חודש: דצמבר 2022

בתאריך ז' מר חשוון שחל ביום שלישי האחרון, אנו למדים מסר כפול. כיצד התורה דואגת לכל יהודי, "סופרת" כל יהודי. מאידך גיסא, השנה התקיימו באותו יום גם הבחירות. בדרך כלל עד יום הבחירות "יספרו" אותנו, יתייחסו אלינו, ישאלו לשלומנו, ינסו למלא את רצוננו או לפחות נרגיש שמתייחסים בכבוד לצרכים שלנו. באותו היום, יספרו אותנו גם פיזית, ויתכן שביום המחרת, לא יראו אותנו "לא יספרו אותנו".

ביום ז' במר חשוון מתחילים לבקש על הגשמים בתפילת שמונה עשרה – "ותן טל ומטר לברכה". למרות שכבר בתפילת מוסף של שמחת תורה התחלנו להזכיר על הגשמים "משיב הרוח ומוריד הגשם". מדוע? כי כשבית המקדש היה קיים, עם ישראל, שבא בזמן החג מכל קצוות הארץ לבית המקדש. וכדי שאחרון העולים לרגל יחזור לביתו הרחוק ביותר, ליד נהר פרת שבצפון, היה צורך בשבועיים ימים.  מכן אנו למדים, שהתורה סופרת כל אחד, אפילו אותם יחידים הגרים במקום המרוחק ביותר מירושלים. התורה דואגת שלא יירטבו בדרך.

התורה, סופרת כל יהודי, כי היא יודעת את תפקידו המכריע של כל יהודי לקיום עולם מתוקן, בניגוד לבחירות, התורה רואה בערך המיוחד של כל יהודי, כל ימי חייו ולכן תמיד סופרת אותו…

למרות שבדרך כלל צריך לספור את הזולת. בשבוע שעבר, למדנו מנח שיש יוצאים מהכלל. נח מקבל הוראה לבנות תיבה, מאה ועשרים שנה הוא בונה אותה כדי לתת זמן רב  לאנשי החמס של אותה תקופה על מנת שיחדלו ממעשיהם ויחזרו בתשובה. אך במקום לתקן את מעשיהם, הם צוחקים, ומזלזלים בנח הנאיבי. נח לא סופר אותם, כי הוא סופר את "מי שאמר והיה העולם" שציווה עליו לבנות תיבה וזוכה להינצל עם בני משפחתו, וכן כל סוגי בעלי החיים שבעולם.

תמיד עלינו לספור כל יהודי ולא לנסות לדחותו, גם אותם אנשים שאינם צועדים בדרך ה', כי גם ה' אינו דוחה אותם, אלא מחכה ליום שיחזרו הביתה.

בפרשת לך לך, שנקרא בשבת, אנו נתקלים באברהם "אבי האומה" שמקבל הוראה מה' לצאת מאזור הנוחות שלו "מארצך ממולדתך ומבית אביך". הוא אינו מקבל נקודת ציון מדויקת, אלא, יעד ההגעה אלא "אל הארץ אשר אראך". הוא אינו שואל שאלות ויוצא לדרך. אברהם, שהכיר והבין בשכלו את הבורא, הסיק, שרק עם השכל אפשר לסטות  מהיעד. הוא הבין שיכולת לברוא עולם מ"אַין ליש" מגיע מכוחות לא מוגבלים, הוא הבין שהשכל שוכן על שטח מוגבל ולכן, לעולם לא יבין את הכל. השכל שלו גרם לו להאמין בה' בדברים שאין מסוגל להבינם ולמלא אחר רצונו ואת זה העביר לדורות הבאים.

כל מי שמתעסק בשיווק יודע, שחלק גדול מהמכירות תלוי בשיווק נכון. איש שיווק טוב  יכול לגרום לכך שטיב המוצר או הצורך של הקונה בו לא יהיו המניעים המרכזיים לקנייה אלא העטיפה החיובית שהמשווק בונה למוצר על אף שאם הקונה היה מתבונן במוצר עצמו הוא לא היה קונה אותו.

