ככל שמתקרבים לבחירות, לצערנו, מחדדים את החרבות ועוסקים בעיקר בחסרונות של השני. פעם היו למפלגות קצת אידיאולוגיות, יכלו להסכים או לחלוק, אך הייתה להם דרך שבה האמינו ואותה רצו לקדם. היום, השיח הוא בעיקר למחוק את הזולת… חיבורים רבים נובעים, בשביל להפיל אלו שלא מסכימים עם דרכו או מעשיו של השני. חיבור כזה לא יכול להחזיק הרבה זמן… אך הפוליטיקאי מסתכל לטווח הקצר.
דווקא היום, עלינו להתרחק מדרכה של הפוליטיקה, למרות שהבחירות מתקרבות. ודווקא היום אנו צריכים להתקרב לדרכה של תורה, זוהי תמיד היתה הדרך הבטוחה בכל הדורות מאז מתן תורה ועד הגאולה השלימה.
אחדות – אינה יכולה להיות אמיתית כאשר היא מאחדת קבוצות ופוסלת קבוצות אחרות. בקוראנו, כל שבוע מחדש בתורה, אנו נזכרים ששלמות עם ישראל יכולה להיות רק כאשר כל העם, ללא יוצא מהכלל, יחד! כדוגמת קריאה בספר תורה, אפשר לקרוא בו רק כאשר כל האותיות בו, ללא יוצא מהכלל, כתובות בכשרות הראויה.
פרשת השבוע "ניצבים", נקראת תמיד לפני ראש השנה, נפתחת במילים "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם". לפני ראש השנה, הימים שבהם העולם נידון, שבו מוגש התקציב השנתי החדש, יש צורך לעורר את בורא העולם שיעניק לנו שפע ברכה והצלחה בכל המצטרך והתנאי לכך נמצא בפסוק ה"אחדות", אחדות של כולם, "מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" כפי שאנו מתפללים שלש פעמים ביום "בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ. כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד". מתי האב מתמלא ברצון להעניק לבניו שפע עד בלי די? כאשר הם מלוכדים.
כיצד בשטח אפשר להתאחד עם אנשים שלא חושבים כמוני ואף נלחמים בדעותיי? הדרך היחידה זה שנעצור ונחשוב מי הם אותם אנשים. קראנו בהפטרה בשבוע שעבר, בדברי הנביא – "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים" איך זה קיים הלכה למעשה?
המִדבר, המקום שבו ניתנה התורה, יכול לעזור לנו להבין. הכיצד? במדבר רואים בעיקר חול וחול אין בו שום דבר יותר טוב חוץ מהחול , אך כאשר נחפור לעומק האדמה, נוכל לגלות את אוצרות הטבע היקרים החבויים בו כמו נפט, זהב ויהלומים ועוד…
יש יהודי שאנו מביטים עליו ורואים מדבר, יש יהודי שהוא מסתכל על עצמו ורואה מדבר ולכן הוא הולך לרעות בשדות זרים על מנת לקבל משמעות בחיים. תפקידנו הוא לחפור ולגלות את מרבצי האמונה והאהבה לה' החבויים בו. את היכולות שלו לתרום לתיקון העולם. תפקידנו לדאוג שגם הוא יחפור בעצמו ויגלה שהדשא שלו ירוק מהדשא של השני ולכן כדאי לו לוותר על החיפוש בשדות הזרים ולחזור לצור מחצבו. עדיף לוותר על אהבות זמניות שעוברות וחולפות מהעולם ולהתחבר אל אחיו – בני ישראל ואביו שבשמים שמשאירות את טעם החיים כל החיים.
זו הדרך שהרבי מליובאוויטש האמין בה והנחיל אותה לשליחיו ולכל האנשים שבאו להסתופף בצילו ולשמוע את דרכו. יהודים רבים שלא חפרו בעצמם נסעו ברחבי העולם למצוא את הדשא הירוק עד שהגיעו ל"בית של הרבי" המקומי הלא הוא "בית חב"ד" שבכל מקום. השלוחים, חפרו בהם ולימדו אותם לגלות את העוצמה הפנימית שלהם ושעם מאמץ נכון אפשר לגלות אותה ולחיות חיים אמיתיים.
פרופסור ראובן פוירשטיין, מומחה לפסיכולוגיה חינוכית (שימש פרופסור של כבוד באוניברסיטאות רבות ברחבי העולם) קידם שיטה ייחודית שבבסיסה, היא האמונה ביכולת האדם, לשנות את עצמו גם במקרים קשים במיוחד.
הוא אמר שהרבי ותורתו שמשו לו מקור השראה לשיטה שפיתח, בעקבות שיחות והתכתבויות הרבות שלו עם הרבי. הרבי תמיד נטע בו את האמונה בכוחות הנפש האצורים שבכל אחד והיכולת שלו להשתנות. אנו עומדים לפני עשרת ימי תשובה ופונים לה' בבקשה "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים" עלינו לדעת, שאל לנו לחפש את האדם הנכון שימצא לנו את החיים, אלא נהיה אנחנו האדם הנכון.
בעזרת השם, ביום ראש השנה, נתייצב כולנו באחדות ונעשה מאמץ לא להשאיר אף יהודי מאחור. כך נזכה לברכה שאותה מברכים בימי ההולדת.. "שנזכה לשנה הבאה"… שנה טובה ומתוקה.
