יתרו – שומרים על קשר

מה ההבדל בין זוג המנהל משא ומתן להקמת בית חדש, חיים משותפים, לבין סוחרים המנהלים משא ומתן למכירת מרכולתם?

תמיד ראוי לעסוק בחיזוק הזוגיות אך השבוע, פרשת יתרו, כאשר במתן תורה על הר סיני נערך טקס הנישואין של עם ישראל עם ה' והכתובה היא התורה, ראוי להציף את הנושא.

יש חשיבות רבה לתחזק את התא המשפחתי בפעילות יום יומית! בית פיזי שהתחזוקה שלו לקויה תגרום שלא יהיה ראוי למגורים, כשיש מספיק כסף אפשר לפתור את הבעיה בבניית בית חדש. אך תחזוקה לקויה בקשר הזוגי, יוצרת משבר בחיי הנישואין  והצלקות יישארו בנפשם של בני הזוג גם אם כל אחד יקים בית חדש. במיוחד כשהמשבר יגיע לאחר שיולדו ילדים, שאת נפשם הפגועה אין לרפאות בכסף.

אם כן, מה ההבדל בין סוחרים לזוגות.  זוג המנהל משא ומתן על מנת לחיות אחד עם השני, בניית האימון חייבת להיות ארוכת טווח ולכן צריכים לייצר ויתורים אמיתיים על מנת למצוא מכנה משותף ויציב. ואילו אצל הסוחרים, מטרת המשא ומתן היא כדי למשוך את הסחורה ולאחר מכן להתנתק אחד מהשני ולכן אין צורך בהשקעה גדולה ביצירת קשרים מלבד האימון ההדדי הבסיסי.

נאמר: "קשה זיווגם של ישראל כקריעת ים סוף". מה כל כך קשה לה' בהתאמת הזוגות שחכמים מדמים זאת לנס הגדול שאירע בקריעת ים סוף?

היכרות בין בני זוג למטרת נישואין יוצרת הלם מסוים כמין הרגשה של שעבוד לאדם זר. האדם בטבעו מחפש קודם כל את טובתו ולכן בשלב הראשון כל אחד מבני הזוג בודק איך הוא ימלא את רצונותיו מבן הזוג. עדיין הוא משאיר את עצמו במרכז, מנסה להשיג את ציפיותיו המוקדמות ומצפה לבן זוג מושלם בראיה שלו.

שדכן פגש רווק מבוגר ושאלו מדוע אינו מתחתן? "לא מצאתי מישהי שמתאימה לי"- ענה הבחור. מה אתה מחפש? שאל השדכן. "לא משהו מיוחד רק שתהיה חכמה, נאה, עשירה, טובת לב, ממשפחה טובה ובעלת ערכים רוחניים טובים". ענה לו השדכן, "עם רשימה כזו ,אני עושה ששה שידוכים…" 

במציאת זיווג,  צריך לבצע את הפעולה שנדרשנו לעשות בטרם קריעת ים סוף, כאשר העם יוצא ממצרים ומתקרב אל הים הוא מגלה שמצרים מאחוריו והים מלפניו. פקודת המבצע: יציאה ממצרים ותנועה לעבר הר סיני לקבלת התורה, דרך ים סוף. לפתע מתגלות ארבע קבוצות שכל אחת מהן באה עם האני האישי שלה. קבוצת "מחפשי השלמות" שהכבוד האישי חשוב להם אמרה:"בואו ונקפוץ לים, נתאבד ולא ניפול בידי המצרים". השנייה, החלשה אמרה: "בואו ונחזור להיות עבדים". השלישית: "נעשה מלחמה ונלחם עד טיפת הדם האחרונה, גם אם נפסיד – נלמד את פרעה שזה לא היה משתלם. הקבוצה האחרונה אמרה: "בואו ונתפלל". ה' עונה למשה שלא דרשתי מהם לפעול לפי הרגש שלהם – "ואתם תחרישון" – כעת הוא הזמן לבצע פקודות.

בין בני זוג, כל אחד צריך להסתכל על השני כמראה שלו, להתגמש ולראות את המטרות המשותפות בחיים, גם לאחר החתונה לנקוט בפעולות שיחזקו את הקשר ואת התחושה שכל אחד רואה את השני.

כמו כל חתן וכלה, העומדים תחת החופה ונשבעים אמונים זה לזו, כך עם ישראל נשבע אמונים לה'  בחופה – בעת מתן תורה על הר סיני כשאמרו "נעשה ונשמע".

ה' רוצה את הקשר הקרוב אלינו, אל עם ישראל ע"י שנקרב אותו אלינו ונתקרב אליו, אך מאחר שאנחנו ברואים גשמיים וה' רוחני, הוא הוריד לתוך גופנו את הנשמה האלוקית שמצד אחד היא אלוקית ומאידך היא שוכנת בגוף הגשמי, נתן לנו את התורה שמצד אחד היא תורתו אך חיבר אותה למצוות גשמיות, כאשר הגוף עם הנפש האלוקית מקיימים את הציווי האלוקי במצוות התורה שמחוברת לעשייה הגשמית אנו מקרבים ומתקרבים אל ה' ומשמרים זוגיות בריאה עימו.

כמו שבין בני זוג ישנם מקרים של חוסר הבנה וזקוקים להתערבות חיצונית, לשמירה על שלום הבית כך עם הבורא, ישנם אנשים שאינם מבינים כמה חשוב לחייהם הקשר עם ה' וזקוקים לייעוץ חיצוני שיעביר להם מידע נכון ויראה להם כמה טוב קשר טוב עם ה'.

בתי כנסת חב"ד

בתי הכנסת

בית כנסת חב"ד יבנה

בית הכנסת המרכזי

בתי כנסת לפני כ-500 שנה בעיירות בהן התגוררו יהודים היו מחולקים לפי 'מעלתם ונחיתותם' המדומה של היהודים המתפללים בו. היה את בית כנסת של הנפחים והסנדלרים, היה את של התלמידי חכמים והמלומדים. אלו לא נכנסו לאלו מפאת כבודם המדומה. עד שהגיע רבי ישראל המכונה "הבעל שם טוב" והפיץ את תורתו ואת משנתו החסידית. הרים את יוקרתם של היהודים הפשוטים והנחיל גם לתלמידי החכמים את חשיבותם של היהודים התמימים והפשוטים בעיני הקב"ה.

בדרכו של הבעל שם טוב, וכפי שלימד אותנו ממשיך דרכו, הרבי מליובאוויטש, בתי הכנסת של חב"ד מיועדים לכל יהודי באשר הוא. בית הכנסת המרכזי של חב"ד ביבנה – "בית שלמה יוסף" – הוקדש לע"נ שלמה ויוסף איטח ע"י נכדם מיקי איטח. בית הכנסת ממוקם במרכז העיר ומזמין את כל תושבי העיר ליהנות מתפילות השבת כמו גם בימי החול.

