חודש: דצמבר 2019

בראש החדשות עומדים נושאים המעניינים את הציבור או  כאלה שכלי התקשורת רוצים שאנשים יתעניינו בהם. אין ספק, שאחד מהם הוא הנושא הביטחוני.

חג החנוכה שהסתיים השבוע מציג את הטיפול הנכון בבעיה הביטחונית. אם נחזור כאלף שנים טרום נס החנוכה, לזמן שבו המרגלים יצאו לרגל את הארץ טרם כניסת עם ישראל מהמדבר, אחת מהבעיות שגרמה להם להיכשל בהעברת מידע שגוי, הייתה בכך שהרגישו "גמדים בעיני ענקים", הם לא העריכו נכון את הכח העומד מאחוריהם. אך כאשר היוונים ניסו לכפות את אמונתם ודרכם על עם ישראל, בדרך הטבע היה זה כנגד כל הסיכויים לשנות את דרכם. הם היו מעצמה מול קומץ יהודים, אך החשמונאים המעטים העריכו את הכח העומד מאחוריהם.

כאשר מנסים ליטול מאדם את חייו הוא עושה הכול כדי למנוע זאת, גם דברים לא הגיוניים והכול בשביל להישאר לחיות. החשמונאים הבינו שיש כאן מלחמה של חיים ומוות, על החיים הרוחניים של עם ישראל, שלמען האמת, כל חיינו הגשמיים נוצרו על מנת לחיות את חיי הרוח של העם. הניצחון אכן היה בזכות האמונה בצדקת הדרך והתחולל בזכות הניסים העל-טבעיים שנעשו שם על ידי הכח שעומד מאחוריהם.

לפעמים, אנו חיים באשליה ש"כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (דברים ח, יז), היכולת הטכנולוגית שלנו עם הכוח האנושי האיכותי, עד שאנו חוטפים את סטירת הלחי. לאחר מלחמת ששת הימים לא השכלנו להבין מאין הגיע הניצחון הניסי שבו הבסנו את האויב בכל החזיתות? כאשר מספר ימים קודם לכן התכוננו לגרוע מכל ואף סימנו את אזורי קבורת ההמונים… ואז, כשסמכנו רק על עוצם ידינו הגיעה מלחמת יום כיפור שגבתה לצערנו קורבנות רבים.

אנו מתבוננים באלפי הטילים שנחתו על מדינת ישראל בשנים האחרונות מאויב אכזר השוכן לדרומנו וכל רצונו להשמידנו. הנזקים מזעריים ואנו מתבלבלים ומברכים את כיפת הברזל. אך למי שהזיכרון שלו טוב, במלחמת המפרץ נורו 38 טילי סקאד שפגעו במטרות רבות אך לא גבו בצורה ישירה חיי אדם. אלו שניסו להרגיע דיברו על הסקאד הלא מדויק ועל המיירט ה"פטריוט" שהגיע מארצות הברית ו"שמר" עלינו, עד שהגיע היום האחרון למלחמה בו נורה טיל אל בסיס אמריקאי בסעודיה והרג 28 חיילים אמריקאים. התברר, שהטיל הלא מדוייק יכול לגרום לנזקים כבדים בנפש ולא תמיד הגואל מארצות הברית "הפטריוט" יכול להושיע.

באותו זמן הביאו משל על מלך שהיה חייב להעניש את בנו יחידו האהוב על שסרח, בגלל האהבה הגדולה אליו הוא העניש אותו ב-38 מלקות עדינות, אך במכה ה-39 נתן בכל כוחו ומדוע? כדי שידע ממה ניצל עד עכשיו – במכות העדינות…

גם בפרשת השבוע, פרשת ויגש, מסופר על יהודה, המאמין בצדקת דרכו ולמרות שיוסף היה משנה למלך והאיש מספר שתיים בממלכה – יהודה מדבר עימו בכל העוצמה! 

באמצע השבוע הבא יחול צום עשרה בטבת, יום שבו החל המצור על ירושלים שבסופו נבקעה החומה, הוחרבה העיר ונחרב בית המקדש. הסיבה לכך נבעה שלא לחמנו באויב הנכון, ביצר הרע האישי שלנו שגרם לנו לשנאת חינם שהכשירה את הקרקע לכיבוש. 

גם היום, הפגיעה בביטחון נובעת מהמלחמה הפנימית הקיימת בעם ישראל. בפרשה הראשונה בתורה רש"י מסביר שהתורה מספרת את ההיסטוריה, על מנת להבהיר שארץ ישראל נחלת עם ישראל. לכן, בניגוד לכל מלחמות העמים בעולם שלאחר הכיבוש השטח שייך לעם הכובש, ארץ ישראל תמיד שייכת לעם ישראל ולכן בכל פעם שעם ישראל יצא לגלות הוא דיבר בכמיהה על הרצון לחזור לארץ ישראל. מכוח זה, רוב מוחלט של היהודים הגרים בארץ ישראל באו. גם יהודים הטוענים לזכותם של אויבינו נמצאים כאן בכח ההבטחה האלוקית כי ללא זאת, הוריהם לא היו מגיעים לכאן ונלחמים במסירות נפש כנגד הרוב הערבי מסביבנו שנתמך על ידי רוב מדינות העולם ולרשותו היה נשק רב מאיתנו.

בואו ונהיה אמיתיים ונאמין בצדקת דרכינו נרים את גאון יעקב ובעזרת השם נדאג לביטחוננו אך לא נשכח שסוד קיומינו תלוי באחדותנו. בואו ונאהב את האחים ונשנא את האויבים. ובמקום להתענות על חורבן הבית – נחגוג בבנינו. 

