טורו השבועי על פרשת השבוע, של הרב יוסף יצחק לרר מתפרסם מידי שבוע בעיתון "יבניתון"

פרשת פקודי – האם אפשר לא לכעוס?

הרמב"ם מונה את מידת הכעס כמידה שצריך לברוח ממנה בכל מחיר. " ראוי אדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר". מה כל כך רע בכעס שצריך למחוק אותו לחלוטין ממידותינו?

התורה מספרת שהכעס מביא לשכחה. בפרשה שלנו, פרשת מטות, מסופר על הלוחמים שחזרו מהקרב כנגד מדיין, עטורי ניצחון עם שלל רב. חלק מהשלל היו נשות מדיין. משה אינו יכול להבליג והוא כועס: "כיצד השארתם את הנשים, הרי הם גרמו למכשול ולקורבנות רבים שהחטיאו את העם בעצת בלעם"? התורה ממשיכה ומספרת, שאנשי המלחמה שאלו את משה שאלות הלכתיות בנושא הכשרת כלים ומשה טעה בפסיקה. טעות משה נבעה משום שהוא כעס.

בעוד שני מקומות אנו נתקלים שמשה כעס ושכח. האחד – עם בני אהרון, שגם שם טעה בסברה הלכתית. השני – כאשר כעס על עם ישראל שדרשו ממנו מים ובטעות הכה על הסלע במקום לדבר אליו. גם בגמרא יש התייחסות לנזק שנוצר מכעס. הגמרא במסכת נדרים אומרת "כל הכועס – כל מיני גהינום שולטים בו". אחד ממפרשי הגמרא, רבנו אשר, מסביר, שהכוונה לגהינום גשמי, לפגיעה במערכת העיכול הגורמת לצער רב.

אכן גם הפסיכולוגיה בת זמנינו מסבירה, שאדם רגוע, אבריו פועלים בצוותא וכל איבר מקבל הדרוש לו, אך כאשר אדם בכעס או במתח, הגוף נכנס למצב מלחמה, הדופק עולה,לחץ הדם משתנה, המוח יכול לטעות והמערכת העצבית משפיעה על המעיים שיכולים לגרום לכאבי בטן חזקים.

אך מה לעשות, בסיטואציות מסוימות לפעמים קשה מאוד שלא לכעוס…

אנשים שנכשלו בכעס, פנו לרבי מליובאוויטש בבקשה שידריך אותם מה לעשות כדי לא לכעוס. הרבי ענה, שכמו בכל דבר, גם כאן הפיתרון אינו ב"זבנג וגמרנו" אלא בתהליך צעד אחר צעד. אדם כועס הוא כמו אש, ככל שתיקח ותרחיק את חומר הבעירה האש תלך ותפחת עד שתעלם.

הדיבור הוא חומר הבעירה של הכעס. כאשר מרגישים התפרצות של כעס, אסור לתת לפה להביא את 'חומר הבעירה'. כדאי לשתוק! כאשר כועסים על השני ומבטאים זאת במילים, הכעס מתעצם. ואם השני מגיב בדיבור – עוצמת האש גדלה. כאשר לא מגיבים, גם הכעס שלנו נחלש ובכך, גם אנו לא מעצימים את הכעס של הזולת.

ישנה דרך נוספת למגר הכעס. כעס מגיע גם מאגו ולכן, אם קרה וכעסנו על השני, צריך לעשות משהו שקשה לנו – ניגש לבקש ממנו סליחה. בפעם הבאה לפני שנכעס, נזכר בדבר שאנו רוצים לברוח ממנו, בקשת הסליחה – כך נתרחק מהכעס.

צריך לראות על מי אנו כועסים ולמה. כאשר חברת שליחויות מעבירה שובר לתשלום קנס, האם אנחנו נכעס על השליח? ודאי שלא. אותו דבר כשהזולת פוגע בנו, הוא שליח של ההשגחה העליונה להעניש אותנו. כמובן שהמעשים שלנו הם הגורמים לנו להיענש, ולכן – אין לכעוס עליו אלא לפשפש במעשינו.

אכן, הכעס הוא מזיק ולא פשוט לברוח ממנו. עוד דרך  שיכולה לעזור לנו להימנע מהכעס נובע מהסתכלות חיובית – לימוד זכות על מעשה הזולת. ישנו סיפור נפלא מ'הבעל שם טוב':

פעם ישב הבעש"ט עם תלמידיו ומצב רוחו לא היה כימים ימימה. לפתע נכנס איש כפרי פשוט בשם ר' דוד והבעש"ט התמלא שמחה וקרב אותו אליו. כאשר שאלו התלמידים לפשר הדבר הוא ענה, שיהודי זה, הפרנסה קשה עליו, אך הוא אסף פרוטה לפרוטה וקנה אתרוג מהודר. כאשר חזר לביתו מהדרך המייגעת ואשתו קשת היום ומרת הנפש גילתה שבמקום לחפש דרך לשמח את המשפחה עם מאכל ובגדים, הוא שמח עם האתרוג ומנציח את הדוחק בבית. היא לקחה האתרוג ופסלה אותו…

האיש לא כעס אלא אמר "כנראה את צודקת – כנראה שלא ראוי לאדם פשוט כמוני אתרוג כה מהודר…"

בואו ננסה לשמור על הפה שלנו, להסתכל באופן חיובי על השני ונחיה בהרמוניה עם גופנו, משפחתנו וכל הסובבים אותנו.

נגישות