חודש: אוגוסט 2020

באחד מההתכתבויות בין השר יוסף בורג עם הרבי מליובאוויטש שהתקיימו בזמן בחירות  סמוך לחג השבועות, הביא הרבי בפני השר את דברי הבעל שם טוב, שכל דבר שיהודי רואה או שומע עליו ללמוד ממנו מוסר השכל בעבודתו וקשריו עם ה', הרבי ביקש להאיר את עיניו ויפיק לקח מהבחירות.

למרות שהבוחר הממוצע הוא אדם פשוט,ובסך הכל מוגבל ביכולותיו, עושה המועמד כל מאמץ כדי למצוא חן בעיניו, כאשר הוא משקיע זמן רב, ממעט באכילה ובשינה והכל כדי שיבחר. כך עם ישראל שנבחר בבחירות הראשונות לפני למעלה משלושת אלפים שנה על ידי ה', וכפי שבברכת קריאת שמע מברכים מידי יום  "הבוחר בעמו ישראל באהבה", ודאי שעלינו לעשות כל מאמץ למצוא חן בעיני הבוחר – הבורא – ולהמשיך להיות הנבחרים.

בניגוד לנבחר ציבור, שלאחר הבחירות עליו לתגמל את הבוחרים, כפי שהבטיח להם לפני הבחירות, אצל "הבוחר בעמו ישראל באהבה", הנבחר ממשיך לקבל  לאורך כל הדרך מאיתו יתברך. הדבר היחיד שהוא  צריך לתת לבוחר, אלו קיום התורה והמצוות שגם הם לטובת הנבחרים, הם אמורים לחזק הקשר עם הבוחר ולהמשיך לקבל שפע ברכה והצלחה.

בימים אלו, אנו שבוע אחרי "הבחירות" – חג מתן תורה. דווקא עכשיו צריך לחדד ולהבין מה תפקידו של הבוחר ומה של הנבחר. כמו שבמנהיגות ציבורית יש את המנהיג העליון – ראש המדינה, שלצידו צוות מנהיגים, שרים, יועצים וכו' המסייעים בידו לנהל את המדינה ומתחתיהם מנהיגים מקומיים כמו ראשי ערים, כאשר על ההתנהלות המקומית להיות תואמת לחוקי המדינה.

מעל מנהיג המדינה יש את מנהיג העולם שמנהיגות המדינה צריכה להיות כפופה לחוקיו. שרשרת מצוות התורה יוצרת את המציאות שנוצרה בעקבות הבחירות בהר סיני ויציאת מצרים שאנו כעת אנשים בני חורין. אין בשר ודם שאמור לשלוט עלינו יש בשר ודם שאמר לסייע בידינו להתנהל נכון.

אנחנו נהיה עם חופשי כאשר נבין מה קרה בהר סיני. למדנו כבר שהכוח נמצא בידי ה' והוא העניק לנו את האחריות. ה' ברא את העולם! בכוחו נותן לנו בכל רגע אנרגיה חדשה להמשך קיום וחיות העולם, כמו שכל אחד מבין בשכלו שאין דבר החי בעולם ללא אנרגיה קבועה שמחיה אותו, גם הכוח האטומי שמניע את נושאת המטוסים הגדולה מוגבל באנרגיה וצריך לחדשו.

ה' מעניק לנו את האנרגיה, ומשום כך מנהיגים צריכים לדעת שהם נבחרי העם שקיבלו את האחריות לדאוג למדינה ולעם מתוקן. את הכוח לכך, גם הם מקבלים מה' נותן הכוח ע"י נטילת האחריות שהעם ימלא את ספר החוקים, כל חוקי המדינה חייבים להיות תואמים לחוקי התורה.

בעולם מתוקן, לאחר הבחירות היו צריכים הנבחרים לקבל את האחריות לניהול בריא של העם והכוח היה צריך להישאר בידי הבוחרים, העם שבחר בהם. בכל רגע נתון צריכים הם לחשוב כיצד להיטיב עם העם. אך לצערנו, ביום שאחרי אני מרגישים נטולי כוח עד הבחירות הבאות אזי הנבחרים חוזרים אל העם ומבקשים את אמונו וחוזר חלילה… ובינתיים המדינה מה תהיה עליה?

