זה עתה יצאנו מחג החירות. ימים שאנו חוגגים את יציאת העם מעבדות לחירות. אומנם החג מאחורינו אך החגיגה נמשכת. בכל יום אנו מזכירים את יציאת מצרים והזכרת אירוע זה אמור לגרום לשני דברים: האחד, להבין מי גרם לנס הגדול, שעד אז, לא ניתנה האפשרות לאף אדם לברוח ממצרים ולפתע עם שלם יצא מהשעבוד, מה מטרתו ? והשני, שכאשר אדם נכנס למצב של קושי – ידע להיות אופטימי שגם במציאות מאוד מורכבת שבו אינו רואה פתרון בדרך הטבע, יזכר מי יכול להוציא אותו ומה הוא צריך לעשות בשביל לצאת לחירות ממצב מורכב.
כאן המקום להבין מהי חירות ומהי עצמאות. מה הכוונה "אדם חופשי ומשוחרר"?
לא רק היום לעם ישראל קשה לבחור דרך ומנהיגות שתנהיג אותו בדרך הנכונה, כי אם כבר ביציאת מצרים העם התקשה לבחור את הדרך הנכונה שבא הוא צריך ויוכל להתקדם. העם זכה לצאת ממצרים אך נתקל במים שהפרידו בינו לבין המטרה הנכספת. העם נחלק לארבע קבוצות שכל אחת מהן בחרה בדרך שונה על מנת לפתור את המצוקה. האחת – חשבה שהמשך העבדות עדיפה על הלא נודע ורצתה לשוב לחיק פרעה. השניה – חשבה שעדיף לא ליפול לידי פרעה שרדף אחריהם ולבצע התאבדות המונית בקפיצה לים. השלישית – חשבה שיש להלחם בפרעה גם אם לא ננצח אך ננקום בו על הרעה שגרם לנו בשנות השעבוד. והרביעית – אמרה בואו נשתמש בנשק היהודי שלנו והיא התפילה.
לא אחת מהדרכים הייתה מובילה את העם אל היעד ולכן, ה' נותן הוראה למשה: "דבר אל בני ישראל וייסעו", כלומר, כדי להגיע אל המטרה צריך להתקדם ואין צורך לחשוש מפרעה. כדי להשלים את היציאה ממצרים, להגיע אל העצמאות ואל החופש צריך כלים. על הר סיני קיבלנו את הכלים ושום דרך שבעולם לא תמנע מאיתנו להגיע לשם, אך יש צורך באמונה! אכן, נחשון בן עמינדב הבין שהמים אינם יכולים להפריע. נחשון צעד קדימה לתוך המים וכשהמים הגיעו לצווארו נעשה הנס והים נבקע לשניים.
סיפור הכתות בעם, מלמד אותנו שצריך להתבונן כיצד להגיע לעצמאות ושחרור ולא להיתקע בדעות קדומות האוזקות אותנו וכן להכיר בהזדמנויות שה' מעמיד מולנו וכך לפרוץ קדימה. מאחר וכל חיי האדם בעולם מלאים אתגרים והמטרה להרבות בניצחונות, לכן אין לברוח מקשיים, אלא להתמודד עימם. לא להימשך רק אחרי הרצונות הטבעיים אלא להתעלות מעליהם , לקפוץ למים, על מנת להשיג את הניצחון למלא אחר רצון ה'.
בפרשתנו "פרשת שמיני", מסופר על מיתת בניו היקרים של אהרון, נדב ואביהוא. העילה למיתתם – כיון שהקריבו אש זרה על המזבח. אך ה"אור החיים הקדוש" כותב שהיה להם תשוקה עצומה להדבק בה' ונשמתם יצאה מגופם. גם כאן עומד הרצון העצמי של האדם מול הרצון האלוקי, מול המטרה שלשמה הוריד ה' את הנשמה לעולם הזה. הרצון להידבק בה' הוא טוב, אך אחרי התשוקה הגדולה צריך לראות את רצון השם. החירות האמיתית נמצאת כאשר הנשמה הרוחנית הנמצאת במאסר הגוף הגשמי לא מתנתקת ממנו אלא מגייסת אותו למלא את הצרכים הרוחניים.
במסגרת ארגז הכלים של התורה, לשמר את חירות הנשמה הרוחני בגוף הגשמי, אנו מצווים בפרשה, על איסור אכילת בעלי חיים מסוימים שמקוטלגים כאינם טהורים. חכמי ישראל נותנים הסברים לעומד מאחורי האיסור אך הרמב"ן אומר שכאשר נתבונן בבעלי החיים האסורים נגלה שלכולם יש תכונה משותפת, כולם טורפים. לעומת בעלי חיים המותרים שניזונים מהצומח. האדם הניזון מבעלי החיים מושפע בנפשו מהם ובעוד שבעלי החיים הכשרים שומרים על עדינותו הרי האסורים גורמים לאטימות ליבו ומקשים עליו להיות בחירות, משוחרר, למלא את התפקידים שלשמם הוא כאן. אכילת בעלי חיים טהורים מחזקת את גופו של האדם ולא מקשה עליו לשמר את הרצונות האלוקיים במעשים הגשמיים היום יומיים שהוא מבצע. החירות והעצמאות החשובה ביותר שלנו מתחילה ביכולת שלנו לבצע את המשימות שלנו עלי אדמות ללא הפרעה פנימית של היצר הרע , התגברות על רצון היצר מגלה את העצמאות האמיתית
