שבוע תולדות – להמשיך את האור

בבריאת העולם ה' הבדיל בין האור לבין החושך כאשר החושך קדם לאור. גם במסגרת הזמן לפי הלוח העברי מידי יום החושך קודם לאור. בואו נתבונן מהו תפקיד החושך בחיינו?

בחיים, יש אנשים המרגישים חשוכים, יש הרואים באנשים שסובבים אותם אנשים חשוכים ויש המרגישים זמנים חשוכים. מהו החושך הזה ומהו לעומתו האור?

השבוע ביום שלישי חל ראש חודש כסלו, ראש חודש מציין את מולד הלבנה מחדש לאחר שנעלמה מאיתנו בסוף החודש. כאשר נצא בליל ראש חודש אל הרחוב שתאורת הרחוב אינה דולקת נמצא עצמנו ברחוב חשוך, אך כאשר נתבונן על מולד הירח ונבין שהרחוב מידי לילה יהיה מואר יותר מאור הלבנה שנולדה מחדש וגדלה מידי יום, נחיה עם החושך שברחוב ונרגיש את אור המחר הנסתר בתוך הירח. נכון שאור הלבנה בהמשך החודש גם יתמעט וחוזר חלילה… אך בגאולה הקרובה כתוב שאור הלבנה יהיה כאור החמה.

בפרשת השבוע "תולדות" אנו למדים על יחס ההורים לבנם עשיו. בעוד שרבקה מנסה לדאוג שיעקב – ממשיך דרך האבות – יקבל את כל הברכות, יצחק אוהב את בנו עשיו ככתוב "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו, כִּי צַיִדבְּפִיו, וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב". עשיו – בניגוד לישמעאל – היה יהודי לכל דבר אך בגלל התנהגותו השלילית הוגדר "ישראל מומר". יצחק ורבקה שניהם ראו את החושך מול העיניים – את עשיו הרשע – אך יצחק הכיר באור הטמון בעשיו, את שורשו הגבוה ולכן אהבו ורצה לברכו על מנת שהחושך – הרוע – יתבטל על ידי גילוי האור הגדול הטמון בו. גם רבקה ידעה שאכן טמון בו אור גבוה אך ידעה שכל זמן שגופו קיים הוא ימשיך להחשיך על מקורו.

חודש כסלו הוא חודש של אור,בו אנו מרבים באור על ידי הדלקת נרות החנוכה שמצוותה היא דווקא לאחר צאת הכוכבים, לאחר שהשמש שוקעת והחושך מכסה הארץ. בהתבוננות על הנס הגדול שקרה, נראה שגם שם היוונים רצו להחשיך את העם היהודי עם תרבות הגשם של העם היווני ולכן ניסו לפגוע רק ברוחניות והקדושה של עמינו וטימאו את השמן ולא השמידו אותו והוא הנס הגשמי שפח שמן טהור בעצם ציין את האור הרוחני.

בחודש כסלו גם נולדה  חסידות חב"ד, י"ט כסלו הוא היום שבו מייסד חסידות חב"ד  רבי שניאור זלמן יצא ממאסר באשמת הפצת היהדות והחסידות והוא נקבע לראש השנה של החסידות. החסידות גם היא באה להאיר את העולם שהיה חשוך!  בגזירות נוראיות  נגד היהודים, אך גם את האדם שהיה חשוך מחוסר ההבנה לדעת לצעוד בבטחה במסלול המואר של החיים ולא להיות חשוך על ידי היצר הרע היוצר מצג שווא והופך את היוצרות ומציג את העולם הרוחני של היהודי כחושך ואת עולמו הגשמי עם כל הנאותיו כאור.

מידי בוקר אנו מברכים "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ", ה' בורא את שניהם ושניהם אמורים להיות הכלים שעימם נפעל בעולם. נכון שבשלב  הראשון עלינו להיות בצד האור, לבודד את החושך ולהבין מהו אור ומהו חושך. אין זה סוד שבמציאות של עם ישראל היום כל קבוצה טוענת שהקבוצה השנייה חשוכה. אך יש לדעת שמטרת בריאת החושך היא להעצים את האור.

האור נמצא בצד היצר הטוב, האור נמצא בצד הנפש האלוקית, האור מתגלה באהבה רבה ובשפע הרב שה' מעניק לנו בחיים, בבריאות, בפרנסה, בצאצאים בריאים. כמו כן האור מתגלה באהבה הרבה שאנו מעניקים לו על ידי מילוי רצונותיו בקיום התורה והמצוות, בעזרה לבניו האחרים, בנתינה שלנו בדיוק כמו שהוא נותן.

