יתרו – שומרים על קשר

מה ההבדל בין זוג המנהל משא ומתן להקמת בית חדש, חיים משותפים, לבין סוחרים המנהלים משא ומתן למכירת מרכולתם?

תמיד ראוי לעסוק בחיזוק הזוגיות אך השבוע, פרשת יתרו, כאשר במתן תורה על הר סיני נערך טקס הנישואין של עם ישראל עם ה' והכתובה היא התורה, ראוי להציף את הנושא.

יש חשיבות רבה לתחזק את התא המשפחתי בפעילות יום יומית! בית פיזי שהתחזוקה שלו לקויה תגרום שלא יהיה ראוי למגורים, כשיש מספיק כסף אפשר לפתור את הבעיה בבניית בית חדש. אך תחזוקה לקויה בקשר הזוגי, יוצרת משבר בחיי הנישואין  והצלקות יישארו בנפשם של בני הזוג גם אם כל אחד יקים בית חדש. במיוחד כשהמשבר יגיע לאחר שיולדו ילדים, שאת נפשם הפגועה אין לרפאות בכסף.

אם כן, מה ההבדל בין סוחרים לזוגות.  זוג המנהל משא ומתן על מנת לחיות אחד עם השני, בניית האימון חייבת להיות ארוכת טווח ולכן צריכים לייצר ויתורים אמיתיים על מנת למצוא מכנה משותף ויציב. ואילו אצל הסוחרים, מטרת המשא ומתן היא כדי למשוך את הסחורה ולאחר מכן להתנתק אחד מהשני ולכן אין צורך בהשקעה גדולה ביצירת קשרים מלבד האימון ההדדי הבסיסי.

נאמר: "קשה זיווגם של ישראל כקריעת ים סוף". מה כל כך קשה לה' בהתאמת הזוגות שחכמים מדמים זאת לנס הגדול שאירע בקריעת ים סוף?

היכרות בין בני זוג למטרת נישואין יוצרת הלם מסוים כמין הרגשה של שעבוד לאדם זר. האדם בטבעו מחפש קודם כל את טובתו ולכן בשלב הראשון כל אחד מבני הזוג בודק איך הוא ימלא את רצונותיו מבן הזוג. עדיין הוא משאיר את עצמו במרכז, מנסה להשיג את ציפיותיו המוקדמות ומצפה לבן זוג מושלם בראיה שלו.

שדכן פגש רווק מבוגר ושאלו מדוע אינו מתחתן? "לא מצאתי מישהי שמתאימה לי"- ענה הבחור. מה אתה מחפש? שאל השדכן. "לא משהו מיוחד רק שתהיה חכמה, נאה, עשירה, טובת לב, ממשפחה טובה ובעלת ערכים רוחניים טובים". ענה לו השדכן, "עם רשימה כזו ,אני עושה ששה שידוכים…" 

במציאת זיווג,  צריך לבצע את הפעולה שנדרשנו לעשות בטרם קריעת ים סוף, כאשר העם יוצא ממצרים ומתקרב אל הים הוא מגלה שמצרים מאחוריו והים מלפניו. פקודת המבצע: יציאה ממצרים ותנועה לעבר הר סיני לקבלת התורה, דרך ים סוף. לפתע מתגלות ארבע קבוצות שכל אחת מהן באה עם האני האישי שלה. קבוצת "מחפשי השלמות" שהכבוד האישי חשוב להם אמרה:"בואו ונקפוץ לים, נתאבד ולא ניפול בידי המצרים". השנייה, החלשה אמרה: "בואו ונחזור להיות עבדים". השלישית: "נעשה מלחמה ונלחם עד טיפת הדם האחרונה, גם אם נפסיד – נלמד את פרעה שזה לא היה משתלם. הקבוצה האחרונה אמרה: "בואו ונתפלל". ה' עונה למשה שלא דרשתי מהם לפעול לפי הרגש שלהם – "ואתם תחרישון" – כעת הוא הזמן לבצע פקודות.

בין בני זוג, כל אחד צריך להסתכל על השני כמראה שלו, להתגמש ולראות את המטרות המשותפות בחיים, גם לאחר החתונה לנקוט בפעולות שיחזקו את הקשר ואת התחושה שכל אחד רואה את השני.