התפילות בליל שבת מתחילות עם השקיעה, ובשבת בבוקר בשעה 8:30. גם אם מעודכם לא ביקרתם בבית הכנסת, תרגישו בנוח להיכנס ולהשתתף בתפילות. ניתן לעדכן את הרב במשך השבוע על כל שאתם מתכוננים להגיע, ותזכו לעזרה והכוונה כדי שתרגישו בבית שלכם – בבית של ה'.

בתי הכנסת הפתוחים

במהלך חגי תשרי צובאים על דלתות בתי הכנסת יהודים רבים המרגישים את הצורך להתחבר למורשתם האמיתית והמקורית. מפני העומס הצפוי, בית חב"ד משתדל לפתוח בתי כנסת במקומות מרכזיים המסוגלים להכיל כמויות גדולות של מתפללים, אנשים, נשים וטף. עקבו אחר הפרסומים בדף הפייסבוק כדי לדעת היכן ומתי נפתחים בתי כנסת שכאלו. אל תתביישו – שמרנו לכם כיסא! 

בר מצוה

בית הכנסת המרכזי פותח את שעריו בפני משפחות המעוניינות לערוך שבתות בר מצוה, עבור הבן שעולה לתורה זה בפעם הראשונה בחייו. צרו קשר עם בית חב"ד ונוכל לסייע לכם להתארגן לאירוע המרגש.

אמירת קדיש

קדיש לעילוי נשמת הנפטר זו היא מצווה יקרה, והיא בין המצוות הבודדות שאפשר בהם לכבד את ההורים והסבים גם לאחר פטירתם. אם אתם מעוניינים לומר קדיש ואינכם יודעים איך, למה וכמה, או אם תרצו שיאמרו קדיש בעבורכם בתאריכים מסויימים כמו במשך שנת האבל אתם מוזמנים לפתוח פניה באמצעות האתר ונוכל לסייע לכם. 

 

מנייני חב"ד בשכונות

בחלק משכונות העיר יבנה פעילים שלוחי חב"ד המקיימים מניינים בשבתות. במניינים אלו תוכלו "להרגיש בבית", להתחבר לתפילה, לקבל הדרכה וללמוד את פנימיות התורה בשיעורים המתקיימים במקום לפני התפילה.

מניינים אלו מתקיימים בשכונת תדהר ע"י הרב שלום חיים סגל (טלפון: 054-4236659), בשכונה הירוקה ע"י הרב אפי עידה (טלפון: 054-4952359) ובשכונת נאות שמיר ע"י הרב ישראל לרר (טלפון: 054-7977920).

פנה לבית חב"ד בכל עניין יהודי:

בשלח – להשתעבד לחרות האמיתית

השבוע עמד תחת זרקורי התקשורת "תוכנית המאה" של הנשיא טראמפ. אינני מתמצא בנבכי התוכנית, אך שוב עולה השאלה: בפרשת השבוע, פרשת בשלח, עם ישראל חוגג את יציאתו ממצרים, האם אנו עם עצמאי בארצו? או מאז פרעה אנו מחליפים שעבוד? ולמי אנו כפופים היום?

אכן, בהחלט אפשר לחשוב, האם אנו מקבלי החלטות באופן עצמאי או סרים לדעת המעצמות הגדולות ובכל החלטה משמעותית הם אלו הנותנים דעתם, גם בדברים החשובים לנו.

השאלה נשאלת מיד לאחר יציאת מצרים, כאשר משה מוציא את העם משעבוד מצרים אל עבר הר סיני לקבלת התורה. הוא לכאורה לא הוציא את העם משעבוד, אלא העביר אותו משעבוד פרעה לשעבוד המוחלט של ה'. התורה אותה קיבלנו  בהר סיני "מתערבת" לנו בכל צעד ושעל בחיים, מהלידה ועד מאה ועשרים. 

האם חירות זה משהו פיזי או מעורב בו הרגשה נפשית? בפרשה שעברה, עם ישראל יוצא ממצרים, פורק את עול העבדות הפיזי, את עבודת הפרך, עצם היציאה מקנה חופש ממאמץ גופני רצוף אך – לא מביאה אותנו אל החירות. שעבוד, זו מציאות שאדם אינו חופשי לעשות ככל העולה על רוחו אלא מבצע הוראות שאחרים מחייבים אותו, וגם לאחר היציאה לחירות – כדי  שאדם יעשה מה שליבו חפץ הוא חייב שיהיה מול עיניו מטרות שאותם רוצה להשיג, כי אחרת הוא יהיה משוחרר פיזית. אבל, משועבד נפשית מחוסר מטרה ותכלית.

התורה מספרת על שעבוד עם ישראל במצרים ויציאתו לחירות ואנו מתעוררים לשאול עצמינו היכן אנו היום? ישנם הרבה מצבים בחיים שאנו משועבדים לדברים מסוימים, צריכים להכיר אותם ולמצוא את הדרך להשתחרר ולהיות בן חורין. במקור, בתי הספר נועדו לשם מטרה זו, להוציא אותנו ממצרים. התלמיד נולד בגוף הנמשך בטבעו לרצונות הגשמיים, רצונות שיכולים לגרום לו להשתעבד לעשייה שפוגעת במטרות שלו כאדם, להזיק לסביבה שלו. בית החינוך אמור להוציא אותו ממצרים אלו, להוליכו להתחבר אל המידות הטובות אל העשייה המועילה. וכמשל העץ – שהשבוע יחול ט"ו שבט ונחגוג את ראש השנה לאילנות – "כי האדם עץ השדה" נדאג  שיגדל ישר בריא וחסון ויתן פירות טעימים.

אכן, אנחנו, שיצאנו ממצרים משיעבוד לעבדות שנות אלפיים לשגרה, ללחץ החברתי, לעבודה הלא מוגבלת שמטרתה מילוי הכספות הלא מוגבלות בשטרות, לסמארטפון ולמדיה הגוזלות זמן רב מחיינו על חשבון השגת מטרות החיים וכן למזון ומתחים הלא מוגבלים שמביאים אותנו להתמודדויות לא מוגבלות עם בעיות בריאות.

מהי הדרך להיגמל? לצאת מהמיצרים של היום? להשתחרר מהעבדות לאומות העולם?

גם בזה נחזור לילד. פעמים רבות התנהגות שלילית אינה נובעת מהרצון להתנהג בצורה זו אלא מתוך חוסר מיצוי עצמי שגורם לו למשוך תשומת לב. ישנו ילד שחרוץ בלימודים, ממלא את המטלות הניתנות בכיתה ומקבל יחס ראוי,  ויש את התלמיד שאינו פותח ספר ומחפש את יחס הכיתה ע"י התנהגות שפוגעת במהלך הלמידה ונותנת לתלמיד את תשומת הלב אותה הוא מחפש.

