בימים הללו שבין פסח לשבועות, ימי ספירת העומר, עם ישראל נוהג במקצת מנהגי אבלות על המגיפה הקשה שפקדה את עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא
זה עתה יצאנו מחג החירות. ימים שאנו חוגגים את יציאת העם מעבדות לחירות. אומנם החג מאחורינו אך החגיגה נמשכת. בכל יום אנו מזכירים את יציאת
השבוע חל יום הולדתו של הרבי מליובאוויטש. מנהיג, שכולם העריצוהו על דרכו, אישיותו, דאגתו ואהבתו לכל יהודי. מנהיג, שלמרות שיום ולילה הקדיש את זמנו עבור
לי זה לא יקרה! זו סיבה שאנשים רבים לא נמנעים מלבצע פעולות שיוצרות סיכון, זו הסיבה שאנשים ממשיכים לעשן למרות המחקרים שהעישון מזיק לבריאות, זו
חכמינו זכרונם לברכה אומרים ש"כל הקורא את המגילה למפרע – לא יצא". הבעל שם טוב מוציא אותנו מהפירוש הפשוט, כל מי שקורא את המגילה ומתייחס
בכל שנה בראש חודש אדר, השעון עוצר מלכת ולא משנה באיזו מציאות אנו נמצאים ואילו בעיות אנו גוררים איתנו, כי – "משנכנס אדר מרבים בשמחה"!
במסגרת המחלוקת אודות קבלת החיסונים שמענו קריאות של אנשים הטוענים "הגוף שלי ברשותי ואחליט כיצד להתנהג עימו", האם טענה זו יכולה להתקבל על הדעת? מבלי
בעבר, כאשר היה לנו אויב משותף, התאחדנו להילחם נגדו, גם שהיה לנו אוהב משותף התאחדנו סביבו. אך לצערנו הרב, יש לנו עתה אויב משותף בצורת
בשבועות האחרונים אנו קוראים בפרשה כיצד המנהיג הנבחר, משה רבנו, מוביל מהלכים בהוראת ה' שבסופם בפרשת השבוע "פרשת בֹּא" עם ישראל יוצא ממצרים. בימינו אנו,
מי לא מכיר את הסיטואציה שבה אבא נותן עונש לבנו הקטן. הבן יכול להגיב בשלושה דרכים: א. לקבל את העונש באהבה מתוך מחשבה והבנה שאבא
כמעט שנה אנו מחפשים את הגואל והמושיע מווירוס הקורונה שנחת על העולם ועכשיו חברות התרופות החלו לייצר חיסון שישמש חומת מגן מול הוירוס. ההבדל הגדול
