השבוע התקיימה הועידה השנתית העולמית ה-34 של אלפי שליחי הרבי מליובאויטש הפזורים על פני הגלובוס והנקראים "חיל השלום". חיילים הנלחמים במלחמה שיש בה רק מנצחים ולא מנוצחים. מלחמה נגד השואה האיומה הקיימת היום, כאשר יהודים מאבדים זהותם היהודית, הגורמת להם לשבור את החומות ולהתחתן עם נשים מאומות העולם והגורמת לילדיהם אובדן פיזי מהעם היהודי.
בפרשתינו "תולדות", רבקה אמנו הרה ומרגישה מצוקה. כאשר עברה ליד בית כנסת הרגישה שעוברה נמשך לשם וכאשר עברה ליד בית עבודת אלילים העובר נמשך גם לשם. היא חוששת שבבטנה ישנו עובר הסובל מפיצול אישיות, שכבר ברחמה מופיעים התסמינים. היא פונה לה' ומביעה את חששותיה. והנה, באה צפירת ההרגעה: אין פיצול אישיות! ישנם תאומים, שכל אחד נמשך למקום אחר. המלחמה ביניהם החלה כבר ברחם אימם.
יעקב אבינו מסמל את הנשמה האלוקית והיצר הטוב, עשיו מסמל את היצר הרע. יהודי, הוא הנשמה האלוקית. הגוף, נשלח לעולם הזה למלא אחר רצון הבורא אך מוצמד לו יצר הרע המנסה בכל דרך להכשילו. היצר מאוד פיקח, הוא פורש לפני האדם את הנאות העולם הזה ומנסה לגמד את הנזק הנגרם באשר עובר על רצון הבורא וצריך לחפש כל דרך למנוע מהיצר לבצע את זממו. כאשר אדם מנצח במלחמה זו יש כאן רק מנצחים ולא מנוצחים כי היצר דומה למאמן שנשלח כדי לעשות כל מאמץ להכשיל את הספורטאי וממלא בצורה נאמנה אחר רצון שולחיו מנהלי הקבוצה, אך בסופו של דבר גם המאמן וגם מנהלי הקבוצה מעוניינים שהוא יגבר ויתחשל. כך גם היהודי והיצר, היצר נשלח על ידי ה' במטרה להכשיל את האדם והוא עושה מאמץ למלא אחר ההוראות שניתנו לו, אך גם הוא וגם שולחו, רוצים שהיהודי יצא מחושל ולא נכשל.
טבעי הדבר שיש אנשים שאינם מצליחים להתגבר על יצרם ופעמים רבות שלא באשמתם. הם לא קיבלו את הכלים הנכונים מההורים או ממערכת החינוך. גם אנשים המשתדלים להתגבר על יצרם לא תמיד מצליחים ואולי נכון יותר שכמעט אין יהודי שבחייו לא נכשל. אך אדם בריא לא חוגג עם הכישלון, הוא מנסה להתגבר עליו או לפחות להצניעו.
השבוע שמענו על "ההצלחה הרבה" בפריצת חומת השבת הציבורית על ידי הקמת מערכת הסעים שתסיע את המעוניינים בשבת קודש ואיך שיהודים מסוימים מתגאים בהצלחתם. לא מובן איך יהודי מתגאה בכך שהאויב הצליח לנצחו. אולי הדבר החמור שהוא לא מכיר את האויב האמיתי שלו, אך אין ספק שבמלחמה פוליטית לבד לא נצליח להסביר לנלחם שהוא יורה לעצמו ברגל, נהפוך הוא – ניתן לו עוד חומר למדורה.
אין ספק שדרכו של הרבי המיושמת על ידי שליחיו ברחבי העולם, שרצונם היחיד למלא את רצונו. רצונם היחיד לעזור ליהודי בגשמיות וברוחניות. גם במקומות הנידחים ביותר. לעזור ולהילחם ביצר המנסה להעלים אותנו כעבדי ה'. שליחים העושים עבודתם מתוך הלב והדברים היוצאים מהלב נכנסים אל הלב ומדחיקים את האויב השוכן בתוך הלב היהודי, בתוך הרגש, המושך אותו להתרגש ולהימשך להנאות זמניות וחולפות ודוחה אותו משמחת החיים האמיתית.
את הטיפ אל הדרך לשמחת חיים אמתית אנו מקבלים משרה. שרה אימצה את מידת הענווה, היא הבינה שאף אחד לא חייב לה כלום ולכן כל מה שקיבלה, היא שמחה ואמרה תודה. שרה לא הייתה שקועה בהר האכזבות מהדברים שלא השיגה ולכן שנולד בנה קראה לו יצחק "כי צחוק עשה לי אלוקים".
כל אחד מאיתנו צריך שהדרך אל הניצחון העצמי והשמחה תעבור בהבנה שאנו כאן לא בשביל להשיג את יעדי האגו שלנו וכל כישלון גורם לנו להלחם במי שעמד בדרכינו, דרך מלאה אכזבות, אלא בהצגת היעדים שה' העמיד לנו וכל כלי נוסף שניתן בדרך להשגת היעד אנו מודים עליו ושמחים איתו.
שליחי חב"ד, חיילי הרבי מליובאוויטש שמחים כל הדרך להשגת היעד לעזור לאח היהודי בגשמיות ולקרבו ברוחניות. הם אינם מאוכזבים ממה שחסר להם בפינות הנדחות שהם נמצאים כי הם מרגישים כחיילים בשדה הקרב המסתפקים במועט. השליחים מרגישים מנצחים בדרך להשגת המטרה – ביטול הגלות והרוע בעולם שתעביר את כולנו אל הדרך לשמחה.
