תישא – המטבע שמסייע להתמודד עם הקרונה

וירוס הקורונה כובש בסערה את כדור הארץ. ישנם אנשים שהוא מקנן בתוכם וישנם אנשים שהוא מקנן במוחם וליבם. הכיצד? ע"י פחד שמוציא אותם מאיפוס. מדובר על יחידים וכן על מדינות. גדולי המדענים בתחום הביולוגיה מחפשים כל דרך להתמודד עימו, אך בטור שלנו ננסה להתמודד עימו בכלים הטבעיים שלנו. ניגש אל התוכנה של העולם וננסה לראות משם איך מתמודדים עם באג ומהו האנטי-וירוס שעימו צריך להשתמש.

השבוע ישנה מטבע שחוגגת "מחצית השקל". צמד מילים שמלווה אותנו כבר מתחילת החודש, עת שקראנו בפרשה על תרומה והדגש שבתרומה זו ישנו ציווי "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". אין זה  סכום מינימום לתרומה אלא קיום המצווה מתבצעת רק על ידי מחצית השקל. בערב הפורים קיימנו את המצווה זכר למחצית השקל על ידי מתן צדקה לבתי מקדש מעט – בתי הכנסת.

לפניכם הסבר למנהג זה, בזמן שבית המקדש היה קיים, בתקופה זו, היו הגזברים אוספים מהעם את תרומתם השנתית על מנת לרכוש את קורבנות הציבור המיועדות למזבח.

גם פרשת השבוע, פרשת נשא, התורה מצווה שכל אחד יתן מחצית השקל, על מנת שידעו את מנין העם. התורה מורה למנות בצורה כזו שהמנין לא יביא לעין הרע.

מדוע חצי? לא יותר מכובד לתרום שקל שלם?

הרבי מליובאוויטש מסביר, שמעבר לצורך הפיננסי, התרמה לרכישת קורבנות ציבור, מחצית השקל מעבירה מסר של תלות חיובית. נתק בין האנשים נוצר פעמים רבות מתוך הרגשה שאיני זקוק לזולת. המחשבה שהחיים שלי יהיו יותר טובים באם אתנתק. כאשר מתחיל ויכוח בין בני זוג, שוקעים בתוך הקשיים שיצרו הנישואין של אנשים בעלי דעות שונות ורגשות שונות, בין אחים מתפתח ויכוח כאשר חושבים שאחד האחים משמש מטרד במשפחה ולא רווח כפי שאחי יוסף חשבו עד שרצו להרוג אותו. כמובן שלאחר שנים עמדו על טעותם שאינם יכולים להסתדר בלעדיו.

מחצית השקל היא זו שגורמת לכל יהודי להרגיש שהוא תלוי בשני כדי להיות שלם. שזוגיות בריאה נולדת בהבנה שכל אחד תורם את הדברים היחודיים שלו ונהנה מהדברים היחודיים של בן זוגו ויחד נוצר הבית השלם.

האם בידוד הוא דבר טוב?

כמו הרבה דברים אחרים, תלוי מתי ומה היא סיבת הבידוד. אם מדברים על נגיף הקורונה אזי אכן הבידוד מסייע להורדת כמות הנדבקים בצורה משמעותית – והבידוד הוא חיובי.

נביט במדינת אירן, שתחילה נמנעה מלפרסם על ההדבקות במדינתה ובכך, כידוע, מנעה את הבידוד ועל כן נפגעה קשות מהנגיף.

זו אינה הפעם הראשונה שאירן מנסה למנוע בידוד. גזירת המן במדינת פרס נבעה מהטענה שישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים אך דתיהם שונות.  אמנם הוא פיזית גר בין האומות אך מתבדל מהם, מבודד מהם.

הרבי, בביאורו הנפלא למגילת אסתר מבאר, שאסתר המלכה כלל לא ניסתה להכחיש את טענתו העובדתית של המן ולהוציא את עמה מן הבידוד. אבל בזעקתה "נמכרנו אני ועמי" היא הצליחה להעביר למלך מסר פשוט: דע לך אדוני המלך שאני! אסתר המלכה, כל אותן המעלות האיכותיות שיש בי, שגרמו לך בעצם לבחור בי, הם תוצאה ישירה של אותו בידוד ש"עמי" גזר על עצמו. כי בידוד זה טוב.

אכן כבר "בלעם"  קלט את המסר שהבידוד טוב ליהודים כפי שאמר "עם לבדד ישכון ובגויים לא  יתחשב" לא פעם המנהיגים הפוליטיים נוקטים בפעולות שהם בעצמם לא מאמינים בהם מחשש שנהיה מבודדים מהעולם.