זה עתה הסתיים הכינוס הבינלאומי השנתי של שליחי חב"ד, שליחים שתפקידם להאיר נקודות חשוכות בעולם, לראות כיצחק את בניו של ה', לראות את האור והטוב הצפון בהם ולדאוג לגשמיות והרוחניות שלהם גם בנקודות הנידחות ביותר בעולם. הרבי שלח אותם גם ליהודים ששכחו את יהדותם.

להאיר את העולם עם חנוכיות ענק המציתות את נר ה' נשמת אדם, להאיר בהענקת אהבה בלתי מוגבלת לאחינו. כאשר האור מאיר מתוך החושך, האור הוא הרבה יותר עוצמתי!

שבוע חיי שרה – למלאות את החיים

על אברהם אבינו נאמר "ואברהם זקן בא בימים", המילה זק"ן ראשי תיבות "זה קנה חכמה", אברהם צבר חכמה רבה בחייו אך בנוסף היה "בא בימים". כלומר, לאדם אין שליטה על מספר ימי חייו גם אם נשתדל כל ימינו לאכול מאכלים בריאים ולהתעמל, ביום שבו נסיים את תפקידנו בעולם נעבור לעולם שכולו טוב. אך בא בימים הוא אדם שמגיע עם כל הימים, שלא מבלה ושורף את ימיו, אלא ממלאם במעשים טובים ורצון השם.

חז"ל אומרים שזקני תלמידי חכמים דואגים לחדד כל הזמן את מוחם ע"י לימוד ולכן ככל שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם, לעומת זקני עמי הארץ שלא בורכו בתרבות של לימוד וחידוד – והתוצאות בהתאם.

מהרגע שאדם נולד עד שהוא "מחזיר ציוד", משימתו היא להפוך את העולם מעולם השקר, המעלים על האמת המסתתרת בו, לעולם האמת המתגלה על ידי האדם שעובד לפי הנחיות הבורא  ומשתדל לבצע את מטרות קיום העולם.

העולם נברא באופן שהאדם יכול לפרש בצורה מעוותת את המציאות, כי כך נח לו. בתורה יש מצוות "צער בעלי חיים", שאסור לפגוע בבעלי חיים כדוגמת התעללות בתחרויות מלחמת שוורים וכדומה, אך מטרת כל הבריאה לשרת את האדם שתפקידו לשרת את ה'. בעלי החיים נבראו לשרת את האדם ולכן אין זה צער בעלי חיים שהסוס מושך את העגלה או שהשור מושך את המחרשה, כי זוהי מטרת בריאתם. לשחוט בעלי חיים כשרים ולאוכלם אין זה צער בעלי חיים כי לשם כך הם נולדו, דווקא כאשר יהודי שוחט ואוכל את הבהמה ומכוח המאכל הוא מקבל כוח למלא  את ייעודו, בשר הבהמה נהיה חלק מבשרו והיא עולה למקום חשוב יותר, מבשר בהמה לבשר אדם בחיר הנבראים.

הדוגמא הטובה "לחשוב שקר ולראות אמת" זהו הג'ונגל! שבו אנו רואים בעלי חיים חזקים טורפים בעלי חיים חלשים. על פניו, נראה אי סדר ואי צדק… אך לא כן הדבר. הג'ונגל הוא מקום מסודר שבו כל בעל חיים גומר את חייו בתאריך שנקבע לו והשליח שמבצע זאת הוא הבעל חי שמקבל עוד חיים מבשר שטרם רגע קודם. גם מלך החיות מת יום אחד ורבים נהנים מבשרו.

וכך ההתייחסות שלנו לאומות העולם, לרצונם והתנהגותם. הרבי מליובאוויטש התבטא פעמים רבות שהאו"ם מייצג את עולם השקר. אנו רואים שם איך באופן אוטומטי מרימים את היד כנגד עם ישראל. אך יהודי יכול להחדיר גם לשם את האמת על ידי עמידה זקופה והקראת הכתוב בתנ"ך שבו גם האומות מאמינות שאנו יושבים בארץ ישראל בזכות ולא בחסד.