גם אנשי המשפט היהודי, הסנהדרין והשופטים שהיו בימים ההם לעולם לא קבעו את החוקים, הם רק בדקו לאיזה חוק שייכת המציאות שהובאה לפתחם. הדבר היחיד שהם חידשו היו תקנות וסייגים האמורים לשמר את החוקים.

בשבוע שעבר כולנו נבחרנו כמנהיגים נוטלי אחריות והשבוע נקרא את פרשת "בהעלותך" הפותחת בהדלקת מנורת שבעת הקנים בבית המקדש. המנורה, הנר והאור מסמלים את הנשמה היהודית ושבעת הקנים מסמלים שבע דרגות שונות בנשמות. נכון שבעם ישראל ישנן דעות שונות אך המנורה מאחדת את כולם.

כשנתבונן בעם ישראל נראה את הדעות השונות, אך כולם הם נרות מאירים. אחת המעלות של הנר הוא שביכולתו להדליק את חברו ללא שיחסיר מעצמו מאומה. כאשר ניקח את האחריות ונעניק את החסר לזולת, לנר השני לנשמה של השני – לא נרגיש שזה בא על חשבוננו, נהפוך הוא – זה בא לחשבוננו.

בואו ונשקיע במי שבחר בנו, בואו ונשקיע בנבחרים – אחינו בני ישראל.

בשבוע האחרון עסקנו במספר ספירות. סיימנו לספור את ספירת העומר בה עסקנו בתיקון ספירת המלכות ובשבת האחרונה קראנו בתורה את פרשת במדבר העוסקת ברובה בספירת עם ישראל. לקראת מתן תורה אנו זקוקים לספור ששת מאות אלף נשמות מאוחדות "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" כאיש אחד בלב אחד, על מנת לקבל את התורה.

ספירה יכולה להיות דבר שלילי אך בהחלט יש ספירה שהיא חיובית. יש ספירה המביאה לעין הרע, קנאה, שנאה ותחרות – כיוון שלפני הספירה הדבר היה מכוסה, לא גלוי לעין. אזי הספירה, פרסום ההישגים הייחודיים של האדם, יכולה לגרום לו גאווה שלילית ולסובבים אותו לקנאה מזיקה. יש מקרים שספירת המעשים החיוביים של אדם מביאה תועלת בכך שיוצרת "קנאת סופרים תרבה חכמה" כלומר, יש רצון להתחקות אחר מעשיו הטובים ולא לפגוע ביכולותיו. 

"לא סופר אותך!" זהו ביטוי קשה שאין לו מקום בשפתנו, הוא יכול להופיע בזוגיות כאשר אחד מבני הזוג אינו מעריך או מתייחס כראוי לבת זוגו, או ממנהיגים – שאינם רואים צורך להגיב לבקשות הציבור שהם אמורים לייצג. 

הבה נתייחס לאלה שסופרים אותנו ומי צריך לספור. בפרשת במדבר מנהיגי העם מצווים על ידי הבורא לספור את העם, עצם הדבר שמבצעי הספירה הם מנהיגי העם ולא "מובטלים" שנשלחו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יוצרת כבר הערכה לספירה. בנוסף לכך אומר הרמב"ן, ממפרשי התורה, שהם ספרו אחד אחד ולא אספו מידע מראשי המשפחה, "כן ספרו אותו", גילוי אהבה והערכה לכל אחד, שהרגיש יחיד, בלי קשר לתכונותיו ויכולותיו והתפקיד אותו הוא ממלא.

ה', שאינו מוגבל, סופר אותנו ולכן מעניק לנו את הדבר היקר ביותר שלו – את התורה. כאשר נבין מהי מידת המלכות אותה היינו אמורים לתקן השבוע לכבוד קבלת התורה, נבין מה תפקידו של מנהיג, מדוע ה' העניק דווקא לנו את התורה. נבין גם את דברי חז"ל ש"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". כיצד קבלת עול כל כך קשה מראה שסופרים אותנו? כיצד עול זה מביא אותנו לחירות אמיתית?

בן חורין זהו אדם שמנהיג ולא מונהג, אחד שמוביל בדרך שהוא מאמין בה ולא מובל. האדם מורכב מיצר טוב ויצר הרע, מנשמה אלוקית נצחית שמגיעה ממקום אין סופי וחוזרת למקום אין סופי וממולה עומדים הגוף והנפש הבהמית הרוצה לספק את היצר הגשמי שנוצרת בלידת האדם ונפסדת בעת הסתלקותו מהעולם.

