מחלוקת נשמע כמעשה האמור להיות מחוץ לתחום, במיוחד כשנקרא השבוע את "פרשת קורח". בה מסופר על מחלוקת שגבתה קורבנות רבים ולא רק מאנשים חסרי מעש אשר ממלאים את זמנם בחרחורי ריב ולשון הרע אלא גם מאנשים בכירים מנהיגי השבטים.
בפרקי אבות נאמר שכל מחלוקת שהיא לשם שמים מתקיימת – כמחלוקת הלל ושמאי בהלכה, וכל מחלוקת שאינה לשם שמים סופה בטלה – כמחלוקת קורח ועדתו.
בימים אלו שמביטים לתוך מצגי החדשות אנו רואים את המחלוקות הרבות המתרחשות בעולם. מחלוקת חריפה התפרצה בעקבות הריגת אזרח אמריקאי כהה עור, התפרצות זעם והפגנות שלא נשארה רק בארצות הברית אלא חדרה לתוך אירופה. בינם לבין מחלוקת קורח ועדתו יש דמיון.
קורח בא בטענה נקודתית כנגד משה ואהרון – קיפוח, נטילת כל תפקידי המנהיגות למשפחתם הקרובה והשארת קורח מחוץ לסבב המינויים למרות שלדעתו אליצפן שנבחר כנשיא הוא אחיין צעיר ממנו. קורח לא רצה להבין שמשה אינו המחליט אלא רק מבצע את רצון השם. אך החמור יותר שטענתו השכלית לקיפוח לא יצרה רק שתדלנות לקבלת תפקיד מנהיגותי אלא פיתוח שנאה אישית כנגד משה ואהרון. במתק שפתיו הוא הצליח לגייס אנשים נוספים למרד כנגד משה. אוסף של מקופחים שהתאגדו, כמו אלדד ומידד שלהם היה חשבון ארוך עם משה, ומתי? כבר בארץ מצרים. כאשר מאתיים חמישים בכורות הרגישו מקופחים על כך שנטלו מהם את תפקיד העבודה במשכן והעבירו אותו לשבט לוי. המכנה המשותף היה שנאה למשה רבינו. גם היום בעולם הרחב מתעוררים אנשים שמרגישים קיפוח בנושאים שונים וחוברים יחדיו להצית את אש השנאה והמחלוקת (בלי קשר לעצם טענתם שיכולה להיות מוצדקת).
רבי יונתן אייבשיץ מסביר מהי מחלוקת לשם שמיים? כאשר ישנם חילוקי דעות אך אינם מייצרים שנאה אישית בין המתווכחים אזי אהבה והאחווה נשארת ביניהם. מחלוקת שאינה לשם שמים סוחפת לחילוקי הדעות ארס ושנאה. כלומר, חילוקי דעות הנשארים במוח ואינם משפיעים על הקירבה הקיימת ברגש הלב – היא מחלוקת לשם שמים, מחלוקת הסוחפת את רגש הלב למחלוקת שבמוח – היא מחלוקת שלא לשם שמים.
חילוקי דעות שבאים לא מתוך רצון לפסול את דעת השני אלא מתוך אמונה של הצלחה להגיע לחקר האמת גורמת לכל אחד מהצדדים להשקיע הרבה יותר זמן ומשאבים להגיע לחקר האמת ומפתחת את הידע ויש בה מן החיוב.
בעוד רבי עובדיה מברטנורא ממפרשי המשנה מסביר: מחלוקת שהיא לשם שמים "סופה להתקיים" כי בעלי המחלוקת יאריכו ימים. מחלוקת שאינה לשם שמים "אין סופה להתקיים" כי סופם של בעלי המחלוקת יהיה כקורח ועדתו שמתו וכשאין בעלי מחלוקת אין מחלוקת!
הרבי מליובאוויטש לוקח אותנו למקום אחר ומוצא גם כאן ברכה. הרבי מסביר שכוונת המילים "שלא לשֵם שמים" שהמילה "שֵׁם" מסמל את הבריאה הגשמית שנראית כישות עצמאית בדוגמת "שם" שאינו מורה על מהות האדם והוא משמש רק ככלי תקשורת עם נושא השם. המילה "שָׁמַיִם" מסמלת את המציאות האלוקית שאינה נותנת מקום למציאות נפרדת ממנה. עד מתן תורה אכן הורגש ש"השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" שבין הגשמיות לרוחניות יש מחלוקת, אך במתן תורה קיבלנו את הכלי להחדיר לעצמים הגשמיים את הקדושה האלוקית שמטרתה הסופית – שהישות הגשמית, תוּאר ברוחניות ואז האדם, בחיר הנבראים, ירגיש שאינו מציאות עצמאית אלא חלק בלתי נפרד מהבורא המחיה אותו בכל רגע.
כוונת קורח ועדתו הייתה להנציח את המחלוקת בין הבריאה הגשמית למציאות הרוחנית כדי להנציח אצלם את הישות עצמית שלהם. מלמדת המשנה, כדברי שמואל הנביא, שלעתיד "לא ידח ממנו נידח" כולם יחזרו אל מקור חוצבם וירגישו את האמת. היום ה' נתן לנו את האפשרות שלא להרגיש את האור האלוקי, גם קורח יפסיק לחפש את הישות העצמית שלו, ירגיש את האור המחיה אותו וידאג לביטול המחלוקת – החלוקה – בין שמים לארץ.
אז גם היום אפשר לאתגר ולהעצים איש את רעהו על ידי הצגת דעות מנוגדות, באם כמובן נאמין בהם ונמשיך לאהוב את האח שיש לו דעה שונה משלי.