אם אדם ממוקד במטרה הוא מגיע לסיפוק והלחץ החברתי לא משפיע עליו, הוא חי עם הכסף אך לא רואה בו את פסגת האושר ומוצא זמן לעשות דברים נוספים מעבר לעשיית הכסף, הוא לא מחובר לסמארטפון מעבר לצורך הבסיסי כי לא רואה בו את מרכז חייו, הוא אינו אוכל כל מה שמושך ומדוע? כי הוא מחפש בו רק את הכלי לחיים ולא מרכז הנאות גופו.

עם ישראל יצא ממצרים ומתוך בחירה והנאה קיבל להיות עבד ה' כי חירות אמיתית פירושה – מתן ביטוי שלם למאווייו של האדם ואצל יהודי, אצל כל יהודי, שוכנת בתוכו נשמה אלוקית ולכן חיזוק הקשר עם ה' גורם למצות עצמו להגיע אל המטרה האמיתית.

כשיצאנו ממצרים, קבלנו הבחירה להשתעבד לה' או לאומות העולם. אז בואו, כולנו, נשתעבד למי שנותן לנו את היכולת להגיע לחירות האמיתית ונקבל את ההחלטות הטובות לנו ולא לאינטרסים של אומות העולם. שלא רק בפרשה נראה את יציאת מצרים אלא בחיי היום יום שלנו, כיחידים וכאומה.

בא – לחיות את העתיד ולהגיע אליו

איך הרגשנו כשקראנו בפרשה קודמת על  פרעה המעביד את עם ישראל בפרך? למרות שבע מכות קשות שסופג יחד עם בני עמו, הוא מתעקש להמשיך ולשעבד את העם? וכיצד נרגיש השבוע כשנקרא על שבירתו של פרעה לאחר המכה העשירית, מכת בכורות, כאשר הוא משחרר את העם ללא תנאים?

התשובה תלויה ביכולת שלנו להסתכל קדימה. [נושא שאנו מציפים אותו מידי פעם]. אין ספק שהיום, כאשר יודעים כבר את תוצאות הסיפור, גם כשחיים את הפרשה הקודמת, כשהשעבוד בעיצומו, אנו מזדהים – עם חדוות היציאה כפי שכתוב בפרשת השבוע ,"בא", במיוחד כשמתעמקים במטרות ה' שעמדו מאחורי השעבוד והמכות  והרווח העתידי שהם יוצרים.

המטרה הראשונית במכות מצרים הייתה "וידעו מצרים כי אני ה'" המצרים לא הכילו את המציאות האמיתית – שה' מנהיג את העולם. להראות מי בעל הבית לבירה זו. מטרה נוספת הייתה שגם עם ישראל יכיר בגדולת ה', בהתבוננות על הניסים העל טבעיים שהיו במכות.

בפרשה שלנו מופיעה המצווה הראשונה שנצטווה עם ישראל בתורה – מצוות קידוש החודש. אלו הרואים את לידתה החדשה של הלבנה, באים ומעידים על כך בפני בית הדין והדיינים היו מקדשים יום זה והופכים אותו  חיום שמח -ראש חודש! . לכאורה שמחת הלבנה צריכה להיות ביום ט"ו לחודש בה היא מתגלה בתפארתה ומדוע אנו חוגגים המולד שבו אנו רואים רק את תחילתו של הירח?

השמחה נובעת מההבנה מכך שמתחילים תהליך שיביא את הירח לשיא, על אף שעכשיו הירח נעלם ואנו לא יכולים ליהנות מאורו. 

אחת הדוגמאות לעניין של התבוננות חיובית על תהליכים שעל פניהם נראים שליליים – הוא פרוייקט "פינוי בינוי". כשרואים תהליך הריסת בניין רב קומות ואיננו מודעים להחלטות שעומדות מאחוריו, ישנם המתבוננים רק בהרס והחורבן שנוצר. אך כאשר אנו מבינים שהמטרה לבנות בניין מפואר ומכובד יותר והדרך היחידה להשיג את המטרה מושגת היא על ידי ניקוי השטח והכנתו לבניה החדשה אנו מתמלאים בשמחה ואף משתפים את החברים באמירת לחיים.

מסופר על רבי זֵירא שעלה לארץ ישראל כשבאמתחתו היה הידע הרחב של התלמוד הבבלי אך כדי לרכוש את התלמוד הירושלמי בארץ ישראל הוא צם צומות על מנת לשכוח את התלמוד הבבלי והייתה תקופה  שהיה ללא ידע. את הבבלי שכח והירושלמי עדיין לא למד, אך רבי זירא שמח ששיכחת התלמוד הבבלי הכשירה את הקרקע לרכישת הידע הירושלמי.

פרשתנו – פרשה שמחה בה פרעה נשבר ומשחרר את עם ישראל מעבדות, המכשיר את הקרקע להגיע להר סיני ואל החירות האמיתית כפי שחכמינו זכרונם לברכה אומרים "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" שהתורה מאירה לו את החיים ומתרגמת לו בצורה חיובית כל מצב שאנו נכנסים לתוכו.

במימד הרוחני, שיעבוד מצרים מציין את השעבוד ליצר הרע המנסה להעביד אותנו בפרך, שאולי כלפי חוץ משמחת את בעליה אך אין לה מטרה ותכלית.

המכות הם פעולות הגורמות לאדם לשבור את  הרצונות השליליים, כדי להשאיר שטח מת המכשיר הקרקע לקיים את התורה והמצוות בשלמות מתוך שמחה ולא בכפיה. השעבוד אינו דבר בעייתי כאשר אדם עושה אותו מתוך רצון. עבודת הפרך של העבד משברת אותו. אך עבדות לה' מתוך שמחה דומה למלך עוצמתי וחביב שכל נתיניו מחכים לרגע שהוא יצווה עליהם לשרתו, הם שמחים מכל פעולה המחברת אותם אליו.

עלינו לתרגם את המכות מול פרעה למכות כנגד היצר הרע ולשמוח להיות בתוך תהליך זה, גם כשאנו באמצעו של תהליך מורכב וקשה, כי אז מרגישים שהחושך בתוך המנהרה מביא אותנו אל האור הגדול שבקצה ונהנים לעבור כל שלבי החושך במנהרה על מנת להגיע לאור הגדול.

