טורו השבועי על פרשת השבוע, של הרב יוסף יצחק לרר מתפרסם מידי שבוע בעיתון "יבניתון"

פרשת שופטים – לראות נכון את המציאות –

הגענו לחודש אלול, אנו לקראת ימי הדין, ראש השנה ויום הכיפורים. בפרשה הקודמת "ראה" למדנו לראות נכון, כלומר, לעבד נכון את מה שאנו רואים ולהבין מה אנו נדרשים לעשות. הרגשתנו נגזרת לא רק מהמציאות שאנו נמצאים בה היום, אלא גם מהמקום שממנו הגענו.

שני בני אדם שהו זה לצד זה במחלקה פנימית בבית הרפואה, שניהם יוצאים מחדר ניתוח, האחד בוכה והשני צוחק. האחד, החליק על בננה וכתוצאה מכך נחתך ונזקק לתפירות לאיחוי הקרעים, הוא מצטער כל רגע על שהחליק מהבננה. השני, עבר ניתוח להורדת גוש שהתגלה בזמן… הוא צחק בכל רגע על התגלית המרעישה שהצילה את חייו. המתבונן מהצד, אם אינו יודע לראות נכון את נסיבות הניתוח הוא לא יבין את החיוך של המנותח.

לראות נכון, זה גם לדעת להגיב נכון להתנהגות התלמיד. תפקיד המחנך הוא,לא רק לפתוח את ספר העונשין ולראות כיצד להעניש את התלמיד שסרך, אלא להבין את הרקע שלו, לראות רחב…

יש תלמיד שחי בבית שנותנים לו את כל הכלים להתנהג כשורה ולכן על כל סטייה אפשר ללכת עימו בשורת הדין ויש תלמיד שנושא עימו קשיים רבים, הוא מגיע מבית מורכב מאוד שאינו תומך בו  ועל כן יש  להתנהג עמו לפנים משורת הדין . כל פעולה חיובית שהוא עושה צריך לעודדו בלי לדון אותו על השלילה, על מנת לעודדו לדבוק בטוב ולגרום לו לרצות ולהצליח להגיע למאה אחוז טוב!

והנה, בפרשת השבוע ,"פרשת שופטים", נאמר בפסוק הראשון: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", אם אנחנו רוצים שהשופטים בבתי המשפט יהיו עסוקים רק באימות מסמכים ולא במשפטים פליליים, עלינו להתייחס לתוכן הרוחני שמאחורי הפסוק. שאדם יבנה שערים בכניסות של גופו שאותם יסגור כאשר ימשך על ידי יצרו הרע להתנהגות לא נכונה. אם יעשה כך, הוא לא יצטרך את השופטים והשוטרים שינסו למנוע מאיתו התנהגות לא ראויה על ידי עונשים. נוסף על זאת, הוא ירגיש סיפוק שהצליח לסגור את השערים בזמן.

כפי שכתבתי בשבוע שעבר, שבראיה וההבנה שלנו, אנו מחליטים ממה להתענג. אחת מהדוגמאות הוא תענוג האכילה. יש אדם ששתית קוקה קולה היא טעם החיים ויש אדם שמכיר את החסרונות הבריאותיים הטמונים בקולה ורק עם מאכלי בריאות הוא ירגיש עונג.

בימי חודש אלול, רבים מבני ישראל משכימים קום לאמירת סליחות ויש הטוענים שהם מאוד עייפים וקשה להם לקום. מידי פעם, כשאני צועד בשבת, בשעת בוקר מוקדמת, אני פוגש בעשרות יהודים משכימי קום הלוקחים את כלבם לטיול ואינם מתלוננים על ההשכמה המוקדמת, ואדרבה, שמחים לשרת את כלבם הנאמן כיאה. לצערי, ישנם כאלו שכשהם צריכים לקום מוקדם לעבודת ה' ולהכיר תודה לברוך שאמר והיה העולם, לזה "שזן ומפרנס לכל" – קשה להם. צריך רק לפתוח העינים כדי  לשפוט בצורה נכונה את המציאות ואז נוכל גם ליישם את הדברים שהיצר ניסה לתת לנו את ההרגשה שהם קשים לביצוע. כשם שיש לנו העונג לקיים את רצון מי שאנחנו אוהבים, כך אמור להיות לנו עונג לקיים רצון ה' המשביע לכל חי.

הרבי הזקן, בעל התניא, מביא משל על מלך בארמון הלבוש בבגדי המלך ורק יחידי סגולה משוכני הארמון יכולים להגיע אליו ולדבר איתו, אך בחודש אחד בשנה הוא פושט את בגדי הפאר, ויוצא בבגדים רגילים אל השדה ומאפשר לכל האנשים גם אלו שהתרחקו ממנו, גם לפועלים הפשוטים שנמצאים בשדה – להתקרב אליו.

זהו חודש אלול – זהו חודש שלאחר עריכת חשבון הנפש השנתי שלנו, אנו עלולים לגלות עד כמה אנו רחוקים מה', אך זהו גם הזמן שבו המלך נמצא בשדה, והוא נותן לנו את האפשרות לשוב אליו. אם רק נשכיל לשוב אל המלך, נזכה להיכנס איתו יחד לארמונו כשהוא שב אליו ולקבל את מלכותו מחדש – בחודש תשרי.

בואו נראה נכון ונשפוט את המציאות בצורה נכונה, ננהג בהתאם ונוכל כבר בתחילת חודש אלול לחייך, כי כשנגיע ליום הדין – יום הכיפורים – זכים וטהורים, נזכה לשנה טובה ומתוקה.

נגישות