כמעט שנה אנו מחפשים את הגואל והמושיע מווירוס הקורונה שנחת על העולם ועכשיו חברות התרופות החלו לייצר חיסון שישמש חומת מגן מול הוירוס.
ההבדל הגדול בין הרפואה הקונבנציונלית לרפואה הטבעית עובר במטרות השונות שביניהם. כלומר, בדרך כלל הרפואה הרגילה מטפלת בגוף לאחר שנפגע מוירוסים או חיידקים, זהו טיפול אנטיביוטי שאמור להשמיד את הפולש הזר לגוף לעומת הרפואה הטבעית העושה מאמץ לחזק את האיברים הנתונים לסיכון בטרם נפגעו.
בפרשת השבוע "פרשת שמות" עם ישראל נכנס למציאות חדשה שבו הוא הפך מעם שיש לו אח בבית המלך לעם שהמלך שכח את האח, והפך את אחיו לעבדים בעבודת פרך.
פרעה שם למטרה לפגוע בהתגבשות של עם – כעם ה', כאשר הדבק המחבר אותם – האמונה בבורא עולם, ועשה כל מאמץ לפגוע בדבק המחבר בין העם לה'. הוא פונה למיילדות העבריות ופוקד אליהן "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". באם פרעה רוצה להרוג רק את הזכרים מדוע הוא מדגיש ש"כל הבת תחיון"? פרעה רצה לא רק להרוג את גופם אלא גם את נשמתן היהודית.
היאור היה העבודה זרה של מצרים, באותה תקופה החיים היו מסביב לחקלאות ומי שהחיה את החקלאות היה היאור. מדוע המצריים ראו בו עבודה זרה? כי הוא סיפק להם את הפרנסה. את הזכרים רצה להשליך ליאור = העבודה זרה, והנקבות רצה להרוג את נשמתן על ידי הטבעתם בתרבות המצרית. המיילדות התעלמו מדרישת פרעה ודאגו לשמר את גופן ואת נשמתן.
גם נשות אותו הדור לא נכנעו לדרישות פרעה שניסה למנוע את הילודה על ידי העבודת פרך שהשית על בעליהן, הן עשו כל שביכולתן כדי שהילודה תמשך ואכן כדברי הגמרא "בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים".
גם בשעבוד מצרים "הוקדמה רפואה למכה", בסוף הפרשה הקודמת, בסיום ספר בראשית אנו חוגגים את הסיום בנושא פטירת יוסף וקבורתו במצרים, התוכן של סיום הספר מעלה תמיהה האם אנו שמחים עם פטירתו של יוסף? אכן, אנו שמחים עם "הקדמת הרפואה למכה" בקבורתו של יוסף במצרים סמוך לאחיו המשעובדים לפרעה ניתן לעם כוח להתמודד פיזית ונפשית עם גזרות פרעה. כוחות נפשיים מסייעים להתמודדות פיזית, הידיעה שאנחנו לא לבד ושכוחו של יוסף הצדיק לצידנו נותנת לנו הכוח להתמודד.
גם בתחילת פרשת ויחי, יעקב אבינו, לפני שיורד למצרים, שולח את יהודה להקים שם מקום תורה, יעקב יודע בדיוק שארץ מצרים אינה ארץ ישראל וההתנהגות שם ירודה מאוד ולכן הוא דואג להקדים את הרפואה, הקמת בית התורה שישמור על עם ישראל שלא יפגע מטומאת התרבות המצרית.
כשם שהיאור, שהיה העבודה זרה של מצרים מפני שחשבו שהוא מעניק להם כביכול את הפרנסה ועם ישראל הצליח שלא להתחבר אליו, כך בימינו עלינו לדעת להתנתק מהעבודה זרה של תרבות המערב הרואה בפרנסה כמקור החיים.
יש להתנתק משעבוד מצרים של ימינו, אנו משועבדים לגשמיות העולם וחושבים שהיא עושה לנו את החיים. כל העולם נמצא תחת מתקפת וירוס הקורונה, כולם מחכים לגואל המושיע, החיסון, אך ככל שעוברים הימים צצות שאלות לכמה זמן החיסון יעיל? והאם הוא עמיד מול מוטציות נוספות? וכדו'.
הזמן הקצר שעמד ליצרנים משאיר פתוח את השאלות… כדי לא להיכנס לחשש וחרדה מפני הבאות וכדי לא להתכנס בתוך עצמינו ולהתנתק פיזית ונפשית מהסובבים אותנו, נקדים רפואה למכה, נתחבר למעניק הביטחון והרפואה – שהעניק לנו את החיסון היעיל – במתן תורה את התורה והמצוות ששומרים על החוסן שלנו ומאז אלפי שנים כאשר אנו מזריקים לעצמינו את החומר החיסוני הזה אנו מרגישים טוב במקום שאנו נמצאים. אנו מרגישים שיש מי שחושב עלינו ויכול לעזור לנו. אלפי השנים שאנו שורדים כעם מול הוירוסים הקשים המנסים להשמידנו כעם מוכיחים, את יעילות ה"חומר החיסוני" הנמצא בתורה והמצוות. בואו לא נתעסק בתאוריות, בואו לא נמשך רק לרגשות הלב השם את הרגש הגשמי במרכז החיים. אלא נפעיל את השכל וההגיון שיחבר אותנו אל הרפואה הגשמית והרוחנית בקרוב.
