פרשת שמיני – לצאת מהמגבלות בצורה מבוקרת

עברנו את חג הפורים! והילדים עדיין חוגגים על הממתקים שהגיעו במשלוחי המנות, ולנו המבוגרים, מה נשאר מהחג? החג אכן מאחורינו אך מסרי החג אמורים ללוות אותנו כל השנה כולה.

גם אם את כל ארבעת המצוות של החג לא כולם מכירים, את מנהג התחפושות כולם מכירים היטב… כשאנו רואים אדם מחופש, ישנם אנשים המזדהים עם התחפושת וישנם אנשים המנסים לחפש את הדמות שמאחורי התחפושת שהיא הדמות האמיתית העומדת לפנינו. וזהו המסר מהתחפושת, במבט על הזולת עלינו להקפיד (בהידור!) לא לשפוט אותו על התנהגותו, אלא לדעת לחדור אל עומק נשמתו ולדעת שהתנהגות היא לבוש ותחפושת שעל האדם ולא מהותו האמיתית. הבגד אינו מייצג את האדם כי ביום אחד הוא יכול להחליף כמה בגדים ובכל בגד הוא נראה אדם שונה.

אנו נוהגים לומר מידי בוקר "נשמה שנתת בי טהורה היא". מחלוקות נגרמות מכך שאנו מביטים על השוני אחד מהשני ומסיקים שזה דבר המפריד בינינו. אבל, אם נבין שהחיצוניות היא תחפושת, נפנים שאחים אנחנו, אזי נחפש את המאחד בינינו ונמצא ש"המאחד רב מהמפריד". לכן, כשנתקלים בהתנהגות שאינה הולמת, עלינו לנסות לגרום לו לשנות את התנהגותו, להביט מבעד למסיכה אל תוך נשמתו הטהורה של כל יהודי.

ישנה דרך נוספת להשיל תחפושת שגם אותה אנו עושים בחג הפורים "חייב איניש לבסומיי בפוריא עד דלא ידע". שפירושו: חייב אדם להתבשם(להשתכר) בפורים עד שלא ידע להבחין בין "ארור המן" לבין "ברוך מרדכי".

אלכוהול הוא דבר טוב או רע? מצד אחד – אנו מוצאים שיש מצווה לשתות, שנאמר:"אין שמחה אלא בבשר ויין". בשבת יש לנו מצווה לקדש על היין בערב ובבוקר, כמו"כ בשעת החופה חייבים בכוס של ברכה. מצד שני – אנו נתקלים בפרשתנו, פרשת שמיני, בכשל הגדול של בני אהרון שהתחייבו במיתה על כך שנכנסו למשכן שתויי יין.  גם אדם הראשון ונח כאשר שתו לשכרה גרמו לדברים שליליים.

אכן האלכוהול יכול להיות כלי בונה ויכול לשמש גם ככלי משחית. השתיה אמורה לשחרר חסמים ומגבלות הקיימים אצל האדם. לדוגמא, אדם בנה 'חומה' מול שכנו, חומה נפשית, עקב מתח רב ששרר ביניהם. אמירת 'לחיים' מדודה יכולה לשחרר חסמים, לגרום להגיע לשכנו עם חיוך רחב, עד שהחומה תיעלם.

כולנו יודעים ש"כמים הפנים אל הפנים כן לב האדם אל האדם" כשם שמחייכים אל המים נשקף חיוך מהמים, כך כאשר נחייך אל הזולת אנו נגרום לו להשיב לנו חיוך. הסיבה, כפי שהזכרנו – מהתחפושת, מהתנהגות לא חיובית. החיוך משיל את התחפושת ומציג את האמת, את החיבור האמיתי בין בני האדם.

חז"ל אומרים ש"נכנס יין יצא סוד", יין אמור להעצים דבר קיים אך לא ליצור דבר חדש. בחגים ובשמחות ישנה שמחה שהמועד יוצר והיין רק אמור לחזק את שמחת החג ולא ליצור אותה. השתייה גורמת לשחרר חסמים, לתת דרור, אך להשאיר את החיישנים הדואגים שלא יווצר נזק ואז השתיה היא חיובית.

אדם שנמצא במשבר ומחפש דרך לברוח מהמציאות, השתייה אולי תגרום לו לזמן קצר להרגיש בשמחה אך כאשר תפוג הוא יפול לתוך המציאות וישבר. כמו בכל דבר, צריך להכיר את האמצעים והמטרות. כל זמן שהשתייה היא אמצעי להגביר שמחה בזמנים מוגבלים – היא מתאימה, אך אם הופכים אותה למטרה ומתמכרים לה – היא מרסקת.

