשים לא ראויים  אך החלטה על שינוי בהתנהגות העתידית תשפיע על הכרעת הדין . לכן, גם אם המגיפה הקשה שפקדה בשנת תש"פ את העולם נבעה מהתנהגות קלוקלת שלנו – יש לנו את היכולת לקבל החלטה להשתנות, החלטה שתכריע את הדין.

החלטה להשתנות נקראת בשם "תשובה", שפירושה לחזור למקום האמיתי שלנו. החזרה בתשובה לא שייכת רק ליהודים שתויגו כעוברי עבירה אלא גם ליהודים שומרי תורה ומצוות. בהגיע חודש אלול ובפרוס השנה החדשה גם הם צריכים לפשפש במעשיהם ולראות מה לא נעשה מושלם, כי הרי הנשמה נשלחה לעולם הזה לתקן ואין אדם שאין לא מטלה זו וכאשר הוא מבצע אותה הוא נמצא בתהליך של שיבה.

מסופר שראש ישיבה של חוזרים בתשובה הגיע עם תלמידיו לביקור בחצרו של הרבי מגור, הרב סרק לפני הרבי את תלמידיו וסיפר מתי כל אחד מהם החל בתהליך החזרה בתשובה. לבסוף שאל הרבי ומה איתך אתה גם חוזר בתשובה? הלה ענה:" לא, אני נולדתי דתי". שאלו הרבי: "מדוע שגם אתה לא תחזור בתשובה?"…

אינני יודע אם הסגר יצור את המהפך המיוחל או שהממשלה נקטה בפעולה זו מחוסר חלופות אחרות. אך אני יודע ובטוח מה יביא את השינוי המיוחל. שינוי ההתנהגות האישית שלנו, חזרה בתשובה.  בתשובה, יש שוחד מסוים שה' מקבל מאיתנו. עד חודש אלול נראה לנו שהכל בסדר ובחודש אלול אנו משתדלים להסתכל בצורה אובייקטיבית על מעשינו. לא רק בפסח אנו מצווים לחפש בחורים ובסדקים אחר החמץ אלא גם באלול מחפשים ובודקים את המעשים. השוחד שה' מוכן לקבל מאיתנו שהוא לא ממתין לראות בשטח כיצד אנו מבצעים רק מעשים חיובים אלא שהוא מסתפק בהחלטתנו התקיפה להשתנות ולא לחזור לסורנו. עבור זה הוא מוכן להעניק לנו אשראי בצורת הענקת שפע גשמי בשנה הקרובה.

בואו לא נתרגש מהקורונה, כי כנראה אם ננסה להלחם רק עימה לא ננצח אותה, לפחות זה מה שנראה היום בעולם כיצד עוברים מגל לגל כל מדינה בקצב שלה. אך נתרגש מבורא הקורונה – בורא העולם – ונבטיח לו ליצור שינוי, שינוי בהתנהגות האישית ושינוי בהתנהגות העם ונבקש ממנו שיעניק לנו את כל השפע שאנו זקוקים לו עתה, נתינה שרק הוא יכול להעניק לנו בשלמות.

נאחל איש לרעהו שנה טובה ומתוקה, נבקש מה' שיעניק לכולנו כתיבה וחתימה טובה, שנת אושר, עושר, שלום וביטחון וימלא לטובה את כל צרכינו הגשמיים והרוחניים.