האם האמונה היא כלי שלוקח אותנו אל המציאות האמתית, או כלי שדרכו אנו מנסים לברוח מהמציאות?
האמונה היא כלי מרכזי בחיי היהודי, כלי שמסייע לשרוד כיחיד וכעם, גם בתקופות שההישרדות הייתה כנגד כל הסיכויים. כעיקרון, האמונה אינה דבר שִכלי, אך רכישת ידע והבנה שכלית בהחלט מקרבים אותנו אליה.
משה רבנו, מנהיגו הראשון של עם ישראל, נקרא "רעיא מהימנא" – רועה האמונה. לכל יהודי, ללא יוצא מהכלל, יש אמונה השוכנת בתוכו, כדברי הגמרא: "ישראל מאמינים בני מאמינים". פעמים, אמונה זו יכולה להיות מכוסה עמוק בתוך רגשות הלב ואף ברגע האמת, כאשר יצר האדם משכנעו לעשות מעשים הנוגדים אותה, הרגש נשאר כבוי והאדם נכשל. משה רבנו, מנהיג כל העם, העניק את האמונה שחודרת אל הלב ומחברת את הרגש אל השכל ובכך, יפעל לפי צו מצפונו היהודי. הוא מעיר את האמונה החבויה.
בהיסטוריה היהודית, ידועים שני אירועים שבהם האמונה ניצחה ובעקבותיהם אנו חוגגים את חנוכה ופורים, שתי תקופות שבהם ניסו בכל מחיר להרחיק את היהודים מיהדותם. בשני מקרים אלו לוּ היהודים היו מתרחקים מיהדותם, לא היו פוגעים בגופם, והנה, דווקא שם החל תהליך הפוך – חיזוק האמונה. בימי מרדכי ואסתר, לא רק שלא המירו דתם אלא במסירות נפש למדו תורה ומהתוצאות – מהניסים שאירעו לאבותינו – אנו נהנים עד היום לחגוג את הניסים.
כמשה בדורו, כך בכל דור יש את המנהיג המעניק את האמונה. בשושן הבירה נתן מרדכי היהודי את הכוח להמשיך ולפעול בהתאם לאמונה היהודית. בתחילת השבוע, חל יום הסתלקותו של הרבי, שהעניק לעם ישראל, בדור שאחרי השבר הגדול – השואה – את האמונה הגדולה. עד היום, צבא שליחיו, ההולך ומתעצם משנה לשנה ברחבי העולם, יהודים רבים ברחבי העולם זוכים להיפגש עימם וליהנות מהגשמיות והרוחניות שהם מעניקים להם במאור פנים. הוא לא רק פעל למען האמונה בה' שתהיה אצל כל יהודי ללא יוצא מהכלל, אלא האמין ביכולות של כל יהודי, שעל כך מעידים מאות האלפים שביקרו אצלו, או שזכו ממנו למענה בכתב, בו הצליח להעצים בהם את היכולות שהיו חבויות בהם, כאשר הראה להם את האמונה הגדולה שהוא מאמין בהם.
על חשיבות האמונה של המנהיג בעמו אנו למדים בפרשת השבוע, פרשת חוקת, שאחת מהסיבות שמשה רבנו נענש שלא יכנס לארץ ישראל נבעה מכך שאיבד את האמונה בעם כשאמר "יען אשר לא האמנתם בי".
גם היום ודווקא היום עלינו להתחבר יותר למנהיג הדור. ישנם אנשים הטוענים שהם פועלים בהתאם להגיון והשכל הקיים בהם והאמונה שייכת לאנשים לא נאורים. המילים אולי יפות, אך המציאות מראה אחרת. אין זה סוד שהסיבה היחידה ששמרה על ההישרדות של העם שלנו היא החיבור לבורא עולם על ידי קיום תורתו ומצוותיו. כל דבר אחר שהיה בעם שלנו היה קיים גם בעמים אחרים שנעלמו מהעולם. אפשר להבין בהיגיון יהודים שאינם שומרים את כל התורה והמצוות, כי ה' נתן לנו "במתנה" את היצר הרע שמושך אותנו להנאות גשמיות בעולם הזה ופעמים רבות על חשבון קיום רצון ה'.
ישנם יהודים ומנהיגים המנסים לחתוך את האילן עליו הם יושבים. מנסים להפיל את החומה הביולוגית היהודית שאמרה שיהודי הוא זה שנולד לאם יהודיה או שנתגייר על פי ההלכה היהודית. מנסים למחוק את השבת שהיא האות בינינו לבין ה', מנסים בכל דרך לתמוך באויבים שלנו ואף מקבלים מחיאות כפיים מאומות העולם… לא הגיוני…
מהרבי אנו לומדים לזעוק ולצעוק ולומר להם, אתם לא הגיוניים אתם טועים חיזרו בכם! ובמקביל לזכור שבתוכם שוכנת האמונה היהודית ויתכן שאנו אשמים שלא הצלחנו ללבות את הגחלת העמומה שבהם.
אנחנו נמצאים בתקופה הדומה לאונייה שמפליגה בים סוער, ישנם שני תנאים שהמסע יעבור בשלום, רב חובל טוב שיודע להתמודד עם הגלים ומלחים הממלאים אחר הוראותיו, וכמובן הכרת היעד אליו מפליגים כדי לקבל כוח לעמול ולהגיע למטרה. אנו שטים אל הגאולה השלימה. רב החובל הוא המנהיג, דרכו של הרבי מנהיגה אותנו ומלמדת אותנו מהו היעד. שנזכה כולנו יחד להגיע ליעד הנכסף בקרוב.
