טורו השבועי על פרשת השבוע, של הרב יוסף יצחק לרר מתפרסם מידי שבוע בעיתון "יבניתון"

פרשת פנחס -ללמוד את העבר, לפעול למען העתיד

כיצד עלינו להרגיש בתקופת שלושת השבועות שהחלו בתחילת השבוע? אלו ימים שעם ישראל נוהג בהם מקצת מנהגי אבלות, בעקבות חורבן בית המקדש לפני למעלה מאלפיים שנה. ביום י"ז בתמוז הובקעו חומות ירושלים ושלושה שבועות לאחר מכן חרב הבית.

תפקידנו בימים הללו הוא לא רק לבכות את העבר אלא גם ללמוד את העבר. לימוד והכרה בחוסר הגדול הקיים היום, שיביא אותנו לתשוקה גדולה, לראות את בית המקדש וירושלים בתפארתם. תשוקה, שתגרום לנו דווקא בימים הללו, במקום לשבת ורק להצטער על החורבן, לקום ולעשות מעשים שיוציאו אותנו מהחורבן לבנין.

הרבי בדרכו תמיד מלמד אותנו כיצד למצות את הטוב מתוך הרע. הרבי פנה לחסידיו ושומעי דברו ללמוד בימים אלו את הלכות בית הבחירה ברמב"ם. משניות מידות, העוסקות במקדש וכן את הפרקים בספר יחזקאל העוסקים בנושא המקדש. בימינו  ישנם אמצעי מדיה מדהימים שיכולים לתת לנו הרגשה כאילו אנו שוהים ממש בתוך בית המקדש וגורמים לנו לגעגוע גדול לבניינו ולאורו הרוחני שהוא מפיץ ולשלום שהוא יוצר בעולם.

ישנם אנשים שמרגישים שלא חסר להם כלום כי הם אנשים צנועים ומסתפקים במועט, אך יש אנשים שמרגישים שלא חסר להם מאומה כי הם לא למדו ואינם מכירים את החסר להם. אילו למדו – היו מרגישים.

ישנם אנשים הממשיכים היום את חיי השגרה כי לא עשו עבודת שורשים. הם רואים את עצמם כאזרחים שנולדו לתוך תקופה, והם חיים את ההווה, לא חוקרים את העבר ולא מביטים אל העתיד. הם מעבירים את החיים בצורה בריאה וכשיש קשיים הם מנסים לטפל נקודתית בקושי ולא מסתכלים אחורה להביט ולהבין ממה הקושי נוצר. פעמים, מטפלים בבעיה לטווח הקצר ובכך, מעצימים את הבעיה לטווח הארוך. לדוגמא, ילד שבוכה וצורח בדרישה לקבל מאביו עוד ועוד ממתקים. יש אבא, שרעש הבכי והצעקות של הילד מפריעות לו, הוא אינו מתבונן מדוע הילד אינו מפסיק לבקש מיני מתיקה, הוא גם לא חושב על כך שהשקט הזמני בנתינת עוד ממתק ייצור בעיה בטווח הרחוק יותר, הוא לא פתר את הבעיה אלא רק השתיק אותה ובכך מעצים את הבעייה העתידית. יש אבא, שמבין שתחנוני בנו משדרים חוסרים אחרים אצל הילד וכדאי לבדוק זאת ולמלא את חסרונו עם דברים חיוביים, גם אם ברגע זה בכיו של הילד יתגבר, התוצאות החיוביות יגיעו בהמשך.

כמה צריך להשקיע כדי לשמר את עם ישראל? יש כאלה שאינם מבינים כי לא למדו את ייחודו של העם ולכן הם מנסים בכל דרך להשוות אותו לכל העמים. הם אינם רואים בעיה עם מחיקתו הביולוגית של העם על ידי התבוללות בעמים אחרים, מבחינתם, חבל הארץ שיוצר את העם נדרש באופן זמני רק עד שיעבור העם ליבשות אחרות.

דווקא  בימי "שלושת  השבועות" שהסיבה העיקרית של חורבן הבית הייתה משנאת חינם בתוך העם, אנו צריכים לחפש כל דרך לאהוב את השני. לאהוב, הכוונה לדאוג שגם הזולת ירגיש שחסר לו. הכיצד? על ידי מציאת הדרך להעביר אל הזולת את החומרים הנדרשים שיגרמו לו להרגיש שחסר לו משהו חשוב.

בפרשתינו, פרשת פנחס, יש ללמוד מפנחס לשמר את העם במסירות נפש! כשאנו מפילים את החומות ומתבוללים עם אומות העולם, ה' מרים חומה מולנו והתוצאות ידועות…

הגמרא מביאה את סיפורה הקשה של מרים בת בילגה, בת למשפחת כוהנים מיוחסת שהמירה את דתה והתחתנה עם קצין יווני וכשפרצו היוונים למקדש, הצטרפה ללוחמים ובדרך, עלתה על המזבח עם סנדלים וזעקה "זאב זאב עד מתי מכלה אתה ממונם של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק"?

הרבי לומד מכך דבר מדהים, שלמרות שהמירה דתה, התחתנה עם גוי ונלחמה נגד היהודים – ברגע שראתה שעמה סובל, הלב היהודי שלה התחיל לבעור וצעקה לה' "למה אתה לא עוזר לעם ישראל". הייתכן? הכיצד?

הבה נעיין בשורשים שלנו, נבין עד כמה חסר לעם האחדות, ואזי נתחבר איש עם רעהו ונזכה לאור הגדול שיבקע מבית המקדש.

נגישות