אנו צועדים לקראת חג החנוכה בצעדי ענק. זה הזמן לעורר ולהזכיר, על יהודים טובים, שלצערנו מאמצים – מחוסר ידיעה – חגים של דתות אחרות אשר טבחו ביהודים רבים במסעות הצלב רק בגלל היותנו יהודים. ודאי רובם עושים זאת מחוסר ידיעה או מהיכולת של אנשי השיווק להנדס את מחשבתם. אנשי המכירות לא יבחלו בשום דרך כדי לנסות למכור לנו מוצרים. עדיף לערוך קניות ולשמח את האשה, את המשפחה, בחגים היהודיים המקוריים שלנו.

אנו נמשיך בדרכו של אברהם העברי והאבות ,שמאז ועד היום, עם ישראל חי וקיים, למרות המבול שפוגע בו מידי פעם, כי הוא "סופר " ללא הפסקה את ה' ,בורא העולם ש"סופר"בכל רגע את עמו.

כיצד נוכל להנות מהקשיים העומדים בדרכנו, ממאמץ ההישרדות הבלתי פוסק? וכיצד נצמח ממשבר ולא ניפול לתוכו? סיפורי התורה של ספר בראשית מלמדים אותנו כיצד ללכת ישר ולהרגיש טוב גם עם התמודדויות שונות ולצמוח מהמשבר.

התורה מתחילה בבריאת העולם – יש מאין. התורה מספרת לנו שכל הבריאה כולה נוצרה על מנת לתת לאדם כלים שעימם הוא יוכל לשרת את הבורא. אמנם, בריאת העולם הושלמה במשך ששה ימים אך הבורא מתחזק אותה בכל רגע ורגע. כפי שאנו מתפללים בכל יום "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". העולם קיים כי בכל רגע הוא מקבל חיות מהבורא. האדם בטבעו אוהב את מי שמעניק לו חיים, אך העולם נברא עם מסכי שקר הגורמים לאדם שלא לראות את האמת של החיים הנמצאים מאחורי המסך. יצר הרע הקיים בתוכנו, מנסה למנוע מאיתנו לראות את "מי שאמר והיה העולם". הוא מנסה למנוע מאיתנו  להרגיש שבכל רגע אנו חייבים את חיינו לבורא העולם. מי שמצליח להסיר את המסך, נהנה מכל אתגר שה' מעמיד לפניו. הוא נהנה להשקיע מאמץ ולעמוד באתגרים כדי לגרום נחת לאהובו.

בפרשת נח מסופר, לאן התמודדות לוקחת אותנו… אנשי העולם מתנהגים כאנשי חמס וה' מחליט לנקות את העולם מהרשע. הוא מורה לנח ומשפחתו להיכנס לתיבה שנבנתה על ידי נח ולצרף נציגות מכל בעלי החיים. השאר הושחתו על ידי המבול שירד על העולם במשך ארבעים יום וגרם לתיבת נח להתרומם מעל ראשי ההרים חמש עשרה אמה.

המבול ההיסטורי מלמד אותנו כיצד להתנהג היום. התורה מספרת קטע קטן מאוד מההיסטוריה, קטעים להם אנו זקוקים כדי לדעת כיצד עלינו להתנהג עכשיו – במבול של החיים. המבול שקיים היום, בנוי מטרדות הפרנסה המביאות על האדם מבול של מחשבות המסיטות אותו מלהתבונן מאחורי המסך ולראות את האמת שלשמה נברא העולם. הבעל שם טוב הקדוש אומר, שהדרך להתרומם מעל המבול עובר בכניסה ל'תיבה', לתיבות (=למילות) התורה והתפילה.

הקשר שלנו לבורא, פעמים רבות, דומה לקשר שבין בני זוג. כפי שבמתן תורה ה' הוא כחתן ועם ישראל ככלה, כאשר יש משבר בין בני זוג צריך לבדוק מה היה הקשר הראשוני ביניהם. קשר של אינטרסים בלבד, אהבה עצמית שהתממשה על ידי בן הזוג, או נוצר קשר של אהבה פנימית ואמיתית, שאולי על  הדרך מושגים גם אינטרסים אישיים, אך לא הם הגורמים לקשר. אם הוא קשר של אינטרסים והנישואים עולים על סרטון, קשה יהיה ליצור את שלום הבית כי החיבור התפורר. אך אם נוצר קשר פנימי, גם אם ישנם קשיים ומשברים שנוצרו בדרך, יהיה אפשר להתגבר עליהם. צריך רק ללחוץ על 'מקש האתחול' ולחזור לנקודת היציאה אל החיים המשותפים.

