טורו השבועי על פרשת השבוע, של הרב יוסף יצחק לרר מתפרסם מידי שבוע בעיתון "יבניתון"

פרשת -חג הסוכות חג אחד – עם אחד

ערב שבת קודש חג הסוכות. עברנו את יום הכיפורים עם אמונה שיום כיפור מחל לנו על כל עוונותינו, אך צריך לשים לב לכוכבית – רק  עברות הקשורות לקשר הישיר שלנו עם ה', עברות "שבין אדם למקום" נמחלים, אך "עברות שבין אדם לחברו" חייבים לבקש מחילה וסליחה של הנפגע בטרם ה' ימחל לנו.

בקשת סליחה אינה מושג ששייך רק לימי הסליחות ונכנס לאחסון עד השנה הבאה, אלא משפט שבימי הסליחות יותר שמים דגש עליו. הוא אינו משפט שבו אנו פונים רק אל הזולת, אלא משהו שבאמצעותו פונים גם לעצמנו. זהו גם מצב נפשי של מבקש הסליחה שמשנה את קו המחשבה וההתנהגות למול הזולת. אם זה יתבטא רק בפה, בקשת הסליחה הבאה, שתנבע מפגיעה נוספת בזולת, תהיה רק עניין של זמן.

הבעל שם טוב מלמד אותנו שכל חיסרון שאדם רואה אצל הזולת נמצא אצלו. ומדוע? כי אם לא היה לו עצמו את החיסרון לא היה מרגיש זאת אצל הזולת. על האדם להתבונן בחסרונותיו הנובעים ממספר סיבות: על המחשבה שמגיע לו הכל, על התנשאות הנובעת ממחשבה שכישוריו גדולים משל מאחרים וכדו'. כאשר יגיע אל האמת שהוא טועה במחשבותיו, יכול להיות שלא יצליח לסלוח לעצמו על החסרונות הללו ולכן גם לא ימצא סיבה מוצדקת לסלוח לשני על חסרונותיו, אך אדם הסולח לעצמו במקביל לתיקון מידותיו הוא יוכל ביתר קלות  לסלוח גם לשני.

אנו אחרי יום הכיפורים אך נמצאים בחברה טעונה מאוד שלצד הפגיעה האישית הנגרמת בין אדם לחברו ישנה פגיעה של קבוצות שחובטות אחת בשניה על מנת להצדיק את המעשים שהם עושים. לצערנו, יום כיפור לא עצר את המחלוקת. אמנם ביום זה ראינו את היופי של עם ישראל כיצד יהודים רבים מרגישים שהאינפוזיה שמחברת אותם ליהדות נמצאת בתפילות יום הכיפור בבית הכנסת, כאשר מאות אלפים לא ויתרו וגדשו את בתי הכנסת הפתוחים. אך בכל זאת ביום שאחרי הדו-קרב נמשך…

הערב אנו נכנסים לחג נוסף שנותן לנו עוד טיפים כיצד לנצח יחד. שתי המצוות המרכזיות בחג מייצגות את השלום והאחדות. בעוד שביום כיפור בכל נדרי או בנעילה שהינו יחד בבגדי לבן בבית הכנסת וכשהחלפנו לבגדי החול וחזרנו כל אחד למקומו – ההבדלים שבינינו נתגלו מחדש.

מצוות חג הסוכות מציגות את הפסיפס של העם – מצוות ד' מינים. המדרש מלמד שכל אחד מהמינים מסמל סוג אחר של יהודי. הלולב – מסמל את היהודי המקיים מצוות אך משקיע פחות בלימוד תורה כתמר פרי הלולב שיש בו טעם אך אין בו ריח. ההדס – מסמל את היהודי המשקיע בלימוד ופחות במצוות ומעשים טובים כי יש בו ריח ואין בו טעם. באתרוג – יש את שתי המעלות, תורה ומעשים טובים, שהם טעם וריח, ובערבה – אין אפילו מעלה מעשית אחת ללא טעם וללא ריח. בחג נוטלים את כולם יחד כאשר כל אחד נשאר מה שהוא. יתרה מזו, אם נחליט לוותר על אחד מהם לא קיימנו את המצווה.

הרבי מליובאוויטש הרבה לדבר על דברי המדרש והנחיל זאת לחסידיו ברמה המעשית. את המצווה המעשית בחג הסוכות עם ד' המינים הגשמיים אמורים לקיים בכל השנה ועם ארבעת סוגי היהודים ולהבין שכל יהודי בין אם הוא מבאי בתי הכנסת או מבאי ההפגנות עלינו לקבל אותם בשביל האחדות האמיתית בעם. איני יודע כיצד נחגוג השנה את חג שמחת תורה שסמל חג זה הדגש בו שיש מקום לכל היהודים! אנו חוגגים ורוקדים עם ספר סגור בניגוד לספר הפתוח שהלימוד בו משתנה בין סוגי היהודים, הרי בשעה שהוא סגור כולם שווים בו ועימו.

גם הסוכה מיועדת לכל האזרח בישראל. נכון שהשנה כל אחד יחגוג בביתו ובסוכתו, אך בואו ונביט עם הפנים אל העתיד, נשתדל לא לפגוע באיש, נתאחד כולנו, נדאג לסלוח לכולם ונזכה לרפואה שלמה בקרוב.

נגישות