בתורתנו כתוב מצד אחד רבות על מעלת האחדות והשלום, והרי התורה ניתנה כדי לעשות שלום בעולם ככתוב "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", ומצד שני – בפרשה הקודמת, פרשת כי תצא, קראנו על דברים רבים שהתורה אוסרת לחבר ביניהם, כגון כל סוגי הכלאיים: הכלאת צמחים וזרעים, הרבעת בעלי חיים ממינים שונים וכן איסור ערבוב של בשר וחלב.
חכמי ישראל הסבירו שרצון הבורא הוא שכל כוח בבריאה יפעל ממקומו ועוצמתו ולא יתערבב עם כוחות מנוגדים. לדוגמא חלב שצבעו לבן מסמל את מידת החסד, את מלאך מיכאל = שר החסד ואילו הבשר שצבעו אדום מסמל את מידת הגבורה את מלאך גבריאל = שר הגבורה.
מתעוררת השאלה מדוע לא לחבר בין דברים מנוגדים? בכל יום אנו אומרים בתפילה "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו" והכוונה לחיבור בין מלאכי החסד והגבורה, מיכאל וגבריאל . איך זה עולה בקנה אחד עם האמירה שלא מחברים בין המידות השונות?
תורת החסידות מסבירה את ההבדל שבין שלום להכלאה. שלום – מהווה חיבור בין דברים שייתכן וכל אחד מהם מבטא עניין אחר, אך הם מרגישים כיצד יחד הם מייצרים מציאות שלימה ולכן כל אחד מקריב את עצמו לצורך האחדות שבסופו של דבר תורמת לו רבות . הכלאה – זו לקיחת שני דברים מנוגדים וחיבורם פיזית. אכן הם ביחד, אך רגשית כל אחד מחפש כיצד הוא יתן את הטון, חיבור זה הוא מתכון לפיצוץ כאשר אחד מהצדדים ירגיש שהוא אינו מצליח למצות את עצמו.
למעשה, אפשר להגיע לשלום רק כאשר מחוברים לכוח עליון ולמטרות של הכוח העליון. כאשר מידת הגבורה והחסד פועלים בעולם ונראים עצמאיים אכן אין אפשרות לחברם יחדיו אך כאשר הם במרומים, עומדים בפני המלך, ה' בורא העולם, הם לא רואים את המטרות שלהם אלא את מטרות הבורא, שכל אחד יתן את חלקו לעבודה משותפת.
אחת הדוגמאות הטובות ביותר בעולם לעניין ההכלאה או שלום – זו הזוגיות! כי הרי לוקחים בני זוג שמסמלים כוחות מנוגדים ושמים אותם תחת קורת גג אחת לחיים משותפים. הגמרא מספרת שבארץ ישראל כאשר זוג הלך להתחתן בדקו האם הם "מצא" או "מוצא" האם "מצא אשה מצא טוב, או "מוצא אני את האשה מר ממוות" איזו הכלאה יש כאן?
אך רבי עקיבא אומר שלא כל כך משנה מי היא ומי הוא אלא מה מחבר אותם. "איש ואשה זכו – שכינה ביניהם, לא זכו – אש אוכלתם". איש ואשה הם אכן כוחות מנוגדים, אם זכו וחיברו אליהם את הכוח העליון ואז כל אחד תורם את הייחודיות שלו למטרה המשותפת כי כל אחד רואה את רצון ה' בהקמת הבית המשותף, ואם חלילה לא זכו והם רואים רק את עצמם, מה שטוב להם, לכל אחד מהם בנפרד, זו הכלאה שהכוחות המנוגדים יביאו ביום מהימים לחיכוך ופיצוץ .
פרשתנו פרשת "כי תבוא" פותחת במצוות ביכורים. כאשר עם ישראל מגיע לארץ ישראל ויושב איש תחת גפנו ותחת תאנתו צריך לזכור כי לא "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" אלא הכול נובע מהחיבור לכוח העליון שדרכו אנו מקבלים את כל השפע הגשמי. כשיהודי מעניק לה' ביכורים, מהמובחר שבפירותיו – בהבאתם לכוהנים עבדי ה' – מראה הוא את את ההכרה בכך שהכול מאיתו יתברך וכהוקרת הטוב הוא מעניק לו מהמובחר.
כשם שבגוף לכל איבר יש את תרומתו היחודית, אך כדי שיתפקד באופן בריא צריך את הראש והשכל שיחבר בין האברים. כשם שבמדינה לכל שר יש משרד יחודי שהוא ממונה עליו אך ללא ראש ממשלה בריא כל שר יראה רק את האינטרסים הצרים של משרדו וימנע לעבוד בהרמוניה עם המשרדים האחרים לטובת העם, כך כל יהודי כדי שיוכל לחיות בצורה בריאה בעולם בריא הוא צריך להיות מחובר למלך העולם ועל ידי זה ימלא את חלקו בעולם בהרמוניה עם שאר ברואי עולם בלי ליפול לאינטרסים הצרים שלו שהם מסיתים אותו מדרך החיים הנכונה.
