האם העולם איבד שליטה? האם וירוס קטן בלתי נראה השתלט עליו? עד היום, היינו עובדי אלילים המאמינים בכסף שיעזור לנו בעת מצוקה, מאמינים ברפואה שתעזור לנו להתרפא בעת מחלה, מאמינים ביכולת הצבאית שתעמוד לצידנו בעת מלחמה… ולפתע… הכל קרס.
הביטחון האישי נעלם. אנו חוששים מהרוח הנושבת מחוץ לבתינו, מתנתקים מהאנושות המאיימת ומתחברים בתקווה אל הבדידות שתשמור עלינו. מתנתקים מ"בתי מקדש מעט", בתי הכנסת, שעמם שמרנו על הקשר עם ה'.
הקושי גדל כשאנו יודעים שהתפרצות המגיפה בקהילות רבות נגרמה בשמחת הפורים, בחג המאחד והמחבר, גם בליל הסדר הקרוב, החג המסמל את חירות העם היהודי, החג המשפחתי ביותר שבו משפחות יושבות מידי שנה יחדיו וחוגגות את החג – נאלץ כנראה לשבת מבודדים מסביב לשולחן הסדר כבודדים או עם המשפחה המצומצמת.
נוכל להיזכר בעם ישראל, טרם יציאתו ממצרים, כאשר ה' נגף במצרים ונתן הוראה שעם ישראל יסמן את ביתו במריחת דם על המשקוף ושתי מזוזות הדלת, ואת העם ציוה: "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר".
בנקודות רבות בחיים, קורה שאדם נכנס לתוכנית הבראה ובזמן ביצוע התוכנית נאלץ לנקוט בפעולות כואבות כמו: אדם שצריך להשיל שומנים מיותרים הנושא על גופו נאלץ להתמודד עם דיאטה חריפה, בזמן הדיאטה הוא מרגיש סבל רב, במיוחד אדם שלא התנסה בזאת. או כאשר בונים תוכנית הבראה לעסק כושל, זה כואב – מפטרים אנשים, מצמצמים משכורות וכדו' או כאשר אדם נאלץ לעבור ניתוח מורכב, זה כואב ואף יותר מהזמן הקשה טרום הניתוח. בכל המקרים הללו הידיעה של האדם, שמחר יהיה טוב יותר – נותן לו הכח לעבור ביתר קלות את התקופה הקשה.
אין ספק, שגם בתקופתינו, אנו נמצאים באמצעו של ניתוח קשה ומורכב. הקושי שלנו להתמודד עימו נובע מחוסר היכולת שלנו להבין את מטרת הניתוח וכאן נכנסת האמונה היהודית! שעל אף שאנו חסרי ידע על מטרת הניתוח ולאלו תוצאות נגיע – אנו מאמינים בה' שיביא אותנו בסוף הזמן הקשה אל חוף מבטחים. בדרך, עלינו לנקוט בכל הצעדים שנתבקשנו על מנת להילחם בכלים שלנו נגד האויב הנעלם עד שנגיע אל המנוחה והנחלה.
חשוב מאוד להדגיש, כשאנו בבידוד לא נרגיש בודדים, חשוב לזכור שמטרת הבידוד היא לשמר את האחדות, לגרום לעצירת התפשטות הוירוס ולדאוג ליום המחר בו נוכל לחזור ולהיות יחדיו בכל המובנים.
הרבי מליובאוויטש, האיש אשר יותר מכל אדם אהב ודאג לכל יהודי, לא רק בדיבור אלא בעיקר בדאגה הפיזית. הרבי כתב במכתב כללי ששלח לכבוד חג הפסח, שיש דבר מיוחד המחבר בין פורים לפסח. למרות השוני הגדול ביניהם, שניהם נזכרים ונשמרים לדורי דורות. בפסח נכתב "והיה היום הזה לזיכרון וגו' לדורותיכם" ובפורים נכתב "והימים הללו נזכרים ונעשים בכל דור ודור". מטרת הזיכרון בתורה אינה רק נוסטלגית אלא מעשית לימינו.
במגילת אסתר מצינו שעל אף שבגלות אנו מפוזרים ומפורדים בין העמים וכל יהודי מבודד, בכל זאת הם "עם אחד" כי "דתיהם שונות מכל עם". גם במצוות הפורים כל אחד צריך לשמוע בעצמו את המגילה, לשלוח בעצמו משלוח מנות, לתת מתנות לאביונים ולהשתתף בעצמו בסעודת החג, אך בסופו של דבר מטרת המצוות הללו הם כדי לאחד את כולם.
גם בפסח מצד אחד ישנה מצווה של לקיחת קרבן פסח אישית משפחתית: "ויקחו להם איש שֶׂה לבית אבות שֶׂה לבית", אך בסופו של דבר המצווה מאחדת את כולם כי על כל עדת ישראל מוטלת המצווה.
אכן, יתכן ואת ליל הסדר הקרוב נערוך מבודדים, אך אם רק נרצה לא נרגיש בודדים. אם רק נרצה נרגיש שהעניקו לנו זמן איכות, לא רק עם בני הבית הקרובים ביותר אלינו אלא עם מי שאמר והיה העולם. כמו פורים ופסח, גם היום, החיבור הנכון אליו גורם לנו חיבור אמיתי ונצחי עם כל חלקי העם בכל מצב שהם נמצאים.
הבה נתפלל יחדיו לביטול הגזרה תיכף ומיד ממש.
כשנשלוט ברוחנו, נשלוט גם בחרותנו.
