חודש: פברואר 2020

מה ההבדל בין זוג המנהל משא ומתן להקמת בית חדש, חיים משותפים, לבין סוחרים המנהלים משא ומתן למכירת מרכולתם?

תמיד ראוי לעסוק בחיזוק הזוגיות אך השבוע, פרשת יתרו, כאשר במתן תורה על הר סיני נערך טקס הנישואין של עם ישראל עם ה' והכתובה היא התורה, ראוי להציף את הנושא.

יש חשיבות רבה לתחזק את התא המשפחתי בפעילות יום יומית! בית פיזי שהתחזוקה שלו לקויה תגרום שלא יהיה ראוי למגורים, כשיש מספיק כסף אפשר לפתור את הבעיה בבניית בית חדש. אך תחזוקה לקויה בקשר הזוגי, יוצרת משבר בחיי הנישואין  והצלקות יישארו בנפשם של בני הזוג גם אם כל אחד יקים בית חדש. במיוחד כשהמשבר יגיע לאחר שיולדו ילדים, שאת נפשם הפגועה אין לרפאות בכסף.

אם כן, מה ההבדל בין סוחרים לזוגות.  זוג המנהל משא ומתן על מנת לחיות אחד עם השני, בניית האימון חייבת להיות ארוכת טווח ולכן צריכים לייצר ויתורים אמיתיים על מנת למצוא מכנה משותף ויציב. ואילו אצל הסוחרים, מטרת המשא ומתן היא כדי למשוך את הסחורה ולאחר מכן להתנתק אחד מהשני ולכן אין צורך בהשקעה גדולה ביצירת קשרים מלבד האימון ההדדי הבסיסי.

נאמר: "קשה זיווגם של ישראל כקריעת ים סוף". מה כל כך קשה לה' בהתאמת הזוגות שחכמים מדמים זאת לנס הגדול שאירע בקריעת ים סוף?

היכרות בין בני זוג למטרת נישואין יוצרת הלם מסוים כמין הרגשה של שעבוד לאדם זר. האדם בטבעו מחפש קודם כל את טובתו ולכן בשלב הראשון כל אחד מבני הזוג בודק איך הוא ימלא את רצונותיו מבן הזוג. עדיין הוא משאיר את עצמו במרכז, מנסה להשיג את ציפיותיו המוקדמות ומצפה לבן זוג מושלם בראיה שלו.

שדכן פגש רווק מבוגר ושאלו מדוע אינו מתחתן? "לא מצאתי מישהי שמתאימה לי"- ענה הבחור. מה אתה מחפש? שאל השדכן. "לא משהו מיוחד רק שתהיה חכמה, נאה, עשירה, טובת לב, ממשפחה טובה ובעלת ערכים רוחניים טובים". ענה לו השדכן, "עם רשימה כזו ,אני עושה ששה שידוכים…" 

במציאת זיווג,  צריך לבצע את הפעולה שנדרשנו לעשות בטרם קריעת ים סוף, כאשר העם יוצא ממצרים ומתקרב אל הים הוא מגלה שמצרים מאחוריו והים מלפניו. פקודת המבצע: יציאה ממצרים ותנועה לעבר הר סיני לקבלת התורה, דרך ים סוף. לפתע מתגלות ארבע קבוצות שכל אחת מהן באה עם האני האישי שלה. קבוצת "מחפשי השלמות" שהכבוד האישי חשוב להם אמרה:"בואו ונקפוץ לים, נתאבד ולא ניפול בידי המצרים". השנייה, החלשה אמרה: "בואו ונחזור להיות עבדים". השלישית: "נעשה מלחמה ונלחם עד טיפת הדם האחרונה, גם אם נפסיד – נלמד את פרעה שזה לא היה משתלם. הקבוצה האחרונה אמרה: "בואו ונתפלל". ה' עונה למשה שלא דרשתי מהם לפעול לפי הרגש שלהם – "ואתם תחרישון" – כעת הוא הזמן לבצע פקודות.

בין בני זוג, כל אחד צריך להסתכל על השני כמראה שלו, להתגמש ולראות את המטרות המשותפות בחיים, גם לאחר החתונה לנקוט בפעולות שיחזקו את הקשר ואת התחושה שכל אחד רואה את השני.

כמו כל חתן וכלה, העומדים תחת החופה ונשבעים אמונים זה לזו, כך עם ישראל נשבע אמונים לה'  בחופה – בעת מתן תורה על הר סיני כשאמרו "נעשה ונשמע".

ה' רוצה את הקשר הקרוב אלינו, אל עם ישראל ע"י שנקרב אותו אלינו ונתקרב אליו, אך מאחר שאנחנו ברואים גשמיים וה' רוחני, הוא הוריד לתוך גופנו את הנשמה האלוקית שמצד אחד היא אלוקית ומאידך היא שוכנת בגוף הגשמי, נתן לנו את התורה שמצד אחד היא תורתו אך חיבר אותה למצוות גשמיות, כאשר הגוף עם הנפש האלוקית מקיימים את הציווי האלוקי במצוות התורה שמחוברת לעשייה הגשמית אנו מקרבים ומתקרבים אל ה' ומשמרים זוגיות בריאה עימו.

כמו שבין בני זוג ישנם מקרים של חוסר הבנה וזקוקים להתערבות חיצונית, לשמירה על שלום הבית כך עם הבורא, ישנם אנשים שאינם מבינים כמה חשוב לחייהם הקשר עם ה' וזקוקים לייעוץ חיצוני שיעביר להם מידע נכון ויראה להם כמה טוב קשר טוב עם ה'.