הבנת המסר שעומד מאחורי מצוות מחצית השקל – ההרגשה שאנו זקוקים אחד לשני, הרגשה שמייצרת את החיבור בין יהודי ליהודי, הרגשה שמייצרת חיבור בין כל חלקי העם היהודי והבנת המסר שבידוד מדרך אומות העולם טוב ליהודים כפי שהתבטא בדברי אסתר לאחשוורוש, תסייע בידינו להתמודד עם הנגיף.

ובכן, כחלק מדרישות המערכת של המתכנת של העולם, הוא קבע שניתנה רשות לרופא לרפאות, ולכן צריך להישמע להוראות משרד הבריאות. יחד עם הפעולות שמנינו קודם  הם חלק מהיצירת כלי שדרכו ה' יעניק לנו את הברכה לצלוח את המגיפה בבריאות איתנה.

תצווה – המנורה שבכל יהודי

שני אנשים צועדים במסלול החיים זה לצד זה. האחד מחייך והשני עצוב, האחד חייו מוארים והשני חייו חשוכים.

השבוע ערכתי ביקור חולים אצל יהודי מבוגר שמצבו הרפואי מאוד מורכב ויש לו תשישות פיזית ונפשית. תוך כדי שאני מנסה לדובבו לשיחה הוא מביט למרום ואומר לי "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". ואז קיבלתי שיעור נוסף איך מסתכלים על החיים מזווית "מוארת" – האדם אומר תודה על מה שיש…

פרשת השבוע "תצווה" מתחילה בציווי לקחת שמן זית זך כדי להדליק את מנורת המקדש. לזית יש מרירות, אך יש לנו את היכולת להפיק ממנו שמן זית זך ולהאיר את בתינו. כך גם בחיינו, ייתכן וישנם מצבים שגורמים לנו למרירות אך ניתן לנו הכוח להתעלות מעל הקושי הפיזי והמרירות על ידי הפקת שמן שיאיר לנו את החיים ויתן לנו אור משמח. 

למילה "תצווה" ישנה משמעות כפולה, צוותא וחיבור או ציווי, קבלת פקודות. יש אדם שמתעצב בליבו מרוב פקודות שנוחתות עליו, תרי"ג פקודות ויש אדם שרוקד עם כל ציווי שמקבל מתוך הבנה שהמרחק בינו לבורא עולם הוא אין סופי אך ה' העניק לו כלי לא קונבנציונלי – המצוות – שהציווי יוצר צוותא וחיבור עם ה'. 

המנורה בבית המקדש שהאירה את העולם בזכות שמן זית זך שהיה בתוכה, הייתה מורכבת משבעה קנים המסמלים 7 סוגי נשמות, שבעה סוגי יהודים. המנורה מורכבת מחלקים רבים, שבעצם כולה נוצרה מיחידת זהב ועל בסיס אחד. מקשה  אחת שממנה יצרו את כל חלקיה. 

ללמדנו, שגם אם בין יהודים ישנם חילוקי דעות בנושאים שונים, עליהם לזכור תמיד שהם אחים, כקנים המחוברים לבסיס אחד משותף. אסור שמחלוקת תגרום לשנאה ופילוג. זה בעצם ההבדל בין מחלוקת לשם שמים למחלוקת שאינה לשם שמים, כפי שחז"ל אמרו על בית שמאי ובית הלל שעל אף שהיו "ברי פלוגתא" – לא נוצרה שנאה ביניהם ולא נמנעו להתחתן ביניהם.

השבוע נתקלנו במנורה האנושית, כאשר בפתחי הקלפיות היו דוכני הנחת תפילין ומניחי התפילין היו מכל גווני הקשת הפוליטית כי התפילין כמו המצוות האחרות הן מחברות כל סוגי היהודים השונים למקור חוצבם. 

המנורה מסמלת את עבודת והארת נשמות ישראל ומלמדת אותנו שכשם שיש שבעה קנים שונים וכולם מביאים למטרה אחת – אור. כך בעבודת בני ישראל, לכל אדם יש את הכישרונות הייחודיים שלו, הכישורים לפי טבע מידותיו. אדם הקשור למידת החסד ישקיע את רוב זמנו לעשיית חסד, אדם הקשור למידת הגבורה יקפיד לא רק על עצמו אלא גם על העשייה המושלמת של הזולת וכן בשאר התכונות. כולם קנים למנורות שאמורות לתת בסופו של דבר – אור. כולם אמורים למלא ציווי ה' ולהנות מהצוותא עם ה'.

