נוסטלגיה היא געגועים והתרפקות על העבר אך האם יש לה השפעה גם על העתיד? פעמים רבות לא. אם יושבים מול אלבום משפחתי ומביטים על אירועי העבר, על הסבים והסבתות שאינם עוד עמנו, כנראה שנשאר רק עם הגעגועים, לפחות עד ביאת משיח שאז "יקיצו שוכני עפר".
ספר שמות עוסק גם הוא בסיפורים היסטוריים של העם היהודי. אנו נהנים היום לקרוא על היציאה מהשעבוד הקשה שעבר העם במצרים ומהיציאה מעבדות לחירות, על קריעת ים סוף שאִפשר לעם להגיע אל המדבר ולקבל את התורה עם תרי"ג המצוות בהר סיני.
אנו מגיעים לסדרת פרשיות העוסקות במשכן, הבית היקר שבו ה' השכין את שכינתו ושבו עם ישראל הרגיש קרוב יותר לה'. מהמשכן – הגיע העם לבית המקדש שנבנה על ידי שלמה המלך ולאחר שחרב, הגיע למקדש השני שנבנה על ידי עולי בבל. היום, לאחר כאלפיים שנה, אנו ללא בית מקדש. האם נשארנו רק עם עם הנוסטלגיה, עם הגעגועים לבית המקדש ללא יכולת מעשית לגרום לקיומו כאן ועכשיו?
האם כשנקרא בתחילת פרשת השבוע, תרומה, את הציווי "ויקחו לי תרומה" עבור בנין בית המקדש? האם נקרא זאת כסיפור היסטורי שאירע לעם ישראל במדבר והיום רק נדבר על הגעגועים של עם ישראל לבית השם החרב, או שזה מעבר לסיפור ההיסטורי…? כיצד עכשיו אפשר לקיים את ציווי התורה שנאמר בהמשך "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"?
ה"מקדש" ביהדות הוא דבר מאוד מרכזי. כרבע מהכתוב בתורה עוסק במקדש וכרבע ממצוותיה קשורות לבית המקדש.
אכן, בתי המקדש לא חלפו עם חורבן המבנה הגשמי שלהם ומה שנותר לנו זה רק להתפלל, כמו שאכן אנו עושים זאת שלש פעמים ביום להחזרת העטרה ליושנה בבנין בית המקדש השלישי. אלא יש לו קיום ניצחי המדרש מסביר שכל מקום שכתוב בתורה "לי" זה נשאר לנצח. אצל הכהנים, הלוויים, עם ישראל, וארץ ישראל, בכולם כתוב לי ואכן כולם חיים וקיימים עד היום וגם בציווי הקמת המשכן כתוב "ועשו לי מקדש".
מיליוני יהודים מתרגשים מול הכותל, שריד המקדש וגם לב ליבו של בית המקדש, ארון הברית, קיים במחילות שתחת הר הבית, כמסופר ששלמה המלך בעת בנין הבית בנה מחילה שבעת הצורך תשמור על היקר לנו ביותר – הלוחות עם ארון הברית. ואכן המלך… בסוף בית ראשון טמן אותו במחילה על מנת לשומרו.
גם בתי הכנסת נקראים "בית מקדש מעט" כי ע"י תפילותינו בהם מתקרבים אל ה'. אך ציווי התורה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" הכוונה, שכל יהודי יכול וצריך לקיים את הציווי הזה. בפסוק נכתב ושכנתי בתוכם ולא בתוכו, לומר לנו שמעבר לבית המקדש בירושלים, כל יהודי צריך לבנות בליבו בית מקדש לה' על ידי לימוד התורה וקיום המצוות. בעשייה החיובית המקבילה למציאות שהייתה בבית המקדש הוא מחזק את שלושת היסודות שעליהם העולם עומד. תורה: הסנהדרין ישבו בבית המקדש. תפילה: מקבילה למעשה הקרבנות וגמילות חסדים: בבית המקדש הייתה קופת חשאית שממנה חילקו לנזקקים.
כל אדם ריאלי מבין שחוף המבטחים היחיד הקיים היום הוא קירבה לה'. בעבר היו טעויות אופטיות במחשבה, שעם כסף אפשר לפתור את כל הבעיות בחיים. היום, בעידן הקורונה, שעדיין אנחנו בתוך הגל הנוכחי וכבר מדברים על גל חדש. מדברים שהווירוס אינו מסוכן, אך מאות רבים נפטרו. יוקר המחיה מאמיר והמעצמות מצחצחות חרבות. אם מישהו חושב שיברח עם הכסף שלו לאי בודד ושם ירגיש בטוח, אם יעשה זאת כנראה שהוא יצטרך פסיכיאטר לטפל בבעיות שיווצרו אצלו מהבדידות.
ישנם אנשים, המנסים לפגוע בספינה שלהם בדרכה לחוף המבטחים. ישנם יהודים הפועלים כנגד ה' ותורתו אך אנו, כיהודים מאמינים, יודעים שגם מי שטועה וצועד הפוך מהדרך הנכונה יזכה שהאמת הפנימית תעיר אותו בהגיע היום וגם הוא יעלה לספינה.
אם נבנה את המקדש קודם כל בלבנו, אז ודאי נזכה שה' יבנה בקרוב את בית המקדש השלישי בירושלים, עיר הקודש.
