חודש: דצמבר 2020

מי יכול לעצור את זה? את הפירוד הקיים בעם – במיוחד כשנלך בקרוב לבחירות חדשות המעצימות את השיח הפלגני, וגם אם יוצרת חיבור בין פלגים מסוימים, היא אינה משרתת את אחדות העם, אלא את המפלגות המתאחדות.

ומי יכול לעצור את הוירוס? כאשר ישנה חגיגה תקשורתית גדולה על הגעת הגואל המושיע, החיסון המיוחל שמחכים לו כבר כמעט שנה… ולפתע נשמעת שמועה רועשת בעולם על  וירוס מסוג חדש, הגרוע מקודמו והאדם מהרחוב הניזון מכלי התקשורת – רמת החרדה שלו גדלה, העולם מדרדר ואין לאן לברוח. ואם זה אינו מספיק – מגיעים מתקפות הסייבר שמהן אנו לומדים שבעזרת המקלדת אפשר לגרום לנזקים כבדים לתושבי כדור הארץ ולא פחות מנזקי טבע עצומים, כרעידות אדמה וכצונאמי עוצמתי כפי שחווינו לפני מספר שנים במזרח הרחוק וביפן.

האחדות היא התרופה לכל!

ולא רק במימד הרוחני של ה"נחת רוח" שאנו גורמים לאבינו שבשמים שמעניק לנו בזכות מעשה האחדות שלווה ונחת, אלא גם ככוח גשמי להילחם ברע. לדוגמא: הדרך הנכונה ביותר להילחם בהתפשטות הוירוס היא קטיעת שרשרת ההדבקה, הדרך לקטיעה אינה יכולה להתבצע ללא הסכמה של כולם. גורמי האכיפה יכולים לשכנע רק בפגיעה בכיס ולכן אנשים נשמעים בצורה מאוד מוגבלת. אנשים חושבים על עצמם: "לי זה לא יקרה ", או "לי יש הכח להתגבר" ולכן לא נשמרים מלהידבק או להדביק. אך אם היתה הרגשה של אחדות וערבות הדדית ההתנהגות הזהירה היתה עוצרת את שרשרת ההדבקה.

גם במלחמה הפיזית מול האויבים. מלבד רשת הביטחון שנוצר על ידי בורא עולם, כאשר הוא נהנה מהאחדות שלנו, גם פיזית הרצון של האויב לפגוע קיים כאשר הוא מרגיש שיכול לגרום לסדק בבטחוננו ולאט לאט להרחיב אותו. כאשר כולנו מאוחדים, מאמינים בצדקת הדרך ודואגים איש לאחיו, האויב מתייאש. במיוחד שאחדותנו נותנת לנו הכח להכות בו בעת הצורך מבלי לפחד מביקורת פנימית שתחליש את חומת הביטחון אצל אנשי הביטחון.

היום, יום שישי, ערב שבת קודש, הוא עשרה בטבת יום שאנו צמים בו כי בו החל המצור על ירושלים שבסופו חרב היקר לנו מכל, בית מקדשינו, בית ה', שחרב על שנאת חינם, הפילוג הקשה שהיה בעם באותה תקופה.

השבוע, אמר לי יהודי יקר, כי לצערו הוא רואה מלחמת אחים. עניתי לו שאיני יודע היכן הוא מסתכל אך דווקא אני עיינתי בפרשת השבוע "פרשת ויגש" וקראתי על אחוות האחים . ה'סולחה' בין יוסף ואחיו.

לאחר נתק של עשרים שנה בין יוסף לאחיו, לאחר שיוסף גרם להם לא מעט חרדה בפרשה הקודמת כאשר העליל עליהם עלילות, השבוע הוא מגלה את הדמות האמיתית שלו. "אני יוסף אחיכם". כמובן שברגע שיוסף גילה מיהו גרם להם בושה וחרדה גדולה יותר, אך מיד דאג להסביר להם שאין לו כל כעס עליהם והוא ראה בכך חלק ממהלך אלוקי ארוך שמטרתו הייתה שיהיה משנה למלך.