דווקא השבוע, לאחר הבחירות, שאין משנה תוצאותיהן, עלינו לחזור אל הקנה האמצעי, אל המקשר. לצערנו, בתקופה זו היועצים האסטרטגים של המפלגות ניסו ליצור דיבורים ודברים שיציגו את ההבדלים שבין המפלגות ואת החסרונות הנגזרים מהם מהמפלגה היריבה. דיבורים ורעיונות שלא תמיד היועצים חושבים שזו האמת ואף שוכריהם – המתמודדים עצמם – אינם מאמינים בכך. 

היום, לאחר הבחירות כדאי להבליט מחדש את ה"מקשה אחת" של מנורת עם ישראל, את האור הזך שאנו נהנים איש מרעהו. כאן מגיע אהרון הכהן, מיטיב הנרות, "אוהב את הבריות" כל יהודי באשר הוא, גם עם נחשב כבריה בלבד, ללא כל מעלות, גם אם הוא מוצא בך חסרונות, או  לראות בך נר שלא דולק, הוא אינו זורק אותך – אלא דואג להדליק אותך, הוא אוהב אותך בגלל היותך יהודי ומחובר למנורה.

אין כמעט איש שאינו חוגג את חג הפורים, חג שכל מצוותיו עוסקות בחיבור העם ובהעצמת אהבת ישראל. החג נולד בזכות החיבור שיצר מרדכי בין כל חלקי העם עם ה'.

הרבי מליובאוויטש, כאהרון הכהן, ראה בכל יהודי את הנר הקיים בתוכו ועשה כל מאמץ להדליקו וגם כשלא עלה בידו הוא המשיך לראות בו כאחד מקני המנורה וחיפש כל דרך להאיר אנשים חשוכים על ידי שהראה להם את משמעות החיים.

תרומה – שלא נצא פראיירים

רבים מאיתנו יזכרו את תשדירי הפרסום של רשות השידור ז"ל "יש תמורה לאגרה". הפרסומת, רצתה לרכך את הגישה של הציבור שהוא אינו 'פראייר', הוא משלם על מה שהוא מקבל. והשאלה הנשאלת היא, האם כל מעשה שאנו עושים אנחנו אמורים לקבל עליו תמורה? האם תמיד צריך לקבל תגמול ולא לצאת 'פראיירים'? 

פרשתנו, פרשת תרומה, פותחת ב"קמפיין התרמת המונים" הראשון בהיסטוריה למען הקמת המשכן, בית ה'. בניגוד לרוב התרמות ההמונים שלולא קמפיינים אגרסיביים היו בקושי מגרדים את יעד הגיוס, הרי שבהתרמת המשכן בשלב מאוד מוקדם נתן משה הוראה לעצור את ההתרמה, כיון שתרומות העם חצו מהר מאוד את היעד.

כמה אנחנו באמת תורמים לסביבה וכמה אנו רותמים את הסביבה לצרכינו?

אחת ממשאלות הלב של אנשים היא: לזכות לשמור על עצמאותם שנים רבות. אך האמת שאין נברא בעולם שהוא עצמאי ולא רק בגלל שהבורא נותן לו את האנרגיה בכל רגע להחיותו. האדם במהותו נולד להעניק לסביבה בה הוא חי וזקוק לסביבה על מנת שיוכל לחיות. אם נזרוק אדם על אי בודד ייתכן ויהיה לו הכוח לשרוד להמשיך ולחיות אך הוא לא יהנה מהחיים. כל אחד זקוק למקצוע או תחביב שמייצר ונותן לסביבה, וכך חייו נהיים מאושרים יותר ובלעדיהם כמעט ואין אפשרות לחיות. הגמרא במסכת ברכות אומרת שה' נותן לכל אדם משיכה למקצוע מסוים, נראה שלכל משבצת מקצועית יש את אלו המתחברים אליו ומתמחים בו וכך הם נותנים מעצמם ותורמים לאנושות ולא נוצרת מציאות שיש רק רופאים או רק סנדלרים…

אכן, כך אנו תורמים ומתרימים את הסביבה על מנת שהעולם יהיה מתוקן וימלא את רצונות האנושות. אדם מחפש כל דרך בחיים כדי למצא עצמו. כאשר אדם שותף בדברים ערכיים הוא מרגיש סיפוק מהמאמץ שהוא משקיע בו.