כמו כל חתן וכלה, העומדים תחת החופה ונשבעים אמונים זה לזו, כך עם ישראל נשבע אמונים לה'  בחופה – בעת מתן תורה על הר סיני כשאמרו "נעשה ונשמע".

ה' רוצה את הקשר הקרוב אלינו, אל עם ישראל ע"י שנקרב אותו אלינו ונתקרב אליו, אך מאחר שאנחנו ברואים גשמיים וה' רוחני, הוא הוריד לתוך גופנו את הנשמה האלוקית שמצד אחד היא אלוקית ומאידך היא שוכנת בגוף הגשמי, נתן לנו את התורה שמצד אחד היא תורתו אך חיבר אותה למצוות גשמיות, כאשר הגוף עם הנפש האלוקית מקיימים את הציווי האלוקי במצוות התורה שמחוברת לעשייה הגשמית אנו מקרבים ומתקרבים אל ה' ומשמרים זוגיות בריאה עימו.

כמו שבין בני זוג ישנם מקרים של חוסר הבנה וזקוקים להתערבות חיצונית, לשמירה על שלום הבית כך עם הבורא, ישנם אנשים שאינם מבינים כמה חשוב לחייהם הקשר עם ה' וזקוקים לייעוץ חיצוני שיעביר להם מידע נכון ויראה להם כמה טוב קשר טוב עם ה'.

בתי כנסת חב"ד

בתי הכנסת

בית הכנסת המרכזי

בתי כנסת לפני כ-500 שנה בעיירות בהן התגוררו יהודים היו מחולקים לפי 'מעלתם ונחיתותם' המדומה של היהודים המתפללים בו. היה את בית כנסת של הנפחים והסנדלרים, היה את של התלמידי חכמים והמלומדים. אלו לא נכנסו לאלו מפאת כבודם המדומה. עד שהגיע רבי ישראל המכונה "הבעל שם טוב" והפיץ את תורתו ואת משנתו החסידית. הרים את יוקרתם של היהודים הפשוטים והנחיל גם לתלמידי החכמים את חשיבותם של היהודים התמימים והפשוטים בעיני הקב"ה.

בדרכו של הבעל שם טוב, וכפי שלימד אותנו ממשיך דרכו, הרבי מליובאוויטש, בתי הכנסת של חב"ד מיועדים לכל יהודי באשר הוא. בית הכנסת המרכזי של חב"ד ביבנה – "בית שלמה יוסף" – הוקדש לע"נ שלמה איטח ע"י בנו מיקי איטח. בית הכנסת ממוקם במרכז העיר ומזמין את כל תושבי העיר ליהנות מתפילות השבת כמו גם בימי החול.

התפילות בליל שבת מתחילות עם השקיעה, ובשבת בבוקר בשעה 8:30. גם אם מעודכם לא ביקרתם בבית הכנסת, תרגישו בנוח להיכנס ולהשתתף בתפילות. ניתן לעדכן את הרב במשך השבוע על כל שאתם מתכוננים להגיע, ותזכו לעזרה והכוונה כדי שתרגישו בבית שלכם – בבית של ה'.

בתי הכנסת הפתוחים

במהלך חגי תשרי צובאים על דלתות בתי הכנסת יהודים רבים המרגישים את הצורך להתחבר למורשתם האמיתית והמקורית. מפני העומס הצפוי, בית חב"ד משתדל לפתוח בתי כנסת במקומות מרכזיים המסוגלים להכיל כמויות גדולות של מתפללים, אנשים, נשים וטף. עקבו אחר הפרסומים בדף הפייסבוק כדי לדעת היכן ומתי נפתחים בתי כנסת שכאלו. אל תתביישו – שמרנו לכם כיסא! 

בר מצוה

בית הכנסת המרכזי פותח את שעריו בפני משפחות המעוניינות לערוך שבתות בר מצוה, עבור הבן שעולה לתורה זה בפעם הראשונה בחייו. צרו קשר עם בית חב"ד ונוכל לסייע לכם להתארגן לאירוע המרגש.