הקשר עם ה' הוא קשר פנימי של אהבה נצחית, ככתוב בשיר השירים שכתב שלמה המלך, כמשל לקשר של עם ישראל עם ה', "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה". בעל התניא מסביר בספרו "תורה אור"- שה'מים רבים' הכוונה לטרדות הפרנסה והמחשבות שמושכות אותו להתעסק רק בגשמיות העולם ומרחיקות אותו ממחשבות ומעשים המקשרים אל ה'. המים הרבים הללו, למרות שהם יוצרים מציאות שנראית שפועלת לנתק מהבורא – בכך שאינו ממלא אחר רצון ה' – למרות זאת,  אין להם את האפשרות לכבות את האהבה של היהודי לה'. כי אהבה של יהודי עם ה' היא אהבה מובנית. היהודי אינו צריך לחפש אהבה חדשה הוא רק צריך לגלות אותה.

ישנו משל שכאשר יש זרימת מים ולפתע נוצרת סתימה שמונעת הילוך המים, המים גורמים בסופו של דבר לפריצת הסתימה בעוצמת זרימה חזקה. המים הרבים מונעים את הקירוב לה', אך דווקא הם גורמים בסוף לאהבה עוצמתית יותר של הנפש כאשר מצליחה להתרומם ולדחוק הטרדות והמחשבות ולהדבק בו.

כדברי הבעל שם טוב, על ידי התורה והתפילה, אנו מצליחים להעלות עמם מעל מי המבול ולהיות במקום הרבה יותר גבוה, מעל הקשיים והמשברים שעמדו לנו בדרך.

שבת זו, היא השבת הראשונה של השנה לאחר החגים. בה נתחיל לקרוא מחדש את פרשיות התורה. בשבת, נעצור ונחשוב מה עלינו לקחת מהחגים שעברו? אנו נפרדים רק מהמעשים הגשמיים שליוו אותנו: הסוכה, הלולב, השופר וכו', ולעומת זאת, נושאים איתנו את המטענים הרוחניים שספגנו בימים הללו. "זמן שמחתנו" לא נגמר! גם כאשר החזרנו את ספרי התורה לארון הקודש לאחר ההקפות השניות.

בחודש תשרי אנו ממלאים מצברים שיאירו לנו את ה"ימים האפורים" שילוו אותנו במשך השנה. בסוכות עברנו שבוע שלם מדירת הקבע שלנו, הבית המשמש מבצרינו ועברנו אל דירת הארעי. בסוכה, אין לנו את כל התנאים הקיימים בבית, אך אנו עדיין שמחים מפני שאנו יודעים שזהו מצב זמני.

הדוגמא של החיים תופיע בעוד מספר שבועות כאשר יעקב אבינו חוזר מבית לבן ומספר לעשיו אחיו ש"עם לבן גרתי" – "ולמקנהו בנה סוכות" והכוונה היא: שהעולם הזה אינו מטרת חיינו, אלא דרך ושביל להגיע לחיינו הנצחיים והאמתיים, שנזכה במהרה לחזות בהם בגאולה הקרובה.

מה קורה כשרעיה מכינה לבעלה כריך? כיצד הוא מגיב? התשובה היא – תלוי מתי… אם בבית הקבוע, כארוחה לאחר חזרתו מהעבודה, הוא בודאי לא יראה זאת בעין יפה, בלשון המעטה. אך אם יצא לטיול, הוא בודאי יתענג בכל ביס מהכריך. אכן, הסוכה מלמדת אותנו היכן צריך להשקיע כשיוצאים לחיי היום-יום, או לפחות להכיר את סדרי העדיפויות.

כולם מסכימים, שבדברים החשובים לנו באמת, צריכה להיות ההשקעה הראשונה. כדי לשמר משפחה או עם – צריך להשקיע. עם ישראל לאורך כל הדרך ראה בחינוך נכס אסטרטגי שישַמר את העם. ישנן מעצמות, שראו בבניה עוצמתית ומיוחדת כגורם המשמר את הממלכה. האימפריה המצרית השקיעה בפרמידות, וברומא נראה את הסמל בשער טיטוס ובכיכרות, אך כולנו יודעים שאולי חלק מהאבנים נשארו לעמוד על תילם ואילו המעצמות עצמן נכחדו מהעולם. עם ישראל – המטפח את דור העתיד, בלבה הפורצת מהתורה, שאותה נתחיל לקרוא השבת – מצליח להוליך דורות שמשמרים את העם למרות כל המכשולים העומדים בדרך.