השבוע, אנו עסוקים בתרומה לדבר היקר ביותר לעם היהודי, ללב היהודי, תרומה להקמת המשכן שמטרת הקמתו היא להשכין את ה' – בורא העולם – בתוכו.  

עם כסף אפשר לבחור להתעסק במסחר או לעשות עמו גמילות חסדים, לתת הלוואות וכדו'. במסחר – מטרת נתינת הכסף היא לגרום לנותן להרוויח. בהלוואה – המטרה לדאוג לרווח של הזולת. אך כפי שהזכרנו אין מעשה ללא תגמול והרווח נגזר ברכישת מצוות גמילות חסדים. צבירת הכסף על ידי הסוחר לא תמיד מיטיבה עמו, כדברי חכמינו בפרקי אבות "מרבה נכסים מרבה דאגה" כאשר כל עיסוקו בעשיית כסף וככל שהסכום יותר גדול ועסקיו יותר מסועפים הוא נכנס לחרדה מכישלון, מנפילה והפסד.

אדם צריך להתבונן בכוח הנתינה ולהפנים שהיא המשמעות העיקרית בחיים, לראות בנתינה שרשרת שכולם יחד יוצרים אותה. גם העשיר אינו צריך להחזיק טובה לעצמו, שהרי ה' נתן לעשיר את הזכות להעניק ולהרבות חסד בעולם. אחד הצדיקים התבטא פעם, שהעשיר אמור להרגיש כבנקאי שהכספים הופקדו אצלו מפני שרואים בו את המבוגר האחראי שידאג להעביר אותם למקומות הנכונים, ולא יהתעלם משאר האנשים הזקוקים לעזרתו ובכוחו לסייע להם.

אדם כזה תמיד יהיה עשיר, כדברי חכמינו "איזהו עשיר – השמח בחלקו". גם אם הרכוש הגשמי יתמעט במשך החיים והוא יספוג הפסדים, הרי הרכוש שהושקע במעשי החסד נשאר לצידו/לזכותו לעד, והוא ירגיש שמשמעות חייו האמיתית לא נפגעה אלא שיש לו פחות אמצעים מהעבר ויש ממנו עכשיו פחות דרישות.

אדם שעסוק בנתינה לעולם לא מרגיש ריקנות. הקשר שלו לסביבה גורם שלא ירגיש בדידות, וזה הוא התגמול המיידי אותו מקבל הנותן. אדם שדואג רק לעצמו כשלא משיג את כל יעדיו הוא מרגיש ייאוש וריקנות, העיסוק עם עצמו מרחיקו מהסובבים ולכן גם מרגיש בדידות.

אחת מהתרומות למשכן הייתה שכל יהודי התחייב להביא סכום קבוע "מחצית השקל". יש בזה מסר חד, כשאתה נותן דבר שלם אתה יכול להרגיש עליונות ולחשוב שעשית טובה. אך כאשר אתה נותן חצי וצריך את השותף כדי ליצור את השלם, אתה מבין שהנתינה שלך לא שלמה אך מביאה את השלמות בעזרת הזולת.

הפסוק: "ויקחו לי תרומה" – האמורה בקשר להתרמת המשכן – אומר הכל. תמהים המפרשים, מדוע לא נכתב "ויתנו" לי תרומה? אלא, כאשר אדם תרם למשכן, הוא גרם להכנסת ה' במשכן, הוא לקח את ה' והכניסו למשכן.  כשאדם נותן לזולת – הוא 'לוקח' את ה' ומכניסו אליו וזוהי התמורה לתרומה.

משפטים – באיזה וירוס רצוי להידבק

ישנם שני דרכי פרסום. מהכיוון החיובי – דרך כלי המדיה המתאימים ופרסום 'באז' חיובי לעניין. והשני – יצירת התנגדות לעניין, מה שגורם להצפתו לכלי המדיה.

בשבוע שעבר עיריית תל אביב פירסמה ברבים את הוראתה, שלא להקים דוכני הנחת תפילין בקרבת בתי הספר, מחשש שהילדים "ידבקו". מבצע תפילין הוא  אחד מעשרת המבצעים שהרבי מליובאוויטש דרש מחסידיו לבצע. "מבצע תפילין" החל בטרום מלחמת ששת הימים, כאשר עם ישראל חי בפחד וחרדה מהבאות… כאשר ארצות ערב המקיפים אותנו התכוננו להלחם עמנו ואף הצהירו שהם מאמצים את דרכו של עמלק וממשיך דרכו המן – "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים". יצא הרבי בבקשה לעם היהודי בעולם כולו בכלל ובארץ ישראל בפרט להקדים רפואה למכה. לדאוג שעם ישראל יניח תפילין ונזכה שהפחד יעבור מעבר לקווי האויב כפי מאמר חז"ל בקשר לתפילין: "וראו עמי הארץ כי שם ה' נקרא אליך ויראו ממך (דברים כח,י) – אלו תפילין שבראש (בבלי ו.)". אכן, אלפי יהודים החלו בהנחת תפילין באותה תקופה ובניסים גדולים העברנו את הפחד לאויב שנחל כישלון צורב. 

