בעשרות השנים האחרונות מתפתח טיפול C.B.T. שאמור ליצור שינוי רגשי אצל אדם שישפיע על התנהגותו. הטיפול אינו מנסה לדחוק את התוצאה על ידי התמקדות בה, אלא להגיע אל הסיבה ולשנות אותה. הסיבה בדרך כלל היא הפרשנות שמפרשים את האירועים שאנו חווים. כאשר אדם נתקל בנחש ארסי צבעוני ויפה, התגובה תהיה לפי הפרשנות שלו. המבוגר מזהה את הסכנה ומפתח פחד המרחיק אותו מהנחש ואילו ילד קטן מזהה כאן צעצוע צבעוני ונחמד ומנסה להתקרב אליו ולשחק עימו.
התנהגות האדם מתחילה עם טבע מידותיו, אך בהחלט מושפעת מהסביבה בה חיים. אם חיים בבית שבה מידת החסכנות מובילה, יש סיכוי שנפתח את המידה הזו אצלנו, גם אם לא נולדנו עם מידה זו, לעומת זאת, בית של חסד ישפיע רבות על בני הבית ויפתח את רגש ליבם ואת ידם בעת הצורך לזולת.
הפרשנות בכל דבר, תביא אותנו להרגשה והתנהגות בחיינו. כאשר אדם נולד עם תכונות פסימיות, הוא בדרך כלל רואה מול עיניו את הרע שעומד להתפתח, הוא מתמלא בחרדה וייתכן ומתנהג בצורה שמזיקה לו. כאשר יצליח לשנות את הפרשנות, תשתנה ראיית הדברים שתביא לשינוי בהרגשה ובהתנהגות.
בפרשת השבוע "שלח" נקרא על השבר הגדול שגרם לשינוי מהותי בתוכנית של עם ישראל. המרגלים נשלחו לרַגל בארץ ישראל ולהביא מידע שיכשיר הקרקע לכיבוש מהיר. אך דברי המרגלים הוציאו דיבה על הארץ וגרמו לעונש קשה ביותר, עונש שהשאיר את כל העם במדבר במשך ארבעים שנה, עד שמתו כל האנשים שהיו מעל גיל עשרים, בעת חטא המרגלים.
כיצד המרגלים הביאו אותנו לתוצאה כה קשה? הרי הם היו ראשי בני ישראל… תורת החסידות מסבירה, שבמדבר חיו את חיי הרוח, לא היה צריך לרדוף אחר הפרנסה כי הכל ניתן ללא תמורה ובדרך ניסית, לחם – המן שירד משמים, מים – מבארה של מרים ועמוד הענן שפילס את הדרך. בארץ ישראל יצטרכו להתעסק עם חיי הגשם, כריצה אחר הפרנסה. העיסוקים הגשמיים יגזלו זמן יקר ויפגעו בעיסוקים הרוחניים שכה יקרים.
החשש הזה גרם להם להגיע להבנה נוספת שבמדבר כוחו של ה' היה בניסים, אך בארץ ישראל הגשמית ,ה' מגביל את הפעולה לדרכי הטבע שבה,כלומר, מי שבטבע חזק-מנצח.
החשש שלהם מהכניסה לארץ גרם להם לתת פרשנות מוטעית למה שהם ראו. הם פירשו שערים בצורות מראה על עוצמה, ניתן לשער שאדם חזק לא בונה ביצורים אלא מאמין שבכוחו ינצח. רק מי שחושש מחוזקו של היריב, מנסה להגן על עצמו בכוח הביצורים. וכן, ראו לוויות רבות והסיקו שזו "ארץ אוכלת יושביה", אך הסיבה האמיתית הייתה שהם היו טרודים בלוויות כדי שלא ישימו ליבם למרגלים התרים את הארץ.
הם לא השקיעו מחשבה שיכלה להוציאם מהחרדה אליה נכנסו, פרשנות שיהושע וכלב שקעו בה, כפי שאמרו "אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת", פירוש הפסוק – אם ה' רוצה שנכנס לארץ ושנתנהג בה כיאה, הוא בוודאי ייתן לנו את הכלים להתמודד עם הקשיים של העולם החומרי. הם לא הבינו שצריך להתבונן מה ה' רוצה מאיתנו ולא מה אנו חושבים שטוב לנו. אילו היו מפרשים נכון את רצון ה' הרוצה שנשקיע גם בעבודה גשמית בארץ ישראל, שתגזול מעט מהעבודה הרוחנית שהייתה במדבר, הם היו מוצאים את הדרך לפרש נכון את מה שראו חבריהם כלב ויהושע. לא היו מפחדים מעם חזק וגם היו מוצאים פרשנות שונה ללוויות.
בשבוע שעבר למדנו שאהרון הכהן בהטבת הנרות הצליח לחבר את גופו של היהודי אל נשמתו ולגרום גם לגוף להרגיש כנשמתו, להימשך תמיד למעלה לעולם הרוחני, כאש שטבעה תמיד להמשך למעלה.
כאשר תהיה לנו חרדת קודש מה', שאינה נובעת מפחד, אלא מיראת כבוד שתגרום לנו ללכת בדרכיו בשמחה – נזכה שלא נהיה נפגעי חרדה, כי נמצא את הפרשנות הנכונה של המציאות.