אמירת קדיש

קדיש לעילוי נשמת הנפטר זו היא מצווה יקרה, והיא בין המצוות הבודדות שאפשר בהם לכבד את ההורים והסבים גם לאחר פטירתם. אם אתם מעוניינים לומר קדיש ואינכם יודעים איך, למה וכמה, או אם תרצו שיאמרו קדיש בעבורכם בתאריכים מסויימים כמו במשך שנת האבל אתם מוזמנים לפתוח פניה באמצעות האתר ונוכל לסייע לכם. 

 

מנייני חב"ד בשכונות

בחלק משכונות העיר יבנה פעילים שלוחי חב"ד המקיימים מניינים בשבתות. במניינים אלו תוכלו "להרגיש בבית", להתחבר לתפילה, לקבל הדרכה וללמוד את פנימיות התורה בשיעורים המתקיימים במקום לפני התפילה.

מניינים אלו מתקיימים בשכונת תדהר ע"י הרב שלום חיים סגל (טלפון: 054-4236659), ובשכונה הירוקה ע"י הרב אפי עידה (טלפון: 054-4952359).

 

פנה לבית חב"ד בכל עניין יהודי:

בשלח – להשתעבד לחרות האמיתית

השבוע עמד תחת זרקורי התקשורת "תוכנית המאה" של הנשיא טראמפ. אינני מתמצא בנבכי התוכנית, אך שוב עולה השאלה: בפרשת השבוע, פרשת בשלח, עם ישראל חוגג את יציאתו ממצרים, האם אנו עם עצמאי בארצו? או מאז פרעה אנו מחליפים שעבוד? ולמי אנו כפופים היום?

אכן, בהחלט אפשר לחשוב, האם אנו מקבלי החלטות באופן עצמאי או סרים לדעת המעצמות הגדולות ובכל החלטה משמעותית הם אלו הנותנים דעתם, גם בדברים החשובים לנו.

השאלה נשאלת מיד לאחר יציאת מצרים, כאשר משה מוציא את העם משעבוד מצרים אל עבר הר סיני לקבלת התורה. הוא לכאורה לא הוציא את העם משעבוד, אלא העביר אותו משעבוד פרעה לשעבוד המוחלט של ה'. התורה אותה קיבלנו  בהר סיני "מתערבת" לנו בכל צעד ושעל בחיים, מהלידה ועד מאה ועשרים. 

האם חירות זה משהו פיזי או מעורב בו הרגשה נפשית? בפרשה שעברה, עם ישראל יוצא ממצרים, פורק את עול העבדות הפיזי, את עבודת הפרך, עצם היציאה מקנה חופש ממאמץ גופני רצוף אך – לא מביאה אותנו אל החירות. שעבוד, זו מציאות שאדם אינו חופשי לעשות ככל העולה על רוחו אלא מבצע הוראות שאחרים מחייבים אותו, וגם לאחר היציאה לחירות – כדי  שאדם יעשה מה שליבו חפץ הוא חייב שיהיה מול עיניו מטרות שאותם רוצה להשיג, כי אחרת הוא יהיה משוחרר פיזית. אבל, משועבד נפשית מחוסר מטרה ותכלית.

התורה מספרת על שעבוד עם ישראל במצרים ויציאתו לחירות ואנו מתעוררים לשאול עצמינו היכן אנו היום? ישנם הרבה מצבים בחיים שאנו משועבדים לדברים מסוימים, צריכים להכיר אותם ולמצוא את הדרך להשתחרר ולהיות בן חורין. במקור, בתי הספר נועדו לשם מטרה זו, להוציא אותנו ממצרים. התלמיד נולד בגוף הנמשך בטבעו לרצונות הגשמיים, רצונות שיכולים לגרום לו להשתעבד לעשייה שפוגעת במטרות שלו כאדם, להזיק לסביבה שלו. בית החינוך אמור להוציא אותו ממצרים אלו, להוליכו להתחבר אל המידות הטובות אל העשייה המועילה. וכמשל העץ – שהשבוע יחול ט"ו שבט ונחגוג את ראש השנה לאילנות – "כי האדם עץ השדה" נדאג  שיגדל ישר בריא וחסון ויתן פירות טעימים.