אני אוהב גם אח שחושב אחרת ממני!

השבוע נעמוד מול המראה ונשאל את עצמנו: למי אנו רוצים להשתייך, לגיבורים? לרבים? או למנצחים?

הבה וניגש להיסטוריה המופיעה בפרשת השבוע "מקץ" ולהיסטוריית חג החנוכה.

בפרשה אנו ממשיכים עם החלומות והפעם עם חלומות פרעה. בבית הסוהר יושב נער עברי שאצל המצרים אין לו כל יחוס, נשפט על עלילה שקרית, על לא עוול בכפו, אין לו אבא או דוד המקושרים למלכות שימצאו דרך לשחררו, והנה מגיע חלומו של פרעה המלך שמחפש כל דרך למצוא פתרון והפתרון האמיתי נמצא אצל הנער החלש מהעם המועט. פתרון שמעלה אותו לגדולה והופך אותו למשנה למלך וגורם לכבוד גדול לאביו ולכל משפחתו. החלש והמעט-מנצח!

רבים מהיהודים מדליקים חנוכיות בחג החנוכה ועוד רבים נחשפים לחנוכיות ענק ברחבי תבל ומתרגשים מהאור והחום שהם מפיצים ומעל הכול הם מגלים מי אנחנו ומה כוחנו. צורת ההדלקה שלהם מלמדת אותנו גם את הדרך הנכונה להתקדם בחיים להתחבר ולהוסיף מידי יום באור וכך דוחים את החושך.

בימי החנוכה, המשפחה מתאספת להדלקת החנוכיה. זוהי מצווה שחכמים ציוו אותה בעקבות הנס הגדול שקרה במנורת בית המקדש. כאשר היוונים רצו לפגוע ברוח הקדושה של עם ישראל, לבטל את דת ישראל ולהפוך אותנו לעם ככל העמים, הם ניסו לפגוע באור הרוחני שבמנורה, הם לא השמידו את השמנים שהדליקו בהם את המנורה, אלא טימאו אותם, אך נעשה נס ונמצא מעט שמן טהור שהספיק לשמונה ימים עד להכנת השמן החדש.

הדלקת החנוכיה היא מצווה ייחודית, כי עלינו לקיימה בצורה מדורגת המטרה להגיע למנורה המאירה עם שמונה נרות, אך מתחילים בהדלקת נר אחד ורק לאחר שמונה ימים מגיעים לעוצמת האור המבוקשת. בעולם ישנם שתי דרכים להתמודד עם הרע והחושך: האחת, להלחם בו ולהרחיקו והשני להתאמץ בהוספת אור וטוב ובדרך ממילא, לחושך ולרע לא יהיה מקום.

בהדלקת החנוכיה אנו נוהגים כ"בית הלל", כלומר, יש להתאמץ בהוספת האור והאור שהוספנו היום לא מספיק מחר… נכון שבגשמיות אנו מדליקים רק שמונה נרות בשמונה ימים ומאפסנים את החנוכיה אך שמונת ימים אלו מלמדים אותנו שלא לעצור. 

חלומות יוסף ופרעה התממשו, אך המציאות הישראלית היום נראית כחלום הנשאר ללא פתרון הגיוני, כמו רוב החלומות. מצד אחד חוגגים את חג החנוכה בהדלקת נרות ומקפידים לאכול סופגניות המטוגנות בשמן – זכר לנס פח השמן, אך לא מאמצים את שעומד מאחורי חג זה. ניצחון החשמונאים על היוונים והחזרת המתייונים – היהודים שניסו לאמץ את חכמת יוון – הביתה. החזרת  עם ישראל לחייו הטבעיים כבנים של ה' שאור התורה והמצוות מאיר בהם. אור המנורה ומה שעומד מאחוריו ולא תאורת הרחוב של חגי הגויים… 

כל אחד יודע שלא משנה איך נראה ומה נושא עימו ההולך ממולו אלא מה ומי עומד מאחוריו. יכול להיות חייל חמוש מכף רגל ועד ראש ואיש אינו חושש ממנו כי אין איש המחפה עליו ועם מאמץ קל משתלטים עליו ויכול להיות אדם נמוך ורזה שאין עליו כל כלי מלחמה וכולם רועדים ממנו כי הוא המלך השולט על המדינה ויש לו צוות חיילים הסר למרותו ומבצע את הוראותיו.

עם ישראל, עם קטן. כל הקמים לכלותינו רבים מאיתנו בכמות האנושית  ובנשק הנמצא ברשותם, אך לצידינו יש את המלך הגדול, מלך העולם השומר עלינו. הטיבה להציג את המציאות העכשווית העומדת מאחורי הנרות כתבת 'כאן 11' בגרמניה ששידרה השבוע את הגאון היהודי, את הדלקת החנוכיה המרכזית על ידי ניצולת שואה ליד שער ברנדנבורג, במקום ממנו נכנס היטלר לעיר לאחר שעלה לשלטון וסיפרה שאחרי השידור פרצה בבכי מהתרגשות… בואו ונתעורר, נצא מהחלום ותמיד נחתור להיות מנצחים. אם נתרגש מבורא עולם, לא נצטרך להתרגש מהעולם שכל פעם מחדש מגלה את פרצופו האמיתי, כמה הוא אוהב אותנו ואיזה מאמץ הוא משקיע לכלותינו.