בואו ונלמד פעם נוספת כיצד לאזור כח, להתמודד עם  מצרים, עם מיצרי החיים על מנת להגיע ליציאת מצרים, לצאת מהמצרים האישיים כיחיד, לצאת ממצרי העם ולהגיע אל האור הגדול אור הגאולה שבו לא נצטרך לשמוח היום על העתיד הוורוד כמו לידת הלבנה מתוך ידיעה שעוד מחצית החודש יאיר במלואו אלא לזכות שאור הלבנה יהיה כאור החמה, העתיד הוורוד יהיה כבר כאן.

וארא – אילו משקפיים אתם מרכיבים?

לא פעם כשאדם הולך בדרך ונתקל במכשול הוא נשאל על ידי הסובבים אותו:" אתה לא רואה לאן אתה הולך?" שאלת חיינו האם אנחנו רואים לאן פנינו מועדות? נולדנו "לעשות חיים", האם אנו צועדים בדרך לעשיית החיים?

כאשר הלכתי לביקורת שגרתית אצל רופא עיניים, האחות בדקה את הראיה וציינה שהראיה בעין "שש-שש". הגבתי: "מה החכמה, אני עם משקפיים…" האחות ענתה: "החכמה היא להתאים משקפיים טובות!"

אכן, בחיים עלינו להתאים משקפיים טובות כדי לראות ברור  ועדיף להרכיב אותם בתחילת החיים ולא להפיק הלקחים לקראת "החזרת הציוד" בסמוך למאה ועשרים של כל אחד.

כדי לראות ברור צריך גם אור טוב. השבוע, חל יום פטירתו של מייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי. השם "שני-אור" המרמז על דרכו ותורתו להבאת אור לחיינו. גם בשם פרשת השבוע וארא נרמז שמו ודרכו של הרבי, וארא – מלשון גילוי – האור אינו מחדש דבר הוא מגלה לזולת דברים הקיימים.  

הרבי ייסד את חסידות חב"ד שנקראת בשם, חכמה בינה ודעת, כי הוא הוריד את לימוד החסידות וההכרה במטלות ובמטרות שאדם צריך לשאוף בחיים, לרמה שכל אחד יוכל להבינה בשכלו. שתהיה מוארת אצלו לרמה שהוא התחבר לתכני הלימוד עד למעשה – הביצוע.  החכמה מביאה לאדם רעיון שכלי, הבינה גורמת לו לפתחן בשכלו ולהבינו על בוריו ומשם הוא ממשיך אל הדעת – התקשרות לחומר הנרכש הגורם לו לבצעו הלכה למעשה.

פרשתנו, ממשיכה לעסוק בשעבוד הקשה של עם ישראל במצרים, אך גם בניצני השבירה של פרעה בעת קבלת עשרת המכות. הרבי הזקן מבהיר שסיפורי התורה לא מיועדים רק להיסטוריונים אלא להתאמת חיי היום יום שלנו על ידי הכרת הקשיים הזהים – כאז כן היום – ולימוד היכולת להתגבר אליהם. 

והשבוע, אנו מאירים עם החב"ד שלנו על המהלך שמוביל המנהיג – משה רבנו – שניסה בכל דרך שלא ליטול על עצמו את המשימה מתוך מחשבה שאחיו, אהרון, טוב ממנו. אך בסופו של דבר, מתוך הכרה וביטול לרצון בורא עולם הנהיג את העם ביד רמה. את ה"התמחות" כמנהיג הוא עשה כאשר היה רועה את צאן חותנו יתרו במדיין, כאשר ראה את אחד הכבשים מתרחק מהעדר הוא לא זרק עליו אבנים במטרה להחזירו למסלול אלא הלך לבדוק מה פשר פרישתו וגילה שהלך לחפש מים חיים מפני הצמא והחזיר אותו בידיו אל העדר. משה לאורך כל הדרך רואה מטרה אחת, דאגה לעם. 

דווקא היום, כאשר אנו נאלצים ללכת לסבב שלישי של בחירות בתוך שנה, שאינם נובעים ממנהיגים הדואגים  לעם אלא מנבחרים המחפשים לשפר את העמדות האישיות. כל אחד צריך לעצור ולשאול עצמו איך אני יכול להתנהג כמשה? איך אוכל להוציא את עצמי ואת סביבתי מהמֵצרים שבהם אנו נמצאים כיצד אוכל לראות את הזולת במרכז ולדאוג לעולם מואר ומתוקן יותר? 

אין ספק שבחיים צריך לראות כיצד להעשיר את הנפש ולא להתעסק רק בניפוח הכיסים. מייסד הרשת הקמאונית הענקית "וולמארט" היה מר סם וולטן. בגיל 27 הקים את החנות הראשונה והיום מתנהלות תחתיו כ-3,000 סניפים רק ברחבי ארצות הברית, משפחתו היא אחת המשפחות העשירות בתבל. אין ספק שהיתה לו הצלחה מסחררת, אך אי אפשר להתעלם מהמילים שאמר טרם מותו. בגיל 74 הוא חלה במחלה קשה, ידידיו ובני משפחתו עמדו לצידו בימיו האחרונים, ובכוחותיו האחרונים הוא אמר: "פישלתי, טעיתי, נכשלתי". אמנם הקדשתי את חיי לעסקים והייתה לי הצלחה רבה, אבל היה לזה מחיר קשה. לא חוויתי חיי משפחה, בקושי ראיתי את אשתי וילדיי וגם לנכדיי לא מצאתי רגע רגוע להושיבם על ברכי ולחבקם…

בשיחת הסיכום של חייו הוא הסתכל במשקפיים הנכונות שבהם קלט מה העיקר ומה הוא הטפל וחש כי היו לו כיסים עשירים אך… נפש ענייה.

בואו נלמד ממר סם מה לא לעשות, בואו ונלמד ממשה כיצד להתנהג ונרכיב את משקפי הראיה שהעניק לנו הרבי הזקן, תורה המלמדת את דרך החיים, היוצרת חיים ואושר שנשאר במלא עוצמתו גם לפני "שמחזירים ציוד" והולכים לעולם שכולו טוב.

שמות – איך הופכים עינוי להנאה?

נתקלתם בילדים שמבקשים מהם ליטול חלק במטלות הבית ותמיד הם אומרים "אבל למה אני?" לעומתם ישנם ילדים השותפים במטלות הבית ושואלים: "מה עוד יש לעשות, במה עוד אפשר לעזור?"

פתחנו השבוע בספר שמות, הממשיך לסקור את קורות עם ישראל במצרים. אך בתקופה שונה וחדשה. לא עוד עם שלצידו עומד האח, המשנה למלך, המכלכל אותו ומגן עליו, אלא עם הנרדף על ידי פרעה ועמו, עם המתענה בעבודת פרך. 

