כולנו עושים כל מאמץ שבתי הספר וגני הילדים יתפקדו למרות הכל. האם מעשה זה נובע מהרצון לדאוג לכך שהמשק לא יפגע ולסייע להורים ללכת בביטחה לעבודה בכל מחיר ולדעת שיש מי ששומר על ילדיהם או מהרצון לדאוג לילדים שלא יחסר להם הידע לקראת החיים, שלא יפספסו חומר לימודי בתקופה זו?
המשאב היקר ביותר שיש לנו בעולם הם הילדים. אלו הילדים שכבר במתן תורה בעת שנבחרנו לעם נדרשו להיות הערבים שידאגו שאכן נשמר את המשאב היקר – התורה. הילדים יוצרים את החיבור לדור הבא בשרשרת הדורות. החיבור נובע משילוב של ביולוגיה, יהודים בגופם, וידע רוחני תורני המשמר אותם בתוך המסגרת הביולוגיות היהודית, הגורם להם להתחתן רק עם בני זוג יהודים ומונע מהם להתבולל, לנתק ולהתנתק מהשרשרת. כאשר אנו מעניקים לילדים בגיל הרך את יסודות החיים היהודיים הם סופגים זאת לתוך מוחם וליבם, דרך חיים זו מאירה את חייהם ולאחר שמתבגרים הם מוסיפים עוד טבעת לשרשרת החיים על ידי הולדת ילדים שלהם הם מעניקים את הרוח היהודית שקיבלו מהוריהם.
למרות החשיבות הרבה של יציקת רוחניות בתוך כל יהודי, ישנו גם הרצון האלוקי שיהודי יחיה בתוך המציאות הגשמית על אף שהיא גוזלת ממנו זמן רב על חשבון חייו הרוחניים ואף פעמים מקשה עליהם וכאן נכנסים הילדים בפרשת השבוע.
המרגלים שיצאו לרגל את הארץ חיפשו את חסרונותיה על מנת לגרום לכך שהעם יישאר במדבר. ואכן, הם ראו דברים שהצליחו לפרשם בצורה שלילית. הם רצו משהו טוב אך טעו בכך שהחליטו בעצמם כיצד צריך להראות הטוב. במקום להבין מה' מה רצונותיו מאיתנו, כיצד והיכן הוא רוצה לראות את עבודתנו.
המרגלים רצו לשכנע את העם להישאר במדבר ובין היתר טענו ש"טפינו יהיה לבז", ייקחו אותם במלחמה, ה' משיב להם "טפכם אשר אמרתם לבז יהיה… הם ירשו אותה". אתם, אכן לא תזכו להיכנס לארץ ותמותו במדבר אך ילדיכם יזכו לרשת את הארץ ולגור איש תחת גפנו ותחת תאנתו.
לצד הפירוש הפשוט של הפסוק ישנו פירוש פנימי. חכמינו אומרים על תינוק שהוא "מפזר יותר ממה שהוא אוכל" כלומר: הוא מנצל רק חלק קטן מהמזון שמניחים לפניו, הריצפה זוכה בחלק גדול מהפירורים… תינוק במשמעות הרוחנית נחשב אדם שקטן בדעת, המזון הרוחני אלו התורה והמצוות שמזינות את נפש האדם.
המרגלים טענו שבמדבר לא יהיה צורך בעבודה גשמית כי הכל התקבל משמים. מים מבאר מרים, מזון ירד משמים = המן, וענני הכבוד ישרו הדרך ודאגו לבגדים מגוהצים ונקיים. כל הכוחות ינוצלו לספיגה של המזון הרוחני, התורה והמצוות.
רצון ה' היה שלארץ ישראל יכנסו בני הדור הצעיר שאינם דור דעה כאבותם, הם אמורים להתייגע על מנת להשיג את פרנסתם, אך דווקא במקום הזה הם יעשו מאמץ כדי לקיים את התורה והמצוות ואת זה ה' מייקר יותר בגלל ההתמודדות.
גם הפירוש הפשוט משולב כאן: ה' מאוד מחבב את לימוד צעירי הצאן – הפעוטות. אמנם הידע שלהם קטן אך הם עושים זאת מתוך אהבה תמימה לה' וה' מחזיר להם אהבה.
עלינו להתייחס לילדינו כפי שמתייחס החקלאי לנטיעות הצעירות. מצד אחד להתנהג עימם בעדינות ומאידך לתת להם את התמיכות הנכונות, את החומרים הלימודיים הנכונים ושילמדו עם שכל ישר. כל ויתור לילד הצעיר יפגע בו כשיגדל, כי כאשר ניישר עימו קו על התנהגות לא נכונה הוא לא יראה זאת כויתור חד פעמי בגלל היותו צעיר אלא כנורמת התנהגות תקינה.
הילדים לא רק ממלאים את החלל הפנוי שנוצר בעת פטירת ההורים לעולם האמת, אלא גם דואגים להורים בעולם האמת, הכיצד? בכך שהם הולכים בדרך ישרה ועושים מעשים חיוביים לעילוי נשמתם. הנצחת ההורים לא נעשית רק על ידי ששם משפחתם או שמותם הפרטיים ממשיכים להתנוסס על בני משפחתם אלא על ידי הדברים הרוחניים שממלאים את החלל.
אם כן, ודאי שעושים מאמץ לפתוח את בתי הספר! המטרה העיקרית צריכה להיות דאגה לשתיל הקטן שיצמח לעץ עושה פירות, טבעת נוספת שמצטרפת אל החיים האין סופיים.
