ערב שבת פרשת פקודי, אנו נכנסים לחודש אדר שני שבו נחגוג את חג הפורים. חכמינו אומרים, "כשם משנכנס אב ממעטים בשמחה כך משנכנס אדר מרבים בשמחה". לשם מה יש צורך לקשר ביניהם? מדוע לא מספיק לכתוב משנכנס אדר מרבין בשמחה? חכמינו רוצים להבהיר את הסיבות שעמדו מאחורי האירוע. חודש אב, חודש החורבן והאבלות נבע מהפילוג הקשה שהיה בעם ישראל שבגללו חרב בית מקדשנו ואילו בחודש אדר הייתה אחדות נפלאה שמרדכי היהודי – מנהיג הדור – יצר בעם, והביאה לנס ולשמחה.
זה הזמן להפוך כל אבן ולראות כיצד אנו אוספים את שברי העם היהודי בארץ ובתפוצות, כיצד אנו מעצימים את הרווח הגדול באחדות העם מול ההפסד בפילוג.
על מצוות "מחצית השקל", אותה קראנו לפני כשבועיים בתורה בפרשת כי-תשא, חזרנו אליה בשבוע שעבר, בשבת לפני ראש חודש אדר, שבו קוראים בכל שנה על מצוות מחצית השקל ונתרום בפועל זכר למחצית השקל לפני פורים.
דווקא היום, כשהעולם רועש וגועש מהנעשה במלחמת רוסיה-אוקראינה, יש הצופים מרחוק ומנתחים את המהלכים הבאים בצפייה מעל מרקעי הטלוויזיה. אך אנו, העם היהודי, מעורבים במלחמה, הכיצד? בשתי המדינות גרים יהודים רבים ואולי גם נלחמים משני צידי המתרס. חייבים להפעיל את הנשק הלא קונבנציונלי העומד לרשותינו, ומהו?
לנו יש נשק חזק, שגם אם אנו לא יכולים להיות עימם בחזית, באופן פיזי, אנו יכולים לעזור ולסייע להם ממרחק. הסיסמא "מחצית השקל" מצוות מחצית השקל על פניו אינה ברורה, כי מעבר לכך שבימינו, אנשים שואפים להגיע לשלמות, בזמן המשכן ובמקדש, לא היה מספיק לשאוף לשלמות אלא השלמות היתה תנאי. כלי המשכן היו צריכים להיות שלמים, הכהן שעבד בבית המקדש היה צריך להיות תמים באבריו והקרבן גם הוא היה צריך להיות ללא מום.
כיצד אם כן במצווה זו התורה דורשת לתרום מחצית ולא שקל שלם? מחצית השקל לא היה סכום התחלתי, אלא "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט" רק מחצית!
, רק מחצית!
הרבי מסביר, בשיחה האחרונה שמסר בטרם קיבל האירוע מוחי, שיהודי צריך לדעת שהוא "חצי", הוא חייב לשאוף לשלמות ולעשות הכל ולמצוא היכולות להגיע לכך, אך יש לזכור שהשלמות האמיתית שלו תהיה רק כאשר הוא ירגיש חצי ויחד עם ה' הוא יגיע לשלמות האמתית. כאשר נרגיש שאנו חלק מאבא ושלמים רק עם האבא, נבין שאנו זקוקים לעוד משהו חשוב להגיע לשלמות, להרגיש "חצי" מול הסובבים אותנו ויחד נגיע לשלם.
הקשר בין כל חלקי העם היהודי דומה לעבודת צוות, שרק עם עבודה של כל אנשי הצוות נוכל להגיע להשלמת הפרוייקט וללא החלק של השני – לעבודתי אין ערך.
הרבי "הצמח צדק" כאשר מסביר את מצוות "אהבת ישראל" מביא אמצעי המחשה הקרוב אל כל אחד, גוף האדם. גוף בריא הוא גוף שכל אבריו בריאים, הראש גבוה מהרגל אך אין לו ערך ללא הרגל, הוא אינו יכול להתקדם וללכת ללא הרגל למרות שהמוח נותן פקודות לכך. כל האיברים ללא יוצא מהכלל יוצרים את שלימות האדם. כל איבר הוא "חצי" גם הלב והראש.
שליחי הרבי מוסרים נפשם באוקראינה (אינני יודע מה תהיה המציאות ביום שהטור יגיע לידכם…) מתוך הרגשה שהם לא שווים בלי היהודים שעבורם הם חיים שנים במקום, כמו בכל מקום אחר בעולם. הם לא עושים טובה ליהודים שעבורם הם נשארו ובהם הם מנסים לתמוך בעזרה גשמית ונפשית, אלא דבר ראשון הם מרגישים שמטפלים בחלק שיקרב אותם אל השלם.
בואו ונזכור שבהיסטוריה כולה, הפירוד והמחלוקת מה' ואיש מרעהו יצרו את המאורעות הקשים לעם. בשעה זו, ליתר ביטחון, כל העם צריך להתחבר יחדיו, להבין ולהפנים שאנו בנים של ה' ואחים לעמנו שקיבל את הברכה הידועה אותה אנו מזכירים בתפילה שלש פעמים ביום "בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד",והפירוש: כאשר נתאחד כאן, נחזק את ביטחון אחינו בני ישראל, הנצורים בתוך אזורי האש.
אנו תפילה שנזכה בקרוב לגאולה הקרובה, כמאמר הנביא . "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".
