השבוע חל יום הולדתו של הרבי מליובאוויטש. מנהיג, שכולם העריצוהו על דרכו, אישיותו, דאגתו ואהבתו לכל יהודי. מנהיג, שלמרות שיום ולילה הקדיש את זמנו עבור הציבור ברגישות רבה, בכל זאת, מחייתו לא הייתה מכספי ציבור, אלא מפנסיה שקיבל מהצבא האמריקאי בו שירת כמהנדס אוניות. (מקצוע שלמד באוניברסיטת סורבון בצרפת שגם בזמן הלימודים לא לקח חופש מלימוד התורה אלא ראה בלימוד לתואר כמשהו צדדי. אחד מהסטודנטים שלמד עימו סיפר, שתמיד על שולחנו, מעל לספר הלימוד היו פתוחים ספרי קודש). גם כאשר יהודים רבים עברו לפניו והעניקו לו ספרים פרי עיטם, הוא תמיד העניק דולר בטענה שרוצה לשלם.
לצערנו, אנו נתקלים במנהיגים רבים הנכשלים בעניינים שונים. כבר בפרשה הקודמת התורה מציגה את הקרבנות הבאים לכפר על כשלים רבים וביניהם נפילות של אישי ציבור ואף התורה מציגה מציאות "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא".
כאן ישנה תמיהה גדולה: אנשים פשוטים שאין להם מה להפסיד ומרשים לעצמם לעשות מעשים לא הגונים יש לנו את היכולת ההגיונית להבין את הסיכון שהם לוקחים. אך אישי הציבור הבכירים, שהשקיעו שנים רבות בבניית המעמד האישי שלהם, כיצד הם נכשלים? הרי באותה שניה שמעשיהם השליליים יֵחשפו, יתמוטט כמגדל קלפים כל מעמדם.
אפשר לשאול את שאלה זו באופן הפוך: איך ישנם מנהיגים ישרים שאינם חוטאים? לא נשים את הפוקוס רק על המנהיגים, אלא גם על כל אחד ואחד מאיתנו. איך אפשר לשמור על יושר לכל אורך מסלול החיים כאשר הפיתויים שבדרך לפעמים קשים?
היצר הרע – כאומן במלאכתו, מכיר את הנקודות החלשות שלנו ודרכם הוא יוצר את הסדק שבסופו של יום גורם לפרצה בחומה. החומה אמורה לדאוג שנתנהג בצדק ויושר, לא כזה שחוקק על ידי בשר ודם שפעמים אין בהם לא צדק ולא יושר, אלא רצון של המחוקק לכפות את דעתו על בני המדינה, אלא צדק ויושר שנחקק על ידי בורא עולם שערכיו מוחלטים.
בחיי האדם יש שתי אפשריות כיצד לראות את החיים, האחת – לחפש כל דרך להעצים את רכושו וכבודו והשנייה להעצים את הזולת. מנהיגי ישראל בעבר ראו את המנהיגות לא כשררה אלא כעבדות, הם חיפשו כל דרך להעניק לעם, כהורים הדואגים לילדיהם.
מה שגרם להם לנהוג כן נמצא בכותרת פרשתנו, פרשת צַו. גם כמנהיגי ציבור וגם כל אדם שאמור להנהיג את חלקי גופו. צו פירושו ציווי, ה' מעניק לנו מצוות וציוויים שכאשר אנו ממלאים אחריהם ללא פשרות אנו מתחברים באופן ישיר אל ה' ומקבלים את הכוחות להתעלם מפיתויי היצר אשר הטיעונים שלו נשמעים לפעמים מאוד הגיוניים. היצר מעורר בתוכנו רצון גדול להתפלל, אך זה נופל בדיוק בשעה שאנו צריכים ללמוד. הוא מושך אותנו אל הסוגיות העמוקות שבדף הגמרא בדיוק בזמן שאנו צריכים להתבונן בתפילת שמע ישראל. הוא גורם לנו רצון גדול לצאת וללמוד את דף הגמרא בדיוק שהאישה זקוקה לעזרה בטיפול הילדים.
מילוי הציווי האלוקי ללא פשרות מונע מאיתנו ליפול ברשת של היצר, גורם לאיש הציבור להבין שאת השררה קיבל רק בשביל לדאוג לזולת וגם גורם לכל יחיד לשלוט עם כושר המנהיגות שלו על אבריו.
מנהיגי ישראל ראו מול העיניים רק את העם. משה רבנו, לא ייחס כל חשיבות לעצמו, השררה שהייתה לו נועדה רק לגרום לעם למלא אחר הוראותיו על מנת לשמור על עם בריא ולכן אמר "ואנחנו מָה" אנחנו כלום. דוד המלך, שניהל מלחמות וניצח בהם, לא לקח שררה לעצמו אלא אמר "ואנוכי תולעת ולא איש". השררה נבעה מהרצון שלהם שהעם ימלא את רצון ה' בצורה מושלמת.
החיבור שלנו למנהיג שמחובר אל ה' ושאינו נלכד ברשת היצר גורם גם לנו שלא להיכשל, ולזכות לחירות וחופש האמיתי לא רק בחג החירות אלא בכל השנה.
בחג החירות, נאחל למנהיגנו, לצאת מכבלי היצר המשכנע אותם לדאוג לקריירה האישית שלהם, להתאחד עם ציווי המנהיג העליון, מנהיג העולם ולחפש את הדרך לדאוג לקריירה של העם.