יש אנשים שכל מספר שנים, משקיעים משאבים רבים שאותם הם חוסכים במשך השנים על מנת לשפץ את ביתם ובכך לשמר את "איכות חייהם" ויש אנשים שחיים עשרות שנים עם מטבח מיושן ובו מצליחים להפריח ילדים לתפארת שנותנים כבוד לעם ישראל לדורותיו, כאשר המשאבים מושקעים בקידום הלימודי שלהם.

ב"שמחת תורה" הבנו למה רבים על המים הטריטוריאלים, הרי זה רק מים… התורה נמשלה למים ובתוכה נמצאים משאבים עצומים, בדומה למים שבתוכם נמצאים משאבי טבע יקרים. המעניין, שגם מי שעדיין לא הצליח להפיק מעומק הים את המשאבים היקרים הוא מאוד מייקר את המקום כי יודע מה הם מכילים.

גם בשמחת תורה כל עם ישראל רוקד עם ספר התורה גם מי שלא שאב לתוכו את התורה, עדיין לא למד אותה ואף לא מקפיד לקיים את כל מה שכתוב בה. כולם מרגישים שהיא יקרה להם ומצביעים ברגליים כאשר מגיעים לבתי הכנסת ביום שמחת תורה או ממלאים את המרחב הציבורי בהקפות שניות המתקיימות בכל רחבי הארץ. בפרשת "וזאת הברכה" שאנו קוראים בשמחת תורה ישנו פסוק

מעשה באדם שהיה בשבי ועבר עינויים קשים. חמישים שנה לאחר ששוחרר מהשבי שאל אותו חבר: "האם אתה מסוגל לסלוח לאנשים שעינו אותך בכלא? פניו האדימו מכעס כשענה נחרצות: "לא אסלח בשום אופן". אמר לו החבר:" אם כך, אמנם אתה יצאת מהשבי, אבל השבי לא יצא ממך"…

חגי תשרי הם סיפור בהמשכים. כדי להגיע אל השמחה של המחצית השניה של החודש,  עלינו לנצל את ימי  וחגי התשובה.

אנו שמחים בחג הסוכות לא בגלל המוסיקה שמנעימה לנו את רחובות העיר בלילות חול המועד בשמחת בית השאובה, אלא המוסיקה רק מעצימה את השמחה הקיימת בתוכנו.

מה שמקדם אותנו אל השמחה הם דווקא הימים שבהם אנו עסוקים בשיפור המעשים שלנו, הכיצד? השבת הקודמת נקראת "שבת תשובה". זו השבת הנמצאת בתוך עשרת ימי תשובה. כיצד נכנסת התשובה לשבת? שבת היא יום שבו צריכים להתענג ואילו הצורך לעשות תשובה נובע מהרגשת הריחוק שיש לאדם מה', הרגשה שגורמת לצער? צער נוסף יכול להיות מכך שמידי שנה אנו חוזרים ועושים תשובה, זה נראה מגוחך, שאנו מבטיחים להשתנות ולתקן את מעשינו ולאחר שנה אנו חוזרים לנקודת ההתחלה, לנקודה שאנו זקוקים שוב לחזור בתשובה, על כך שלא עמדנו בהבטחתינו בשנה הקודמת.

מבט מעמיק יותר על החיים לוקח אותנו מהמקום שאנו נמצאים בו עכשיו, למקום שה' העניק לנו. ה' העניק לנו את היכולת לחזור אליו, כשאנו מתבוננים על המרחק שיצרנו מה' במשך השנה, אנו מצטערים, אך מיד לאחר מכן מתמלאים אופטימיות מימים אלו, המעניקים לכולנו את הכח, שאם רק נרצה – לא נשאר מאחור. אנו נוכל להתקרב ולהדבק בה' ולחזור למקום הטבעי שלנו שהרי ה' מושיט יד לשבים אליו, רק נדרש מאיתנו גם כן להושיט את היד על מנת להתרומם ולהתקרב.

אכן, יום כיפור הוא יום שה' מוחל וסולח לכל מי שמבקש את סליחתו. אך כל זה כשמדובר בעבירות שעבר על רצון ה' אך לא על פגיעה בזולת. ברגע שבעבירה יש גם פגיעה בזולת, חובה לבקש את סליחתו.

