עברנו את חג הפורים! והילדים עדיין חוגגים על הממתקים שהגיעו במשלוחי המנות, ולנו המבוגרים, מה נשאר מהחג? החג אכן מאחורינו אך מסרי החג אמורים ללוות אותנו כל השנה כולה.
גם אם את כל ארבעת המצוות של החג לא כולם מכירים, את מנהג התחפושות כולם מכירים היטב… כשאנו רואים אדם מחופש, ישנם אנשים המזדהים עם התחפושת וישנם אנשים המנסים לחפש את הדמות שמאחורי התחפושת שהיא הדמות האמיתית העומדת לפנינו. וזהו המסר מהתחפושת, במבט על הזולת עלינו להקפיד (בהידור!) לא לשפוט אותו על התנהגותו, אלא לדעת לחדור אל עומק נשמתו ולדעת שהתנהגות היא לבוש ותחפושת שעל האדם ולא מהותו האמיתית. הבגד אינו מייצג את האדם כי ביום אחד הוא יכול להחליף כמה בגדים ובכל בגד הוא נראה אדם שונה.
אנו נוהגים לומר מידי בוקר "נשמה שנתת בי טהורה היא". מחלוקות נגרמות מכך שאנו מביטים על השוני אחד מהשני ומסיקים שזה דבר המפריד בינינו. אבל, אם נבין שהחיצוניות היא תחפושת, נפנים שאחים אנחנו, אזי נחפש את המאחד בינינו ונמצא ש"המאחד רב מהמפריד". לכן, כשנתקלים בהתנהגות שאינה הולמת, עלינו לנסות לגרום לו לשנות את התנהגותו, להביט מבעד למסיכה אל תוך נשמתו הטהורה של כל יהודי.
ישנה דרך נוספת להשיל תחפושת שגם אותה אנו עושים בחג הפורים "חייב איניש לבסומיי בפוריא עד דלא ידע". שפירושו: חייב אדם להתבשם(להשתכר) בפורים עד שלא ידע להבחין בין "ארור המן" לבין "ברוך מרדכי".
אלכוהול הוא דבר טוב או רע? מצד אחד – אנו מוצאים שיש מצווה לשתות, שנאמר:"אין שמחה אלא בבשר ויין". בשבת יש לנו מצווה לקדש על היין בערב ובבוקר, כמו"כ בשעת החופה חייבים בכוס של ברכה. מצד שני – אנו נתקלים בפרשתנו, פרשת שמיני, בכשל הגדול של בני אהרון שהתחייבו במיתה על כך שנכנסו למשכן שתויי יין. גם אדם הראשון ונח כאשר שתו לשכרה גרמו לדברים שליליים.
אכן האלכוהול יכול להיות כלי בונה ויכול לשמש גם ככלי משחית. השתיה אמורה לשחרר חסמים ומגבלות הקיימים אצל האדם. לדוגמא, אדם בנה 'חומה' מול שכנו, חומה נפשית, עקב מתח רב ששרר ביניהם. אמירת 'לחיים' מדודה יכולה לשחרר חסמים, לגרום להגיע לשכנו עם חיוך רחב, עד שהחומה תיעלם.
כולנו יודעים ש"כמים הפנים אל הפנים כן לב האדם אל האדם" כשם שמחייכים אל המים נשקף חיוך מהמים, כך כאשר נחייך אל הזולת אנו נגרום לו להשיב לנו חיוך. הסיבה, כפי שהזכרנו – מהתחפושת, מהתנהגות לא חיובית. החיוך משיל את התחפושת ומציג את האמת, את החיבור האמיתי בין בני האדם.
חז"ל אומרים ש"נכנס יין יצא סוד", יין אמור להעצים דבר קיים אך לא ליצור דבר חדש. בחגים ובשמחות ישנה שמחה שהמועד יוצר והיין רק אמור לחזק את שמחת החג ולא ליצור אותה. השתייה גורמת לשחרר חסמים, לתת דרור, אך להשאיר את החיישנים הדואגים שלא יווצר נזק ואז השתיה היא חיובית.
אדם שנמצא במשבר ומחפש דרך לברוח מהמציאות, השתייה אולי תגרום לו לזמן קצר להרגיש בשמחה אך כאשר תפוג הוא יפול לתוך המציאות וישבר. כמו בכל דבר, צריך להכיר את האמצעים והמטרות. כל זמן שהשתייה היא אמצעי להגביר שמחה בזמנים מוגבלים – היא מתאימה, אך אם הופכים אותה למטרה ומתמכרים לה – היא מרסקת.
ישנם אנשים רבים שמאמינים בדרך מסויימת אך לא צועדים בה, כי לא מסוגלים לעמוד מול הביקורת החברתית, גם אם המבקרים אינם צודקים. אם נבין שהביקורת גם באה מתוך התחפושת של הזולת, אך האמת הפנימית שלו שונה, לא נתרגש מהתגובה גם ללא אמירת לחיים. נתקלנו זאת השבוע כשאיש התקשורת ליאור שליין, שבעבר התנגד לטכס ברית המילה, אך ברגע האמת, השיל את ה"תחפושת" ולא היה מסוגל להתנתק מהנשמה אשר בקרבו ומל את בנו. הוא "זכה" לקיתונות של ביקורת וניסה להצדיק את המעשה שלו, אך האמת היא אחת, הוא רצה להיות שלם עם עצמו, עם נשמתו.
לחיים!