אכן, אנחנו, שיצאנו ממצרים משיעבוד לעבדות שנות אלפיים לשגרה, ללחץ החברתי, לעבודה הלא מוגבלת שמטרתה מילוי הכספות הלא מוגבלות בשטרות, לסמארטפון ולמדיה הגוזלות זמן רב מחיינו על חשבון השגת מטרות החיים וכן למזון ומתחים הלא מוגבלים שמביאים אותנו להתמודדויות לא מוגבלות עם בעיות בריאות.

מהי הדרך להיגמל? לצאת מהמיצרים של היום? להשתחרר מהעבדות לאומות העולם?

גם בזה נחזור לילד. פעמים רבות התנהגות שלילית אינה נובעת מהרצון להתנהג בצורה זו אלא מתוך חוסר מיצוי עצמי שגורם לו למשוך תשומת לב. ישנו ילד שחרוץ בלימודים, ממלא את המטלות הניתנות בכיתה ומקבל יחס ראוי,  ויש את התלמיד שאינו פותח ספר ומחפש את יחס הכיתה ע"י התנהגות שפוגעת במהלך הלמידה ונותנת לתלמיד את תשומת הלב אותה הוא מחפש.

אם אדם ממוקד במטרה הוא מגיע לסיפוק והלחץ החברתי לא משפיע עליו, הוא חי עם הכסף אך לא רואה בו את פסגת האושר ומוצא זמן לעשות דברים נוספים מעבר לעשיית הכסף, הוא לא מחובר לסמארטפון מעבר לצורך הבסיסי כי לא רואה בו את מרכז חייו, הוא אינו אוכל כל מה שמושך ומדוע? כי הוא מחפש בו רק את הכלי לחיים ולא מרכז הנאות גופו.

עם ישראל יצא ממצרים ומתוך בחירה והנאה קיבל להיות עבד ה' כי חירות אמיתית פירושה – מתן ביטוי שלם למאווייו של האדם ואצל יהודי, אצל כל יהודי, שוכנת בתוכו נשמה אלוקית ולכן חיזוק הקשר עם ה' גורם למצות עצמו להגיע אל המטרה האמיתית.

כשיצאנו ממצרים, קבלנו הבחירה להשתעבד לה' או לאומות העולם. אז בואו, כולנו, נשתעבד למי שנותן לנו את היכולת להגיע לחירות האמיתית ונקבל את ההחלטות הטובות לנו ולא לאינטרסים של אומות העולם. שלא רק בפרשה נראה את יציאת מצרים אלא בחיי היום יום שלנו, כיחידים וכאומה.

בא – לחיות את העתיד ולהגיע אליו

איך הרגשנו כשקראנו בפרשה קודמת על  פרעה המעביד את עם ישראל בפרך? למרות שבע מכות קשות שסופג יחד עם בני עמו, הוא מתעקש להמשיך ולשעבד את העם? וכיצד נרגיש השבוע כשנקרא על שבירתו של פרעה לאחר המכה העשירית, מכת בכורות, כאשר הוא משחרר את העם ללא תנאים?

התשובה תלויה ביכולת שלנו להסתכל קדימה. [נושא שאנו מציפים אותו מידי פעם]. אין ספק שהיום, כאשר יודעים כבר את תוצאות הסיפור, גם כשחיים את הפרשה הקודמת, כשהשעבוד בעיצומו, אנו מזדהים – עם חדוות היציאה כפי שכתוב בפרשת השבוע ,"בא", במיוחד כשמתעמקים במטרות ה' שעמדו מאחורי השעבוד והמכות  והרווח העתידי שהם יוצרים.

המטרה הראשונית במכות מצרים הייתה "וידעו מצרים כי אני ה'" המצרים לא הכילו את המציאות האמיתית – שה' מנהיג את העולם. להראות מי בעל הבית לבירה זו. מטרה נוספת הייתה שגם עם ישראל יכיר בגדולת ה', בהתבוננות על הניסים העל טבעיים שהיו במכות.