לפעמים נראה לנו שהקושי הגדול הוא בקשת הסליחה באופן פיזי שאולי היא לא נעימה לנו. אך מסתבר, שדווקא לסלוח לשני זה אינו דבר קל, במיוחד כאשר הפגיעה הייתה קשה.

מהיכן אדם צובר כוחות לסלוח לאדם שפגע בו? את התשובה אנו מקבלים מדוד המלך. הגבעונים התגיירו וניסו להיות חלק מעם ישראל. בשלב מסוים, שאול המלך הרג כמה מהם והם החליטו לצאת ל"מסע נקמה". דוד המלך ניסה להניעם מהמעשה ולסלוח, אך הם – בשלהם! והרגו שבעה מצאצאי שאול המלך, כנקמה. דוד, למרות שהם התגיירו, החליט להרחיק אותם מהעם ואסר להתחתן עימם. ומהי הסיבה? יהודי בטבעו הוא רחמן וסלחן. התנהגות הגבעונים לא עלתה בקנה אחד עם  מידתם החיובית של ישראל ולכן פעל להפריד בניהם.

מכאן אנו למדים, שהרחמנות היא מידה מובנית בנשמתו של היהודי, כי נשמתו היא חלק בלתי נפרד  מה' שעליו אנו אומרים "חנון המרבה לסלוח".

כדי להגיע בשמחה לחג הסוכות הקרב ובא עלינו לפרק מוקשים העומדים בדרכנו.  יש להחליף את המועקה מהריחוק מה' – לשמחה בקרבת ה'. מלבד בקשת הסליחה מהזולת, תפקידנו לסלוח לכל מי שפגע בנו, כי כל זמן שאיננו מוחלים וסולחים אנו נשארים פגועים ונושאים את הכאב בתוכנו. אך ברגע שנשחרר ונסלח, נחזור להרגשת החיים הטובים.

על ידי שנסלח, נוציא את הכאב מהגוף, ניתן לשמחה מקום להיכנס. שבת זו שבאה אחרי ראש השנה, עשרת ימי תשובה, ויום הכיפורים מכינה אותנו אל 'החגים השמחים' – חג הסוכות ושמחת תורה, בואו נסלח ונשמח.

השבת נקרא את פרשת וילך, השנה כמו בשנים רבות פרשה זו נקראת בתוך עשרת ימי תשובה, אלו הם עשרה ימים שבהם הדלתות פתוחות לרווחה לכל מי שרוצה לשוב לבורא, ושבת זו נקראת 'שבת שובה'.

תשובה אמיתית דומה לתרופה הומאופתית ולא קונבנציונלית. יש שתי דרכים להתמודד עם מחלות. האחת – המוקבלת, כאשר הגוף מותקף על ידי חיידקים, מאתרים את סוג החיידק ונותנים לו אנטיביוטיקה שתמית אותו. החיסרון בכך, שהתרופה מחלישה גם את הגוף ולא מונעת מחיידק אחר לתקוף הגוף.

הדרך השניה – היא הדרך הלא קונבנציונלית, לקחת אמצעים לחיזוק הגוף כולו, לחזק את חומת המגן של הגוף  שימנע מכל האויבים  להיכנס.

כשיהודי עובר עבירה מסויימת, יש דרך שיכולה לתקן את העבירה הנקודתית שבה הוא נכשל, אך בזאת אינו מחזק את הגוף שלא ייפול על ידי עברות אחרות.

הרבי הזקן, בספר 'אגרת התשובה' מסביר, שמהות התשובה לא נעשית על ידי סיגופי הגוף או תעניות ואף לא על ידי הוידוי, אלא על ידי החלטה המגובה ברגש הלב שלא יחזור למרוד ב"מלך מלכי המלכים" כאשר עובר על רצונו המופיע בתורה ובמצוות.

התשובה אינה רק בפעולה כירורגית, לגרום לאדם שלא יכשל שנית אלא, בתיקון ה'כשל הכללי' שמרד במעשיו ברצון השם והתשובה היא 'החלטה כללית', שלא יכשל בשנית ח"ו במרידה נוספת ברצון ה'.

אכן, זו הדוגמא של הרפואה האלטרנטיבית. חיזוק הקשר עם ה' תגרום, שברגע האמת כשהיצר ינסה להכשילו בכל עבירה שהיא, הוא ידחה אותו ויעדיף לוותר על הנאה רגעית מול הנאה נצחית – הנאה מהיחסים הקרובים והתקינים עם מלך מלכי המלכים.