אנחנו, בני אברהם, מאמינים בני מאמינים ואם נעביר את האמונה שלנו לאומות העולם במיוחד לארצות הברית שהרבי הגדיר אותה מלכות של חסד. אמונה שתתבטא בעמידה תקיפה ולא בגרירת רגליים. עמדה זו אינה שייכת למפלגה זו או אחרת בארץ ישראל, אלא לכל מפלגת העם היהודי. לכן, גם אם על פניו קל יותר לעבוד עם ממשל מסוים. אם נאמין בצדקת דרכינו נוכל לעמוד על דעתנו ואיש לא יכפה אותנו לעשות דברים הפוגעים בנו שאנו לא מאמינים בצדקתם.

פרשת השבוע נקראת "חיי שרה" אך עוסקת בעיקר בפטירתה, היא  נקראת חיי שרה מפני שעקרונות חייה נשמרו לאחר פטירתה. החיים האמיתיים הם חיים נצחיים שיכולים להיות רק בעת שמחוברים לה', ככתוב "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". אנו רואים זאת מיד אחרי פטירתה בחתונת יצחק ורבקה שהמשיכו את דרך האם שרה. עקרונות החיים של אבות האומה היא האמונה בבורא עולם ובמצוותיו, והן יוצרות לנו היום את חיי האמת בעולם השקר.

האיחול האמיתי בגיל השלישי להיות כאברהם אבינו שבא עם עשייה שהייתה חרוטה בליבו ומוחו ובעיקר בנשמתו ולא עם חרטות על מעשים שגרמו לנו לעונג גשמי בזמן עשייתם אך לא הולכים עמם לשום מקום.

וירא – בואו ונלמד מאברהם אבינו היכן להשקיע

                                

כאשר שואלים אדם: "כמה כסף אתה מוכן להשקיע?" התשובה תהיה: "תלוי במה? בהשקעה שבוודאות תניב רווחים – בהחלט אשמח להשקיע". זה אומר שבכל דבר שאדם רואה פוטנציאל לרווח עתידי הוא מוכן להשקיע וככל שהרווח יהיה גדול יותר כך הרצון להשקיע וגובה ההשקעה יגדל.

השבוע, שמחו הורי כיתות א-ד לשלוח את ילדיהם לבתי הספר. הורים רבים שנשאלו מה כל כך משמח אתכם בחזרת הילדים למסגרת החינוכית? ענו כי סוף כל סוף יוכלו לצאת לעבודה בצורה מסודרת. האם הסיבה העיקרית של שליחת הילדים לבתי הספר הוא שמרטף מסודר?

העמקה בפרשיות השבוע תביא אותנו אל הסיבה העיקרית שאמורה לשמח אותנו לכך ולחשוב כיצד צריכה להראות המסגרת הלימודית.

בתחילת פרשתנו, פרשת וירא, אברהם אבינו מכניס אורחים, גם מיד לאחר מילתו בגיל תשעים ושבע הוא לא יצא לבית החלמה אלא המתין לאורחים. כאשר הגיעו, אברהם דאג לכל מחסורם ואף שיתף במצווה זו את נערו – ישמעאל, שייקח הבקר, זאת כדי לחנכו למצוות כדברי המדרש.

בפרשה הקודמת – לך לך, אברהם נמצא בשיא כוחו! הוא זכה לעושר ולשֵם שה' הבטיח לו וזכה לנצח ארבעה מלכים. לאחר כל מתנות אלו, הוא אומר לה': "לא שווה לי כלום… , ה' אלוקים מה תיתן לי ואני הולך ערירי"? ללא ילדים – אין לי כלום…

הרבי מליובאוויטש מגלה לנו את המסר האדיר שיש בדרישתו של אברהם. כל אדם מתפלל להצלחה בעניינים שיש לו בהם להט וחיות. יש אנשים שפיתוח והרחבת עסקים עומד בראש מעייניהם ויש שחפצים בהפצת אמונתם ותורתם – האידיאלים שלהם – בכל העולם וכדו'. הצלחה להשיג את רצונם גורם להם לחוש עונג רב, כי אז השיגו את הרעיון המרכזי ותכלית חייהם.

אברהם אבינו אומר שללא ילדים אין ערך לשאר הישגיו וכמה גדולים שיהיו, הם רק יהיו חצי מההצלחה. רק כאשר אדם יֵדע שכל הישגיו ימשיכו לשרוד ואף יתפתחו על ידי ילדיו, רק אז יגיע אל פסגת האושר. ומדוע?