בפרשה שלנו מופיעה המצווה הראשונה שנצטווה עם ישראל בתורה – מצוות קידוש החודש. אלו הרואים את לידתה החדשה של הלבנה, באים ומעידים על כך בפני בית הדין והדיינים היו מקדשים יום זה והופכים אותו  חיום שמח -ראש חודש! . לכאורה שמחת הלבנה צריכה להיות ביום ט"ו לחודש בה היא מתגלה בתפארתה ומדוע אנו חוגגים המולד שבו אנו רואים רק את תחילתו של הירח?

השמחה נובעת מההבנה מכך שמתחילים תהליך שיביא את הירח לשיא, על אף שעכשיו הירח נעלם ואנו לא יכולים ליהנות מאורו. 

אחת הדוגמאות לעניין של התבוננות חיובית על תהליכים שעל פניהם נראים שליליים – הוא פרוייקט "פינוי בינוי". כשרואים תהליך הריסת בניין רב קומות ואיננו מודעים להחלטות שעומדות מאחוריו, ישנם המתבוננים רק בהרס והחורבן שנוצר. אך כאשר אנו מבינים שהמטרה לבנות בניין מפואר ומכובד יותר והדרך היחידה להשיג את המטרה מושגת היא על ידי ניקוי השטח והכנתו לבניה החדשה אנו מתמלאים בשמחה ואף משתפים את החברים באמירת לחיים.

מסופר על רבי זֵירא שעלה לארץ ישראל כשבאמתחתו היה הידע הרחב של התלמוד הבבלי אך כדי לרכוש את התלמוד הירושלמי בארץ ישראל הוא צם צומות על מנת לשכוח את התלמוד הבבלי והייתה תקופה  שהיה ללא ידע. את הבבלי שכח והירושלמי עדיין לא למד, אך רבי זירא שמח ששיכחת התלמוד הבבלי הכשירה את הקרקע לרכישת הידע הירושלמי.

פרשתנו – פרשה שמחה בה פרעה נשבר ומשחרר את עם ישראל מעבדות, המכשיר את הקרקע להגיע להר סיני ואל החירות האמיתית כפי שחכמינו זכרונם לברכה אומרים "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" שהתורה מאירה לו את החיים ומתרגמת לו בצורה חיובית כל מצב שאנו נכנסים לתוכו.

במימד הרוחני, שיעבוד מצרים מציין את השעבוד ליצר הרע המנסה להעביד אותנו בפרך, שאולי כלפי חוץ משמחת את בעליה אך אין לה מטרה ותכלית.

המכות הם פעולות הגורמות לאדם לשבור את  הרצונות השליליים, כדי להשאיר שטח מת המכשיר הקרקע לקיים את התורה והמצוות בשלמות מתוך שמחה ולא בכפיה. השעבוד אינו דבר בעייתי כאשר אדם עושה אותו מתוך רצון. עבודת הפרך של העבד משברת אותו. אך עבדות לה' מתוך שמחה דומה למלך עוצמתי וחביב שכל נתיניו מחכים לרגע שהוא יצווה עליהם לשרתו, הם שמחים מכל פעולה המחברת אותם אליו.

עלינו לתרגם את המכות מול פרעה למכות כנגד היצר הרע ולשמוח להיות בתוך תהליך זה, גם כשאנו באמצעו של תהליך מורכב וקשה, כי אז מרגישים שהחושך בתוך המנהרה מביא אותנו אל האור הגדול שבקצה ונהנים לעבור כל שלבי החושך במנהרה על מנת להגיע לאור הגדול.

בואו ונלמד פעם נוספת כיצד לאזור כח, להתמודד עם  מצרים, עם מיצרי החיים על מנת להגיע ליציאת מצרים, לצאת מהמצרים האישיים כיחיד, לצאת ממצרי העם ולהגיע אל האור הגדול אור הגאולה שבו לא נצטרך לשמוח היום על העתיד הוורוד כמו לידת הלבנה מתוך ידיעה שעוד מחצית החודש יאיר במלואו אלא לזכות שאור הלבנה יהיה כאור החמה, העתיד הוורוד יהיה כבר כאן.