כיצד אנו מתמודדים עם עבודה שאנו מרגישים שהיא מתישה אותנו? התבוננות בתהליכים שארעו לעם ישראל מאז המפגש של אברהם אבינו עם ה', בברית בין הבתרים, המופיע באמצע ספר בראשית, ששם נאמר: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם 400 שנה" ועד יציאתם הפיזית ממצרים – כל זאת יתנו לנו מענה.

אחת השאלות הקשות שמפרשי התורה מתייחסים אליהם, היא: היכן 400 שנות השעבוד שהובטחו לאברהם? והרי עם ישראל היה פיזית במצרים רק 210 שנים? אכן המפרשים מסבירים ש-400 שנה מתחיל מלידת יצחק. אך, חכמינו אומרים שהשעבוד הקשה במצרים היה רק מאז לידת מרים, כ-86 שנים. כולנו קראנו על השנים היפות של יעקב ובניו במצרים, היכן ההבטחה האלוקית  של העבודה והעינוי 400 שנה?

המענה לתמיהה זו, כפי שמציגה הרבי מליובאוויטש, תכשיר לנו את הדרך לעבור לעבודה יצרנית, היוצרת חיים ומשמחת את בעליה ולא בעבודת כפיה השורפת את הזמן המוקצב בחיים ומתישה את בעליה.

אכן, ה' גזר על בני ישראל עבודה עם מאמץ, אך הייתה להם האפשרות להחליט באיזה סוג עבודה הם בוחרים, בעבודה ועמל בקיום תורה ומצוות או בחופש מהתורה והמצוות ובעבודת כפיה של פרעה. האבות עמלו בלימוד תורה וקיימו הכתוב בה בטרם ניתנה בסיני, יעקב הכין תשתית לשנים יפות במצרים על ידי ששלח את יהודה להקים ישיבה במצרים על מנת לעמול בתורה. השעבוד הקשה החל רק לאחר שכל השבטים הלכו לעולמם ודור ההמשך ויתר על לימוד התורה, התמקד בחיי החומר "וזכה" לעול פרעה הקשה.

בניגוד ליציאת מצרים ששם היינו זקוקים לה' שיוציא אותנו, כי לא היה לנו את הכוח לצאת. היום, לאחר מתן תורה, יש לכל אחד מאיתנו, אם רק ירצה, את הכלים והכוח להפסיק לעבוד בפרך, "עבודת פרך" היא עבודה שאין לה קצבה, אין לה סוף.

אדם החי בשביל לעבוד, עובד בפרך ומשקיע את כל חייו ב"עשיית כסף", כל ראשו בכל זמנו מונח בהגדלת ההון העצמי שלו, הוא שוכח בשביל מה הוא חי, עבודה שאין לה סוף.

ה"חפץ חיים" החזיק חנות שכל היום הייתה פתוחה עד לצבירת הפדיון היומי לו היה זקוק למחייתו. אך כיום אנשים בוחרים דירה, לא רק לפי הצרכים שלהם, אלא גם לפי הדירות שהחברים מחזיקים ואז, פעמים מחירי הדירה גורמים להם לקחת משכנתא שמשעבדת אותם לעבודה ללא הפסקה. 

אדם העובד בשביל לחיות, יודע לשים גבול לזמן הפיזי ולזמן שחושב על העבודה.

היציאה מהשעבוד מתבטאת היום בראיית מציאות הבריאה, כדברי דוד המלך בספר תהילים "פותח את ידיך ומשביע לכל חי" הוא עובד בצורה מוגבלת כדי ליצור את הכלי שדרכו יקבל את פרנסתו ואת שאר היום הוא מקדיש ליצירת החיים הרוחניים בהקדשת זמן לתפילה, לשיעורי תורה ולעזרה פיזית לזולת. 

ביציאת מצרים יצאנו מהעבדות הפיזית לבני אדם, הרואים רק את טובתם ומשתמשים בנו ככלי להשיג את מטרתם, אך נשארנו עבדים לה', הרואה את טובתנו ומעניק לנו עבודה על מנת שנחבור אל הכוח האין סופי שבו, עבודה על מנת שיעניק לנו שכר לא מוגבל, גם אם משקיעים עמל רב אנחנו נהנים בכל רגע למלא רצון למי שהעניק לנו החיים ומחייה אותנו בכל רגע.

יש ילדים שאינם רואים את הרווח במילוי רצון ההורים ולכן מרגישים עבדות מכל מטלה שההורים מבקשים, אך ישנם ילדים שנהנים למלא רצון ההורים שהביאו אותם לעולם ודואגים למחייתם.

אז בואו ונדאג שלא נעבוד בפרך ונהנה בכל רגע לעמול בעת מילוי רצון ה'.

ויחי – איך מתמגנים מפגיעת הזולת?

האם פעם חשבתם מיהו הילד שהכי הרבה נפגע מחבריו לכיתה? כמובן…הילד שהכי פגיע! אם לא הבנתם מה כתוב כאן – המשיכו לקרוא…

העולם מלא בפוגעים ונפגעים. זה קורה בין בני זוג, אחים או חברים. הפגיעה משאירה משקעים רבים אצל הנפגע ופעמים אף משקעים שעוצרים את מהלך החיים, מחשבות שלא נגמרות על מה ולמה.

והנה, נסגר מעגל שנמשך על פני מספר פרשות – "מערכת היחסים שבין יוסף לאחיו". תחילה, בחלומות יוסף, בהם ראה שאביו ואחיו משתחווים לו, דבר שהכעיס והקפיץ אותם, גרם להם ל"חפש" את יוסף ולבסוף לזורקו לבור ולמכור אותו לעבד לישמעאלים. האחים הנפגעים נהפכו לפוגעים. הגלגל מתהפך ויוסף נעשה משנה למלך ובשלב מסוים הוא כביכול נהפך לפוגע, כאשר אביו ואחיו נזקקו למזון בעקבות הרעב הקשה שהיה גם בארץ כנען.

לבסוף, יוסף מגלה כי הוא אחיהם ומוחל להם על מעשיהם ואף מקנה להם מקום מגורים ומחיה. האחים לא האמינו למראה עיניהם, היתכן לגמול לחייבים טובות? והם חששו שהכל כדי לרצות האבא, כדי לא לגרום לו עגמת נפש ולאחר הסתלקותו מהעולם הכל יתהפך…

ואכן, בפרשתינו פרשת ויחי, לאחר פטירת האבא, יעקב, האחים נכנסים ללחץ וחוששים מנקמת האח וכאן מגיע המסר הגדול מיוסף: לא רק שהוא מוחל להם על התנהגותם הלא ראוייה אלא אף מסביר להם, שהכל מאת השם ושמעשיהם היה חלק ממהלך שהביא אותו למקום החשוב שבו הוא נמצא עתה. כלומר, לא רק שלא נורא מה שהם עשו אלא ביקש: "אל תקחו ללב, הרי בסוף יצא מזה משהו טוב".