כי זו הדרך שמעשיו יונצחו לדורות הבאים ולא רק על ידי הקמת בניינים או אנדרטאות שיותקנו בכיכרות בעקבות תרומתו למען הקהילה או מעזבונו הרב, אלא על ידי גופי הנצחה מהלכים, שהם צאצאיו הממשיכים בדרכו.

אכן, בפרשתנו, משאלת ליבו התקיימה והוא זכה לבן הממשיך דרכו. לידת בן הוא דבר מאוד משמח, אך יש צורך בהשקעה רבה על מנת להגיע לתוצאה הרצויה, לרוות נחת מהתנהגותו. ההשקעה הגדולה בחינוך נעשית בעיקר על ידי הדוגמא האישית. אברהם עומד בהצלחה בעשרה ניסיונות. הוא מנחיל לדורות הבאים את מה שהוא עושה, כי כידוע חינוך הילדים הוא לא שאומרים לילדים מה לעשות אלא בעיקר דוגמה אישית מההורים.

אנו רואים את החינוך הטוב שקיבל יצחק. כיצד אברהם זוכה שבנו יעמוד בניסיון העקדה, כאשר צֻוה להעלות לעולה את יצחק? יצחק, כאברהם, הלך בשמחה למלא את רצון ה' בצורה מוחלטת גם שידע שהוא מוסר את נפשו.

לא לחינם התואר שנשאר מדור המייסדים של העם העברי נקרא "אבותינו" שאותו אנו מזכירים שלוש פעמים בכל יום בתפילות. כי אברהם אבינו הצליח להנחיל לצאצאיו את כל הדברים שהוא האמין בהם.

אכן כמה אנו משקיעים היום בדור העתיד וכמה בקריירה האישית? מה חשוב יותר, התקדמות בעבודה או קידום הילדים? השטח משדר תשובה שהקריירה חשובה יותר, את הילדים אפשר להשאיר במעון או בצהרון עד 5 אחר הצהריים ולאחר מכן משקיעים זמן להאכילם ולהרדימם. וכשההורים מתבגרים הילדים שולחים אותם למעון בית אבות…

השקעה המניבה הטובה ביותר בחיים היא השקעה במשאב שנקרא "דור העתיד", זו הקריירה האמיתית של החיים. למוסדות החינוך אנו שולחים את ילדינו על מנת שיִקנו חכמה ודעת ויִצקו את היסודות לדור הבא על מנת לשמר את דרכו של אברהם שדאג במעשיו לדאוג לעולם מתוקן ומוסרי יותר בדרך המוסר האמיתי – דרך ה'. אך אסור לשכוח שהחינוך מתחיל ונגמר בבית.

הלוואי שנזכה להיות מהמשקיעים. בהצלחה!

לך-לך – מיהו אדם ריאלי?

בפרשה הקודמת קראנו על אודות אנשים חושבים שהחליטו ליצור אחדות, אך בחוסר היכולת שלהם להסתכל על כל המכלול, השאירו את הגורם המאחד המרכזי בחוץ וגרמו לפילוג הגדול עד שנקראו דור הפלגה. בפרשת השבוע -"לֵךְ לְךָ" אנו פוגשים באדם אשר התמסר בצורה עיוורת לעשות רצון הבורא והצליח להיות גורם מאחד והתחיל בהקמת העם המאוחד שקיים עדיין היום. נכון שהישרדות העם עד היום, למרות היותו עם קטן ונרדף, לא הייתה נראית ריאלית אך העבר הוכיח כי עם ישראל חי וקיים. העם שהניח את השכל בצד וראה באמונה, שאינה מתלבשת בגדרי השכל, את מרכז ההוויה שלו.

לאחר המבול, קומץ אנשים – נח ושלושת בניו – התחילו הכול מחדש. ארבע מאות שנה לאחר מכן צאצאי נח פשטו בכל הארץ וחששו ממבול חדש שינבע מקנאה ותחרות של אומות שונות שנוצרו בשנים אלו. כדי להימנע מכך התאספו יחדיו המנהיגים והחליטו לעקור מהשורש את הרוע, להימנע מתחרות שתפַתח קנאה ותחזיר את החמס לאזור. התוכנית הייתה – "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים .. הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים" ובזאת רצו לאחד את כולם וליצור ביטחון אישי וכלכלי לכולם.

אך הבורא הגיב בתוקף על רצונם ואמר "ועתה לא יבצר מהם את אשר החלו לעשות", זו אחדות בעייתית! כל אחדות משדרת עוצמה ולכן כמו שהיא חיובית כאשר היא מכוונת למטרות טובות – כך היא שלילית כאשר משתמשים עמה למטרות שליליות. לכן ה' בלבל את שפתם וגרם לפיזורם על פני כל הגלובוס.

