בתורתנו  כתוב מצד אחד רבות על מעלת האחדות והשלום, והרי התורה ניתנה כדי לעשות שלום בעולם ככתוב "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו

העולם הזה מלא בסיפורים של מעשים לא מוסריים . מעשים הגורמים לפעמים לפגיעה נפשית היוצרת נכות נפשית . מה גורם לאנשים לאבד צלם אנוש ולעשות

האם בזמן הזה אנו אופטימיים או פסימיים? והשאלה אינה רק אילו טיפוסים אנחנו, אלא  גם מה משדרת אלינו המציאות העכשווית, החריגה. אמנם עברנו את תשעה

בשבתות שלפני תשעה באב קוראים בהפטרות  נבואת החורבן ולאחר תשעה באב שבע הפטרות  נבואות נחמה. בעוד שבנבואת החורבן יכולנו להרגיש שהתנהגותנו גרמה להרחיקנו מהאבא ובחשש

יצאנו משלושת השבועות ותשעת הימים וכעת נכנסים לימים טובים יותר. איך נדאג שימים טובים אלו לא יישארו רק מעל דפי הספרים  או יצאו מפיות הנואמים

האם אנו מנצחים או מנוצחים? האם הפסד גורם לנו לדיכאון והניצחון מגביר אצלנו את השמחה? דבר ראשון עלינו לבדוק את מי ניצחנו או למה הפסדנו

האם אנו עושים מה שנוח לנו או מה שטוב לנו? אם נתבונן בוירוס הקורונה ועל השלכותיו. כפי שנראה כעת, הוירוס לא הולך לשום מקום. המחקרים

פינחס ,בן אלעזר, בן אהרון הכהן, הורס גשר ומציל את עם ישראל מנפילה לתהום. בלעם הרשע ברדיפתו  אחר כבוד, ממון ושנאה לישראל, עשה מאמץ לקללם

בדרך כלל כשבונים גשר הוא נועד לקירוב וחיבור אך יש לפעמים הגשר מלבה אש, לדוגמא כשהגשר מחבר בין שני אויבים מושבעים. מעת לידת האדם מתחילים

השבוע חל יום פטירתו העשרים ושש של הרבי מליובאוויטש. הצבא הגדול שהקים בעולם ממשיך להלחם עד היום ובמלא העוצמה ,אך בניגוד למלחמות שהתורה מציינת בפרשיות

מחלוקת נשמע כמעשה האמור להיות מחוץ לתחום, במיוחד כשנקרא השבוע את "פרשת קורח". בה מסופר על מחלוקת שגבתה קורבנות רבים ולא רק מאנשים חסרי מעש