סליחה ומחילה אינו כלי שאנו צריכים להפעילו רק בערב יום כיפור כאשר אנו מבקשים את מחילת החברים על הפגיעה בהם במשך השנה כולה על מנת להגיע לגמר חתימה טובה אצל בורא עולם, כי אם כלי שאנו זקוקים להשתמש בו במשך השנה כולה.

בסיפור המופיע בספר הזוהר אנו למדים על העוצמה החזקה העומדת מאחורי המחילה. רבי אבא צעד במבואות לוד, בדרך ראה נחש ארסי המתקרב לאדם ששכב על גזע עץ. לפתע אחד הענפים מהאילן נשבר, נפל על הנחש והרגו. האיש התעורר וקם על רגליו. גזע העץ, עליו שכב רגע קודם, נסחף לעבר התהום…  רבי אבא התעניין מה הם זכויותיו המיוחדות שבעקבותיהם נעשו לו שני ניסים ברצף? ענה האיש:"אני משתדל בכל יום להתפייס עם כל מי שעשה לי רע, איני הולך לישון לפני שאני מוחל בלב שלם ומקבל על עצמי לגמול טובה למי שעשה לי רעה".

בואו לא נסתפק רק ברכישת הערכה רבה ליוסף שגמל לאחיו טוב מול מעשיהם שפגעו בו, בואו לא נסתפק בהערכה לאותו יהודי שפגש רבי אבא ושלא היה הולך לישון בטרם מחל לכל הפוגעים בו, אלא ניישם זאת בחיי היום יום שלנו.

אכן, כיצד אפשר להבליג למי שפגע בי, במיוחד בטרם תיקן את מעשיו? נכון שצריך להשתדל ולהתאמץ כדי להתנהג בצורה כזאת אך לא צריך להיות יוסף הצדיק בשביל להצליח.

הסיפור הבא יעזור לנו לאמץ את אומנות המחילה. יהודי בטרם הליכתו לישון אומר את קריאת שמע על המיטה ובהקדמה אומר "הריני מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותי" וכו'. החסיד, רבי מנחם מנדל פוטרפס היה בוכה מידי ערב כשאמר מילים אלו. כשנשאל לפשר הדבר ענה: הקטע "הריני מוחל" מלמד אותי שאני בעל גאווה גדול, כך שכל דבר שאומרים לי פוגע בי כי אני ראוי ליחס מועדף ולכן אני נאלץ למחול בערב. "הריני" שפירושו "אני בעל המציאות החשובה" – נדרש למחול למי שפגע בי, אך אם אני מרגיש עצמי מגומד בעולם, מידת הענווה והצניעות שולטים בי אני פחות מפריע לאנשים, פחות אנשים מנסים לפגוע ואני פחות פגיע ומי שלא נפגע לא צריך למחול.

אכן, ילדים שמסוגלים לא להיפגע מהחברים גורמים לכך שהחברים לא ישקיעו מאמץ לפגוע בהם. מבוגרים שמסוגלים למחול, משאירים לעצמם שטח פנוי רגוע, הם אינם דרוכים כל הזמן מחשש שייפָגעו ואינם מחכים בפינה לפוגעים.

בואו ונדאג ש"הריני מוחל" לא יהיה רק משאלת לב. ונגיע לשלווה עם הסובבים אותנו.

ויגש – לדעת לדבר עם האויב

בראש החדשות עומדים נושאים המעניינים את הציבור או  כאלה שכלי התקשורת רוצים שאנשים יתעניינו בהם. אין ספק, שאחד מהם הוא הנושא הביטחוני.

חג החנוכה שהסתיים השבוע מציג את הטיפול הנכון בבעיה הביטחונית. אם נחזור כאלף שנים טרום נס החנוכה, לזמן שבו המרגלים יצאו לרגל את הארץ טרם כניסת עם ישראל מהמדבר, אחת מהבעיות שגרמה להם להיכשל בהעברת מידע שגוי, הייתה בכך שהרגישו "גמדים בעיני ענקים", הם לא העריכו נכון את הכח העומד מאחוריהם. אך כאשר היוונים ניסו לכפות את אמונתם ודרכם על עם ישראל, בדרך הטבע היה זה כנגד כל הסיכויים לשנות את דרכם. הם היו מעצמה מול קומץ יהודים, אך החשמונאים המעטים העריכו את הכח העומד מאחוריהם.

כאשר מנסים ליטול מאדם את חייו הוא עושה הכול כדי למנוע זאת, גם דברים לא הגיוניים והכול בשביל להישאר לחיות. החשמונאים הבינו שיש כאן מלחמה של חיים ומוות, על החיים הרוחניים של עם ישראל, שלמען האמת, כל חיינו הגשמיים נוצרו על מנת לחיות את חיי הרוח של העם. הניצחון אכן היה בזכות האמונה בצדקת הדרך והתחולל בזכות הניסים העל-טבעיים שנעשו שם על ידי הכח שעומד מאחוריהם.

לפעמים, אנו חיים באשליה ש"כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (דברים ח, יז), היכולת הטכנולוגית שלנו עם הכוח האנושי האיכותי, עד שאנו חוטפים את סטירת הלחי. לאחר מלחמת ששת הימים לא השכלנו להבין מאין הגיע הניצחון הניסי שבו הבסנו את האויב בכל החזיתות? כאשר מספר ימים קודם לכן התכוננו לגרוע מכל ואף סימנו את אזורי קבורת ההמונים… ואז, כשסמכנו רק על עוצם ידינו הגיעה מלחמת יום כיפור שגבתה לצערנו קורבנות רבים.

אנו מתבוננים באלפי הטילים שנחתו על מדינת ישראל בשנים האחרונות מאויב אכזר השוכן לדרומנו וכל רצונו להשמידנו. הנזקים מזעריים ואנו מתבלבלים ומברכים את כיפת הברזל. אך למי שהזיכרון שלו טוב, במלחמת המפרץ נורו 38 טילי סקאד שפגעו במטרות רבות אך לא גבו בצורה ישירה חיי אדם. אלו שניסו להרגיע דיברו על הסקאד הלא מדויק ועל המיירט ה"פטריוט" שהגיע מארצות הברית ו"שמר" עלינו, עד שהגיע היום האחרון למלחמה בו נורה טיל אל בסיס אמריקאי בסעודיה והרג 28 חיילים אמריקאים. התברר, שהטיל הלא מדוייק יכול לגרום לנזקים כבדים בנפש ולא תמיד הגואל מארצות הברית "הפטריוט" יכול להושיע.