מה הייתה המטרה השלילית במעשיהם שזכו לתגובה כל כך קשה?

מטרת בניית העיר והמגדל היתה אחת: להעצים את עצמם "נעשה לנו שם" הם רצו לדאוג רק לעצמם, להנציח את שמם בדברי הימים. פעולתם נועדה למטרת העצמה אישית בלבד. דווקא לאחר המבול עליהם היה להפיק לקחים ולהבין שהמוסר האנושי יכול להביא אותנו לשואה, לא רק יכול להביא אלא הביא. השואה הנוראה באירופה בוצעה על ידי עם "נאור", כאשר בשכלם הקר הגיע למסקנה שהדבר הבריא ביותר לעולם הוא לנקותו מהעם היהודי.

מוסר אנושי בנוי על אינטרסים של מחבריו. מוסר אלוקי רואה את האינטרס הכללי של כלל האנושות.

כאז גם היום. מתאים להקים עיר עם מגדל אך בניגוד לרצונם שהמגדל יהיה גבוה עד השמים כדי להציג את עוצמתם ולהתעלם מהיושב במרומים, אנו מקימים מגדל שבו בתי התפילה והמדרש במטרה להתחבר אל בורא העולם. כפי שהרמב"ם פוסק, שבתי התפילה צריכים להיות במקום הגבוה ביותר בישוב. אכן העיסוק בבניית המגדלים הללו והפעלתם גורמת "לנעשה לנו שם", הם מונצחים בדברי הימים של התורה והיהדות. חיבור עם הבורא גורם לנו להיות אנשים מוסריים לאורך כל הדרך להצעיד את העולם לשלום ושלווה ולא להתנצחות שאינה נגמרת.

אכן, בפרשתנו אנו מגלים את אברהם שעבד שעות נוספות עם שכלו והבין שיש בעל הבית לבירה זו, אך בזכות שכלו הבין שיש דברים שנמצאים מעל יכולת הבנתו. לכן, כשה' פנה אליו שילך מארצו, ממולדתו ומבית אביו אל הארץ אשר הראה לו, הוא מקבל הבטחה שרק ירוויח מכך ואינו מערער או רוטן בדרך כאשר נתקל במציאות הנוגדת את ההבטחה. כאשר מגיע לארץ ישראל ומוצא רעב בארץ והוא נאלץ לרדת למצרים ואף אשתו נלקחה ממנו על ידי פרעה, הוא מאמין שזה נראה ירידה בהבנת שכלו אך במציאות האמיתית זה אמצע תהליך שיביא אותו אל הטוב המוחלט, אכן זה מה שקרה. 

אברהם מגיע למוסר האלוקי ולכן מעניק חסד לכל בפונדק הדרכים שבונה ולא חותר לקידום האינטרסים האישיים שלו ושל משפחתו.

האדם הנאור חשב שהתקדמות המדע נותנת לו יכולת טובה יותר לשלוט על העולם עד שהגיע וירוס קטן והסביר לו שהדרך היחידה לעמוד זקוף היום ולא להרגיש מאויים מכל אדם העומד ממולו נמצא במגדל. במגדלים שמחברים אותנו אל הבורא.

להיות אדם ריאלי, זה להבין שהשכל האנושי שלנו מוגבל והעולם מנוהל עם כוחות שמעל השכל.

נח – הכח להשתנות ניתן לאחר המבול

כאשר מטילים סגר  מחריגים את  הדברים החיוניים, ואז מיד נשאלה השאלה – מהם הדברים החיוניים?

כאן אנחנו נכנסים למחלוקת המסייעת להחריף את הקיטוב בעם. המפגינים טוענים שהדבר החיוני ביותר היום הוא החלפת הממשלה מהסיבות שהם מאמינים בהן, ואף מוכנים לקחת סיכון למען השגת המטרה החיונית. חלק מהחרדים חושבים שצריכים למסור הנפש ולהשאיר את מוסדות החינוך ובתי הכנסת פועלים למען שמירה על הערוץ הפתוח עם בורא העולם שאם לא כן אנו כורתים את הענף שאנו יושבים עליו שהוא הרי סוד ויסוד  קיומנו ויש הרואים במכוני הכושר כמקום שיעזור לשמור על שפיות האנשים במצב כה מלחיץ ומורכב.