ישנם אנשים רבים שמאמינים בדרך מסויימת אך לא צועדים בה, כי לא מסוגלים לעמוד מול הביקורת החברתית, גם אם המבקרים אינם צודקים. אם נבין שהביקורת גם באה מתוך התחפושת של הזולת, אך האמת הפנימית שלו שונה, לא נתרגש מהתגובה גם ללא אמירת לחיים. נתקלנו זאת השבוע כשאיש התקשורת ליאור שליין, שבעבר התנגד לטכס ברית המילה, אך ברגע האמת, השיל את ה"תחפושת" ולא היה מסוגל להתנתק מהנשמה אשר בקרבו ומל את בנו. הוא "זכה" לקיתונות של ביקורת וניסה להצדיק את המעשה שלו, אך האמת היא אחת, הוא רצה להיות שלם עם  עצמו, עם נשמתו.

לחיים!

פרשת צו – החיבור שיביא אותנו לאורה ושמחה

מה ההבדל בין מרכיב מכוניות למוסכניק ? מה ההבדל בין סופר ספרי תורה ,תפילין ומזוזות  לבודק סת"ם ? ומה ההבדל בין אדם שלומד את ההלכות בשולחן ערוך לבין רב שלומד גם את מקורות וטעמי ההלכה? התשובה בכולם זהה!

מרכיב המכוניות ,הסופר והלומד את ההלכות היבשות -כולם מכירים רק את הדברים בחיצוניות .המרכיב ,מכיר החלקים ויודע להתמודד רק עם תקלות שנובעות מהרכבה לא נכונה, אך אינו יודע כיצד חלקי הרכב פועלים יחדיו.הסופר, יודע לכתוב בצורה כשרה את האותיות על הקלף, אך אינו יודע מה קורה אם יש עיוות בכתיבה,מתי היא נפסלת וכדו' וכן מי שאינו יודע את טעמי ההלכה לא ידע לדמות מקרה שיוצג לו למקרים שהוא מכיר בהלכה.

כפי שב"תיאטרון בובות", אם רוצים להשפיע על מהלך ההצגה של הבובות צריך להיכנס מאחורי הקלעים ולגרום למושכי החוטים לשנות את מהלך ההצגה.כךכדי לדעת להתמודד עם המציאות בה אנו נמצאים היום , התמודדות פיזית וכן התמודדות נפשית, לא מספיק להכיר את המציאות ההיסטורית שבה צפינו בחזית הסיפורים הגשמיים, אלא חייבים להתחבר למקורות הרוחניים שיצרו את המציאות הגשמית.

השבוע שמעתי, שבעקבות המלחמה באוקרינה, קצינים בכירים מזהירים, שצה"ל לא ערוך למלחמה בכל החזיתות…לא היה ברור כל כך… ומה היה עד היום ??אם במכה אחת ,כל צבאות ערב היו מחליטים לצאת למלחמה נגדנו ,האם היה לנו הכוח אדם והסד"כ  להתמודד עמם??? כל בר דעת מבין  שלא .כל זאת ,רק שפועלים בשדה המשחק ,אך כאשר נתחבר  למפעיל  התיאטרון-אין עם חזק מאיתנו.  אומנם כתוב "אל התהלל חוגר כמפתח"אך כשאנו מביטים אל ההיסטוריה רבת השנים של עמנו , שלמרות "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם".

מידי שנה אנו מקפידים לקרוא המגילה, שמטרתה להבליט ולהודות על הניסים שאירעו אז . סיפור המגילה הוא סיפור הנס, אך מדוע לא מספיק לקרא את הפרקים העוסקים בנס, הפרקים העוסקים בגזירת המן וביטול הגזירה ?בשביל מה צריך לספר לנו אירועים שאירעו במשך 12 שנה??

המגילה מלמדת אותנו כמה פרטים שוליים, שנראים,לכאורה, לא חשובים והם בעצם יוצרים את התמונה המלאה. הרבי מסביר שהמגילה מלמדת אותנו שהחיים בנויים מהרבה פרטים קטנים, שבחלקם נראים לנו שהם מציקים לנו בחיים ופעמים אף לא נדע לעולם כמה המעשה "המציק" הואיל לנו .לא פעם, לאחר זמן, אנו מגלים את הטוב הטמון בו.הבנה שכל המהלכים מובלים מגורם אחד הנמצא מאחורי הקלעים יקל עלינו לקבל ביתר קלות את הדברים.