הנשמה האלוקית והיצר הטוב זה ה"אני" של כל אחד. היצר הרע ונפש הבהמית הם הכלים שבאים לנסות להכשיל את האדם ולחשל אותו. כאשר אדם מצליח להוציא לפועל את רצונותיו האמיתיים, אזי הוא מרגיש בן חורין. לאידך, כשהוא מבצע את הרצונות של המתחרים אשר לא בוחלים בשום דרך לתת לו את ההרגשה שזו הדרך הטובה עבורו, הוא אסיר, הוא מובל.

בגלל שה' סופר כל יהודי, הוא מעריך אותנו ומעניק לנו יכולות. לכן במתן תורה, העניק לנו את הכלי שיגרום לנו למצוא את היעוד שלנו בעולם ויתיש את הכוחות המנסים למנוע מאיתנו לבצע את המשימה.

תיקון מידת המלכות/מנהיגות – מלמדת אותנו שמנהיג אמיתי אינו אדם בעל אגו הנוטל את שרביט המנהיגות על מנת להיות במרכז, להנהיג את הציבור, מתוך רצון להשתלט ולאכוף את דעתו על כולם, אלא לקיחת אחריות על העם, לדאוג לכל צרכיהם.

כל אדם אמור להיות מנהיג, לקחת אחריות על עצמו שאבריו יתפקדו כיאה, לקחת אחריות ודאגה למשפחתו ולסובבים אותו. לקחת את התורה שנותנת לו את היכולת להתנהג נכון ולהנהיג נכון, להרגיש בן חורין שמצליח למלא בצורה חופשית את רצונותיו הבריאים. 

אחרי קבלת התורה נגיע אל פרשת "נשא" אותה נקרא בשבת. "נשא את ראש…". ה' "ספר אותנו" פעם ראשונה כאשר קרא לכולנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש" וכאשר יהודי ,לומד התורה, שראשו מתעלה למקומות רוחניים נעלים, ה' סופרו פעם שנייה.

ובל נשכח את התנאי: כדי שה' יספור אותנו עלינו לספור איש את רעהו! "כאיש אחד בלב אחד".

חיים בריאים צריכים יסודות בריאים במכלול תחומי החיים. השבוע, בספירת העומר, אנו שמים את זכוכית המגדלת על מידת "היסוד" ובודקים מה כל כך חשוב ביסוד ומה קורה עם היסודות שלנו.

מידת היסוד היא התחברות, קשר אישי, כפי שמוסבר בספר התניא. חיבור לאורך זמן. אכן היסודות המוכרים לנו הם יסודות הבניין שלהם תפקיד מרכזי מאוד לקיומו לאורך זמן. אפשר לבנות בניין מהחומרים הטובים ביותר ועם אנשי מקצוע המעולים, על קרקע שמהנדסי הביסוס מהללים ומשבחים, אך אם היסודות לא יהיו מחוברים טוב לקרקע – רעידת האדמה הראשונה שתתרחש, תהפוך הבניין לתל חרבות. כדוגמת שורשי העץ שהם יסודותיו, המשמרים את חייו, על ידי הקשר ההדוק לקרקע בקבלת מזונותיו מהאדמה וכך מונעות מרוחות שאינם מצויות לנתקו מהאדמה, ממקור חייו.

בגשמיות יש לנו הרבה חומרי יסוד,  יסודות הבניין, שורשי העץ, צבע יסוד – חומר המקשר בין הקיר לצבע, וכמובן כל האמצעים הקושרים חפצים שלא ינחתו עלינו בעת סערה. אך לא פחות חשוב לטפל בחומרי היסוד הרוחניים שלנו.

• בין אדם לחברו: קשר בין אישי נוצר גם על ידי מידות אחרות כחסד ורחמים אך אם הוא לא מחובר אל היסוד הוא עלול להיות קשר חיצוני בלבד, לדוגמא, גם כאשר אדם נזקק מקבל סיוע מחברו בזכות מידת החסד המאירה בו. פעמים, רק נתינה פיזית לא יוצרת קשר אישי כי אינה במאור פנים וגורמת למקבל תחושה לא נעימה של תלות, כי הרי הנותן נתן מצד האגו שלו. ייתכן שלא יכול היה לראות אדם רעב ולכן נתן לו, ולא באמת חשב כיצד להאיר גם את נפשו של העני.

