בימים הללו שבין פסח לשבועות, ימי ספירת העומר, עם ישראל נוהג במקצת מנהגי אבלות על המגיפה הקשה שפקדה את עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא על שלא נהגו כבוד זה בזה. מנהגי האבלות אמורים להאיר ולעורר אותנו שלא נכשל ונשמר את אחת המצוות המרכזיות בתורה, מצוות "אהבת ישראל". אך בפועל, למרות שהעולם נמצא עדיין בעיצומה של מגיפה, שגם בארץ הפילה אלפים מבני ישראל, לא נראה שאנו עושים חשבון נפש, נהפוך הוא, בתקופה זו עברנו מספר סבבים של בחירות שהוסיפו דלק למדורת המחלוקת בעם וגם עכשיו הדרך להקמת ממשלה שתנהיג את העם לחוף מבטחים נראית כמעט בלתי אפשרית ולמרות שכל אחד מציג את הערך המוסרי, הערכי והאידאולוגי שבראש מעייניו, ומסביר מדוע אינו יכול לשלב ידיים עם המפלגות שדעותיהן הפוליטיות זהות, אין זה סוד שהסיבה האמיתית הם יחסי האיבה שנוצרה בין מנהיגי העם שמחלחלת גם אל העם.
התבוננות בסיפור ההגדה, במצוות ספירת העומר ובפרשיות שנקרא השבוע "תזריע ומצורע" תעביר אותנו ממצב של תסכול אל מרחב העשייה המאתגרת, על מנת ליצור שינוי חיובי ברוח העם.
בליל הסדר יושבים לא רק המשפחה הגרעינית, אלא גם ה'ארבעה בנים' החכם, הרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול. למרות שיש מרחק גדול בין החכם לרשע וכדי למנוע עימות ביניהם היו צריכים לבצע הפרדה אנושית ביניהם על ידי התם ושאינו יודע לשאול. אנו מושיבים אותם זה לצד זה. היכולת של החכם לשבת ליד הרשע מגיעה אחרי שמבצע את דברי בעל ההגדה בקשר לרשע "אף אתה הקהה את שיניו", כלומר: תוריד את השין מהמילה "רשע" ותקבל את המילה "רע". רשע זה תואר שאנו מייחסים לאדם. כל עוד נתייחס אל אדם בתואר רשע, נתרחק ממנו, על מנת שלא להידבק בדרכו, אך כאשר נאמר שיש בו "רע", נראה בגופו את בנו של ה' ואח של כל אחד מאתנו, נדע לכבדו כאדם ורק נוקיע את התנהגותו – נוכל להתקרב אליו, לשבת לידו ובסופו של דבר לעזור לו להשתנות. אך השינוי חייב להתחיל בנו, בהסתכלות שלנו על הזולת.
אך כאן מופיעה הבעיה השנייה, והרי אנו מאמינים שהזולת הוא בן של ה' כמונו, ועל כן, אנו מתייחסים אל השני במאור פנים וכו' אך לא רואים תזוזה בהתנהגותו. כאן אנו מגייסים את ספירת העומר. ביציאת מצרים, עם ישראל התנהג כמצרים מאחר ששנים רבות חי עימם וחיקה את התנהגותם, עד שחכמינו אומרים "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה". ה' הוציא את ישראל כמו שהם וביום שאחרי – התחיל תהליך של שינוי בהתנהגות העם שנמשך ארבעים ותשע יום, עד לאירוע המיוחד של מתן תורה. לאדם שבע מידות שיוצרות את התנהגותו ולמרות שלא ביום אחד נראה המהפך, השינוי מתחיל ביום הראשון. גם כשאיננו רואים את השינוי החיובי אצל השני לאחר שמרעיפים עליו אהבה, אין ספק שמתחיל מיידי תהליך שעם הזמן יתגלה. דוגמא מהחיים הם הכדורים המטפלים בבעיות נוירולוגיות שפעמים רק לאחר מספר שבועות רואים את השפעתם החיובית, אך מיד עם תחילת הטיפול מתחיל השינוי.
היחס החיובי אל הזולת צריך להיות גם בשעה שיש צורך להעניש אותו, יש לחפש הדרך שהעונש יתקן אותו ולא ישבור אותו. גם זאת לומדים מפרשיותינו העוסקות בעונש קשה הנקרא "צרעת" שנגרם בעקבות דברי לשון הרע על הזולת. התורה קובעת שההחלטה הסופית, האם להכריז על כתם העור כצרעת, ולהושיבו בדד מחוץ למחנה, נקבעת רק על ידי כהן ומדוע? כי כוהנים הם אנשי חסד שיעשו הכול כדי לא לגרום לאדם להיענש. זו צריכה להיות גישה של כל מחנך, הורה או מורה. תעיר לשני ואולי אף תעניש אותו אך תגרום לו להבין שאתה אוהב אותו ורוצה בטובתו ואז גם אם יענישו – יבין הוא שזה דבר שיגרום לו שינוי לטובה.
אז בואו ונרים הכפפה, ניקח לנו אתגר לניסיון איחוד העם, עם חיוך וללא כעס ולא נתייאש, גם אם יעברו ארבעים ותשע יום עד שנראה השינוי.
