האם חשבתם פעם, מה היה קורה אם כולם היו בוחרים במקצוע הנגרות או הסנדלרות? התשובה שאין מה לחשוש כי זה לא היה קו מסע הנשמה בראי הפרשה רה… בחירת מקצוע אינו דבר מקרי אלא תוכנית שהוטבעה בנו ע"י הבורא, בחינות ההתאמה תפקידן לגלות אילו תכונות ה' העניק לנו.
השבוע נקרא פרשות "מטות-מסעי". בפרשות אלו מדובר על מסעות עם ישראל והכנה לכניסה לארץ. בשבוע שעבר קראנו בפרשה על חלוקת הארץ שנעשתה על פי הגורל. השבטים זכו בנחלת הארץ על פי הגורל מלמעלה. מדוע לא היה מספיק להושיב ועדת הקצאות שהייתה מקבלת פרטים על מנין האנשים בכל שבט ולפי המידע שבידם היו קובעים את גודל השטח לכל שבט?
ה', שהעניק תכונות לכל אדם ואדם, ידע לאיזו תעסוקה כל שבט נמשך ולכן בגורל ניתן לשבטים נחלה שמתאימה להם. האנשים שנמשכו לחקלאות קבלו שטחים חקלאיים והשבט ששייך למסחר, יבוא ויצוא קיבל את חוף הים וכו'…
פרשת מסעי מלמדת אותנו לא רק את מסעו של עם ישראל במדבר עד בואו לארץ ישראל, אלא גם את מסע הנשמה היהודית מעת ירידתה לעולם הזה ועד שובה אל ארץ החיים. עוד נלמד מהפרשה – את מסעו של העולם כולו, שמתחיל בעת בריאת העולם ויימשך עד הגאולה השלימה בקרוב ממש.
בינתיים, כשם שבמדבר, עם ישראל חווה עליות וירידות, מלחמות עם ניצחונות והפסדים, שבסופם הוא ניצח וירש את ארץ ישראל. כך גם במסע האישי של כל נשמה יהודית בעולם הזה, ישנם קשיים רבים בדרך הנערמים על ידי היצר הרע, בכל יום אדם צריך "לצאת ממצרים" – להתמודד עם רשימת המטלות היומיות, להתגבר על המכשולים המנסים למנוע ממנו למלא אחר רצון ה' בקיום התורה והמצוות, לנצח ולהגיע ליום הבא. בדרך החיים הארוכה ישנן נפילות, אך אסור שהנפילה תפיל את האדם כי זו מטרת היצר, עלינו לדאוג שהנפילה תעורר אותנו ותגרום לנו לעצור, להתבונן על המציאות שבה נמצא ועל המטרות שצריך להשיג ולהתקדם הלאה…
גם במסע החיים של העם כולו היו תקופות קשות שאף אנשים נפלו בדרך. אך בניגוד ליציאת מצרים ש"חמושים עלו בני ישראל", כאשר אחוז גדול מהם, שלא הבין את מסע החיים היהודי – נשאר במצרים, לקראת סוף המסע, בגאולה הקרובה, אומר הנביא "כי לא ידח ממנו נידח" שום יהודי לא יישאר מאחור, לא יישאר בגלות.
בחיים, ישנם דברים רבים שאנו מציבים כמטרות, אך האמת שיש אמצעים שבעזרתם אנו משיגים מטרות אלו וכן משמשות כאמצעי למטרות נעלות יותר. לדוגמא, אדם הולך ללמוד תואר באוניברסיטה, התואר הוא אמצעי להתפרנס בכבוד אך גם הפרנסה היא אמצעי לחיות בכבוד והחיים הם אמצעי שעימו נרומם את הנשמה היהודית שיש לכל אחד ואחת מאיתנו, להכשיר את העולם הגשמי כבית לבורא עולם, כי בעצם זו המחשבה הראשונית של ה' בבריאת העולם המופלא והמורכב שבו אנו נמצאים. "סוף מעשה במחשבה תחילה", כאשר אדריכל מתכנן בית, רצונו הראשוני לבניית הבית הוא מקום ראוי ומכובד למגורים, הרצון יוכל להתממש רק לאחר הרכבת החלון האחרון בבנין.
הדרך להצליח לעבור בשלום את המסע הארוך כיחידים וכעם נמצא בכותרת של הפרשה הראשונה – מטות, עם ישראל נקרא גם בשם שבט, שנים עשר שבטים. הדומה לענף רך המחובר לאילן וגם בשם מטה , בפרשת מטות נאמר "ראשי המטות". המטה, הינו ענף שנותק מהאילן ונעשה קשה. הנשמה, טרם בואה לעולם, מחוברת לה' כענף רך המחובר לאילן. אך לאחר ירידתה לעולם היא מתנתקת מאילן החיים, מה', אך נהיית קשה כמקל ומקבלת כוחות להתמודד עם קשיי העולם.
ובעולם, בדרך, אדם מנסה להתפרנס בדבר הקרוב לליבו, ה' דואג שלכל אחד יהיה מקצוע אחר בשביל לבנות עולם מתוקן.
אדם צריך להבין שהמקצוע בו הוא עוסק ועימו הוא מביא את הפרנסה לביתו – אינה מטרת חייו. שאדם חוזר אל מקור חייו לאחר מסעו בעולם הזה, לא יוכל לקחת עימו את הרכוש שצבר, אך המעשים הטובים שצבר בעקבות רכושו עולות עימו לעולם שכולו טוב.