מידת היסוד היא הנתינה הנובעת מהרצון להיטיב עם הזולת שיהיה לו טוב כפי שיש למעניק, הזולת חש רצון זה ומתפתח קשר אישי חם ביניהם. יוסף הצדיק מייצג את מידת היסוד ולכן העניק מזון לכל עם הארץ ללא יוצא מהכלל.

הורים וילדים: ההורים בטבעם אוהבים את ילדיהם ואף מעניקים להם סיוע ככל שיתבקשו, אך לא פעם אנו מגלים שאין תקשורת ביניהם. ההורים טוענים שהילד חי בעולם שלו והילדים טוענים שההורים פשוט מבוגרים ואינם מבינים  את צרכיי הצעירים. ה"יסוד" אמור לתת כלים לחיבור נפשי עמוק.

• מורה ותלמיד: מורה יכול להעביר חומר באופן מעולה אך מנותק מהתלמידים. על מנת שלתלמיד יהיה רצון להשקיע בקניית חומר צריך המורה ליצור קשר אישי של יחס על ידי הקשבה ופירגון ולא להסתפק בלימוד החומר, אלא לתת גם מאישיות המורה.

• זוגיות: כששואלים זוג גרוש, "איך יתכן שאחרי עשרים שנות נישואין התגרשתם?" ומקבלים מענה בצורת שאלה:" איך זה שעשרים שנה לא התגרשנו?" אם הקשר הזוגי אינו אמיתי אלא טכני, תן וקח בדוגמת חוזה עבודה בין עובד למעביד, שיחזיק מעמד כל זמן שיצליחו למקסם את האינטרסים האישיים שלהם, זו אכן שאלה איך החזקנו מעמד עד כה… אך קשר הנובע מחיבור נפשי, שכל אחד מבני הזוג חושב ומרגיש את המחשבות והתחושות של בן הזוג, השאלה תהיה איך נפרדתם עם כזה קשר?

מידת היסוד הבריאה, היא היוצרת יסודות בריאים בכל הקשרים הבין-אישיים ואמורה ליצור קשר מחייב, קשר למטרות ראויות ובודאי לא קשר שמטרתו לנצל השני ולזורקו.

השבוע נקרא בתורה את "פרשת במדבר "פרשה שכמעט תמיד נקראת לפני חג השבועות, חג מתן תורה שניתנה במדבר. התורה היא היסוד המקשר אותנו בקשר אישי לה', בקשר אישי לארץ ונותנת לנו את הכלים לשמר את הקשר בין איש לרעהו ואת כל היסודות הבריאים והחיוניים לחיים טובים. 

ואם כבר מדברים על תקשורת נכונה, ניתן אולי לחשוב שמצב הקורונה לימד אותנו שאפשר להסתדר עם כלי הטכנולוגיה הנהדרים כדי ליצור מפגשים קהילתיים, העברת שיעורים ומפגשי משפחות הורים וילדים. אך האמת היא שונה לגמרי. הכלים הטכנולוגיים הם בסך הכל מעבירים מידע, אך הם אינם תחליף לקשר הריגשי והאישי המתקיים ממפגש פנים אל פנים. זה יכול לעזור לעבודה מרחוק אבל לא יכול להחליף מפגש משפחתי. אי אפשר להסתפק בלייקים ושיתופים כדי לקיים קשרים אישיים.

ה' ברא את העולם חסר, כפי שכתוב "אשר ברא אלוקים לעשות" ופירושו לתקן. העולם נברא עם חסרים והאדם נברא כדי לתקנו, גם האדם נברא חסר ידע בהתנהגות, אך במשך החיים הוא אמור לצבור ידע כדי לתקן את התנהגותו-מידותיו ואת העולם כדי שימלא אחר רצון בוראו.

התינוק בלידתו דומה לבעל חי. ההתעסקות עם עצמו ותגובותיו קשורים לרצונותיו והרגשותיו. הבהמה פועלת מתוך אינסטינקטים, אך האדם אמור להיות מונהג על ידי שכלו.

