מה ההבדל בין מרכיב מכוניות למוסכניק ? מה ההבדל בין סופר ספרי תורה ,תפילין ומזוזות לבודק סת"ם ? ומה ההבדל בין אדם שלומד את ההלכות בשולחן ערוך לבין רב שלומד גם את מקורות וטעמי ההלכה? התשובה בכולם זהה!
מרכיב המכוניות ,הסופר והלומד את ההלכות היבשות -כולם מכירים רק את הדברים בחיצוניות .המרכיב ,מכיר החלקים ויודע להתמודד רק עם תקלות שנובעות מהרכבה לא נכונה, אך אינו יודע כיצד חלקי הרכב פועלים יחדיו.הסופר, יודע לכתוב בצורה כשרה את האותיות על הקלף, אך אינו יודע מה קורה אם יש עיוות בכתיבה,מתי היא נפסלת וכדו' וכן מי שאינו יודע את טעמי ההלכה לא ידע לדמות מקרה שיוצג לו למקרים שהוא מכיר בהלכה.
כפי שב"תיאטרון בובות", אם רוצים להשפיע על מהלך ההצגה של הבובות צריך להיכנס מאחורי הקלעים ולגרום למושכי החוטים לשנות את מהלך ההצגה.כךכדי לדעת להתמודד עם המציאות בה אנו נמצאים היום , התמודדות פיזית וכן התמודדות נפשית, לא מספיק להכיר את המציאות ההיסטורית שבה צפינו בחזית הסיפורים הגשמיים, אלא חייבים להתחבר למקורות הרוחניים שיצרו את המציאות הגשמית.
השבוע שמעתי, שבעקבות המלחמה באוקרינה, קצינים בכירים מזהירים, שצה"ל לא ערוך למלחמה בכל החזיתות…לא היה ברור כל כך… ומה היה עד היום ??אם במכה אחת ,כל צבאות ערב היו מחליטים לצאת למלחמה נגדנו ,האם היה לנו הכוח אדם והסד"כ להתמודד עמם??? כל בר דעת מבין שלא .כל זאת ,רק שפועלים בשדה המשחק ,אך כאשר נתחבר למפעיל התיאטרון-אין עם חזק מאיתנו. אומנם כתוב "אל התהלל חוגר כמפתח"אך כשאנו מביטים אל ההיסטוריה רבת השנים של עמנו , שלמרות "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם".
מידי שנה אנו מקפידים לקרוא המגילה, שמטרתה להבליט ולהודות על הניסים שאירעו אז . סיפור המגילה הוא סיפור הנס, אך מדוע לא מספיק לקרא את הפרקים העוסקים בנס, הפרקים העוסקים בגזירת המן וביטול הגזירה ?בשביל מה צריך לספר לנו אירועים שאירעו במשך 12 שנה??
המגילה מלמדת אותנו כמה פרטים שוליים, שנראים,לכאורה, לא חשובים והם בעצם יוצרים את התמונה המלאה. הרבי מסביר שהמגילה מלמדת אותנו שהחיים בנויים מהרבה פרטים קטנים, שבחלקם נראים לנו שהם מציקים לנו בחיים ופעמים אף לא נדע לעולם כמה המעשה "המציק" הואיל לנו .לא פעם, לאחר זמן, אנו מגלים את הטוב הטמון בו.הבנה שכל המהלכים מובלים מגורם אחד הנמצא מאחורי הקלעים יקל עלינו לקבל ביתר קלות את הדברים.
סיפור מיוחד ארע בימי מלחמת העולם השנייה, כאשר יהודי צעיר, אב לשלושה ילדים, גוייס לצבא האדום.אשתו, אם צעירה ,החליטה לשאת את שלושת ילדיה ולצאת מקו האש. הרעב היה קשה… האמא המסורה האכילה את ילדיה והיא נשארה רעבה עד שנפטרה מרעב .שתי הבנות, שהגדולה הייתה בת ,12 לקחו אחריות על האח הקטן ,תינוק בעריסה, אך גם הוא לא שרד והן הועברו לבית יתומים ממשלתי. לאחר המלחמה, שהשקט חזר, ביקש מהם מנהל המוסד כתובת של קרוב משפחה ובאם אינןזוכרות,תאלצנה להישאר במוסדות הקומוניסטים.
לפתע נזכרה הנערה במעשה מרגיז שארע שנים קודם לכן.לכבוד חג הפסח ,אימה הלכה איתה לבית הדואר לשלוח ארגז עם שומן אווזים {השימוש כתחליף לשמן בפסח}. הפקיד הקשוח טען שהארגז לא ארוז כראוי , אמא השאירה את הבת הקטנה לשמור על הארגז עד שחזרה .במשך שעות ישבה בחוסר מעש במשרד הדואר ורק הביטה שוב ושוב על כתובת הדודים שהייתה כתובה על הארגז ושיננה אותה בעל פה.הנה,הגיע העת !נזכרה הנערה בכתובתוהמקרה "המעצבן" גרם לה לחזור לחיק משפחתם ולא לאבד את יהדותם.
צריך לזכור שגם אירוע שמצער אותנו, יכול לקדם אותנו למקום טוב יותר , אך אל לנו לתת לאירועים המצערים לפגוע בנו .
פרשת השבוע" צו "פותחת במילים צו שהוא גם מלשון מצווה ,צוותא, חיבור וכדי להתחבר אל המפעיל עלינו להכיר את הציוויים ולקיים את המצוות. אז נגיע לתוצאה המיוחלת :"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" לכל עם ישראל!
