המושג 'יהודי גלותי' נשמעת לא פעם בשיחות בין אנשים. אם ננסה לברר מיהו אותו יהודי גלותי, נגלה שזה תלוי את מי אנחנו שואלים. יש שמתייחסים לאלו שלובשים את הלבוש היהודי שהיה נהוג בארצות הגולה – הלבוש המזרח ארופאי או הלבוש של מדינות ערב – כיהודים גלותיים. ויש הטוענים שיהודי שאינו דר בארץ ישראל הוא הוא היהודי הגלותי.
בפרשתנו, "וארא" נגלה, שיהודי גלותי היא דרך חשיבה ולא תלויה במיקום או בלבוש. בפרשה הקודמת הוזכרו הורי משה, אהרון ומרים, ללא חשיפת שמותם, "ויצא איש מבית לוי ויקח את בת לוי", בפרשתינו , אנו נחשפים לשמות שמאחורי ההורים "ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאישה, ותלד לו את אהרון ואת משה".
כאשר נחשפים לשמות, מרימים גבה, מדוע עמרם נושא את דודתו? ראשית, גם אם לא היה מחוייבות לפני מתן תורה שלא לשאת דודה, אך האבות הקפידו על כך. עמרם היה גדול הדור באותה תקופה ובאם נישואיו עם יוכבד, לא הייתה למטרה מיוחדת, מדוע נקט בדרך זו? שנית, קושי הגדול עוד יותר הוא שיוכבד הייתה זקנה באותם ימים, גם הסבתא הזקנה שלה – שרה – שעליה נאמר שילדה בנס, ילדה בגיל 90. מדוע לא נשא אישה צעירה, שבדרך הטבע הייתה אמורה ללדת?
הנקודה היא שעמרם הביט אל העתיד, אל התפקיד של המנהיג שיצא ממנו – משה. הוא חשב על מנהיג לא גלותי שיהיה לו הכוח להוציא את עם ישראל מהגלות.
הבחירה ביוכבד נבעה מהיחודייות שלה. כתוב, ששבעים נפש ירדו ישראל למצרים וכשנערכה ספירה גילו רק 69, התברר כי יוכבד נולדה בין החומות. באותה תקופה עת חיפש עמרם כלה, יוכבד הייתה היחידה שנותרה מילידי ארץ ישראל, היא הייתה נשמה של ארץ ישראל.
ישנו הבדל מהותי במחשבה של ילידי ארץ ישראל למחשבה של ילידי מצרים. החקלאות הייתה מקור הפרנסה העיקרי באותה תקופה. חקלאי ארץ ישראל, לאחר שחרשו וזרעו, הרימו את עיניהם לבורא עולם בבקשה שהארץ תיתן יבולה, הם התפלל בכוונה "משיב הרוח ומוריד הגשם" כדי שהזרעים יצמחו והבינו שבכל רגע הם מנוהלים ולא מנהלים. יש בורא לעולם שמנהלו. המציאות בארץ ישראל משמרת את האמונה.
לעומתם ילידי מצרים חיים בשקר, הם אינם מרגישים מי מנהל את העולם ולכן אינם מחוייבים אליו, הם אינם מחויבים להרים את עיניהם למרום ולבקש גשם כי הנילוס עולה על גדותיו ומספק לשטחים החקלאים של מצרים מים.
יוכבד נבחרה על ידי עמרם לאישה כי מנהיג עם ישראל צריך 'אמא מחוברת' לא 'אמא גלותית'. משה אמור להתמודד מול פרעה, מנהיג העולם באותה תקופה, אם גם הוא היה נסחף, יחד עם כולם לחוקי הטבע ולא היה יודע להרים את הראש ולראות מעל הטבע: מי יצר את חוקי הטבע? מה רצונו? ולא היה מקבל כוח על טבעי להתמודד עם המנהיג החזק המושל בעזרת חוקי הטבע, הוא היה נכשל במשימה. דוגמא מהחיים: בתיאטרון בובות, הילדים קטני הידע, חושבים שהבובות זזות מעצמן והמבוגרים בעלי הידע הרחב יותר רואים את החוטים המניעים את הבובות ויודעים שמאחוריהם ישנם אנשים שגורמים לתזוזתם.
אם כן, 'יהודי גלותי' זה יהודי שהראיה וההבנה שלו היא עצמה בגלות. הוא יכול פיזית לגור בירושלים אך לשוטט עם המחשבה הגלותית שהטבע שולט בעולם ולכן עליו תמיד לבדוק האם יש לו את היכולת הטבעית להתמודד מול העולם או שהוא צריך לוותר (כמעט על הכול) על מנת לשרוד.
יהודי גלותי, זה יהודי שאין לא את היכולת להרים את העיניים למעלה ולראות מי שומר עליו ולהרגיש ש"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל". כל יהודי קיבל את היכולת להרגיש כך וברגע שהוא ירגיש בטוח, הוא יקרין זאת גם לאויבים הסובבים אותנו, שלא כדאי להתחיל עמנו. לא צריך להאמין בכך, צריך לפתוח את ספרי ההיסטוריה. יהודי לא רוצה לפגוע אפילו בחתול אך זכותו גם להשתמש בכל הכלים על מנת לא להיפגע. לכך אנו צריכים מנהיגים כמשה רבנו.
מי שירא מה' אחד אינו מפחד מאף אחד.
