אנו נמצאים בהכנות הבית לכבוד החג, לדאוג שלא יישאר בו פירור של חמץ. בעוד שאת החמץ הגשמי אנו יכולים לחזור ולאכול מיד לאחר החג, את החמץ הרוחני – יצרו הרע של האדם – עלינו לבערו בכל רגע ולצמיתות.
היצר הרע מנסה לעוות מושגים על מנת שהאדם ימשך לרצונות הגשמיים של היצר וימנע מללכת בדרך הסלולה שהתורה מציגה ומציבה לאדם.
היצר מנסה להציג מצג שווא של כדאיות הסיפוק. אך כשנתבונן אחרי המעשה, נגלה שהרבה מהמעשים, באותו רגע ישנה הנאה וברגע שאחרי מגיעה החרטה. הסיבה לכך, כי אנו לא עושים באמת מה שטוב לנו, אלא מה שהיצר משכנע אותנו לעשות. לבסוף, אנו מגלים את האמת המציפה אותנו שלא הצלחנו לעשות מה שאנחנו רוצים, אלא נכנענו לרצון היצר.
כיצד גורמים לאדם ללכת בדרך הישרה ולא לסטות ממנה ?
ישנן שלוש דרכים: האחת, כאשר מציגים את היעד בצורה ברורה. השניה, כאשר מלמדים כיצד לצעוד ולהתגבר על מכשולים בדרך ליעד. והדבר השלישית, כאשר מענישים על סטייה מהדרך, מטרת העונש הוא להחזיר האדם למסלול הנכון.
ישנם צדיקים הרואים את היעד וממוקדים בו ולכן, הדרך ליעד אינה מהווה מכשול. כפי שאדם היודע שבראש ההר יש אוצר יקר, הוא לא יירתע מללכת בדרך מלאה מכשולים. הם מלמדים את העם להיות ממוקדים במטרה. ישנם צדיקים הרואים את הדרך! הם מתמודדים עם הדרך, הם מלמדים כיצד להתמודד. זהו ההבדל בין מורה למחנך. המורה – מתמקד בחומר הנלמד, במה צריך לעשות וכדו' ואילו המחנך – מלמד כיצד ניתן ואפשר לבצע. כאשר מחנך התמודד בעבר עם הקשיים שהתלמיד מתמודד עמם היום, הוא מזדהה עם הקושי של התלמיד ולכן יותר קל לו לעזור ליצור השינוי החיובי. אחת הסיבות שהתלמיד לא מקבל את דברי המחנך, נובע מהמחשבה ומההרגשה ש"המורה אינו מבין אותי, לא מבין את הקושי שלי. . . " ברגע שהוא מבין שהמחנך מבין ומזדהה הוא מוכן לקבל את הכלים שיצרו את השינוי.
אחת הדוגמאות המוכרות. קבוצות של מכורים שהצליחו להיגמל והם עצמם מסייעים למתמכרים חדשים להיגמל כאשר הם מביאים נסיונם האישי והניצחון היום יומי המונע מהם ליפול בשנית.
הכלי השלישי הוא – העונש. הפרשה שלנו "פרשת תזריע" מלמדת אותנו כיצד לתת עונש שעימו נחזיר את הזולת למסלול ולא נשבור אותו.
בפרשה אנו למדים על העונש של אנשים הנכשלים ברכילות, עונש שבא לעזור להם לתקן את מעשיהם. נאמר: "בדד ישב מחוץ למחנה" באם כתמי העור שיהיו על בשרו ייחשבו כצרעת הוא ישב לבדו בודד, ללא יכולת לדבר עם איש לשון הרע. אך הדרך לקבלת העונש מעניינת. ברגע שמופיעים הפצעים החשודים כצרעת הוא נשלח אל המומחה לבדוק האם זה אכן צרעת המטמאת אותו ומחייבת אותו לצאת מחוץ למחנה. אך מי שבפועל יש לו היכולת לטמא אותו, הוא רק כהן ומדוע?
עונש היוצר בידוד הא עונש קשה מאוד ולכן התורה רוצה שרק במקרה שנבדקו כל הכיוונים ואין אפשרות לטהרו, הוא מטמאו. כהן, הוא איש חסד, המחפש כל דרך ללמד זכות על השני ולכן הוא נבחר לגזור את העונש.
כאן אנו למדים דבר נוסף בחינוך, כאשר מענישים את הזולת על מעשים שליליים, יש לגרום לו להרגיש שזה נובע מהרצון לעזור לו, לחזור למסלול ולא נובע מכעס על התנהגות לא ראוייה, ככהן שכואב לו להעניש כי בטבעו הוא אוהב כל יהודי.
כדי לשרוד בהצלחה את המסלול המפותל והמורכב של החיים. צריך להכיר את היעד בצורה ברורה, צריך לקבל את הכוח לצעוד בדרך אל היעד ולהתגבר על מכשולים. אך אם לפעמים לא הצלחנו להתגבר וסטינו מהדרך, צריך לקבל באהבה העונש שאנחנו מתרגמים את מטרתו נכון ודרכו חוזרים אל הדרך הנכונה.
שנזכה לצעוד בדרך לחירות אמיתית. צעידה שהחלה בעת יציאת מצריים ותסתיים בגאולת עם ישראל הקרובה על ידי משיח צדקנו.