והכל מתחיל בתחילת הפרשה כאשר "ויגש" אליו יהודה, ההתקרבות הגשמית שבין יהודה ליוסף. יוסף ייצג את המלכות במצרים כאשר יהודה מייצג את המלוכה העתידית, שושלת בית דוד שממנה יֵצא המלך הגדול שבו תושלם האחדות של עם ישראל, מלך המשיח. אכן, ההפטרה, שבדרך כלל עוסקת בנושא הדומה לנכתב בפרשה, מדברת במלכות העתידית שבו מלכות יוסף תתאחד עם מלכות יהודה. הקשר שבין יוסף ויהודה גרם את התוודעות יוסף לאחיו והסולחה ביניהם וכן התאחדות יחד עם כל בני המשפחה ברדת יעקב למצרים.

חכמינו זכרונם לברכה מציינים שתקופת טרום הגאולה תהיה דומה לחושך הגדול בטרם עולה השחר והשמש זורחת, למרות שיש חושך גדול חשים כבר את הזריחה ולא עוסקים במישוש החושך. נכון שהמביט החוצה יכול לראות את החושך הגדול, אך אם נכניס הראש לפרשת השבוע נרגיש טוב עם השחר הקרב להפציע.

אין ספק שכל פעולה שמאחדת אותנו כעם  ומחברת אותנו עם ה' – מקרבת את עליית השחר. בואו נתאמץ עוד קצת ונחייך עם האור המאחד במקום לבכות על החושך בעם מפולג ומאויים.  

אנו נמצאים ביום השמיני של חג החנוכה. החנוכיה דולקת בשיא תפארתה עם שמונת נרותיה! אך מה יהיה מחר? האם נצטרך להמתין לשנה נוספת עד שנזכה לאור, כיצד נשמר את אור החנוכיה במשך כל השנה עד שנגיע לשנה הבאה?

התשובה טמונה בסיפור הנרות ולא רק באור הגשמי שהן מפיקות  ויוצרות לנו שמחה. האור הגשמי הוא מוגבל ולכן גם השמחה שיוצר מוגבל בזמן ובעוצמה.

בחג החנוכה יש לנו שמחה מניצחון צבאי ניסי של מעטים מול רבים, גיבורים ביד חלשים וטמאים ביד טהורים וכן שמחה רוחנית על מציאת פח שמן קטן טהור שלא נטמא על ידי היוונים – שהרי מטרתם היתה לטמא את כל השמנים – ואיתו הדליקו את מנורת המקדש כאשר שם נעשה נס נוסף, שמן שתכולתו הייתה אמורה להספיק ליום אחד דלק שמונה ימים, עד לייצור השמן החדש.

הגמרא שואלת "מאי חנוכה"? התשובה מתייחסת רק לנס הגדול של פח השמן שלכן אנו מדליקים חנוכיה מידי שנה בחג ואינה מתייחסת לניצחון המלחמה העצום שהיה. ואילו בתפילת "על הניסים" בימי החנוכה אנו מודים על נס ניצחון המלחמה אך לא מתייחסים לנס פח השמן. מהי הסיבה לכך?

רצון היוונים במלחמתם בעם ישראל הייתה להטמיע את תרבות יוון בעם. הם לא התנגדו שעם ישראל ילמד תורה כחכמה כיתר חכמות העולם וכן לא הפריע להם שיקיים מצוות אך שיתנתק מנותן התורה. לדוגמא, כיום, אילו היו כאן היוונים, לא היו מתנגדים שנדליק נרות, נאכל סופגניות, נחלק דמי חנוכה ואף נשיר את שירי החג, אלא היו רוצים  לנתק אותנו מהמסר הרוחני שמאחורי החג. הם רצו "להשכיחם תורתךָ ולהעבירם מחוקי רצונךָ".

זו הסיבה שאנו מפרידים בין המלחמה הגשמית ביוונים שמטרתה הייתה לנצחם ולסלקם מהארץ לניצחון הרוחני, לנס פך השמן. אין ספק שהניצחון הגשמי והרחקת היוונים מהעם היהודי גרמה לכך שלא הצליחו לבצע את זממם -"להשכיחם תורתך".  אך אין אפשרות להציג את שני הניסים יחד כי הניצחון הגשמי מאבד את ערכו מול  הניצחון הרוחני השומר על עם ישראל לדורי דורות.

גם היום, כאז ,יש מלחמת תרבות, בין התרבות היהודית הרואה את ה' ואת הרוחניות במרכז החיים והרואה את גשמיות העולם כאמצעי להתחבר אל ה', כי יהודי יכול לקיים מצוות רק על ידי אבריו הגשמיים ובזה נגמר תפקידם וממול יש את תרבות יוון שבמשך השנים לובשת צורה ופושטת צורה, אך הרעיון המרכזי הוא שהגוף והחיים הגשמיים, הם מרכז החיים. כל זמן שחיים צריך לחפש כל דרך למלא את הנאות הגוף ולעשות הכל כדי שהגוף יהנה בעולם, הם מסכימים שנתחבר להנאות רוחניות העושות לגוף טוב כהווי של החגים, אך תמיד המבחן יהיה האם הרוח יוצרת הנאה גופנית או לא.