השורה התחתונה, כל אחד יכול לראות במשאב שונה את הדבר החיוני ביותר, בעוד שבצורך של השני הוא רואה כדבר שמגדיל את שרשרת ההדבקה. אם כן, מהו הכלי האמין ביותר לדעת מהם הדברים החיוניים באמת?

אין ספק שהקשר עם ה' הוא סוד קיומו של העולם, אך דווקא בפרשת השבוע, פרשת נח וסיפור המבול אנו למדים מהו הדבר החשוב ביותר אצל ה'. אנו מגלים שלפני המבול, כאשר אנשי הדור השחיתו את הארץ על ידי התנהגותם שאינה ראויה, ה' מקבל את ההחלטה להשמידם. אך משאיר את נח, משפחתו ונציגי כל בעלי החיים להתחיל חיים חדשים על כדור הארץ. לאחר המבול, ה' מחליט  שלא יהיה לעולם מבול בשנית. איזה שינוי יצר המבול? הרי המבול נגרם שאנשים ירדו לשפל המדרגה וה' החליט שאין קיום לעולם עם אנשים שבמקום לתקנו – הורסים אותו. מה גרם להחלטה שלא יהיה עוד מבול? הרי בעתיד יכולה להיות מציאות נוספת שתדרדר ח"ו אנשים לשפל מוסרי, שיפגעו פגיעה אנושה בתפקוד התקין של העולם?

החסידות מציגה גם את הדברים העומדים מאחורי הקלעים, את פנימיות התורה וכך מאירה גם את המבול ממקום שונה.  רבי שניאור זלמן בעל התניא מבאר  שאם רצון ה' היה רק להשמיד את היקום, היה עושה זאת בדרך מהירה יותר, ברעידה אדמה עוצמתית שהייתה מוחקת היקום.אלא שמאחורי המבול הייתה מטרה נוספת, לטהר את העולם! המים הם מי הטהרה וארבעים יום שהמבול ירד היו כנגד כמות המים המינימלית הנדרשת למקווה טהרה  – ארבעים סאה.

העולם שאחרי המבול היה עולם שונה לחלוטין, עולם מזוכך! לפני המבול לא היה לחוטא כוחות לתקן את מעשיו, לכן מאה ועשרים שנים בונה נח את התיבה לעיני כל , שמטרתה להזהיר את אנשי החמס שמעשיהם יביא לכיליונם, הדיבורים נפלו על אוזניים ערלות וגם לא היה להם הכח להשתנות. לאחר המבול האדם קיבל את הכח לקחת אחריות ולהשתנות. לכן, כאשר יונה הנביא מגיע לנינוה ומודיע שמעשיהם יפגעו בם, הם משתנים וחוזרים בתשובה ואכן ה' סלח ומחל להם.

בדרך הטבעית נראה לנו שכבוד ה' חשוב לו יותר מכבוד העם, אך בפרשתנו מגלים דבר מדהים, דור המבול לא מרדו בה' אלא פגעו איש ברעהו וה' והושמדו במבול . בהמשך הפרשה מסופר על "דור הפלגה" שניסה להקים מגדל על מנת להגיע לשמים ולמרוד בה'. ה' לא משמיד אותם אלא מונע מהם להמשיך בבניה על ידי שינוי בשפתם שגרם להם להפסיק לתקשר איש עם רעהו. מכך אנו למדים שכיבוד ההדדי בין חלקי  העם חשוב לה' יותר מכבודו שלו.

 תוצאות המבול הביאו אותנו למקום שנוכל לשקם את הקשר והכבוד ההדדי בתוך העם. ה' שהחליט לאמץ את המחילה והסליחה ולקבל בלב שלם את המורדים שחזרו בתשובה נתן לנו את היכולת גם היום לנסות להבין איש את רעהו, לכבד את רצון המפגינים להפגין ולחפש דרך לתת להם לבצע זאת בלי להגביר את ההדבקה. לכבד את רצון האנשים שרואים בתורה את אור העולם "כי הם חיינו ואורך ימים" ולאפשר במגבלות הקיימות להמשיך את אור התורה שלא כבה מעם ישראל מאז נתינתו בהר סיני.

שנזכה להגיע למי נח למנוחה והנחלה בשלום ובשלווה מתוך בריאות ואחדות של כל העם אחרי שנמחל ונסלח איש לרעהו ובכך נגרום לה' להגביר את האהבה אלינו ולמחול ולסלוח לנו.