איך אתם מרגישים היום בגל החמישי? האם אתם חוששים כבר מהגלים הבאים? מתסכל אתכם שיתכן ויצטרכו את החיסון הרביעי והחמישי? למרות שההווה חשוך – העתיד הוא מואר. עם קצת מחשבה בריאה יכולים להרגיש אופטימיים, אך כאשר לא רואים עתיד ורוד יותר, אפשר ליפול ולהיכנס לאווירה פסימית. בסופו של דבר ההרגשה תלויה ביכולת שלנו לראות אור בקצה המנהרה.
כשאנו קוראים בפרשת השבוע, פרשת שמות, על שיעבוד עם ישראל במצרים, אנו רואים את הקושי הגדול שעמו הם התמודדו – עבודת הפרך הנוראה. מי שקורא את הפרשה הזו יכול להיכנס לדיכאון, אך מכיוון שאנו מכירים גם את פרשת בא ופרשת בשלח ואת הסיום הטוב של הסיפור:את הניסים הגדולים שגרמו לחירות העם, את קריעת ים סוף שעם ישראל היה ביבשה והמצרים טבעו בים – אם כן, אנו אופטימיים כבר בפרשת שמות בפרשת השעבוד. אך האם עם ישראל שהיה במצרים יכול היה להיות אופטימי בשעת מעשה, עת היה תחת שיעבוד מצריים?
כאשר נבין מה היה אז ונדמה זאת למציאות העכשווית נלמד כיצד אפשר לצוף מעל המציאות המורכבת בעולם בכלל ובארץ ישראל בפרט.
את הפרשה הקודמת, ויחי, בספר הקודם בראשית, אנו מסיימים במילים "חזק חזק ונתחזק". קורות החיים של האבות המוזכרת בפרשיות ספר בראשית נותנת את החוזק לבני ישראל לעבור את הגלות בשלום.
בפרשת לך לך, ה' מבשר לאברהם על הירידה למצרים "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם", אך מיד לאחר מכן, מבשר לו על הגאולה ממצרים "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". ואכן, בעוד מספר שבועות התורה תספר על הרכוש הגדול שעם ישראל לקח בעת היציאה ממצרים.
בעת שיצא יעקב לחרן בעקבות איומי עשיו, ה' מבטיח לו "הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך", "והשבתיך אל האדמה הזאת" בדרך אל הגלות הוא כבר מקבל את בשורת הגאולה העתידית.
בסוף פרשת ויחי, לפני אמירת ה'חזק' מספרת לנו התורה על דברי יוסף – שעל פי בקשתו יעקב ובניו ירדו למצרים – אומר לעם "ואלוקים פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מהארץ הזאת". כלומר, אל דאגה, לא תישארו כאן, כי בסוף ה' יעלה אתכם…
בגלות מצרים פרעה מנסה לאבד את הגוף היהודי על ידי ההוראה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" ומנסה לאבד גם את נשמת הבנות בהוראה "וכל הבת תחיון" הכיצד? תחַיו אותה עם תרבות מצרים הגורמת לעונש מוות רוחני לבנות. לצערנו, גם היום יש המונעים מילדי ישראל את התרבות הרוחנית של העם היהודי וגורמים להם למוות רוחני ולפעמים גם לעצירת שרשרת הדורות היהודית שמאז יציאת מצרים. ישנם כאלו שלא רואים חיסרון להתחתן עם בת שלא מהעם היהודי ולקטוע את שרשרת הדורות . האמהות שלנו ראו את האור בקצה המנהרה וגם דאגו להאיר את החושך. הן דאגו בתחילה לחינוך הראוי של הבנות לחיים יהודיים בדרך ה' ודאגו להרבות את הילודה על ידי עידוד הגברים להביא ילדים, למרות העבודה המתשת והמשעבדת.
אירועי ספר בראשית נותנים לעם להיות במקום האופטימי, גם אם לפעמים חיי היום יום היו קשים כפי שהתורה מציינת בפרשה שלנו "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". בפרשת שמות שאנו קוראים בשבת זו, על גזירת הגלות, אנו רואים אור, באמונה במימוש הבטחות ה' לאבות לגאולה העתידה ולכן גם תחת השעבוד במצרים, יכלו להיות אופטימיים.
גם היום, כאז, עם ישראל משועבד לפרעה הפרטי שלו המנסה להסית היהודי מדרך הישרה. גם היום, כעם אנו מתמודדים עם קשיים רבים בהתמודדות הפנימית והעולמית של אומות הרוצים ועושים כל מאמץ לכלותינו. ואולם, גם היום – כאז, יש לנו ההבטחה האלוקית הנצחית, ששום בר אנוש לא יכול לשנותה "והשבותי אל האדמה הזאת".
גם כשנמצאים במנהרה חשוכה, רואים את האור בקצה ומה שמעודד שלא רואים רק את האור בקצה, אלא שמבינים שרק דרך המנהרה החשוכה מגיעים לאור וזו סיבה טובה לאופטימיות. גם שההווה חשוך העתיד מואר!