את חיינו מלווים שרשרת משימות, שהעמידה בהם גורמת לנו לחיות חיים מאושרים. מי שאמור לעזור לנו ללכת בדרך אל האושר ומונע מאיתנו להיכשל, הם המנהיגים, מורי הדרך, החל ממשה רבנו ועד מנהיגי דורנו.
מנהיג יהודי הוא אינו מנהיג שיוצר את הצרכים של העם, אלא מנהיג שדבוק בצרכים, דבוק בדרך ה' ומוצא את הדרך לגרום גם לצאן מרעיתו לדבוק בהם.
בעוד שאנו יכולים להביט רק על מסלול קטן של חיינו, הרי המנהיג יודע להסתכל על כל החיים ויודע מה טוב בשבילנו היום ומה טוב גם בשביל יום המחר.
בפרשה שעברה, נתקלנו במנהיג רע, בלעם , שחיפש בכל דרך לפגוע בנו, אך בעל כורחו הסיק שעם ישראל קרוב אל ה' והוא עם מבורך. למרות שנדרש על ידי בלק לקלל את ישראל ואף הובטח לו שכר מכובד בצידו – דבר שמאוד אהב – לא רק שהוא נמנע מלקללם אלא הוכרח על ידי ה' לברכם.
שנאתו לעם ישראל הייתה נטועה עמוק בליבו ולכן נתן לבלק עצה כיצד להרחיק את העם מה' ע"י קירבה לבנות מואב והכשלתם בעבודה זרה, דבר שאכן גרם למגיפה בעם. עד שנתגלה מנהיג מיוחד, פנחס שמו, שנקט בפעילות על מנת לעצור את המגיפה, שיכולה היתה לעלות לו בחייו. הוא הרג את נשיא שבט בנימין וביתו של אחד ממלכי מדיין שפגעו בקדושת העם. הוא ביצע את הפעולה ללא התייעצות עם משה, שגם אילו היה מתייעץ עימו לא היה מקבל אור ירוק לבצע הפעולה, אלא "קפץ למים" כדי להציל את העם.
למרות התוצאה החיובית של עצירת המגיפה נמתחה ביקורת קשה על פנחס מכל חלקי העם בטענה שמעשיו לא נבעו מאהבתו הגדולה לעם ישראל אלא מהירושה שירש מסבו – יתרו – התאווה לראות דם. יתרו פיטם עגלים, לא מתוך רצון שיהיו שבעים ויתענגו מהאוכל אלא כדי לשחוט אותם לעבודה זרה. אולם התורה עצמה יוצאת להגנתו, התורה מייחסת אותו לסבו השני , אהרון הכהן. התורה מצביעה על כך שמידת החסד המיוחדת של סבו – אהרון הכהן – הם שהובילו אותו למעשה זה, למעשה החסד.
המסירות המוחלטת של פנחס לשמירה על כבוד העם נבעה מהדביקות המוחלטת שלו בה' ודאגה למילוי רצונותיו.
ממעשיו אנו למדים שחסד לא קונים רק בחיבוק. חסד אפשר לקנות לפעמים עם סכין. אנשי הרפואה צועדים עם החלוקים הלבנים המסמלים אהבה וחסד אך לפעמים כדי להגיע לתוצאה המיוחלת הם יוצאים עם סכין מלאה דם, סכין שרגע קודם ניתחו עימו את החולה על מנת לגמול עימו חסד ולהציל את חייו.
מכך אנו למדים שמנהיג טוב זה לא תמיד המנהיג המחייך, אלא מנהיג הגורם לעמו לחייך! פעמים שהוא גורם בתחילה לעם להזיע אך בסוף לאחר שמשיגים את התוצאה המיוחלת, חיוך רחב עולה על פניהם. כמחנך טוב, המסמן את המטרה הסופית – חיוך על פני התלמידים – אך בדרך משית עליהם מטלות מפרכות שעימם מגיעים אל המנוחה והנחלה ואל התעודות הנכספות שעמם אפשר לחיות חיים מאושרים עם עבודה מכובדת.
אנו צופים בכאב על מנהיגים פוליטיים המוכנים למסור את עמם על מנת לשמור על הכסא, כסא שגם הוא ישמר לטווח קצר בלבד. שאינם מסוגלים להביט בהיסטוריה של העם על מנת להבין לאן אמורים להצעידו.
הרבי מליובאוויטש עלה לכס נשיאות חב"ד לאחר השואה האיומה הוא ראה עם שבור ומרוסק. אך בהסתכלות בריאה הנהיג והוציא את העם מדכדוך ופחד לגאווה יהודית בכל מקום בעולם.
בואו ונפתח העיניים, עם כניסתנו ל"ימי בין המצרים" – שלושת השבועות שבהם החל חורבן בית המקדש. נבין שמחלוקות ופירוד יוצרות רק חורבן. נבין שאם נרפד כסא על אי בודד לא נגיע לשום כבוד ממנו.
שנזכה למנהיגות יהודית, שתצעיד את כל עם ישראל ללא יוצא מהכלל, אל הבניין הנכסף – בנין בית המקדש בקרוב.