הרב יונתן זקס, רבה של אנגליה, היה אחד הקולות היהודיים המשפיעים בעולם. אבל הרב זקס לא נולד בבית של מנהיגים ולא סומן מראש להובלה רוחנית. הוא סיפר על הרגע שהפך אותו למה שהוא. כסטודנט צעיר סיים לימודי פילוסופיה בקיימברידג' וחש בלבול אמוני. המרצים היו גדולי האתאיסטים בעולם והוא חש ספקות קיומיים בכל. חברים המליצו לו לנסוע לאמריקה להתייעץ עם רבנים.

הוא נפגש עם גדולי הרבנים באמריקה ואצל כולם התנהלה השיחה אותו הדבר. הוא שאל שאלות והם ענו. בסוף הביקור הגיע לשיחת יחידות עם הרבי מליובאוויטש. הוא כבר היה רגיל לשאול שאלות ולצפות לתשובות. ואז התהפך אופי השיחה. הרבי החל להפנות אליו שאלות: "כמה סטודנטים יהודים לומדים בקיימברידג'? מהם יודעים על היהדות שלהם? מה הנך עושה כדי שהם יידעו יותר"?

הרב זקס לא היה חסיד חב"ד ולא בא במטרה להפוך להיות 'שליח', הוא בסך הכול היה סטודנט צעיר שתקוע בתקופה מבולבלת בחייו ועשה את אשר אנשים עושים במקרה הזה: הם עונים תשובות מסובכות כדי להמשיך לא לעשות שום דבר… הוא אמר: 'בסיטואציה בה אני נמצא, אינני פנוי להתרכז במטלות עליהן הצביע הרבי'. הרבי הגיב: 'אינך נמצא בשום סיטואציה. אתה הכנסת את עצמך לסיטואציה הזו, וכשם שנכנסת אליה ביכולתך לצאת ממנה ולהיכנס לאחרת…'

קבלת אחריות על החיים היא הדרך למנהיגות. היא ההבנה שמה שנעשה הוא זה שיקרה ובמקום לחפש את האדם הנכון, מוטב להיות האדם הנכון.

כדי שלא נעשה כל שנה צחוק מעצמנו ונחזור בתשובה על אותם עבירות ששבנו בהם בתשובה בשנה שעברה. עלינו לדעת לקחת אחריות ולא רק להודות באשמה.

אנו חייבים להכיר את היכולות שלנו. בניגוד לבעלי חיים שהם מתוכנתים, שאין להם בחירה חופשית, כלומר, יכולת להחליט להימנע מלעשות דברים – האדם קיבל בחירה חופשית, הוא מסוגל לשלוט על הרצונות שלו ולקחת אחריות. לקחת אחריות אינה מסמלת חולשה אלא עוצמה. לא נשאבתי למעשה אלא החלטתי לעשות ועכשיו אני מבין שטעיתי ואני מסוגל לקבל החלטה שונה שתתקן את מעשיי.

בשבת תשובה, נוריד את המסך המעלים מאיתנו את מקור החיים שלנו. נכיר את מקור חיינו ונשוב בתשובה שלימה שתחבר אותנו אל המקור ולא נשאר כל הזמן בחיקוי הלא מוצלח…

ככל שמתקרבים לבחירות, לצערנו, מחדדים את החרבות ועוסקים בעיקר בחסרונות של השני. פעם היו למפלגות קצת אידיאולוגיות, יכלו להסכים או לחלוק, אך הייתה להם דרך שבה האמינו ואותה רצו לקדם. היום, השיח הוא בעיקר למחוק את הזולת… חיבורים רבים נובעים, בשביל להפיל אלו שלא מסכימים עם דרכו או מעשיו של השני. חיבור כזה לא יכול להחזיק הרבה זמן… אך הפוליטיקאי מסתכל לטווח הקצר.

דווקא היום, עלינו להתרחק מדרכה של הפוליטיקה, למרות שהבחירות מתקרבות. ודווקא היום אנו צריכים להתקרב לדרכה של תורה, זוהי תמיד היתה הדרך הבטוחה בכל הדורות מאז מתן תורה ועד הגאולה השלימה.