ניצחנו את היטלר כמו שניצחנו את סטלין כמו שהבסנו את המן ואת פרעה ואת כל המעצמות הגדולות. נר המנורה ימשיך להאיר לנו ולהראות את עוצמתנו וזאת כל עוד נוסיף לו את חומר הבערה "נר מצווה ותורה אור".

אנו הולכים לעבר בחירות בפעם השלישית במשך שנה. מערכת בחירות ששנאת חינם מככבת בה. שנאת אחים בני אברהם יצחק ויעקב. כשמביטים על התהליכים הסובבים אותנו בתוך החברה בארץ אנו משפשפים את העיניים, מתבוננים וחושבים, הזה חלום או מציאות? 

פרשתינו עוסקת בחלומות. חלומות יוסף וחלומות פרעה. חלומות יוסף החריפו את קנאת האחים אליו בהיותו מתנשא כביכול עליהם ואף גרמה למכירתו למצרים. אך, דווקא מהלך זה שהיה נראה על פניו שלילי, הכשיר את הקרקע ליישום המעשי של החלום לאחר שיוסף פתר לפרעה את חלומותיו ונעשה משנה למלך, מהלך שבסופו שהראה אכן שחלומות יוסף לא היו חלומות שווא אלא הצגת המציאות שאביו ואחיו השתחוו לו בעת שירדו למצרים לשבור את הרעב שהיה בארץ כנען.

בחלומות הלילה שלנו, המציאות המוצגת אינה מחוברת תמיד להגיון ובחלום אפשר להכניס פיל לתוך חור המחט שרוב האנשים לא מצליחים להשחיל לתוכו אפילו חוט תפירה דק. בהתמודדות על הנהגת המדינה נשכח מלב אנשים לא מעטים, לפחות בתקופת הבחירות, את הסיבה לזכותנו לשבת בארץ הזאת, הזכות שניתנה לאבותינו בזכות היותם עובְדי ועַבדי ה'. בעוד מספר שבועות נקרא בתורה על יציאת בני ישראל מארץ מצרים, וכל האומות – גם עובדי העבודה זרה – ראו את הניסים הגדולים שעשה ה' לעמו ישראל, ה' מדגיש שהוא מוציא את העם מעבדות מצרים להיות עבדיו.

היותנו עבדיו מתבטאת בדבר אחד, ביצוע רצונו כפי שנכתב בתורה והתבאר על ידי חכמי ישראל שקיבלו את הסמכות לפרש התורה. כאשר בדרך להנהגה רומשים את הקדוש לעם ישראל, קדוש גם לאותם יהודים הרומשים, כדי לקושש את הקולות של יהודים טובים שהידע שהוענק להם מהוריהם לא נתן להם להכיר את האמת הנצחית, או שלא היה בכוחם להתמודד עם יצרם, וטבעי הוא שאדם נהנה מהמציאות הגשמית ולא מהגבלות שמונעות ממנו לעשות דברים שרוצה כל זמן שאינו מרגיש את הרווח שיש לו מזה.

חובה עלינו לדעת, שדווקא היום, במציאות העכשווית, כאשר אנשים עושים מעשים שאין אנו מסכימים עימם יש לנו את היכולת לאהוב אותם. "כמים הפנים אל הפנים כן לב האדם אל האדם". כל אחד מאיתנו יש לו היכולת להשפיע על התנהגות החבר, האח, האישה או הילדים לא על ידי שנחנך אותם כיצד עליהם להתנהג, אלא על ידי הדוגמא האישית שנעניק להם. אם תמיד נמצא את הדרך לחייך לשני וגם אם לפעמים הוא לא מתנהג כפי שהיינו מצפים ממנו, נלמד עליו זכות. נאמין שהוא יכול ורוצה להתנהג בחיוב, אך יצרו הרע נלחם בו, או שלא הכיר משהו אחר. אנו לא נלחם בו על התנהגותו הרעה אלא נלחם יחד עימו כנגד היצר המסיתו לדרך הרעה ונעזור לו לנצח. הרמב"ם מתרגם אמירה זו הלכה למעשה, כשאיש אינו רוצה לגרש את אשתו, בית הדין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, כי צריך את הסכמת הבעל לגירושין. ולמרות שהאמירה "רוצה אני" נכפתה עליו, מסביר הרמב"ם, שכפיה זו הביאה אותו בחזרה לרצונו האמיתי – לעשות רק טוב. הכפייה היא של היצר הרע המנסה לכפות עליו שלא לעשות דברים שחייבה אותו התורה.

הסתכלות זו צריכה להיות מעיניי אבא האוהב את ילדיו בכל מקרה אך מנסה לגרום להם ללכת בדרך שבה הוא מאמין ולא ממקום של התנשאות, של "אני מבין וצודק ואתם טועים". שנזכה לראות את חלומו של יוסף מתגשם למרות שאנו כל אחד גבעול חיטה הנפרד מהשני נזכה להתאחד. כיוסף אנו זוכים בדורות האחרונים למנהיגים הדואגים לאסוף את האלומות, את עם ישראל, יחדיו. די באם נתבונן בדורנו על הרבי מליובאוויטש כיצד נלחם להיטיב עם כל יהודי ואין זה משנה היכן דר וכיצד מתנהג. שלח את שליחיו למקומות נידחים בעולם על מנת לאסוף את האלומות שנפלו שם. ואכן רבבות יהודים ששהו במקומות שהיה בהם קור וחושך רוחני, הניצוץ היהודי הרוחני השוכן בתוכם נדלק והביא להם אור וחום יהודי.

