אינני מתכוון להפנות למאמרים מדעיים שחקרו העניין, כי גם בימים אלו אין וודאות גמורה כיצד הנגיף הנוכחי התפרץ ובודאי לא ידוע עדיין בכלים הטבעיים שלנו כיצד הוא יעלם וכיצד למגרו, מה שחשוב כרגע זה לגרום לכך שלא ימשיך לתקוף .
בתקופה זו, בימי ספירת העומר, לפני למעלה מאלפיים שנה, הייתה מגפה. עד היום נוהגים מנהגי אבלות על האסון הנורא, מותם של עשרים וארבע אלף מתלמידי רבי עקיבא. אין אנו חוקרים רק ממה מתו אלא מדוע מתו, מה היתה הסיבה למגיפה? יתכן והכרת הגורם יסייע בידינו למצוא המרפא. אם לרופאים מותר להתעסק רבות בניסוי ותהייה אף שאין ביטחון שישיגו המטרה. אנו בטוחים שאם נתקן את הגורם למגיפת העבר נשיג משהו חיובי שאולי יגרום לעצירתה היום.
הסיבה למגיפה הנוראה נבעה מחוסר הכבוד שנהגו איש עם רעהו. הפלא הגדול כיצד תלמידיו של רב גדול שהטמיע אצל כולם ש"ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", שאהבת ישראל הייתה מרכז חייו, כיצד נכשל עימם בדבר כה מהותי?
לכל אחד מתלמידי רבי עקיבא הייתה דרך משלו בהבנת דברי רבו וכאשר הבחין שחברו מבין בצורה שונה ממנו, ניסה מתוך כפייה, בכל דרך להוכיח שדרך הבנתו היא הנכונה והחבר טועה תוך פגיעה בכבודו של החבר. העונש החמור היה על כך שלא נהגו כבוד זה בזה.
התנהגות כל אחד מול סביבתו קשורה באופן ישיר למידותיו. אכן, בתקופה זו שבין פסח לחג השבועות, בעת ספירת העומר, אנו אמורים לתקן את מידותינו. בפסח – עם ישראל הוצא ממצרים מתוך רצון ה' לגאול אותם אך התנהגותם באותה תקופה לא הייתה שונה מהמצרים עצמם וכדי לזכות ולקבל את התורה לאחר ארבעים ותשע יום, היה עליהם ליצור שינוי אישי שנבנה באופן הדרגתי, כל יום והשינוי שלו .
כל שנה, ובכל השנה עלינו להשקיע מחשבה כיצד לשפר את התנהגותנו, לשמר את מצוות אהבת ישראל על מנת ליצור עם בריא יותר. והשנה, בעקבות המציאות…יש להשקיע מאמץ גדול יותר כי ראינו קשר ישיר בין מגיפה להנהגות לא הולמות בין איש לרעהו.
המידה הראשונה שצריכים לתקן היא – חסד. מידת החסד = אהבה ונתינה. יש אהבה שמגיעה מהאגו ויש אהבה הנובעת מהנשמה. אהבה אגואיסטית היא "אהבה התלויה בדבר", אהבה שלילית שיכולה להיגמר ברצח, כאהבת הדייג לדגים. אצל הפוליטיקאים אנו רואים זאת בצורה קיצונית, כשיש אינטרס משותף הם מרעיפים דברי הלל ושבח על השותף לדרך אך ברגע שהוא חושב בצורה שונה מרעיפים עליו קיטונות של רעל. חסד בריא, אהבה בריאה, היא אהבה שהאגו הונח בצד והנתינה והפרגון מגיעים ממקום נקי ללא מטרת רווח.
כאשר ניצור שינוי חיובי בהתנהגותנו ונגיע למתן תורה, נגלה כי תנאי מרכזי בקבלתה היא הערבות ההדדית של כל אחד מהעם לקיומה. גם היום אנו נדרשים לערבות הדדית בשביל לשמר את ההבראה הגשמית על ידי שמירת ההוראות. כך אנו חושבים לא רק עלינו אלא גם על אותם אנשים שסטטיסטית המחלה מסכנת אותם יותר.
השבוע אנו קוראים שתי פרשות "תזריע ומצורע". הפרשות פותחת לנו עוד צוהר למטרת הבידוד. התורה דנה בנגעים שהופיעו בבתים, בבגדים ועל עור האדם. הרמב"ם כותב שנגעים אלו הם על טבעיים, לא כתובים בספרי הרפואה ונבעו בגלל לשון הרע. מאחר והמטרה הייתה שימנעו מלדבר רע ולא הענשה על הדיבור. לכן בתחילה אות האזהרה היה בבתים וכאשר לא חל שינוי בהתנהגות עברה האזהרה גם אל הבגדים וכאשר התראה זו לא הרתיעה – הנגע היה מופיע בעור הבשר ובעקבותיו נאלץ הנגוע לשהות לבדו מחוץ למחנה. בדרך זו נמנע ממנו לדבר לשון הרע.
צרעת היא מהדברים שקל לראות את בה את היד האלוקית ולשנות כיוון כדרכם של יהודים, אך אפשר גם לחפש את המהלך הטבעי ולחפש דרך להילחם בנגע במקום בסיבות שגרמו אותו.
אז גם אם אי אפשר להתקרב אחד לשני פיזית בואו ונדאג אחד לשני, נתקרב נפשית איש לרעהו ונזכה לראות כיצד "יבולע המוות לנצח" בגאולה הקרובה.
"באהבת ישראל נביא את הגואל".