בשבוע שעבר חגגנו את חג האילנות, מדוע? כי אנחנו, בני האדם דומים לעץ – "כי האדם עץ השדה". כוחו ועוצמתו של העץ מגיעים דווקא מהמקומות שאינם נראים – מהשורשים! כאשר שורשיו של העץ מחוברים חזק לקרקע, גם סערות לא יצליחו לעוקרו. עם ישראל מאז היותו לעם עבר סערות וטלטלות רבות יותר מכל עם אחר, אך כושר ההישרדות שלו אינו נובע ממנהיגיו הפוליטיים אלא מהחיבור החזק לבורא העולם. בהחלט שאנו זקוקים למנהיגים חכמים שידעו ליצור את הכלי הנכון אשר דרכו תעבור ברכת השם, אך הם יוצרי הכלים ולא יוצרי הברכה הממלאים את הכלי.

העולם רועש וגועש בעקבות וירוס הקורונה למרות שאינו הוירוס הראשון הקטלני שעדיין לא נמצא לו חיסון מתאים, אך החשש הגדול הוא יכולת ההדבקה שלו. בעבר כל אומה חיה והתפרנסה בעיקר מהיצור והמסחר במדינתה. הקשר בין המדינות ובמיוחד בין יבשות היה חלש מאוד ולכן גם המחלות נשארו נחלת המדינות שבהם פרצו. היום, כשהעולם הגלובלי הוא כפר קטן, גם החיידקים והוירוסים חיים בעולם הגלובלי ומתפשטים בקלות ממקום למקום.

גם בדברים החיוביים קל יותר להדביק את כל העולם, המדיה מעבירה הרבה חומר חיובי למיליוני אנשים ברחבי תבל.

עיריית תל אביב הצליחה להציף את מבצע תפילין וגרמה לאלפי אנשים לעורר את הוירוס היהודי השוכן והרדום בתוך לב היהודי. הוא "הוירוס" הידידותי שטוב להידבק ממנו וטוב להדביק אחרים ממנו! "וירוס" חיובי זה גורם למעוררים אותו להושיט יד על מנת להעניק. "וירוס" הדוחק את הוירוסים הגורמים להושיט יד על מנת לגזול את השני. כל היהודים נשאים של וירוס האהבה לה', חלקם זקוקים שיאירו ויעוררו אותם ועיריית תל אביב עשתה זאת בהצלחה רבה.

מנהיגי העיר תל אביב, מפחדים מהידבקות בוירוסים חיוביים – כהנחת תפילין המונעים התפשטות ה"וירוס" השלילי הגורם לנער והמבוגר לראות רק את עצמו, לדרוך על כל מי שאינו חושב כמוהו, לעקור את השורשים עליו העם יושב. כדאי וחשוב לדאוג להחדיר בבני הנוער את החיידקים הידידותיים המבריאים את הגוף והנשמה ולא לפגוע ולהרחיק אותם.

מאחר ואני מאמין והולך בדרכו של הרבי מליובאוויטש, אני יודע שאין צורך לייסר את השני על הדרך הלא נכונה שבה הוא צועד אלא להרעיף עליו אהבה, אהבה על היותו אחי! כשם שכולם מבינים, גם אם לא כולם מבצעים, שהדרך הנכונה לחנך את הבן והתלמיד, אינה בדרך המוסר וההערות הלא נגמרות על חסרונותיו המביאות אותו לייאוש סופי, אלא בדרך הצפת והעצמת הדברים החיוביים שבו.

אכן, חז"ל אומרים: "אפילו ריקנים שבך- מלאים מצוות כרימון". כלומר: גם יהודים שעל הנייר לא מוגדרים או מגדירים עצמם כשומרי מצוות, כל המעשים הטובים שהם מבצעים, גם שלא בכוונה, מצטרפים ל"כספת המצוות" שאין אפשרות לפרוץ אותה ולמוחקן. בסופו של יום ,השחר יבקע ,האור יפציע והאמת תנצח!