טורו השבועי על פרשת השבוע, של הרב יוסף יצחק לרר מתפרסם מידי שבוע בעיתון "יבניתון"

פרשת שלח -כיצד ראוי להתלונן ?

בשבועיים האחרונים נחשפנו ללא מעט קיטורים של עם ישראל שנכתבו בפרשות השבוע. בפרשה שעברה "בהעלותך" מסופר שבערב פסח העם התכונן להקרבת קרבן הפסח ולפתע, קבוצה שנמנע ממנה להקריבו עקב היותם טמאי מתים, התלוננו "למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה'?". לאחר שהעם זוכה למנת מן בכל יום מהשמים "ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה'" כלומר – חסר להם הבשר. בפרשתנו, פרשת שלח, לאחר שהמרגלים מביאים לעם את דיבת הארץ, "וילונו על משה ואהרון.." שוב, העם קיטרו על רצון ה' להכניס אותם לארץ. גם בחיי היום יום אנו מוצאים אנשים רבים שלא מפסיקים לקטר. האם קיטור, הוא דבר חיובי או שלילי?

הקיטור נובע מהבטה על חצי הכוס הריקה, מאכזבות מציפיות שלא התממשו, מהטבע של אדם לראות תמיד את החסר ולא משנה כמה שפע יש לו… אך דבר זה  יכול לנבוע גם מחוסר ידע, אנשים אינם רואים את השפע שניתן לנו, ומביטים בטפל, במה שמחסירים מאיתנו.

דוגמא מעשית אנו מוצאים במכתבו של הרבי: "במענה לאיש בו כותב על מצבו ואשר כל משך חייו לא ראה טוב … "כנראה שאינו מרגיש הסתירה במכתבו עצמו. איש, אשר בורא עולם הזמין לו בת גילו וברכם בילדים שיחיו, לאורך ימים יאמר שלא ראה טוב מימיו?! הרי הוא כפוי טובה במידה מבהילה … מאות ואלפי בני אדם מתפללים בכל יום להתברך בפרי בטן והיו נותנים כל אשר להם בשביל בן יחיד או בת יחידה … והוא אשר קיבל ברכה זו, וכנראה מבלי תפילה יתירה על הדבר, אינו מכיר בעושר ואושר שבזה?!… ובאתי לעורר שאפשר זהו טעם חלישות הבריאות והעדר הרחבה בפרנסה, כיון שאינו מכיר בברכת ה'".

כיצד אנו יודעים להבדיל בין בקשת דבר החסר, לתלונה על מה שאנו חושבים שמגיע לנו? ומה ההבדל ביניהם? בקשת צרכים, מאוד ממוקדת בדבר החסר, כאשר בדרך כלל לתלונה – מוסיפים עוד בעיות כדי להעצימה. האדם מתלונן כי הוא אינו מרוצה מהמקום שהוא נמצא בו ועל ידי התלונות הוא מנסה להצדיק את הרגשתו. התלונה היא יותר נגד מישהו והבקשה יותר על משהו.

לדוגמא, כאשר בני ישראל היו במדבר ולא היה להם מה לאכול, הם ביקשו מה' אוכל ואכן, קיבלו את המן במשך ארבעים שנה שהיו במדבר. וכן, כאשר היו מבני ישראל טמאים ונמנע מהם הקרבת קרבן פסח, הם ביקשו מה' שתינתן להם האפשרות לזכות בהקרבת הקרבן ככל בני ישראל ואכן בקשתם התקבלה.

כאשר המתאוננים קיטרו שאין להם בשר, לא רק שלא ראו את השפע שניתן להם ברדת המן, אלא זכרו את הדגה, השומים והבצלים שאכלו חינם במצרים… זהו קיטור ולא בקשה אובייקטיבית על דברים חסרים. על כך נענשו העם במיתה. כך גם תלונות בני ישראל, לאחר שהמרגלים הוציאו דיבה על הארץ, תלונות שאנו סובלים מהם עד היום, כי קיטור העם שהיה בעקבות המרגלים גרם לכך שכל דור המדבר לא נכנס לארץ וגם משה נשאר במדבר. אילו משה היה מכניס את עם ישראל לארץ ישראל כתוכנית המקורית, עם ישראל היה נשאר לנצח בארץ ולא גולה לכל כנפות תבל כפי שעד היום קורה.

כאשר אנו נתקלים באדם המקטר, אנו מנסים לעצור את הקיטורים ולא בודקים האם יש אמת בדבריו וכאשר אדם יודע להחמיא, לומר תודה על מה שיש ולבקש את מה שהוא מרגיש שחסר לו, בהחלט נתייחס בכובד ראש לבקשותיו וננסה לעזור לו.

לבקש דברים חסרים זה דבר נכון ואף ה' העניק לנו את כלי הבקשה העצמתי, שהיא התפילה, על מנת שדרכה נבקש את הצרכים החסרים לנו.

אז בפעם הבאה (אם תהיה ח"ו), לפני שאנו מקטרים על עוד דבר שאין לנו, נתרומם קצת ונביט מלמעלה על כל הדברים שיש לנו, נכיר תודה לה' על כל השפע שמעניק לנו בכל רגע ובוודאי פעולה זו תגרום לנו כבר הרגשה טובה יותר. ואז נוכל לבקש מה' שפע נוסף.

נגישות