סיפור מיוחד ארע בימי מלחמת העולם השנייה, כאשר יהודי צעיר, אב לשלושה ילדים, גוייס לצבא האדום.אשתו, אם צעירה ,החליטה לשאת את שלושת ילדיה ולצאת מקו האש. הרעב היה קשה… האמא המסורה האכילה את ילדיה והיא נשארה רעבה עד שנפטרה מרעב .שתי הבנות, שהגדולה הייתה בת ,12 לקחו אחריות על האח הקטן ,תינוק בעריסה, אך גם הוא לא שרד והן הועברו לבית יתומים ממשלתי. לאחר המלחמה, שהשקט חזר, ביקש מהם מנהל המוסד כתובת של קרוב משפחה ובאם אינןזוכרות,תאלצנה להישאר במוסדות הקומוניסטים.

לפתע נזכרה הנערה במעשה מרגיז שארע שנים קודם לכן.לכבוד חג הפסח ,אימה הלכה איתה לבית הדואר לשלוח ארגז עם שומן אווזים {השימוש כתחליף לשמן בפסח}. הפקיד הקשוח טען שהארגז לא ארוז כראוי , אמא השאירה את הבת הקטנה לשמור על הארגז עד שחזרה .במשך שעות ישבה בחוסר מעש במשרד הדואר ורק הביטה שוב ושוב על כתובת  הדודים שהייתה כתובה על הארגז ושיננה אותה בעל פה.הנה,הגיע העת !נזכרה הנערה בכתובתוהמקרה "המעצבן" גרם לה לחזור לחיק משפחתם ולא לאבד את יהדותם.

צריך לזכור שגם אירוע שמצער אותנו, יכול לקדם אותנו למקום טוב יותר , אך אל לנו לתת לאירועים המצערים לפגוע בנו .

פרשת השבוע" צו "פותחת במילים צו שהוא גם מלשון מצווה ,צוותא, חיבור וכדי להתחבר אל המפעיל עלינו להכיר את הציוויים ולקיים את המצוות. אז נגיע לתוצאה המיוחלת :"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" לכל עם ישראל!

פרשת ויקרא – להקריב את עצמנו למען הזולת

כתוב במשנה "כל הקורא את המגילה למפרֵע לא יצא". למילה למפרע ישנם כמה פירושים, המשנה מתכוונת לאחד שקורא את המגילה לא לפי סדר הכתיבה.  ולכן לא יצא ידי חובה. אך משמעות נוספת למילה למפרע' נמצא בדברי בעל שם טוב  שמי שקורא את המגילה רק כסיפור היסטורי משמח שאירע לפני אלפי שנים ואינו מביט מה סיפור המגילה מספר לנו – כאן ועכשיו – לא יצא ידי חובה.

סיפור המגילה זה הסיפור שלנו. עם ישראל מקבל את התורה בהר סיני אך לא הייתה לו הבחירה החופשית האם לקבל התורה או לא. חכמים אומרים שהקב"ה "כפה עליהם הר כגיגית" ופירושו – שהרעיף עליהם אהבה וחיבוק שלא יכלו להגיד "לא" לקבלת התורה. אך המבחן האמיתי של העם היה בזמן אחשוורוש, כשהקב"ה הסתתר מהעם. ודווקא אז, למרות שיכלו להודיע שהם מוותרים על יהדותם ובכך המן לא היה גורם להם כל רע, אך עם ישראל בחר בה' בדבקות ונאמנות אליו גם בסיכון נטילת החיים.

יהודי הוא בן חורין להחליט למי הוא רוצה להיות עבד ולמי להשתעבד. בתקופת אחשוורוש, העם החליט להיות משועבד לאחשוורוש ואז נפלה עליהם גזירת המן. עם ישראל הוא "כבשה בין שבעים זאבים" וכאשר מוותרים על הרועה – מלך מלכי המלכים – ובוחרים באחשוורוש, הזאבים רואים בנו טרף קל. בהנהגת מרדכי, בני ישראל שינו כיוון והחליטו להשתעבד אל ה', גם בסיכון איבוד החיים הגשמיים ואז אכן, הרועה חזר להנהיג אותם ודאג להצלתם מגזירת המן.