כאז, היו יהודים שהלכו בדרך יוון, וגם היום ישנם יהודים שבוחרים בתרבות היוונית ומה שהיא מייצגת. אך כאז הניצחון היה שהיהודים חזרו לשורשים ולמקורות וגם היום  היהודים יחזרו לשורשים והמקורות, השורשים והמקורות של כל יהודי באשר הוא. כי זה הבית האמיתי של כולנו.

כמה צריך להשקיע ביצירת כלים לניצחון גשמי וכמה צריך להתפלל ולקוות לניצחון ניסי? על כך אנו למדים בתחילת פרשתנו – פרשת מקץ. "ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם…" שנתיים ימים לאחר שנפתרו חלומותיהם של שר האופים והמשקים ולאחר בקשת יוסף משר המשקים לדבר עליו טוב לפני פרעה. המדרש אומר שהפניה לפרעה עיכבה את שחרורו מהכלא בשנתיים, כי לא בטח בה' שיצילו. לכאורה ה' רוצה שיהודי יצור כלי וה' ימלא אותו, אם כן, מה חטאו של יוסף? הרבי מסביר שישנם צדיקים כיוסף, הקרובים אל ה', שאינם צריכים ליצור הכלי.

ברור לנו, שאנו לא כיוסף וצריכים ליצור כלי אך אנו צריכים ללמוד מסיפור זה שחייבים לשלב ביטחון בה' מול השתדלות בדרך הטבע ולזכור שהמשקל הגדול צריך להיות בביטחון בה' שנצליח ומאחר והוא רוצה שניצור כלי – אנו יוצרים כלי.

אכן, זה מסר הנרות לכל השנה. הרוחניות מרכז חיינו! הביטחון בה' מרכז חיינו! כל השאר הם כלים שעמם נגיע בעז"ה לתוצאה הרצויה.

"ירידה לצורך עליה" היא מציאות שמלווה את היהודי בכל ימי חייו. היא מתחילה בירידה של הנשמה היהודית – השוכנת בעולם הרוחני קרוב לה' – אל העולם הגשמי ומתחברת לגוף שלצידה נפש בהמית ויצר הרע שמרחיקים הנשמה מה'. מטרת ירידת הנשמה לעולם היא שהיהודי, עם נפשו האלוקית, יעשה מעשים שיגלו את האהבה והיראה לה' ויעצימו אותה עד לרמה גבוהה יותר טרם ירידתה.

גם בספר בראשית, בסיפור תולדות האבות, אנו רואים את הירידות שהביאו לעליות בחייהם. פרשת השבוע "פרשת וישב" ממשיכה בסיפור חייו הסוערים של יעקב. השבוע חגגנו את חג גאולתו של מייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן המוכר גם בשם "בעל התניא", מהממשלה הרוסית, אשר מלמד אותנו בתורתו כיצד לעלות מהירידות, מי הם השחקנים הגורמים לירידות ומה הם הכלים המסייעים להתרומם. גם חג החנוכה שאנו נמצאים עתה בתוכו מביא לנו את סיפור הירידה שהביאה עליה.

הדמות המרכזית בפרשה הוא יוסף שמסכת חייו מזכירה אחד לאחד את סיפורו של כל יהודי. בתחילה, יוסף מאושר סמוך לאביו בארץ ישראל, אביו אהבו במאוד ומרוב חיבתו תפר לו כתונת פסים, הוא שהה עם אביו שעות רבות בעוד אחיו רועים את צאן אביהם. לבד מהאושר הגשמי הוא זכה ללמוד עם אביו וזכה לאושר רוחני.

זה המצב שנשמתו של כל יהודי נמצאת בטרם ירידתה לגוף. הכיצד? היא חיה באושר  תחת כנפי ה' עד שלפתע מגיעה הנפילה. יוסף נלקח מאוהל התורה של יעקב אביו, נמכר לעבד והופך לאסיר בארץ מצרים = "ערוות הארץ", באותה תקופה הייתה זו ארץ של טומאה ופיתויים קשים, המקום הנחות והשפל .

