האם חשבתם פעם, מה היה קורה אם כולם היו בוחרים במקצוע הנגרות או הסנדלרות? התשובה שאין מה לחשוש כי זה לא היה קו מסע הנשמה
כיצד עלינו להרגיש בתקופת שלושת השבועות שהחלו בתחילת השבוע? אלו ימים שעם ישראל נוהג בהם מקצת מנהגי אבלות, בעקבות חורבן בית המקדש לפני למעלה מאלפיים
האם אנו יודעים מה היא הדרך שבה עלינו לצעוד? האם אנחנו יודעים אלו מעשים אמורים ליצור לנו סיפוק בחיים? ומה הם המעשים שאמורים לגרום לנו
האם האמונה היא כלי שלוקח אותנו אל המציאות האמתית, או כלי שדרכו אנו מנסים לברוח מהמציאות? האמונה היא כלי מרכזי בחיי היהודי, כלי שמסייע לשרוד
אחד מאדמורי חב"ד שיחק פעם בילדותו עם אחיו, האח הגדול הרגיש שלא בנוח שהוא נמוך מאחיו הצעיר. לכן, חפר בור קטן וביקש מאחיו שייכנס לתוכו,
בשבועיים האחרונים נחשפנו ללא מעט קיטורים של עם ישראל שנכתבו בפרשות השבוע. בפרשה שעברה "בהעלותך" מסופר שבערב פסח העם התכונן להקרבת קרבן הפסח ולפתע, קבוצה
אנו שומעים על אנשים שמאמינים בדרך מסוימת וגם כאשר המציאות טופחת על פניהם ומוכיחה לכאורה שהם טועים, עדיין הם ממשיכים לדבוק בדרכם, אינם משנים את
השבוע, קיבלנו שוב, בפעם ה3,333 את התורה, מאז קבלתה בפעם הראשונה במדבר. למרות שהיום אנו לא עומדים שם, הסיבות לנתינת התורה במדבר קיימות עד היום.
אם חשבנו שהבעיה שלנו היום זה רק השלום הפנימי בעם, באים אויבינו ומוכיחים לנו שהם קיימים. הגאולה עדיין לא כאן, והם ממשיכים להניף את חרבם…
העיניים לא יבשו מהאסון הנורא שפקד את עמינו בל"ג בעומר. ארבעים וחמשה מבני העם היהודי עלו בסערה השמימה. מאות משפחות יישארו עם צלקת נפשית של
פעמים רבות האדם נופל ברוחו מהחרדה שלא יצליח להשיג את הנדרש ממנו, במיוחד כאשר הוא מביט אל הפסגה אליה עליו להעפיל ומסתחרר מהמרחק הרב המפריד