באותו זמן הביאו משל על מלך שהיה חייב להעניש את בנו יחידו האהוב על שסרח, בגלל האהבה הגדולה אליו הוא העניש אותו ב-38 מלקות עדינות, אך במכה ה-39 נתן בכל כוחו ומדוע? כדי שידע ממה ניצל עד עכשיו – במכות העדינות…

גם בפרשת השבוע, פרשת ויגש, מסופר על יהודה, המאמין בצדקת דרכו ולמרות שיוסף היה משנה למלך והאיש מספר שתיים בממלכה – יהודה מדבר עימו בכל העוצמה! 

באמצע השבוע הבא יחול צום עשרה בטבת, יום שבו החל המצור על ירושלים שבסופו נבקעה החומה, הוחרבה העיר ונחרב בית המקדש. הסיבה לכך נבעה שלא לחמנו באויב הנכון, ביצר הרע האישי שלנו שגרם לנו לשנאת חינם שהכשירה את הקרקע לכיבוש. 

גם היום, הפגיעה בביטחון נובעת מהמלחמה הפנימית הקיימת בעם ישראל. בפרשה הראשונה בתורה רש"י מסביר שהתורה מספרת את ההיסטוריה, על מנת להבהיר שארץ ישראל נחלת עם ישראל. לכן, בניגוד לכל מלחמות העמים בעולם שלאחר הכיבוש השטח שייך לעם הכובש, ארץ ישראל תמיד שייכת לעם ישראל ולכן בכל פעם שעם ישראל יצא לגלות הוא דיבר בכמיהה על הרצון לחזור לארץ ישראל. מכוח זה, רוב מוחלט של היהודים הגרים בארץ ישראל באו. גם יהודים הטוענים לזכותם של אויבינו נמצאים כאן בכח ההבטחה האלוקית כי ללא זאת, הוריהם לא היו מגיעים לכאן ונלחמים במסירות נפש כנגד הרוב הערבי מסביבנו שנתמך על ידי רוב מדינות העולם ולרשותו היה נשק רב מאיתנו.

בואו ונהיה אמיתיים ונאמין בצדקת דרכינו נרים את גאון יעקב ובעזרת השם נדאג לביטחוננו אך לא נשכח שסוד קיומינו תלוי באחדותנו. בואו ונאהב את האחים ונשנא את האויבים. ובמקום להתענות על חורבן הבית – נחגוג בבנינו. 

אני אוהב גם אח שחושב אחרת ממני!

מקץ – כן, אני יכול!

השבוע נעמוד מול המראה ונשאל את עצמנו: למי אנו רוצים להשתייך, לגיבורים? לרבים? או למנצחים?

הבה וניגש להיסטוריה המופיעה בפרשת השבוע "מקץ" ולהיסטוריית חג החנוכה.

בפרשה אנו ממשיכים עם החלומות והפעם עם חלומות פרעה. בבית הסוהר יושב נער עברי שאצל המצרים אין לו כל יחוס, נשפט על עלילה שקרית, על לא עוול בכפו, אין לו אבא או דוד המקושרים למלכות שימצאו דרך לשחררו, והנה מגיע חלומו של פרעה המלך שמחפש כל דרך למצוא פתרון והפתרון האמיתי נמצא אצל הנער החלש מהעם המועט. פתרון שמעלה אותו לגדולה והופך אותו למשנה למלך וגורם לכבוד גדול לאביו ולכל משפחתו. החלש והמעט-מנצח!

רבים מהיהודים מדליקים חנוכיות בחג החנוכה ועוד רבים נחשפים לחנוכיות ענק ברחבי תבל ומתרגשים מהאור והחום שהם מפיצים ומעל הכול הם מגלים מי אנחנו ומה כוחנו. צורת ההדלקה שלהם מלמדת אותנו גם את הדרך הנכונה להתקדם בחיים להתחבר ולהוסיף מידי יום באור וכך דוחים את החושך.

בימי החנוכה, המשפחה מתאספת להדלקת החנוכיה. זוהי מצווה שחכמים ציוו אותה בעקבות הנס הגדול שקרה במנורת בית המקדש. כאשר היוונים רצו לפגוע ברוח הקדושה של עם ישראל, לבטל את דת ישראל ולהפוך אותנו לעם ככל העמים, הם ניסו לפגוע באור הרוחני שבמנורה, הם לא השמידו את השמנים שהדליקו בהם את המנורה, אלא טימאו אותם, אך נעשה נס ונמצא מעט שמן טהור שהספיק לשמונה ימים עד להכנת השמן החדש.

הדלקת החנוכיה היא מצווה ייחודית, כי עלינו לקיימה בצורה מדורגת המטרה להגיע למנורה המאירה עם שמונה נרות, אך מתחילים בהדלקת נר אחד ורק לאחר שמונה ימים מגיעים לעוצמת האור המבוקשת. בעולם ישנם שתי דרכים להתמודד עם הרע והחושך: האחת, להלחם בו ולהרחיקו והשני להתאמץ בהוספת אור וטוב ובדרך ממילא, לחושך ולרע לא יהיה מקום.

בהדלקת החנוכיה אנו נוהגים כ"בית הלל", כלומר, יש להתאמץ בהוספת האור והאור שהוספנו היום לא מספיק מחר… נכון שבגשמיות אנו מדליקים רק שמונה נרות בשמונה ימים ומאפסנים את החנוכיה אך שמונת ימים אלו מלמדים אותנו שלא לעצור. 

חלומות יוסף ופרעה התממשו, אך המציאות הישראלית היום נראית כחלום הנשאר ללא פתרון הגיוני, כמו רוב החלומות. מצד אחד חוגגים את חג החנוכה בהדלקת נרות ומקפידים לאכול סופגניות המטוגנות בשמן – זכר לנס פח השמן, אך לא מאמצים את שעומד מאחורי חג זה. ניצחון החשמונאים על היוונים והחזרת המתייונים – היהודים שניסו לאמץ את חכמת יוון – הביתה. החזרת  עם ישראל לחייו הטבעיים כבנים של ה' שאור התורה והמצוות מאיר בהם. אור המנורה ומה שעומד מאחוריו ולא תאורת הרחוב של חגי הגויים… 

כל אחד יודע שלא משנה איך נראה ומה נושא עימו ההולך ממולו אלא מה ומי עומד מאחוריו. יכול להיות חייל חמוש מכף רגל ועד ראש ואיש אינו חושש ממנו כי אין איש המחפה עליו ועם מאמץ קל משתלטים עליו ויכול להיות אדם נמוך ורזה שאין עליו כל כלי מלחמה וכולם רועדים ממנו כי הוא המלך השולט על המדינה ויש לו צוות חיילים הסר למרותו ומבצע את הוראותיו.

