כאשר מטילים סגר מחריגים את הדברים החיוניים, ואז מיד נשאלה השאלה – מהם הדברים החיוניים?
כאן אנחנו נכנסים למחלוקת המסייעת להחריף את הקיטוב בעם. המפגינים טוענים שהדבר החיוני ביותר היום הוא החלפת הממשלה מהסיבות שהם מאמינים בהן, ואף מוכנים לקחת סיכון למען השגת המטרה החיונית. חלק מהחרדים חושבים שצריכים למסור הנפש ולהשאיר את מוסדות החינוך ובתי הכנסת פועלים למען שמירה על הערוץ הפתוח עם בורא העולם שאם לא כן אנו כורתים את הענף שאנו יושבים עליו שהוא הרי סוד ויסוד קיומנו ויש הרואים במכוני הכושר כמקום שיעזור לשמור על שפיות האנשים במצב כה מלחיץ ומורכב.
השורה התחתונה, כל אחד יכול לראות במשאב שונה את הדבר החיוני ביותר, בעוד שבצורך של השני הוא רואה כדבר שמגדיל את שרשרת ההדבקה. אם כן, מהו הכלי האמין ביותר לדעת מהם הדברים החיוניים באמת?
אין ספק שהקשר עם ה' הוא סוד קיומו של העולם, אך דווקא בפרשת השבוע, פרשת נח וסיפור המבול אנו למדים מהו הדבר החשוב ביותר אצל ה'. אנו מגלים שלפני המבול, כאשר אנשי הדור השחיתו את הארץ על ידי התנהגותם שאינה ראויה, ה' מקבל את ההחלטה להשמידם. אך משאיר את נח, משפחתו ונציגי כל בעלי החיים להתחיל חיים חדשים על כדור הארץ. לאחר המבול, ה' מחליט שלא יהיה לעולם מבול בשנית. איזה שינוי יצר המבול? הרי המבול נגרם שאנשים ירדו לשפל המדרגה וה' החליט שאין קיום לעולם עם אנשים שבמקום לתקנו – הורסים אותו. מה גרם להחלטה שלא יהיה עוד מבול? הרי בעתיד יכולה להיות מציאות נוספת שתדרדר ח"ו אנשים לשפל מוסרי, שיפגעו פגיעה אנושה בתפקוד התקין של העולם?
החסידות מציגה גם את הדברים העומדים מאחורי הקלעים, את פנימיות התורה וכך מאירה גם את המבול ממקום שונה. רבי שניאור זלמן בעל התניא מבאר שאם רצון ה' היה רק להשמיד את היקום, היה עושה זאת בדרך מהירה יותר, ברעידה אדמה עוצמתית שהייתה מוחקת היקום.אלא שמאחורי המבול הייתה מטרה נוספת, לטהר את העולם! המים הם מי הטהרה וארבעים יום שהמבול ירד היו כנגד כמות המים המינימלית הנדרשת למקווה טהרה – ארבעים סאה.
העולם שאחרי המבול היה עולם שונה לחלוטין, עולם מזוכך! לפני המבול לא היה לחוטא כוחות לתקן את מעשיו, לכן מאה ועשרים שנים בונה נח את התיבה לעיני כל , שמטרתה להזהיר את אנשי החמס שמעשיהם יביא לכיליונם, הדיבורים נפלו על אוזניים ערלות וגם לא היה להם הכח להשתנות. לאחר המבול האדם קיבל את הכח לקחת אחריות ולהשתנות. לכן, כאשר יונה הנביא מגיע לנינוה ומודיע שמעשיהם יפגעו בם, הם משתנים וחוזרים בתשובה ואכן ה' סלח ומחל להם.
בדרך הטבעית נראה לנו שכבוד ה' חשוב לו יותר מכבוד העם, אך בפרשתנו מגלים דבר מדהים, דור המבול לא מרדו בה' אלא פגעו איש ברעהו וה' והושמדו במבול . בהמשך הפרשה מסופר על "דור הפלגה" שניסה להקים מגדל על מנת להגיע לשמים ולמרוד בה'. ה' לא משמיד אותם אלא מונע מהם להמשיך בבניה על ידי שינוי בשפתם שגרם להם להפסיק לתקשר איש עם רעהו. מכך אנו למדים שכיבוד ההדדי בין חלקי העם חשוב לה' יותר מכבודו שלו.
תוצאות המבול הביאו אותנו למקום שנוכל לשקם את הקשר והכבוד ההדדי בתוך העם. ה' שהחליט לאמץ את המחילה והסליחה ולקבל בלב שלם את המורדים שחזרו בתשובה נתן לנו את היכולת גם היום לנסות להבין איש את רעהו, לכבד את רצון המפגינים להפגין ולחפש דרך לתת להם לבצע זאת בלי להגביר את ההדבקה. לכבד את רצון האנשים שרואים בתורה את אור העולם "כי הם חיינו ואורך ימים" ולאפשר במגבלות הקיימות להמשיך את אור התורה שלא כבה מעם ישראל מאז נתינתו בהר סיני.
שנזכה להגיע למי נח למנוחה והנחלה בשלום ובשלווה מתוך בריאות ואחדות של כל העם אחרי שנמחל ונסלח איש לרעהו ובכך נגרום לה' להגביר את האהבה אלינו ולמחול ולסלוח לנו.