אחדות – אינה יכולה להיות אמיתית כאשר היא מאחדת קבוצות ופוסלת קבוצות אחרות.  בקוראנו, כל שבוע מחדש בתורה, אנו נזכרים ששלמות עם ישראל יכולה להיות רק כאשר כל העם, ללא יוצא מהכלל, יחד! כדוגמת קריאה בספר תורה, אפשר לקרוא בו רק כאשר כל האותיות בו, ללא יוצא מהכלל, כתובות בכשרות הראויה.

פרשת השבוע "ניצבים", נקראת תמיד לפני ראש השנה, נפתחת במילים "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם". לפני ראש השנה, הימים שבהם העולם נידון, שבו מוגש התקציב השנתי החדש, יש צורך לעורר את בורא העולם שיעניק לנו שפע ברכה והצלחה בכל המצטרך והתנאי לכך נמצא בפסוק ה"אחדות", אחדות של כולם, "מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" כפי שאנו מתפללים שלש פעמים ביום "בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ. כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד". מתי האב מתמלא ברצון להעניק לבניו שפע עד בלי די? כאשר הם מלוכדים.

כיצד בשטח אפשר להתאחד עם אנשים שלא חושבים כמוני ואף נלחמים בדעותיי? הדרך היחידה זה שנעצור ונחשוב מי הם אותם אנשים. קראנו בהפטרה בשבוע שעבר, בדברי הנביא – "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים" איך זה קיים הלכה למעשה? 

המִדבר, המקום שבו ניתנה התורה, יכול לעזור לנו להבין. הכיצד? במדבר רואים בעיקר חול וחול אין בו שום דבר יותר טוב חוץ מהחול , אך כאשר נחפור לעומק האדמה, נוכל לגלות את אוצרות הטבע היקרים החבויים בו כמו נפט, זהב ויהלומים ועוד…

יש יהודי שאנו מביטים עליו ורואים מדבר, יש יהודי שהוא מסתכל על עצמו ורואה מדבר ולכן הוא הולך לרעות בשדות זרים על מנת לקבל משמעות בחיים. תפקידנו הוא לחפור ולגלות את מרבצי האמונה והאהבה לה' החבויים בו. את היכולות שלו לתרום לתיקון העולם. תפקידנו לדאוג שגם הוא יחפור בעצמו ויגלה שהדשא שלו ירוק מהדשא של השני ולכן כדאי לו לוותר על החיפוש בשדות הזרים ולחזור לצור מחצבו. עדיף לוותר על אהבות זמניות שעוברות וחולפות מהעולם ולהתחבר אל אחיו – בני ישראל ואביו שבשמים  שמשאירות את טעם החיים כל החיים.

זו הדרך שהרבי מליובאוויטש האמין בה והנחיל אותה לשליחיו ולכל האנשים שבאו להסתופף בצילו ולשמוע את דרכו. יהודים רבים שלא חפרו בעצמם נסעו ברחבי העולם למצוא את הדשא הירוק עד שהגיעו ל"בית של הרבי" המקומי הלא הוא "בית חב"ד" שבכל מקום. השלוחים, חפרו בהם ולימדו אותם לגלות את העוצמה הפנימית שלהם ושעם מאמץ נכון אפשר לגלות אותה ולחיות חיים אמיתיים.

פרופסור ראובן פוירשטיין, מומחה לפסיכולוגיה חינוכית (שימש פרופסור של כבוד באוניברסיטאות רבות ברחבי העולם) קידם שיטה ייחודית שבבסיסה, היא האמונה ביכולת האדם, לשנות את עצמו גם במקרים קשים במיוחד.

הוא אמר שהרבי ותורתו שמשו לו מקור השראה לשיטה שפיתח, בעקבות שיחות והתכתבויות הרבות שלו עם הרבי. הרבי תמיד נטע בו את האמונה בכוחות הנפש האצורים שבכל אחד והיכולת שלו להשתנות. אנו עומדים לפני עשרת ימי תשובה ופונים לה' בבקשה "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים" עלינו לדעת, שאל לנו לחפש את האדם הנכון שימצא לנו את החיים, אלא נהיה אנחנו האדם הנכון.

בעזרת השם, ביום ראש השנה, נתייצב כולנו באחדות ונעשה מאמץ לא להשאיר אף יהודי מאחור. כך נזכה לברכה שאותה מברכים בימי ההולדת.. "שנזכה לשנה הבאה"… שנה טובה ומתוקה.