אחד מאדמורי חב"ד שיחק פעם בילדותו עם אחיו, האח הגדול הרגיש שלא בנוח שהוא נמוך מאחיו הצעיר. לכן, חפר בור קטן וביקש מאחיו שייכנס לתוכו, לאחר מכן עמד לידו ואמר "אני גבוה ממך"… האמא צפתה במתרחש מהצד ולאחר מעשה פנתה לאח המבוגר ואמרה, באם אתה רוצה להיות גבוה יותר, אל תדחוף את אחיך למקום נמוך, אלא תיקח אבן גדולה ותעמוד עליה וכך תהיה גבוה מאחיך בלי להשפילו. לצערנו, השיח הציבורי היום, במקום שכל אחד יעצים את העשייה החיובית שלו, הוא מתעסק בהנמכת הזולת על ידי הצגת העשייה השלילית שלו. הדבר מתבטא בדברי אישי הציבור וגם בכלי התקשורת השונים העוסקים בלהעצים את חסרונות האחר כדי להאדיר את החפצים ביקרם. אויבנו מחככים את ידיהם בסיפוק "שמלאכתם נעשית על ידי אחרים" מנצלים את המצב ומגבירים את האיום עלינו, על כולנו.
פרשת השבוע קורח מאירה לנו את השבוע. כאשר אנו מביטים בראשונה על הפרשה, יכולים אנו לעשות העתק הדבק למציאות הנרקמת מול עינינו. קורח, דורש את כבודו בשם הצדק והשוויון. קורח, בעל יכולת רטורית טובה מצליח לאסוף סביבו נפגעים פוטנציאליים נוספים. קורח, נפגע שמשה ואהרון קיבלו מלכות, כהונה והתפקיד הבכיר הנוסף של נשיא השבט הניתן לבן דודו, על אף שלדעתו הוא קדם. שבט ראובן נזכר שגם הוא פגוע, כי ראובן היה הבכור והבכורה הועברה ליהודה ויוסף, תפקידי הבכורים הועברו לכהנים.
קורח רצה לבטל את ההתנשאות, דרש את האחידות. אך אין מציאות כזאת. יש אחדות הכונסת תחתיה את השונים ויחד עם זאת משאירה כל אחד במקומו ועם תכונותיו. יעקב אבינו כשמברך את בניו, הוא אינו מברכם שיהיו אחידים, אלא שכל אחד יבליט את הייחודיות שלו ויתרום את חלקו למען האחדות והעשייה המשותפת. בפרשת ניצבים ה' אומר "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם" הוא מדגיש את האחדות ולא האחידות, שהרי כתוב "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם" אנו רואים הבדלי מעמדות שיחדיו יוצרים את השלם, כאשר כל אחד ממקומו.
אדם בריא, הוא אדם שכל איבריו מתפקדים, כל אחד נותן את תרומתו לבריאות, כל אחד ממקומו. הרגל, נמצאת במקום נחות אך היא נותנת את תרומתה שהראש יגיע למקום שהוא רוצה, ומאידך, הראש נותן לרגל את היכולת לחיות.
את האור אנו מקבלים ממעשהו של משה. למרות טעותו החמורה של קורח שגם כשניסו להעמידו על טעותו הוא עמד על דעתו והמשיך להמריד כנגד המנהיג, משה. כל מנהיג אחר היה שמח שיסלקו את המורד, אך משה, גם לאחר ששומע את החלטתו של ה' להעניש את קורח ועדתו. הוא לובש את גלימתו המפוארת וצועד ליד בתי המורדים אולי יחזרו מדרכם הרעה.
כאן יש מבט מואר. משה רבינו, מנהיג העם, רוצה לשמר את כל העם, כי הם חלק בלתי נפרד מגוף העם וגם אם ישנו איבר חולה, הוא רוצה לרפאו ולא לכורתו. הוא מפריד בין מעשיו של החוטא לבין גופו ונשמתו, הוא רוצה שתיקון המעשים יחזיר אותם לנשמה והגוף הטהורים.
כאז, גם היום, יש החוטאים המנסים לפגוע באחרים על מנת להעצים את עצמם, יש המתכנסים יחדיו למרות שהמפריד מרובה על המחבר על מנת להוריד מנהיג אחר. אל כולם צריך להגיע בדרכו של המנהיג הגדול, כולם חלק מאברי העם ובדרכי נועם ודרכי שלום לנסות לגרום להם להתחבר ולדאוג לכל העם.
בימים אלו, צריך וחובה לבקר את מי שאנו חושבים שטועה אך בשום אופן אסור לרדת לשיח אלים שמייצר שנאה, כמה שלא נסכים עם דרך הזולת (עם אויבים יוצרים מחיצה, אותם אפשר לשנוא) אחים צריך לאהוב כמשה ורק את מעשיהם אפשר לבקר ולהתאמץ לשנות.
את הכוח לכך, אנו מקבלים ממנהיג דורנו, שהשבוע יום ההילולא שלו, הרבי מליובאוויטש, שראה כמשה את כל העם ודאג לטובת כל העם, ללא הבדל בין יהודי זה או אחר, גם לאנשים שחשבו ופעלו בדרך שונה ממנו.