חג החנוכה הקרב, הוא חג של אור וחום יהודי שאותו נזכה לראות, לא רק בביתנו, אלא בבית המקדש השלישי בקרוב ממש. 

רבים מאיתנו חולמים לבנות קריירה אשר בה הם רואים את מרכז חייהם, בהם הם משקיעים את רוב זמנם וכוחם בצעירותם, כשהם דואגים לעתידם הפרטי שיגדל וישגשג למשך חייהם עצמם.

אך בפרשיות השבוע אנו קוראים על אבות העם היהודי שהקימו מפעל חיים שממשיך לשגשג עד היום הזה. העם היהודי, הוא עם שנולד ממשפחה בניגוד לאומות אחרות שקמו על ידי גנרלים, מדינאים או פילוסופים שסחפו המונים אחריהם, אך באותה מהירות שעלו כך נעלמו. משפחה שגדלה לאיטה ולא מפסיקה לפרוח. גם אם בדרכה יש מכשולים היא משמרת את התא ואף ממשיכה לפרוח.

בפרשיות הללו אנו לומדים על סוד ההצלחה וכיצד לשמר מפעל חיים ולהיות אנשי משפחה טובים.

אחת מהדיברות המופיעות בעשרת הדברות שניתנו לעם ישראל בסיני היא מצות כיבוד הורים, והיכן מופיעה מצוות כיבוד הילדים? אמנם אנו לא רואים בראש חוצות את הציווי על כיבוד הילדים אך הטבע חזק יותר מהציווי, להורים יש יחס חזק של רחמים על ילדיהם.

בשבוע שעבר קראנו על הרצון של יצחק לברך דווקא את עשיו בנו למרות שהוא לא הלך בדיוק בדרך שאביו רצה. יצחק ראה את עשיו כבנו ולכן חיפש כל דרך להכניס אותו למסלול, חיפש בכל דרך לגלות את הטוב הפנימי הטמון בו. יצחק היה חופר בארות. כשאנו מביטים אל מרחבי המדבר אנו רואים נחשים, עקרבים וקוצים, אך כשאנו מפנים אותם יחד עם האדמה היבשה אנו מגלים את האוצר הטמון בבטן האדמה, את הזהב, היהלומים, הנפט והגז הנמצאים בה. יצחק ידע להביט אל תוך בנו  ולראות את הטוב אך יצחק לא הצליח להוציא את הטוב החוצה ועשיו נשאר עשיו.

רחמי אב על בנו גורמות לאב לחפש ולראות את הטוב הטמון בבן ופעמים רבות היחס החיובי לבן המאתגר את הוריו בהתנהגות לא חיובית גורם לשינוי חיובי בהתנהגותו, גורם לו רצון לאמת את דברי האב ולהוציא את הטוב הצפון בו.

גם עשיו גמל טובה לאביו, כאשר למרות היותו אדם שבמחי יד היה לוחץ על ההדק ולהרוג. למרות שהיה לו כעס רב על אחיו, על יעקב שגזל ממנו הברכות הוא נמנע מלהתנקם וחיכה עד שאביו ילך מהעולם כדי לא לגרום לו צער.

השבוע "פרשת ויצא" מספרת לנו התורה על משפחתו של יעקב. בשונה מאבותיו יצא יעקב מבאר שבע, מכותלי הישיבה, ממקום שמסמל את השלום. באר שבע נקראה על שם השלום שנוצר בין אבימלך ליצחק ע"י השבועה. יעקב הולך לבנות את משפחתו בחרן. מקום הרחוק ממוסר ושלום. הוא מקים דווקא שם מול כל הקשיים משפחה לתפארת בניגוד לאברהם ויצחק – כל ילדיו של יעקב צעדו בדרכו.

הלוחם הגדול נגדו היה חותנו. לבן ניסה להתעמת עם יעקב על חינוך ילדיו. הוא טען כלפי יעקב "הבנים בני והבנות והצאן צאני", החינוך והפרנסה נתונים לי. בניגוד ליעקב שרצה לגדל את ילדיו בהתאם לרצון ה'. לבן טען שרצונו של יעקב שייך לעולם הישן צריך לתת להם "לימודי ליבה", להכניס לבית כלים מודרניים של העולם, גם את העסקים צריך להתאים למקום ולתקופה על מנת לנהל עסק מוצלח. היום, אי אפשר לעמוד בתנאי המסחר של התורה בהם אסור לרמות אסור להשיג גבול, לדעת לבן ניהול מסוג זה נידון לכשלון.

כל ימיו בחרן, ראה יעקב בחינוך הילדים אתגר מספר אחד כי הוא בונה את דור העתיד. ולכן המדרש מבאר את אמירתו של יעקב בצאתו לחרן "ותידר שנתי מעלי". הוא נמנע מלישון בלילות בזמן ששהה בחרן כדי לדאוג לחינוך ילדיו בדרך אבותיו – אברהם ויצחק ודאג לניהול עסקיו ביושר. 

אבות האומה – אברהם, יצחק ויעקב ראו בחינוך אתגר מספר אחד וגם במקומות הקשים והמורכבים כחרן הצליחו לבנות משפחה ששומרת על נצחיותה בזכות 'הדבק' שניתן לה על ידי ה'  – ערכי התורה והמצוות.

עם הצלחות לא מתווכחים בואו ונמשיך את דרך האבות בחינוך לערכי עם ישראל ונשמור על עם מאוחד ומלוכד.