גם הנשמה יורדת לעולם ממקום של יראה וקדושה לעולם שהשקר והחומרנות שולטים בו. היא מתמודדת עם ניסיונות קשים כפי שהתמודד יוסף. אך בסוף הדרך יוסף הפך למושל בכל ארץ מצרים והגיע למעמד גבוה יותר מהיותו אצל אביו. הוא עמד בכבוד בכל הניסיונות ולא רק שזכה למעמד גשמי רם אלא נקרא "יוסף הצדיק".

הנשמה יורדת למיצרי הגוף והעולם הזה. עליה להתגבר על פיתוייו, להנהיג את חיי הגוף בדרכו של ה' וכאשר מתגברת על כל הניסיונות היא תגלה את הכוחות הנעלמים בה ותגיע לדרגה עליונה יותר מטרם ירידתה לגוף.

חג החנוכה מגיע אף הוא מתוך נפילה. היוונים טימאו כל היקר לנו, עת שנכנסו לבית השם, אך דווקא מתוך ירידה זו אנו זוכים להדליק החנוכיה. בבית המקדש רק הכוהנים יכלו להיטיב את הנרות במנורה ובעקבות המאורעות  שיצרו את חג החנוכה כל יהודי יכול להדליק נרות חנוכה ולא רק שבע נרות המסמלות את האור הטבעי – שבע מסמל את ימי בריאת העולם, אלא שמונה נרות – המספר שמעל הטבע.

רבי שניאור זלמן "הרבי הזקן" החל בהפצת פנימיות התורה עד למעצרו על ידי השלטונות באשמה של מרידה במלכות. חמישים ושלושה ימים היה במאסר, זמן שלא יכל להפיץ את תורתו ברבים-הירידה  אך לאחר שהמלכות הכירה בצדקת דרכו ושחררה אותו ב-י"ט בכסלו, התגלתה פנימיות התורה בצורה המובנת להמונים ע"י חכמה בינה ודעת. מאז ניתנה לכל יהודי היכולת ללמוד את פנימיות התורה ולהבינה-העליה .

די להתבונן בהמונים השותים בצמא את תורת החסידות, הלומדים לראות את "הירידה צורך העליה" שגם כאשר נמצאים בתוך הירידה לא שוקעים בה אלא עושים הכל כדי לראות כיצד התמודדות עימה מרימה אותם למקום גבוה יותר.

תורת הנגלה, כגון משנה וגמרא מלמדת אותנו איך לעשות ומה לעשות, תורת החסידות נותנת לנו להסתכל אל 'מאחורי הקלעים' ומלמדת אותנו להכיר את הרווח שאנו יוצרים כאשר אנו מתנהגים לפי רצון השם והנזק שנגרם כשמתעלמים מרצונו. היא מלמדת אותנו על הכלים החבויים בנו. שכל אחד ואחד – ללא יוצא מהכלל – בכוחו לגלות את אותם כוחות ולצאת מהמקום הירוד אל העליה האין סופית.

אז היכן אנחנו עכשיו בעליה או בירידה? גם אם בירידה אל דאגה זה לצורך עליה שתגיע בעזרת השם בקרוב.

ה' ברא עולם שיוצרו לא נראה לעיני הנבראים ועבודתנו לאורך כל הדרך לעשות מעשים טובים, למלא אחר ציווי ה', לגלות את מטרת הבריאה ולגלות את הטוב הצפון בעולם. כל אדם בר דעת אינו עושה דברים ללא מטרה ותכלית, וכן בבריאת העולם יש לבורא מטרה ותכלית. למרות שהיוצר נעלם מעינינו הגשמיות אנו לא יכולים להתעלם ממנו וצריכים ללמוד ולהבין מהי המטרה שלשמה נבראנו. יתרה מזאת, גם כשנתבונן בדברים השליליים הסובבים אותנו נדע לדלות מתוכם את החיוב העומד מאחוריהם.

וירוס הקורונה שממאן לעזוב אותנו מייצר גם דברים חיוביים. לדוגמא, קשר ההמונים הדיגיטלי שיישאר עמנו גם בימים טובים יותר, אך גם לוקחת אותנו למקום נוסף, לגלות פעם נוספת כיצד בקלות אפשר להביט על העולם ולא לראות את המציאות האמיתית, כיצד בעלי עניין יכולים להציג בפנינו מצגת מעוותת.