איך הרגשנו כשקראנו בפרשה קודמת על  פרעה המעביד את עם ישראל בפרך? למרות שבע מכות קשות שסופג יחד עם בני עמו, הוא מתעקש להמשיך ולשעבד את העם? וכיצד נרגיש השבוע כשנקרא על שבירתו של פרעה לאחר המכה העשירית, מכת בכורות, כאשר הוא משחרר את העם ללא תנאים?

התשובה תלויה ביכולת שלנו להסתכל קדימה. [נושא שאנו מציפים אותו מידי פעם]. אין ספק שהיום, כאשר יודעים כבר את תוצאות הסיפור, גם כשחיים את הפרשה הקודמת, כשהשעבוד בעיצומו, אנו מזדהים – עם חדוות היציאה כפי שכתוב בפרשת השבוע ,"בא", במיוחד כשמתעמקים במטרות ה' שעמדו מאחורי השעבוד והמכות  והרווח העתידי שהם יוצרים.

המטרה הראשונית במכות מצרים הייתה "וידעו מצרים כי אני ה'" המצרים לא הכילו את המציאות האמיתית – שה' מנהיג את העולם. להראות מי בעל הבית לבירה זו. מטרה נוספת הייתה שגם עם ישראל יכיר בגדולת ה', בהתבוננות על הניסים העל טבעיים שהיו במכות.

בפרשה שלנו מופיעה המצווה הראשונה שנצטווה עם ישראל בתורה – מצוות קידוש החודש. אלו הרואים את לידתה החדשה של הלבנה, באים ומעידים על כך בפני בית הדין והדיינים היו מקדשים יום זה והופכים אותו  חיום שמח -ראש חודש! . לכאורה שמחת הלבנה צריכה להיות ביום ט"ו לחודש בה היא מתגלה בתפארתה ומדוע אנו חוגגים המולד שבו אנו רואים רק את תחילתו של הירח?

השמחה נובעת מההבנה מכך שמתחילים תהליך שיביא את הירח לשיא, על אף שעכשיו הירח נעלם ואנו לא יכולים ליהנות מאורו. 

אחת הדוגמאות לעניין של התבוננות חיובית על תהליכים שעל פניהם נראים שליליים – הוא פרוייקט "פינוי בינוי". כשרואים תהליך הריסת בניין רב קומות ואיננו מודעים להחלטות שעומדות מאחוריו, ישנם המתבוננים רק בהרס והחורבן שנוצר. אך כאשר אנו מבינים שהמטרה לבנות בניין מפואר ומכובד יותר והדרך היחידה להשיג את המטרה מושגת היא על ידי ניקוי השטח והכנתו לבניה החדשה אנו מתמלאים בשמחה ואף משתפים את החברים באמירת לחיים.

מסופר על רבי זֵירא שעלה לארץ ישראל כשבאמתחתו היה הידע הרחב של התלמוד הבבלי אך כדי לרכוש את התלמוד הירושלמי בארץ ישראל הוא צם צומות על מנת לשכוח את התלמוד הבבלי והייתה תקופה  שהיה ללא ידע. את הבבלי שכח והירושלמי עדיין לא למד, אך רבי זירא שמח ששיכחת התלמוד הבבלי הכשירה את הקרקע לרכישת הידע הירושלמי.

פרשתנו – פרשה שמחה בה פרעה נשבר ומשחרר את עם ישראל מעבדות, המכשיר את הקרקע להגיע להר סיני ואל החירות האמיתית כפי שחכמינו זכרונם לברכה אומרים "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" שהתורה מאירה לו את החיים ומתרגמת לו בצורה חיובית כל מצב שאנו נכנסים לתוכו.

במימד הרוחני, שיעבוד מצרים מציין את השעבוד ליצר הרע המנסה להעביד אותנו בפרך, שאולי כלפי חוץ משמחת את בעליה אך אין לה מטרה ותכלית.

המכות הם פעולות הגורמות לאדם לשבור את  הרצונות השליליים, כדי להשאיר שטח מת המכשיר הקרקע לקיים את התורה והמצוות בשלמות מתוך שמחה ולא בכפיה. השעבוד אינו דבר בעייתי כאשר אדם עושה אותו מתוך רצון. עבודת הפרך של העבד משברת אותו. אך עבדות לה' מתוך שמחה דומה למלך עוצמתי וחביב שכל נתיניו מחכים לרגע שהוא יצווה עליהם לשרתו, הם שמחים מכל פעולה המחברת אותם אליו.

עלינו לתרגם את המכות מול פרעה למכות כנגד היצר הרע ולשמוח להיות בתוך תהליך זה, גם כשאנו באמצעו של תהליך מורכב וקשה, כי אז מרגישים שהחושך בתוך המנהרה מביא אותנו אל האור הגדול שבקצה ונהנים לעבור כל שלבי החושך במנהרה על מנת להגיע לאור הגדול.

בואו ונלמד פעם נוספת כיצד לאזור כח, להתמודד עם  מצרים, עם מיצרי החיים על מנת להגיע ליציאת מצרים, לצאת מהמצרים האישיים כיחיד, לצאת ממצרי העם ולהגיע אל האור הגדול אור הגאולה שבו לא נצטרך לשמוח היום על העתיד הוורוד כמו לידת הלבנה מתוך ידיעה שעוד מחצית החודש יאיר במלואו אלא לזכות שאור הלבנה יהיה כאור החמה, העתיד הוורוד יהיה כבר כאן.