"אדם לעמל יולד", אדם נולד בשביל להילחם, אך סוד הניצחון תלוי בשני דברים עיקריים: האחד – לדעת מהי המטרה שבה צריך לדבוק ועבורה נלחמים וכיצד פועלים על מנת להגיע  אל הניצחון . השני – מהם הכלים העומדים לרשותנו כדי לנצח.

בפרשת ויקרא אותה נקרא השבוע, התורה מתחילה בפסוק "אדם כי יקריב מכם קרבן לה', מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם". התורה מציבה גם את המטרה וגם את האמצעים. המטרה – להתקרב אל ה'! כל יהודי בעת הולדתו, כשהנשמה מתחברת אל הגוף הגשמי באופן ממילא נוצרת מציאות שהיא מתרחקת מהאלוקים ומלחמתו של היהודי היא להתקרב אל האלוקים יחד עם הגוף ובסיועו.

הקרבת הקרבן באה לקרב בין האדם לבוראו. בטבעו, יהודי מחובר אל ה' בוראו, כפי שהבן מחובר אל אביו מולידו, אך ה' איתגר את האדם וחיבר לנשמה גוף ונפש בהמית, המנסים לחברו להנאות חיי העולם הגשמיים ועל ידי כך להרחיקו מהחיים הרוחניים. הקרבן הרוחני גורם לנטרל את האגו האישי שלו מהנפש 'הבהמית' שלו.

הקרבת יצריו הגשמיים, הדומים ליצרי הבהמות השונים, גורמים לו להקריב את האגו, לראות שכל מטרת החיים זו הענקה לזולת, החיים הם רק אמצעים שעמם נוכל למלא אחר המטרה.

בשבועות הללו נחשף העולם כולו לשליחי חב"ד באוקריינה ההולכים בדרכו של הרבי המנהיג והמצביא. כאשר אריק שרון שהה אצל הרבי ושאל אותו מדוע הוא לא עולה לארץ ישראל, ענה הרבי: כאשר ישנה אוניה טובעת, רב החובל לא בורח ראשון אל חוף מבטחים אלא נשאר עד שאחרון הנוסעים ניצל. עם ישראל בעולם נמצא בסכנת הכחדה, נישואיי התערובת גורמים לאיבוד של דורות קדימה שלא יחזרו… הרבי חשב על כל יהודי בכל פינה בעולם, לעזור לצרכיו הגשמיים אך גם לשמר אותו כיהודי על ידי הצתת ושמירת הגחלת היהודית הנמצאת אצל כל יהודי.

אך טבעי הוא ששלוחיו, הדבקים בדרכו, מתנהגים כרב חובל. כשהם יצאו למקום שליחותם בערי אוקראינה הם הקריבו את הרצונות האישיים שלהם, עזבו את ביתם ומקום הולדתם, והלכו אל הלא נודע למען אחים שהם אינם מכירים. גם כעת, הם היו האחרונים לצאת.

מסירות הנפש של העם לאורך כל הדרך, שבלטה בימי מרדכי, והמסירות המיוחדת של שליחי חב"ד נובעת מאותו עניין: מהקרבת הקרבן, הקרבת האגו. כאשר אדם מצליח לנטרל את האגו  הרואה עצמו במרכז העולם ושהעולם צריך לשרתו, הוא מסוגל להתקרב אל ה' ולהקריב עצמו לזולת, גם במחיר הקרבת חייו.

פרששת פקודי -להתאחד ולנצח

ערב שבת פרשת פקודי, אנו נכנסים לחודש אדר שני שבו נחגוג את חג הפורים. חכמינו אומרים, "כשם משנכנס אב ממעטים בשמחה כך משנכנס אדר מרבים בשמחה". לשם מה יש צורך לקשר ביניהם? מדוע לא מספיק לכתוב משנכנס אדר מרבין בשמחה? חכמינו רוצים להבהיר את הסיבות שעמדו מאחורי האירוע. חודש אב, חודש החורבן והאבלות נבע מהפילוג הקשה שהיה בעם ישראל שבגללו חרב בית מקדשנו ואילו בחודש אדר הייתה אחדות נפלאה שמרדכי היהודי – מנהיג הדור – יצר בעם, והביאה לנס ולשמחה.

זה הזמן להפוך כל אבן ולראות כיצד אנו אוספים את שברי העם היהודי בארץ ובתפוצות, כיצד אנו מעצימים את הרווח הגדול באחדות העם מול ההפסד בפילוג.

