השבוע נתקלתי בנכדתי בת הארבע, שהרימה יד על בני משפחתה ולאחר שהסבירו לה שהתנהגותה נובעת מהשתלטות היצר הרע על מעשיה וכדאי מאד שתדאג לכך שהיצר הטוב ינצח. בפעם הבאה שלא הצליחה להתאפק והרימה יד -היא התנצלה שזה לא היא אלא היצר הרע…
סיפורה של הילדה הוא סיפור של כל אחד מאיתנו. הסיבה שהילד הקטן אינו מתאפק נובע מחוסר הידע שיש לו ,לנזק השלילי שנוצר מהתנהגותו , וגם המבוגר בגיל יכול להיות קטן בידע שגורם לו להמשך אחר תאוות גופו ורצון יצרו למרות שהמעשה אינו מיטיב עימו .
חודש אלול הוא חודש שעלינו לעשות חשבון הנפש , אנו חייבים לצבור מידע שיציג לנו באמת מה טוב לנו וכיצד נשיג את הטוב או לפחות נשמר אותו. בעל חברה, שרוצה לדעת מה מצבה הפיננסי של החברה ,צריך שאנשי מקצוע יאספו את כל הנתונים, כי לפעמים החברה לא מפסיקה לעבוד, ישנו פדיון ענק אך מתברר שההוצאות הרבות אוכלות את כל הפדיון ולפעמים לא רק שאין רווח אלא שההוצאות גדולות מההכנסות.
כיצד אנו צריכים להרגיש לאחר שגילינו שאנו נמצאים במינוס, שהמאזניים נוטות לחובות ולא לזכויות? כיצד אנו צריכים להרגיש בימים שלפני ראש השנה ויום כיפור, כימים שממלאים אותנו בחרדה ,שכל באי עולם עומדים בימים אלו למשפט על מעשיהם ?או בשמחה ,שניתן לנו חודש להתבונן ולתקן את מעשינו ולהגיע זכים וטהורים לתוך ימי הדין? כמופיע בפרשה הקודמת "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". הקללה , לפחד מאימת העונש אם לא נתנהג כראוי , או ברכה,שנשמח על הכלים שה' נתן לנו על מנת להיות קרובים אליו.
סיפורה של עיר מקלט המופיע בפרשה שלנו, "פרשת שופטים" ,הוא סיפור של כל יהודי בחודש אלול ולא בכדי, אחד מראשי התיבות של חודש אלול "אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ" פסוק העוסק בעיר מקלט.
יהודי שהרג את רעהו בין בשגגה ובין במזיד ,בני משפחת הנרצח ,גואלי הדם, יש להם הרשות להרוג את הרוצח ,אך אם הוא בורח לעיר מקלט ,שם יהיה מוגן מגואלי הדם. לאחר מכן בית הדין היה דן הרוצח ובודק אם שגג או הזיד. אם שגג -חוזר לעיר המקלט המגנה עליו ואם הזיד- היה מקבל את עונשו על ידי בית הדין.
בימינו ערי המקלט אינן קיימות אלא,כיום, ערי המקלט לובשים צורה אחרת . בימינו, אדם יכול ,על ידי התנהגותו, להרוג את נפשו במובן הרוחני, המצוות הם חבל החיים של הנשמה וברגע שיהודי גודע את החבלים הללו הוא מנתק את נימיי החיות.
הדרך להינצל מהעונש הוא על ידי בריחה לעיר מקלט,אל לימוד התורה שמצילין האדם וגורמים לו לחזור בתשובה ולהחזיר את החיות הרוחנית למקומה. בימינו ,למרות שבית המקדש חרב ואין ערי מקלט יש אפשרות לחזור בתשובה גם על עברות חמורות שבזמן הסנהדרין התשובה לא יכלה לבטל את עונש בית הדין. המטרה העיקרית של העונש היא לנקות את האדם מהחטאים שהכתימו אותו. כאשר האדם נידון בבית הדין ,הדיין,הבא לגזור הדין, אינו יודע מה בליבו ולכן הוא מתייחס רק למעשיו.
אך כאשר בטלו עונשי בית דין של מטה ונשארו עונשים המענישים מלמעלה, ה' קורא את הלב ויהודי החוזר בתשובה שלימה הוא יכול לגרום למחיקת החטא בצורה מושלמת.
כשם שהתורה היא עיר מקלט המצילה את האדם מחטא, כך חודש אלול הוא חודש שאפשר לברוח אליו מהחטאים שנכשלנו בהם במשך השנה . לכן,ישנם יהודים שבחודש זה ממעטים בעיסקיהם הגשמיים ומרבים בעסקים הרוחניים.
אצל יהודי, תשובה אינה חרטה ,כמו אנשים ההולכים על מסלולים שנראים לא טובים ומחפשים מסלול אחר, אלא תשובה מלשון שיבה . כל יהודי ,אני אתה ואת ,אינו מחפש מסלול חדש אלא שב אל המסלול האמיתי שלו שממנו יצא בעת לידתו "כחלק אלוקה ממעל".
אז כדי שזה יקרה בקלות, בואו נלמד בחודש זה ונרגיש כמה טוב לנו לצעוד במסלול שה' הציב לנו.