מידי יום הכותרות מציגות את נתוני הקורונה, הציבור אינו יודע לקרוא נתונים ולהבין את המציאות המוצגת. לדוגמא, הכותרות זעקו שהתחלואה מזנקת והיא למעלה מאלף איש ליום אך שכחו להדגיש מה הייתה כמות הבדיקות באותו היום ובעצם שהאחוז המאומתים ירד כי מספר הבדיקות זינק. או שמציגים לנו שאחוז המאומתים ירד אך שוכחים להדגיש לנו שהפרסום הרחב גורם לאנשים רבים ללא תסמינים ללכת להיבדק ולהוריד את אחוז המאומתים בבדיקות למרות שבמציאות ייתכן שמספר הנדבקים עלה.

בעולם הגשמי אנו רואים דברים רבים בעיניים אך אין לנו את היכולת מחוסר ידע לראות טוב ונכון. ישנם מאכלים הערבים לחיך ואנו מאוד נהנים לאכול אותם למרות שהם מזיקים לגוף ,כי אין לנו היכולת לראות את הנזק העתידי שהם יוצרים לגוף.

איך נלחמים כנגד הקורונה מבלי "לשפוך המים עם התינוק", מבלי ליצור סגרים המרסקים את הכלכלה? בינתיים, אין בעולם  תשובה מוחלטת להתמודדות עם הוירוס אלא  ניצחונות זמניים כאשר גל הולך וגל בא. כולם מחכים לחיסון, מיליארדים מושקעים בו ואין איש יודע האם במבחן המציאות הרחב הוא ייתן מענה לטווח ארוך והאם לא יתגלו סוגים חדשים שהחיסון לא יכסה אותם.

בואו ונוציא מהאינטרסול את תוכנית הבריאה ותוכנית הפעלה של העולם ונבין כיצד עלינו להתמודד עם המציאות המורכבת. כתוב בזוהר הקדוש – ה' הסתכל בתורה וברא את העולם. אנחנו נסתכל בתורה ונלמד להנהיג את העולם כראוי.

בפרשתנו, פרשת וישלח,אנו למדים מיעקב אבינו, שכל חייו התמודד עם אתגרים מורכבים, כיצד להתמודד. בפרשה הקודמת יעקב מגיע לחרן ולפניו ישנם שני קשיים מרכזיים. האחד – התמודדות היומיומית מול מעשה המרמה של  לבן, והשני – עשיו אחיו הנמצא בעורף ומחכה לרגע שבו יוכל לנקום ביעקב על גניבת הברכות.

יעקב אינו מפזר את כוחותיו, אינו מתמודד עם כל קשייו בבת אחת, אלא שוכח מעשו ומשקיע את כל כוחותיו מול לבן. לאחר שמנצח ומצליח להקים משפחה לתפארת וצובר ממון רב [שלא על חשבון הזולת], מוצא את הזמן להתמודד מול עשיו ומשקיע שם את כל הכוחות .

יעקב מתכונן לשלשה דברים, מכין דורון על מנת לפייסו, במקביל מתכונן למלחמה על מנת להבהיר לו שכדאי לו לבחור בדרך הפיוס, יחד עם זאת אינו שוכח שהיכולות הפיזיים אינם נותנים פתרון מלא וצריך להתפלל לבקש ולבטוח בה' להצלחת המשימה. אכן זה מה שהיה במקרה של יעקב – לפחות כלפי חוץ – כל העולם ראה את הניצחון של יעקב,  בנשיקה המתוקשרת עם עשיו.

כבימים ההם כן בזמן הזה אנו במלחמה עולמית מול הוירוס, אנו במלחמה מול האומות העומדים עלינו לכלותינו . עלינו להשתמש עם כל הכלים הגשמיים, לפתח חיסונים להכות באויב בבטן הרכה ולזכור שהתפילה היא יסוד קיומי. הוירוס יכול לפתח זנים העמידים מפני החיסונים, האויב יכול לפגע בנו עם הנשק העצום הנמצא ברשותו. תוכנית ההפעלה של העולם בקיום התורה, המצוות ובתפילה לבורא שידאג לנו לעולם מתוקן, תאיר את הטוב הנעלם בעולם ותיפתח לנו העיניים לראות גם את הטוב הצפון במציאות שנראית שלילית.

היא תעניק מענה מושלם לכל החלאים עד להגעה לגאולה בקרוב והטוב המוחלט ישלוט בעולם.