עם ישראל, עם קטן. כל הקמים לכלותינו רבים מאיתנו בכמות האנושית  ובנשק הנמצא ברשותם, אך לצידינו יש את המלך הגדול, מלך העולם השומר עלינו. הטיבה להציג את המציאות העכשווית העומדת מאחורי הנרות כתבת 'כאן 11' בגרמניה ששידרה השבוע את הגאון היהודי, את הדלקת החנוכיה המרכזית על ידי ניצולת שואה ליד שער ברנדנבורג, במקום ממנו נכנס היטלר לעיר לאחר שעלה לשלטון וסיפרה שאחרי השידור פרצה בבכי מהתרגשות… בואו ונתעורר, נצא מהחלום ותמיד נחתור להיות מנצחים. אם נתרגש מבורא עולם, לא נצטרך להתרגש מהעולם שכל פעם מחדש מגלה את פרצופו האמיתי, כמה הוא אוהב אותנו ואיזה מאמץ הוא משקיע לכלותינו.

ניצחנו את היטלר כמו שניצחנו את סטלין כמו שהבסנו את המן ואת פרעה ואת כל המעצמות הגדולות. נר המנורה ימשיך להאיר לנו ולהראות את עוצמתנו וזאת כל עוד נוסיף לו את חומר הבערה "נר מצווה ותורה אור".

וישב – להתאחד – לא רק בחלום

אנו הולכים לעבר בחירות בפעם השלישית במשך שנה. מערכת בחירות ששנאת חינם מככבת בה. שנאת אחים בני אברהם יצחק ויעקב. כשמביטים על התהליכים הסובבים אותנו בתוך החברה בארץ אנו משפשפים את העיניים, מתבוננים וחושבים, הזה חלום או מציאות? 

פרשתינו עוסקת בחלומות. חלומות יוסף וחלומות פרעה. חלומות יוסף החריפו את קנאת האחים אליו בהיותו מתנשא כביכול עליהם ואף גרמה למכירתו למצרים. אך, דווקא מהלך זה שהיה נראה על פניו שלילי, הכשיר את הקרקע ליישום המעשי של החלום לאחר שיוסף פתר לפרעה את חלומותיו ונעשה משנה למלך, מהלך שבסופו שהראה אכן שחלומות יוסף לא היו חלומות שווא אלא הצגת המציאות שאביו ואחיו השתחוו לו בעת שירדו למצרים לשבור את הרעב שהיה בארץ כנען.

בחלומות הלילה שלנו, המציאות המוצגת אינה מחוברת תמיד להגיון ובחלום אפשר להכניס פיל לתוך חור המחט שרוב האנשים לא מצליחים להשחיל לתוכו אפילו חוט תפירה דק. בהתמודדות על הנהגת המדינה נשכח מלב אנשים לא מעטים, לפחות בתקופת הבחירות, את הסיבה לזכותנו לשבת בארץ הזאת, הזכות שניתנה לאבותינו בזכות היותם עובְדי ועַבדי ה'. בעוד מספר שבועות נקרא בתורה על יציאת בני ישראל מארץ מצרים, וכל האומות – גם עובדי העבודה זרה – ראו את הניסים הגדולים שעשה ה' לעמו ישראל, ה' מדגיש שהוא מוציא את העם מעבדות מצרים להיות עבדיו.

היותנו עבדיו מתבטאת בדבר אחד, ביצוע רצונו כפי שנכתב בתורה והתבאר על ידי חכמי ישראל שקיבלו את הסמכות לפרש התורה. כאשר בדרך להנהגה רומשים את הקדוש לעם ישראל, קדוש גם לאותם יהודים הרומשים, כדי לקושש את הקולות של יהודים טובים שהידע שהוענק להם מהוריהם לא נתן להם להכיר את האמת הנצחית, או שלא היה בכוחם להתמודד עם יצרם, וטבעי הוא שאדם נהנה מהמציאות הגשמית ולא מהגבלות שמונעות ממנו לעשות דברים שרוצה כל זמן שאינו מרגיש את הרווח שיש לו מזה.

חובה עלינו לדעת, שדווקא היום, במציאות העכשווית, כאשר אנשים עושים מעשים שאין אנו מסכימים עימם יש לנו את היכולת לאהוב אותם. "כמים הפנים אל הפנים כן לב האדם אל האדם". כל אחד מאיתנו יש לו היכולת להשפיע על התנהגות החבר, האח, האישה או הילדים לא על ידי שנחנך אותם כיצד עליהם להתנהג, אלא על ידי הדוגמא האישית שנעניק להם. אם תמיד נמצא את הדרך לחייך לשני וגם אם לפעמים הוא לא מתנהג כפי שהיינו מצפים ממנו, נלמד עליו זכות. נאמין שהוא יכול ורוצה להתנהג בחיוב, אך יצרו הרע נלחם בו, או שלא הכיר משהו אחר. אנו לא נלחם בו על התנהגותו הרעה אלא נלחם יחד עימו כנגד היצר המסיתו לדרך הרעה ונעזור לו לנצח. הרמב"ם מתרגם אמירה זו הלכה למעשה, כשאיש אינו רוצה לגרש את אשתו, בית הדין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, כי צריך את הסכמת הבעל לגירושין. ולמרות שהאמירה "רוצה אני" נכפתה עליו, מסביר הרמב"ם, שכפיה זו הביאה אותו בחזרה לרצונו האמיתי – לעשות רק טוב. הכפייה היא של היצר הרע המנסה לכפות עליו שלא לעשות דברים שחייבה אותו התורה.

הסתכלות זו צריכה להיות מעיניי אבא האוהב את ילדיו בכל מקרה אך מנסה לגרום להם ללכת בדרך שבה הוא מאמין ולא ממקום של התנשאות, של "אני מבין וצודק ואתם טועים". שנזכה לראות את חלומו של יוסף מתגשם למרות שאנו כל אחד גבעול חיטה הנפרד מהשני נזכה להתאחד. כיוסף אנו זוכים בדורות האחרונים למנהיגים הדואגים לאסוף את האלומות, את עם ישראל, יחדיו. די באם נתבונן בדורנו על הרבי מליובאוויטש כיצד נלחם להיטיב עם כל יהודי ואין זה משנה היכן דר וכיצד מתנהג. שלח את שליחיו למקומות נידחים בעולם על מנת לאסוף את האלומות שנפלו שם. ואכן רבבות יהודים ששהו במקומות שהיה בהם קור וחושך רוחני, הניצוץ היהודי הרוחני השוכן בתוכם נדלק והביא להם אור וחום יהודי.

חג החנוכה הקרב, הוא חג של אור וחום יהודי שאותו נזכה לראות, לא רק בביתנו, אלא בבית המקדש השלישי בקרוב ממש.