טורו השבועי על פרשת השבוע, של הרב יוסף יצחק לרר מתפרסם מידי שבוע בעיתון "יבניתון"

ויקרא – לנצל את זמן הסגר

אנו נמצאים בקונפליקט עצום בין המציאות שאמור לייצר לוח השנה העברי למציאות האמיתית. בלוח השנה העברי אנו יוצאים מהחודש השמח ביותר בשנה ונכנסים לחודש שבמרכזו חג החירות, המסמל את הניסים הגדולים שאירעו לעם ישראל והביאו אותו משעבוד מוחלט לחירות מוחלטת בלילה אחד.

רבי ישעיה אומר "צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שפזרן בין האומות" כי אם תהיה צרה במקום אחד – העם במקומות האחרים ישרוד. אך בימינו, הוירוס אינו מפספס שום מדינה בעולם וצועד בבטחה ממדינה למדינה.

אין איש בעולם שיכול לומר איך זה יגמר ומתי, אך בהחלט אנו העם היהודי יכולים להסתכל השבוע פעם נוספת בהוראות התורה השייכות לשבוע ולתקופה ולקבל מסר שמעניק מעט אור בחושך הגדול. 

מי שיוצא מביתו, מריח את ריח הפריחה המשכר המבשר את בא האביב. פרשת השבוע "פרשת ויקרא" היא הפרשה הראשונה שאנו קוראים השנה בחודש ניסן – הוא חודש האביב.

אתמול חל ראש חודש ניסן. עם ישראל מחשב את השנה לפי חודשי הלבנה, שאגב הלבנה מעניקה לנו משהו מאוד אופטימי, למרות שהיא בכל חודש נעלמת אנו רואים כיצד היא מתחדשת. המציאות של עם ישראל במסעו הארוך  דומה ללבנה, הכיצד? שהרי למרות הקשיים והחושך שהעם מרגיש הוא פורח מחדש.

אך המעניין שחג הפסח לא נחוג רק לפי חודשי הלבנה אלא ישנה מצווה לחוג אותו בחודש האביב השייך לשנת החמה. לכן אחת ממצוות התורה היא מצוות עיבור השנה. לשנת ירח חסר אחת עשרה יום בשנה על מנת להתאים לשנת החמה ולכן פעם בשלוש שנים לערך מוסיפים חודש כדי שהפסח לא יטייל בעונות השנה כפי שקורה בלוח השנה המוסלמי.

מדוע אכן אנו מצמידים את חג הפסח לעונת האביב שבו עם ישראל יצא ממצרים?

רש"י מסביר "ראו חסד שגמלכם שהוציא אתכם בחדש שהוא כשר לצאת, לא חמה ולא צינה ולא גשמים". קביעת חודש האביב באה להראות את החסד הגדול שה' עושה עמנו, שלא רק הוציא אותנו ממצרים אלא דאג שגם ההליכה תהיה נעימה.

הרבי מליובאוויטש במכתבו כתב לאחד מרבני תוניס, שהאביב היא תקופה שכוחות הטבע שהיו רדומים בימי החורף מגיעים לשיא פריחתם. כאשר בימי החורף מביטים בשלכת של העצים או בצמחיה כולה שעומדת מלכת נראה כאילו נפסקה חיותם, חודש האביב מגלה שהחורף היה צבירת כוחות רעננים לקראת הקיץ הפורח.

הרבי מסביר את מוסר ההשכל שעלינו להפיק, שישנן תקופות בחיים שלא נראה בה יצירה, צמיחה וגידול, אך קרוב לודאי שטעות בידינו וזו תקופה שאמורה להעצים אותנו.

חג הפסח הוא חג שעם ישראל יצא לחירות מגלות של עבודת פרך. תקופת האביב מלמדת אותנו שלא להישאר עם משקעי העבר, לא להיות אנשים המשוחררים פיזית  ומשועבדים נפשית, כפי שלצערנו קרה לאחר השואה לאנשים רבים. תקופת האביב מלמדת אותנו להבין שתקופת השעבוד הייתה ההכנה לחירות ולקבלת התורה. זה היה כור הברזל שגרם לעם לצאת מהאגו האישי ולעמוד מול הר סיני ולהכריז "נעשה ונשמע". זאת, כאשר כל רצונותיהם האישיים של האומות האחרות היו יקרים יותר מרצון ה'. תורה זו שומרת עלינו כעם עד ימים אלו.

כשאנו מרגישים שהעולם נעצר מלכת, האדם החברתי נכנס לבידוד עמוק. דווקא עכשיו, בואו ונראה לא ממי אנו מתנתקים אלא למי אנו יכולים להתחבר. בכל השנה אנו מודעים לצורך המשפחתי, להקשיב לילדים ואף ללמוד עימם, אך תמיד אנו מעדיפים את הדחוף על החשוב. כעת, יש לנו את כל הזמן שבעולם להשקיע בילדים, אסור לנו למתוח העצבים במציאות שנכפתה עלינו ולהיות עם הילדים בתוך ארבע קירות ולהשתגע, אלא צריך לבנות סדר יום שבו נרגיש כיצד הוירוס גורם לנו לעשות דברים חיוביים. גם אז מוצאים זמן איכות, לשבת לשיחה רגועה עם בן/בת הזוג בלי למהר לשום מקום. ובל נשכח את החשוב מכל – "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".

עם מצווה זו נתפלל שבמהרה נראה את הטוב שיצא מכל החושך הזה. נזכה לגאולה האמתית והשלימה בקרוב ממש.

נגישות