השבוע התקיימה הועידה השנתית העולמית ה-34 של אלפי שליחי הרבי מליובאויטש הפזורים על פני הגלובוס והנקראים "חיל השלום". חיילים הנלחמים במלחמה שיש בה רק מנצחים ולא מנוצחים. מלחמה נגד השואה האיומה הקיימת היום, כאשר יהודים מאבדים זהותם היהודית, הגורמת להם לשבור את החומות ולהתחתן עם נשים מאומות העולם והגורמת לילדיהם אובדן פיזי מהעם היהודי.

בפרשתינו "תולדות",  רבקה אמנו הרה ומרגישה מצוקה. כאשר עברה ליד בית כנסת הרגישה שעוברה נמשך לשם וכאשר עברה ליד בית עבודת אלילים העובר נמשך גם לשם. היא חוששת שבבטנה ישנו עובר הסובל מפיצול אישיות, שכבר ברחמה מופיעים התסמינים. היא פונה לה' ומביעה את חששותיה. והנה, באה צפירת ההרגעה: אין פיצול אישיות! ישנם תאומים, שכל אחד נמשך למקום אחר. המלחמה ביניהם החלה כבר ברחם אימם.

יעקב אבינו מסמל את הנשמה האלוקית והיצר הטוב, עשיו מסמל את היצר הרע. יהודי, הוא הנשמה האלוקית. הגוף, נשלח לעולם הזה למלא אחר רצון הבורא אך מוצמד לו יצר הרע המנסה בכל דרך להכשילו. היצר מאוד פיקח, הוא פורש לפני האדם את הנאות העולם הזה ומנסה לגמד את הנזק הנגרם באשר עובר על רצון הבורא וצריך לחפש כל דרך למנוע מהיצר לבצע את זממו. כאשר אדם מנצח במלחמה זו יש כאן רק מנצחים ולא מנוצחים כי היצר דומה למאמן שנשלח כדי לעשות כל מאמץ להכשיל את הספורטאי וממלא בצורה נאמנה אחר רצון שולחיו מנהלי הקבוצה, אך בסופו של דבר גם המאמן וגם מנהלי הקבוצה מעוניינים שהוא יגבר ויתחשל. כך גם היהודי והיצר, היצר נשלח על ידי ה' במטרה להכשיל את האדם והוא עושה מאמץ למלא אחר ההוראות שניתנו לו, אך גם הוא וגם שולחו, רוצים שהיהודי יצא מחושל ולא נכשל.

טבעי הדבר שיש אנשים שאינם מצליחים להתגבר על יצרם ופעמים רבות שלא באשמתם. הם לא קיבלו את הכלים הנכונים מההורים או ממערכת החינוך. גם אנשים המשתדלים להתגבר על יצרם לא תמיד מצליחים ואולי נכון יותר שכמעט אין יהודי שבחייו לא נכשל. אך אדם בריא לא חוגג עם הכישלון, הוא מנסה להתגבר עליו או לפחות להצניעו.

השבוע שמענו על "ההצלחה הרבה" בפריצת חומת השבת הציבורית על ידי הקמת מערכת הסעים שתסיע את המעוניינים בשבת קודש ואיך שיהודים מסוימים מתגאים בהצלחתם. לא מובן איך יהודי מתגאה בכך שהאויב הצליח לנצחו. אולי הדבר החמור שהוא לא מכיר את האויב האמיתי שלו, אך אין ספק שבמלחמה פוליטית לבד לא נצליח להסביר לנלחם שהוא יורה לעצמו ברגל, נהפוך הוא – ניתן לו עוד חומר למדורה.

אין ספק שדרכו של הרבי המיושמת על ידי שליחיו ברחבי העולם, שרצונם היחיד למלא את רצונו. רצונם היחיד לעזור ליהודי בגשמיות וברוחניות. גם במקומות הנידחים ביותר. לעזור ולהילחם ביצר המנסה להעלים אותנו כעבדי ה'. שליחים העושים עבודתם מתוך הלב והדברים היוצאים מהלב נכנסים אל הלב ומדחיקים את האויב השוכן בתוך הלב היהודי, בתוך הרגש, המושך אותו להתרגש ולהימשך להנאות זמניות וחולפות ודוחה אותו משמחת החיים האמיתית.

את הטיפ אל הדרך לשמחת חיים אמתית אנו מקבלים משרה. שרה אימצה את מידת הענווה, היא הבינה שאף אחד לא חייב לה כלום ולכן כל מה שקיבלה, היא שמחה ואמרה תודה. שרה לא הייתה שקועה בהר האכזבות מהדברים שלא השיגה ולכן שנולד בנה קראה לו יצחק "כי צחוק עשה לי אלוקים".

כל אחד מאיתנו צריך שהדרך אל הניצחון העצמי והשמחה תעבור  בהבנה שאנו כאן לא בשביל להשיג את יעדי האגו שלנו וכל כישלון גורם לנו להלחם במי שעמד בדרכינו, דרך מלאה אכזבות, אלא בהצגת היעדים שה' העמיד לנו וכל כלי נוסף שניתן בדרך להשגת היעד אנו מודים עליו ושמחים איתו.

שליחי חב"ד, חיילי הרבי מליובאוויטש שמחים כל הדרך להשגת היעד לעזור לאח היהודי בגשמיות ולקרבו ברוחניות. הם אינם מאוכזבים ממה שחסר להם בפינות הנדחות שהם נמצאים כי הם מרגישים כחיילים בשדה הקרב המסתפקים במועט. השליחים מרגישים מנצחים בדרך להשגת המטרה – ביטול הגלות והרוע בעולם שתעביר את כולנו אל הדרך לשמחה.

