לאחרונה, מוזיקאי מכובד ומוערך בחברה הישראלית, דיבר בצורה לא מכובדת על עדות מכובדות בחברה הישראלית. התגובה לא איחרה לבוא. רבים הביעו כעס רב על דבריו עד שבאה הודעת משפחתו על המחלה שהוא סובל ממנה בתקופה האחרונה שגרמה לו לדבר בצורה זו – הכעס הפך לרחמנות.
סיפור זה הוא סיפור החיים שלנו, סיפור שמלמד אותנו כיצד להתייחס להתנהגות שלילית הנראית אצל הזולת, האם לפתח כעס כנגדו או תחילה לנסות להבין מה המניעים שגרמו לו להתנהג כך.
לאחר חג הפסח, מידי שנה, נוהג עם ישראל לקרוא, מידי בשבת, פרק ממסכת אבות. בניגוד לכל ששת סדרי המשנה העוסקות בהלכות, משניות אבות מתייחסות אל ההליכות, אל שיפור ההתנהגות, על תיקון מידותיו של האדם. בפרק הראשון, אותו נקרא השבת, כתוב "הווי דן את כל האדם לכף זכות".
ישנו דיון רחב כיצד לפרש את דברי המשנה. לדעת הרמב"ם, רק אדם צדיק, אם נראה שעשה מעשה רע, ננסה לדון אותו לכף זכות. הרבי מליובאוויטש, כדרכו, לוקח את האדם למקום טוב יותר. הוא אומר, שהמשנה אכן מתכוונת גם לפירוש הפשוט שכל אדם, גם עם התנהגותו היומיומית שלילית. הכיצד?
לדון לכף זכות, זה לא להתעלם מהמציאות העומדת לנגד עינינו, התנהגות שלילית, אלא להבין שממול עומד אדם שעל כפות המאזניים, כף אחת – מקבלת את ההזנה שלה מהיצר הטוב וברצונה לעשות דברים טובים וממול – כף המוזנת מהיצר הרע והמושכת לדברים שליליים. זו המציאות שאכן רואים אצל אדם זה, אך כאשר דנים אותו לכף זכות על ידי יחס נכון גורמים לו להתחבר ליצר הטוב ולראות מול עינינו את הטוב שבו. נגרום לו לראות היכן נמצא הטוב והיכן הרע ולהעביר את המשקל לכף הטוב שבמאזניים.
כאשר תנתח את הזולת כפי שאתה מנתח את עצמך תוכל להגיע ליעד, כי באופן טבעי, אדם יודע להבליט את זכויותיו ולהצניע את חובותיו. תוכל לגלות את הטוב הפנימי של הזולת ולהבין, שאכן, רק סיבות צדדיות העמידו אותו במקום שנמצא ואף לעזור לו לחזור למקומו האמיתי.
על המשיח נאמר, שהיה ביכולתו לחרוץ דין על פי הריח – "לא במראה עיניו ולא במשמע אוזניו" כריח הנכנס עמוק לתוך גוף האדם, כדוגמת אדם שמתעלף, נותנים לו להריח ריח חריף המעיר אותו מעלפונו. כן המשיח,ידע להגיע למקום האמיתי שהאדם נמצא. ואנחנו לא נביט על ההתנהגות החיצונית של האדם, אלא נדע להגיע אל הנסיבות שגרמו לו להגיע לשם. דהיינו הוא טוב בעצם ורק סיבות צדדיות גרמו לו להיכשל.
מהיכן נקבל את הכוח להתעלם מהרוע שנמצא ממול? כיצד נוכל להביט בעין ימין על הזולת ולחפש את הזכויות שלו בתוך הר של חובות? אחת המצוות המרכזיות בתורה נמצאת בפרשה השבוע, פרשת קדושים. מצוות "ואהבת לרעך כמוך" שרבי עקיבא אומר עליה, שהיא כלל גדול בתורה והלל הזקן, אומר שהיא כל התורה כולה. ונשאלת השאלה, כיצד זה אפשרי? כיצד אפשר לאהוב את השני כפי שהאדם אוהב את עצמו? אכן הרמב"ן, ממפרשי התורה, מפרש, שאין הדרישה בקטע הרגשי, אלא ברמה המעשית. תתנהג עם השני כפי שאתה מצפה שיתנהגו עמך.
המילה "ואהבת" – גורמת לנו להבין שצריכה להיות השפעה רגשית. באופן טבעי השכל היה אמור תמיד לפתח את רגש הלב אך המעבר בין פקודות המוח לריגשי הלב עובר במיצר הגרון ופעמים רבות עוצר אותו מלהמשיך אל הלב או ממתן את התלהבות הלב.
התבוננות עמוקה יותר במהות היהודי תפתח את האהבה, וזאת, כאשר נבין שברוחניות כולנו אחים, כפי שכתוב "בני בכורי ישראל". רבי חיים ויטל, תלמידו של האר"י ז"ל, מסביר שכל נשמה היא חלק מגוף אחד שלם, שכל אחד מחובר לשני וכל אחד זקוק לשני. הכרה זו תביא אותנו לאהוב את השני כמונו ולחפש כל דרך ללמד זכות על השני.הבה נזכור: "באהבת ישראל נביא הגואל"!