תמיד אדם צריך לראות כיצד הוא משפר התנהגותו וכיצד הוא מסייע ביצירת עולם טוב יותר, אך כפי שהזכרנו בעבר שבימי ספירת העומר, אנו משקיעים זמן רב יותר לנסות לתקן את מידותינו. בחג הפסח אנו מקריבים קרבן שעורים שהוא מאכל בהמה, ללמדנו שבתחילת הדרך התנהגות האדם דומה לבהמה כי הוא נשלט על ידי נפשו הבהמית. אך כשמגיעים לחג השבועות לאחר שעבדנו על שיפור התנהגותנו אנו מביאים קרבן שמורכב מחיטים שהם מאכל אדם.

לאורך כל הדרך עלינו לדאוג לכך שהמוח שלנו ישלוט על המידות ולא רק יצור אותם. התגובה הרגשית של האדם מגיעה אחרי ההבנה השכלית בטוב הצפון בדבר. לדוגמא, אם מישהו מסייע לנו, כאשר אנו מבינים בשכלנו שנעשתה לנו טובה, מתפתח בליבנו רגש אהבה אליו. אך חשוב, שהשכל לא רק יגרום לרגש בלב אלא ישלוט עליו. כך שהעשייה שתגיע בעקבות רגשי הלב תהיה חיובית.

השבוע, בספירת העומר, עבדנו על שיפור מידת ההוד, מלשון הודאה. היכולת לומר תודה והיכולת להודות בטעויות. כדי להצליח להוציא מהפה את מילת התודה או להודות בטעות צריך את מידת הענווה והתבטלות – הוד.

אך כיצד נגיע למידת ענווה מושלמת? בפרשת בהר – הראשונה שנקרא השבוע מתוך צמד הפרשיות בהר-בחוקותי – מתייחסת להר סיני. מי שקיבל את התורה בהר סיני היה משה רבנו. יש משהו חשוב שמחבר בין משה להר סיני. משה היה המנהיג שלא היה ולא יהיה כמותו, בבחינת "הר" אך יחד עם זה היה עניו כפי שהתורה מעידה: "והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה". גם הר סיני נבחר שעליו תינתן התורה מפני היותו הר אך יחד עם זאת היה גם נמוך.

נסביר את שתי הדוגמאות ונבין טוב יותר מהי מידת הענווה המתוקנת והמושלמת. מצד אחד ענווה – להכיל את האחר, להודות לו על עזרתו, ולהודות בטעויות. מצד שני הכרה עצמית – להכיר את היכולות האישיות ולהשתמש בהם, אך לדעת שגם אדם מוכשר מאוד אינו מנכס את הכישורים המיוחדים אליו אלא לבורא שהעניק לו אותם.

ענווה תקינה אינה משמשת כלי ליחצנות כאדם בעל מידה ייחודית, אלא ענווה אמיתית נובעת מתוך הכרה במעלות הזולת, וכאשר הזולת צריך עזרה ואין במקום מישהו שיוכל לעזור לו, אסור להצטנע ולאמר "מה אני יכול לעשות" זו אינה ענווה!

לא לחינם התורה ניתנה על הר אבל נמוך. מצד אחד – ענווה, שפלות וראיית הזולת ומצד שני – הר, תוקף. כפי  שראינו אצל משה – ענווה ותוקף של מנהיג. כדי לקיים את התורה שניתנה בהר סיני צריך להיות בטל לרצון ה', לראות בגובה העיניים את הסובבים ואם לפעמים נראה לך שאתה גבוה מהם, קבלת זאת כדי לסייע להם. ברגע שהזולת זקוק לעזרתך אתה צריך לסייע בידו אפילו שיכולותך ייחשפו וכביכול תפגע "הענווה" שלך.

מנהיג צריך להיות תקיף במקביל לענווה, לא כדי לחזק את מעמדו וכבודו, אלא בשביל לסייע לזולת. רב צריך לנהוג בצניעות, אך כאשר באים לקבל ממנו עצה לפעמים הוא חייב להגיב בתוקף על מנת שהיושב מולו יקבל את העצה ויבצע אותה ככתבה וכלשונה לטובתו האישית.

גם בעבודתו הרוחנית של האדם צריך להיות בביטול ענווה ושפלות ובעת הצורך תקיפות. כפי שפותח השולחן ערוך "הווי עז כנמר" שלא יבוש מפני המלעיגים. שיהיה לו התקיפות מאנשים המנסים לזלזל בהתנהגותו הבריאה.

אז אם אדם לא רוצה להיות כ"עַיִר פֶּרֶא" כדאי שידאג לכך ששכלו ישלוט תמיד על מידותיו ואזי יהיה "אָדָם".