מתי החיים טובים יותר? כאשר הכל מגיע בקלות, ללא כל השקעה? או כשמגיעים להשגים על ידי מאמץ גם אם הוא קשה לפעמים קשה ורב?

פרשת השבוע, פרשת וירא, ממשיכה עם סיפור ברית המילה שהחל בסוף הפרשה הקודמת. ברית מילה, זו המצווה הראשונה המעשית שאנו מצווים. וכבר שאל פילוסוף את רבי ישעיהו, מה מטרת הברית באם הבורא רצה שאדם יהיה מהול מדוע לא יצר אותו מתחילה ללא ערלה ואם נולד ערל סימן שרצה שיהיה ערל? ענה רבי ישעיה, דברים רבים בעולם צריכים תיקון: את החרדל צריך להמתיק, את החיטה צריך לטחון ואת הערלה צריך להוריד. 

תורת החסידות מלמדת אותנו שעבודה ומאמץ אינו רק אמצעי אלא גם מטרה בפני עצמה וזאת כדי לא להגיע "לנהמא דכיסופא" = לחם חינם. בעולם מתוקן, אנשים מעדיפים לעמול ולהשיג את מחייתם ולא לקבל לחם חינם. באם אדם היה מקבל עולם מתוקן, על "מגש של כסף" היה מרגיש כמו מקבלי מענק האבטלה מהדור הקודם שהתביישו בכך. ה' ברא עולם לא מתוקן בשביל שנשקיע מאמץ ולפעמים מאמצים מרובים ונהנה מעמל ידינו.

אין זה סוד, שבחיים, מה שבא בקלות הולך בקלות. זו אינה סיסמא נחמדה אלא מציאות שאנו נתקלים בה רבות. אדם המתייגע בהבנת חומר לימודי ולאחר שיגיעה זו הניבה פירות המידע נשאר הרבה יותר זמן בזיכרונו מאדם שבקלות הבינו. אדם שבעשר אצבעותיו בונה את מפעל חייו הגשמיים, מצליח לשמר את כספו הרבה יותר מאדם שקיבל ירושה ללא מאמץ או שזכה במפעל הפיס.

הקושי הראשון שאדם חש בחייו הוא "ברית המילה" דבר שמכאיב לתינוק, ולא פחות לאם, שרמת רגישותה גבוה מאד וחשה כל כאב של התינוק. אכן יש אנשים שלא רוצים לוותר על טקס ברית המילה והם מחפשים רופא כירורג שיבצע את הברית, הם אינם מבינים שטקס הברית אינו רק התוצאה שהתינוק יהיה ללא ערלה אלא גם התהליך שבדרך, כולל הקושי הכאב והריפוי. נתון נוסף שהם לא לוקחים בחשבון הוא שמוהל מומחה עם אלפי בריתות – הרבה יותר מקצועי מרופא כירורג, אלא אם כן הוא מתמחה בתחום הבריתות (בדרך כלל זה לא קורה).

ברית המילה היא המצוה הראשונה שה' מצווה את אברהם. בקיום המצווה יש תהליך מתמשך. כמו בכל המצוות המעשיות שניתנו לאחר מתן תורה. ברגע שאב מל את בנו בן שמונת ימים הוא מקיים את מצוות המילה, גם לאחר מעשה המילה, המצווה קיימת פיזית בגוף האדם בניגוד למצוות האחרות שגוף האדם מקיימם ואף דואג להכניס את הקדושה לעצמים הגשמיים כתשמישי קדושה וכדומה אך לא לגופו. סיפורו של דוד המלך ע"ה, מבהיר לנו יותר את המציאות של המצווה הנמשכת. יום אחד דוד המלך נכנס לבית המרחץ, נאלץ להוריד בגדיו ונצטער על כך שהוא מוריד את ה'טלית קטן' (ציצית), מצווה שמלווה אותו בכל שעות היום, אך נזכר שהרי בגופו קבועה מצווה, ברית המילה, ונרגע.  

הקדוש ברוך הוא מגיע לביקור חולים אצל אברהם ביום השלישי למילתו. לאחר דין ודברים בין מפרשי התורה, הרבי מסיק שהסיבה שה' לא בא לבקרו לפני היום השלישי נבעה מהרצון לשמר את המצווה. ידוע כי אדם הבא לבקר חולה, לוקח ממנו אחד חלקי שישים ממחלתו אך כשה' מבקרו הוא נרפה לחלוטין. אם ה' היה מגיע קודם היום השלישי היה גורם בצורה על טבעית לריפוי אברהם לפני הזמן והייתה נפגמת שלמות המצווה. אמנם אנו לא מחפשים לעשות את החיים קשים אך באם יש קשיים טבעיים בדרך עלינו להתמודד עימם ולא לנסות לעקוף אותם.

"אדם לעמל יולד" האדם עמל לקיים את המצווה כי זה הכלי שנתן ה' לאדם שעל ידו הוא מתקן את חסרונות האדם והעולם ואז נעשה שותף למעשה בראשית ובמקום להיות רק בצד המקבל הוא עובר גם לצד הנותן-ה'.

אז בואו ונתפלל שנצליח לעמוד במשימה, לא נתפלל שהכל יבוא אלינו מאליו, אלא נתפלל שתהיה ברכה במעשה ידינו וביגיע כפינו וגם אם לפעמים זה מלווה בקשיים ויסורים נבקש שנצליח לעבור את זה בכבוד.   

בשבוע שעבר הכרנו את המבול היוצר הפרעת קשב וריכוז רבה בעקבות הטרדות הרבות שהמציאות היומיומית המורכבת יוצרת , הכרנו את התיבה שאמורה להרים אותנו מעל המבול.

