טורו השבועי על פרשת השבוע, של הרב יוסף יצחק לרר מתפרסם מידי שבוע בעיתון "יבניתון"

פרשת תרומה – כיצד נמחה את עמלק שכבר איננו?

בכל שנה בראש חודש אדר, השעון עוצר מלכת ולא משנה באיזו מציאות אנו נמצאים ואילו בעיות אנו גוררים איתנו, כי – "משנכנס אדר מרבים בשמחה"! אך בשבת הקרובה נזכיר משהו שמעיק עלינו גם בחודש זה – "עמלק".

השבת אנו מזכירים "את אשר עשה לנו עמלק כאשר יצאנו ממצרים".  בחג הפורים שיחול בעז"ה בשבוע הבא, נמחה את זכר עמלק עם הרעשנים, במחיית המן שהיה מזרעו של עמלק ושרצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. נזכור איך לאורך כל ההיסטוריה הארוכה של עמנו, בכל דור ודור קם עמלק, קם המן, ומחפש את רעתנו. עדיין לא יבש הדם ממרחץ הדמים הגדול שביצעה האומה הגרמנית בעם היהודי… וכבר אנו זוכים למנת אנטישמיות גבוהה ברחבי העולם ולא רק מאנשים מהרחוב, אלא גם ממנהיגים ומשטרים.

בכל יום אנו מזכירים את מצוות "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים". מדוע לזכור? הרי אותו עמלק נוצח במלחמה מול משה ויהושע במדבר סיני, בדרך למתן תורה? העם העמלקי, כמו אומות אחרות, התערבב זה בזה ואין אפשרות להצביע עליו. אם כן מדוע נשארה לנו מצוות מחיית עמלק?

אכן, העם העמלקי לא מוכר היום, אך דרכו קיימת ובועטת ועלינו להכיר אותה על מנת לדעת מהי הדרך הנכונה להתמודד איתה.

עמלק פוגש את ישראל בעת שיצאו ממצרים והוא נלחם עימם רק בגלל שהם יהודים, אין לו סכסוך גבולות או מחלוקת כספית עימם ואף לא היה לנו עדיין דת שהיה לו חשש שינסו לכפות עליו. השנאה הייתה כה גדולה, עד, שלמרות שהוא שמע, ככל האומות, על העם שהצליח להתגבר על האומה החזקה ביותר – מצרים – בזכות הניסים שעשה ה' ובכל זכות החליט לצאת למלחמה.

גם המן, שנפגע מחוסר הכבוד שלא קיבל ממרדכי, לא הסתפק בפגיעה במרדכי אלא בהשמדת כל האומה הישראלית. 

נדלג על כל ה'המנים' שהיו בדרך עד למנהיגים ששלטו ברחבי רוסיה ואירופה שרצו למחות כל זכר יהודי. ועד ימינו אנו – שלטון האייטולות באיראן במרחק של אלפי ק"מ מאיתנו ומנסה בכל דרך לייצר נשק גרעיני על מנת למחוק את עם ישראל וזאת על אף שבדרך העם באיראן סובל מכך.

ההיסטוריה היהודית מלמדת, שבעת שהורדנו ראש – דרכו עלינו, וכשהרמנו ראש – ברחו מאיתנו. משה ויהושע נלחמים בעמלק ומנצחים אותו. מרדכי היהודי לא כרע ולא השתחווה ומפלת המן וחבר מרעיו לא איחרה לבוא.

גם ברחבי חבר העמים, עמדו אדמורי חב"ד ובראשם הרבי הקודם "רבי יוסף יצחק" ונלחמו נגד השלטון. למרות הרצון להרוג אותו, בדרך ניסית שוחרר ולבסוף כל היהודים שוחררו מהמשטר הקומוניסטי צורר היהודים.

גם בימינו האנטישמיות מרימה ראש, אך יש לנו דרך להלחם עימה -להרים ראש!

 מי שבראש מעיניו היא השנאה לעם ישראל וכידוע ההלכה היא ש"עשיו שונא ליעקב", והסיבה שהוא מציג למלחמה  היא רק דלת הכניסה למלא אחר רצונו – הוא שייך לעמלק ואותו צריך למחוק, להרים ראש ולמחותו.

מי שיש לו זיכרון בריא יראה שבמלחמת ששת הימים הרמנו ראש ובתוך ששה ימים זכינו לניצחון ניסי עצום, אך לאחר מכן כשהתחלנו להתרפס מול אומות העולם והאויבים,  נחלנו אבדות כבדות שהשאירו לנו צלקות רבות.

עמלק לא קיים רק בדרך התנהגות של אומות העולם אלא גם בהתנהגות שלנו, אין ספק שרפיסות שלנו ומלחמה פנימית בעם מוסיפה דלק לאנטישמיות.

פרשת השבוע "תרומה" תורמת לנו עוד דרך למחיית עמלק. בפרשה כתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" הכוונה לא רק למקדש הגשמי בירושלים אלא בתוכם = בתוך כל יהודי. הכיצד? על ידי שמוחה את העמלק מליבו, היצר הרע, עמלק הבא לקרר אותו מקיום התורה והמעשים הטובים ומכשיר את הקרקע להיות יהודי גאה בהבטחה האלוקית, בקיום עם ישראל ובבטחה. אם לא נתעלם מההיסטוריה רצופת הניסים שבגללה אנו כאן למרות כל ה"עמלקים", אם נזכור למחות את העמלק הרוחני בתוכנו, המנסה לפגוע ביצר הטוב שלנו ואם נזכור כעם למחות את העמלק המפלג אותנו, נוכל תמיד להרבות בשמחה!