טורו השבועי על פרשת השבוע, של הרב יוסף יצחק לרר מתפרסם מידי שבוע בעיתון "יבניתון"

פרשת כי תבא – טוב נסתר וטוב גלוי

ראש השנה הוא יום הדין. מי אנחנו? מדוע דנים אותנו? ה' ברא את העולם והביא אותנו לתקנו ע"י קיום המצוות. על איזה תקן אנו כאן? בואו נפתח התנ"ך ונגלה שאנו כעבדי המלך, כפועלי המלך וכבניו.

מה יכול לגרום לנו לשמחה לאורך כל הדרך, למרות האתגרים והמכשולים שמוצבים בפנינו? בפרשתנו, פרשת כי תבוא מופיעה מצווה מאוד מרכזית. היא אינה מצווה פרטית אלא חיוב כללי. את המצוות צריך לקיים בשמחה. התורה, שמונה בפרשה עונשים קשים, מבהירה "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב" כלומר: עבודת ה' ללא שמחה היא פסולה. אך, כיצד עבד יכול לעבוד את אדונו בשמחה?

מי שעוזר לנו רבות להבין זאת, זו תורת החסידות, שהשבוע ביום י"ח באלול, חל ימי  ההולדת של מייסד תורת החסידות – הבעל שם טוב הקדוש ומייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי.

החסידות שמה דגש על השמחה של היהודי ונותנת לו כלים להגיע לשמחה. בפרשת הקודמת קראנו על חשיבות מחיית עמלק. עמלק – מלשון מליקה. הוא בא למלוק את הראש מהגוף ובכך ליצור נתק שימנע מההבנה השכלית השוכנת בראש לחלחל אל  הלב השוכן בגוף. הוא רוצה למנוע התרגשות, שתגרום לביצוע בשמחה מצוות שההבנה השכלית חייבה אותם.

אנו צריכים למחות אותו ולחבר את המוח ללב. חסידות, מעניקה לנו חומרים שירגשו את הלב. החומרים, אינם באים מעולם אחר או מתורה אחרת, אלא כולם טמונים בתורה ותורת החסידות מגלה אותם .

אחת הדרכים להגיע לשמחה נובעת מהבנת תהליכים הקיימים בעולם. יש אירועים קשים שאנו חווים אותם, שללא התבוננות מעמיקה אמורים להפיל אותנו, מהלכים שפוגעים ברצון שלנו להתקדם בחיים. פרשתנו מתחילה במצוות הביכורים, שבמהלכה אנו מעניקים את הפירות המובחרים מהיבול שלנו, פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל כמו ענבים, תאנים ורימונים. הביכורים הם מתנה שנותנים לה', המעניקם לכהנים. יש כאן הכרת הטוב על השפע שה' מעניק לנו. אנו עוצרים וחושבים, מהיכן השפע הטוב שזכינו בו? האם "כוחי ועוצם ידי" עשה זאת? האם השכל שיש בי נוצר מעצמו או שקבלתי אותו מתנה מאלוקים? נכון שאני יודע עם התכונות שלי כיצד לנצל את טבע העולם כראוי, אך מי העניק לי אותם? אנו לא מאמינים בשפע שאנו מקבלים אלא רואים בעיניים ומבינים בשכל, אם רק נרצה.

אדם שיודע להכיר טובה לאדם שעושה לו הרבה טוב, הוא מפסיק לבחון אותו לפי מעשיו אלא מחפש את הדרך למצוא טוב בכל פעולה ואם הוא לא מוצא, הוא מאמין שהבעיה היא שלו עצמו… כשאדם מכיר שה' הוא מקור הטוב לעולם, הוא לא יפָגע מאירועים שליליים שאמורים  לפגוע, אלא יחפש לאיזה מקום טוב האירוע יביא אותו.

לאחר אסון התאומים, ישבו קבוצת ניצולים שעבדו באותו בנין וסיפרו כיצד מקרים שהיו נראים באותו רגע שליליים – הצילו את חייהם. האחד סיפר, על הבוס שלו שיצא לשתות קפה ועוגה והמתין בתור ארוך שמאוד הכעיס אותו, אצלו זמן זה כסף וכל רגע שהוא מתעכב לריק גורם לו להפסדים. לפתע, גילה שאכן "זמן זה כסף" אך החיים שווים יותר מהכסף… וכן, על אשה, שאלמוני ברחוב שפך על בגדיה קפה, שיצר כתם והיא נאלצה לחזור לביתה להחליף בגד… הסיפורים אינם נגמרים, אך עלינו לדעת שגם במקרים שלא הצלחנו להגיע לסיבה הטובה שגרמה למקרה השלילי, יש משהו טוב כי ה' מעניק רק טוב.

למדנו בעבר, שגם עונש לוקח אותנו למקום טוב וגם מקורו נובע מהרצון לגרום לנו להיות במקום טוב.

מלבד ההבנה, שלא קורים לנו דברים לא טובים, קורה לנו לפעמים דברים שאנו לא מבינים את הטוב שהם אמורים לגרום. ישנו דבר נוסף מאוד משמעותי שאמור לגרום לנו לשמוח. להבין כמה אנו שווים איזו יכולת השפעה תוענק לנו בעולם.

ערב ראש השנה! נשמח להיות העבדים הפועלים והבנים. נשתדל לתקן את מעשינו, שלא נצטרך לקבל עונשים כדי להחזיר אותנו אל המסלול שטוב לנו. ונבקש מה' שנוכל לראות תמיד את הטוב והמתוק ולא נצטרך להאמין שגם הדבר ה"לא מתוק" אמור להצעיד אותנו אל המתיקות.

נגישות