החגים הם הימים שמשחררים אותנו מהמבול,מחברים אותנו לעולם הרוח,כל חג עם היחודיות שלו . הדבר המדהים שחודש הראשון,תשרי, מושפע בחגים ולפתע אנחנו נוחתים לחודש מר חשוון שבניגוד לכל חודשי השנה האחרים אין בו אפילו חג אחד.גם אם התכלית והמטרה להחדיר את החיים היהודיים לימי החול ,מדוע לא תרם חודש תשרי אחד מהחגיו לחודש חשון כדי שנרגיש נחיתה רכה  מאפוריית החגים לימי החולין האפורים?

פרשת בראשית ,הפרשה העוסקת בבריאת העולם ומסקרת קטעים נבחרים מחיי אדם הראשון,ה' שואל את האדם "איכה"? שאלה זו נשאלת לכל אדם, כפי שהסביר- הרבי הזקן של חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן- לשר התרבות הרוסי: הפירוש הפנימי של "איכה", ה' נוקב במספר שנות האדם ושואלו: "היכן אתה בעולם,הרי נשמתך ירדה לעולם והתחברה לגוף בשביל למלא מטלות .מסור דו"ח לעצמך האם אתה עומד ביעדים שהוטלו עליך ואם לא- מה תעשה כדי לשפר המציאות?" ישנם אנשים שלא עורכים מאזן כי אינם מודעים למטרות, אך האם הדרך הנכונה להתעלם מהמציאות? לסגור העיניים והאוזניים ולא להפעיל את הראש? 

האם זה הגיוני שעובד יתקבל למפעל להפעיל מכונות יצור והוא יחליט מה המטרות וכיצד להפעיל את המכונה? אכן, בפרשת נח, ה' החליט לפטר מהעולם את כל מי שלא פעל לפי הוראותיו והשאיר אלו שמילאו אחר ההוראות-נח ובניו ונציגי כל בעלי החיים. אומנם לאחר מכן ה' נשבע שלא יפעל שנית בדרך זו אך ההגיון הבריא אומר שאנו צריכים למלא אחר "מטרות  היצרן".

אילו העולם היה נברא עם אדם שהיו מעניקים לו רק היגון בריא, ודאי היה ברור לו מה המטרה ומיהו המעביד. בפועל האדם קיבל "מתנה"את היצר הרע שמנסה לגרום לו לדחוק את ההיגיון .היצר קיבל כליי שכנוע  שאחד מהם ירידה לעולם הגשמי שמעלים על הרוחניות ומבליט את הגשמיות .האדם מתמודד כל חייו עם מציאות אמתית מוסתרת מול מציאות מדומה גלויה. הגשמיות הגלוייה מול הרוחניות המוסתרת.

בפרשת "לך לך" שנקרא השבוע נלמד בצורה ברורה יותר את הרצון האלוקי בהורדת הנשמה למטה. ה' אומר לאברהם "לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך" תצא מנקודות הנוחות שלך, מהמידות הטבעיות שרכשת ,מהנימוסים שקיבלת בסביבה שבה אתה חי ומהחינוך שרכשת בבית  ותלך למקום שאשלח אותך !דיי מאתגר! אך אברהם לא חושב פעמיים והולך הליכה שלא רק שלא החלישה את כוחותיו הרוחניים והגשמיים נהפוך ה' גילה בו כוחות חדשים והוא הצליח ליצר כוח שכנוע שסחף המונים אחרי אמונתו בה'.

כאברהם -כך כל יהודי . נשמה יהודית שוכנת באזור הנוחות בעולמות העליונים ששם מאירים אורות רוחניים הגורמים לה לבטל את רצונה ודעתה לרצון ה'. הנשמה מקבלת פקודת לך לך= ירידה לעולמות הגשמיים והחשוכים מהאורות האלוקיים, כאן מתגלים הכוחות הטמונים בה  המצליחים להתעלם מהמשיכה הטבעית לגשמיות העולם והם חותרים להתחבר לה' על ידי מעשה מצוות ה' היוצרות את החיבור.

"לך לך" משמש גם כציווי לכל יהודי,כלומר, לא להסתפק בישיבה בבתי הכנסת והמדרש אלא לצאת אל העולם הנחות שבו פחות מורגש האור האלוקי ולהאירו על ידי דאגה ליהודים החיים שם בצרכיו הגשמיים והרוחניים.

כשם שבן המלך מבחן התנהגותו החיובית לא בבית המלך באוירה החיובית של ארמון המלוכה, אלא מחוץ לארמון יחד עם המון העם. כשם שתלמיד מגלה את הכוחות החיוביים שרכש בכיתה לא בכיתה כאשר יראת המורה מרחפת עליו, אלא ברחוב שבכוחות עצמו ללא שום עין בוחנת הוא מתנהג כיאה, כך ה' הנחית אותנו בחודש מר חשון שערום מחגים כדי שנוכיח שבכל מצב אנו נאמנים לרצון ה' ולא רק כאשר מאירים לנו בחגים.  

בחודש תשרי קבלנו את הקדושה, את הכח לעבוד,את האמצעים. חודש חשון,כולו ימי החול- הם המטרה. לתוכם אנחנו צריכים להכניס את אווירת הקדושה על ידי קיום התורה והמצוות.