על מצוות "מחצית השקל", אותה קראנו לפני כשבועיים בתורה בפרשת כי-תשא, חזרנו אליה בשבוע שעבר, בשבת לפני ראש חודש אדר, שבו קוראים בכל שנה על מצוות מחצית השקל ונתרום בפועל זכר למחצית השקל לפני פורים.

דווקא היום, כשהעולם רועש וגועש מהנעשה במלחמת רוסיה-אוקראינה, יש הצופים מרחוק ומנתחים את המהלכים הבאים בצפייה מעל מרקעי הטלוויזיה. אך אנו, העם היהודי, מעורבים במלחמה, הכיצד? בשתי המדינות גרים יהודים רבים ואולי גם נלחמים משני צידי המתרס. חייבים להפעיל את הנשק הלא קונבנציונלי העומד לרשותינו, ומהו?

לנו יש נשק חזק, שגם אם אנו לא יכולים להיות עימם בחזית, באופן פיזי, אנו יכולים לעזור ולסייע להם ממרחק. הסיסמא "מחצית השקל" מצוות מחצית השקל על פניו אינה ברורה, כי מעבר לכך שבימינו, אנשים שואפים להגיע לשלמות, בזמן המשכן ובמקדש, לא היה מספיק לשאוף לשלמות אלא השלמות היתה תנאי. כלי המשכן היו צריכים להיות שלמים, הכהן שעבד בבית המקדש היה צריך להיות תמים באבריו והקרבן גם הוא היה צריך להיות ללא מום.

כיצד אם כן במצווה זו התורה דורשת לתרום מחצית ולא שקל שלם? מחצית השקל לא היה סכום התחלתי, אלא "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט" רק מחצית!

, רק מחצית!

הרבי מסביר, בשיחה האחרונה שמסר בטרם קיבל האירוע מוחי, שיהודי צריך לדעת שהוא "חצי", הוא חייב לשאוף לשלמות ולעשות הכל ולמצוא היכולות להגיע לכך, אך יש לזכור שהשלמות האמיתית שלו תהיה רק כאשר הוא ירגיש חצי ויחד עם ה' הוא יגיע לשלמות האמתית. כאשר נרגיש שאנו חלק מאבא ושלמים רק עם האבא, נבין שאנו זקוקים לעוד משהו חשוב להגיע לשלמות, להרגיש "חצי" מול הסובבים אותנו ויחד נגיע לשלם.

הקשר בין כל חלקי העם היהודי דומה לעבודת צוות, שרק עם עבודה של כל אנשי הצוות נוכל להגיע להשלמת הפרוייקט וללא החלק של השני – לעבודתי אין ערך.

הרבי "הצמח צדק" כאשר מסביר את מצוות "אהבת ישראל" מביא אמצעי המחשה הקרוב אל כל אחד, גוף האדם. גוף בריא הוא גוף שכל אבריו בריאים, הראש גבוה מהרגל אך אין לו ערך ללא הרגל, הוא אינו יכול להתקדם וללכת ללא הרגל למרות שהמוח נותן פקודות לכך. כל האיברים ללא יוצא מהכלל יוצרים את שלימות האדם. כל איבר הוא "חצי" גם הלב והראש.

שליחי הרבי מוסרים נפשם באוקראינה (אינני יודע מה תהיה המציאות ביום שהטור יגיע לידכם…) מתוך הרגשה שהם לא שווים בלי היהודים שעבורם הם חיים שנים במקום, כמו בכל מקום אחר בעולם. הם לא עושים טובה ליהודים שעבורם הם נשארו ובהם הם מנסים לתמוך בעזרה גשמית ונפשית, אלא דבר ראשון הם מרגישים שמטפלים בחלק שיקרב אותם אל השלם.

בואו ונזכור שבהיסטוריה כולה, הפירוד והמחלוקת מה' ואיש מרעהו יצרו את המאורעות הקשים לעם. בשעה זו, ליתר ביטחון, כל העם צריך להתחבר יחדיו, להבין ולהפנים שאנו בנים של ה' ואחים לעמנו שקיבל את הברכה הידועה אותה אנו מזכירים בתפילה שלש פעמים ביום "בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד",והפירוש: כאשר נתאחד כאן, נחזק את ביטחון אחינו בני ישראל, הנצורים בתוך אזורי האש.

אנו תפילה שנזכה בקרוב לגאולה הקרובה, כמאמר הנביא  . "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".