התחלות חדשות בדרך כלל מפיחות חיים חדשים. בשבוע שעבר התחלנו לקרוא מחדש את ספר התורה, קראנו על בריאת העולם וחזרנו מעט על המטרות שהבורא הציג לברואיו בעת בריאתם. ההתחלה החדשה בתחילת ספר בראשית החלה לפני כחודש ימים, בכ"ה אלול – יום בריאת העולם. אור מיוחד הואר על היום השישי לבריאה, יום ראש השנה שבו נברא האדם, ובכל שנה הוא עת קבלת המלכות המחודשת של העם על מלכם הנערץ הבורא יתברך. 

בכל החודש הוטענו המצברים, המעניקים לנו עונג גשמי וזאת כאשר לוקחים פסק זמן מהעבודה הלא נגמרת, מתחברים למצוות החגים ומוצאים זמן איכות לחיזוק הקשר המשפחתי, הכיצד? בסעודות החג, במפגשי חול המועד וגם שבת בראשית שבו כבר יצאנו מרצף החגים וקראנו על הבריאה החדשה אך עדיין אנו נמצאים בחודש החגים. 

השבת, פרשת נח היא ההתחלה החדשה האמיתית. האדם והעולם עומדים במבחן, האם נאמץ אל ליבנו את הכוחות אותם קיבלנו ונתמודד עם המכשולים העומדים מולנו בימי השנה? או שנסחף ונטבע בחיים הגשמיים ונתעלם ממטרות ה' בבריאת העולם, נתעלם מהמטלות שה' הציג לנו בעת מתן תורה שמטרתם לעדן את המציאות הגשמית ולקרבה לחיי הרוח?

ספר בראשית נראה כספר היסטוריה ואכן נכתב כך, אך נבחרו בו קטעים עיקריים מהאירועים ההיסטוריים שמלמדים אותנו כיצד לחיות נכון, לחיות טוב באמת ולהתמודד עם המכשולים הנערמים בדרך. 

סיפור פרשת נח שבמרכזו נח והמבול מלמד אותנו את המציאות האמיתית של חיינו. ימי החול, ימים שיש לנו בהם מבול של מחשבות מטרידות. מצד אחד טרדות הפרנסה וקשיי היום יום וכן השעבוד לנעשה בעולם, מחשבות הגורמות לנו להיות שקועים בהם זמן רב, מטביעים אותנו בהם ומונעים מאיתנו מלעסוק במטרות האמיתיות של החיים אשר בעבורם ירדה הנשמה היהודית לעולם הזה – לגוף הגשמי.

בחגים ובשבתות באופן טבעי אנו מנותקים מהעבודה ומהמדיה, התנתקות הגורמת לנו להרים את הראש מעל המים ולהצליח לדחוק גם את הקשיים האמיתיים הרובצים עלינו ולראות, להרגיש ולהנות מהתפקיד האמיתי שלנו בעולם.

המכשולים בעולם רבים הם. ובפרשתינו "פרשת נח" האנושות כולה – למעט משפחה קטנה – נמחקה מעל פני האדמה בגלל שהתעלמו מהוראות ההפעלה המתקנות את העולם ועשו ככל העולה על ליבם, מעשים שהשחיתו את העולם וגרמו לה' לקבל את ההחלטה לטהר את העולם ולבנות אותו מחדש, עם נציגים מכל הבריאה שנאספו ע"י נח בהוראת ה' לתיבה ויצרו את העולם החדש והטהור.

לא לחינם מי המבול הסוערים נקראים מי נח כי הם יצרו מציאות חדשה בעולם ודווקא הם טיהרו את העולם. המבול בחיי היום יום, הגלים הסוערים, הקשיים הגשמיים והניסיונות הרוחניים שהיצר הרע מציב מולנו ללא הפסקה. התגברות על הקושי ועמידה בניסיון גורם לאדם להתעלות כפי שהגלים הגבוהים מאתגרים את גולשי הגלים. אך הם הם שמרימים אותם אל הגבהים.

סיפור המבול מלמד אותנו שעלינו להיות מודעים לכך שהמבול מנסה להטביע אותנו ואין אלו גשמי ברכה, אלא הצפת סדר יומנו במחשבה דיבור ומעשה רק בצרכים הגשמיים, כאשר נבין שזה מבול, לא נשקע בפנים ונהנה כל רגע בהנאות העולם הזה, אלא נחפש את קרש ההצלה שירים אותנו, את התיבה שתרומם אותנו. הבעל שם טוב מפרש שהתיבה הרוחנית שתעלה אותנו – נמצאת בתיבות התפילה והתורה.

מסופר, על שלשה מחסידיו של הרבי מצאנז עמדו בפתח חדרו, הראשון שנכנס נשאל על ידי הרבי: "מה תעשה אם תמצא שקית מלאה בדינרי זהב"? הוא ענה: "אחזיר לבעלים". הרבי אמר לו שהוא שוטה. השני נשאל אותה שאלה ואמר: "אקח לעצמי" והרבי אמר לו שהוא רשע. השלישי חשב וענה :"אני מאמין שיהיה לי מלחמה עצומה, היצר ימשוך אותי לגזול את הכסף ואני מתפלל שיהיה לי הכוח להתגבר, לעשות הדבר הנכון ולהשיב לבעלים" . ענה לו הרבי :"אתה חסיד אמיתי"!

אכן, מול מבול המחשבות והרצונות שהיצר הרע שוטף אותנו צריך להיכנס לתיבות התורה, לדעת להתמודד איתם ולהתפלל לקבל את הכח להתמודד עימם ולעבור את השנה בשלום עם גשמי ברכה רוחניים, שיתנו לנו סיפוק אמיתי לחיינו בכל מצב נתון.