בפרשה הקודמת נחשפנו לקורות חייו של יעקב אבינו שנאלץ לעזוב את בית יצחק אביו מפני שאחיו עשיו קם להורגו והוכרח לרדת לחרן. יעקב אינו מחפש כיצד לחסל את אחיו עשיו, אלא מחפש דרך כיצד לסיים עם האיום של עשיו ולחזור לחיק משפחתו, עם המשפחה המפוארת שהקים בחרן.
בפרשתנו, פרשת וישלח, נאמר: "וישלח יעקב מלאכים אל עשיו". במילים אלו רואים כיצד הוא מחפש כל דרך להתאחד בשלום. הוא מקווה שהתנהגותו של עשיו השתנתה.
יצחק, חופר הבארות, מלמד את יעקב ואת כל בניו כיצד להביט על הזולת. כאשר מביטים על האדמה רואים לפעמים רק חול וסלעים, אך כאשר מביטים אל עמקי האדמה מגלים את המים החיים הקיימים שם. יצחק ידע להביט אל עמקי האדמה ולעמול להזיז את כל המכשולים כדי שהמים החיים ינבעו החוצה.
לא רק בעומק האדמה ידע יצחק להבחין אלא גם בבני האדם. זו גם הסיבה שיצחק רצה לברך את בנו עשיו. הוא הכיר את כל תעלוליו, אך ידע גם להביט לשורשו, לכוחותיו הפנימיים. יצחק רצה לגלות את כוחותיו הפנימיים של עשיו, אך רבקה הבינה שנכון לרגע זה – הברכות יסייעו רק להתנהגותו החיצונית השלילית ולכן עדיף שהברכות יעברו ליעקב.
יעקב, כאביו יצחק, גם הכיר את שורשו הרוחני של עשיו ולכן גם הוא לא רצה להשבית את עשיו אלא קיווה שהוא ישנה את מעשיו ועל כן שלח מלאכים על מנת להתחבר עמו, המלאכים באו ואמרו שפנימיותו של עשיו עדיין מכוסה בהתנהגותו השלילית.
יעקב התכונן למפגש בשלושה אופנים: בדורון על מנת לפייסו, בתפילה שלא יפגע ולא ייפגע וליתר ביטחון גם למלחמה.
לכל אדם יש את העשיו הפנימי שלו, המנסה לפגוע בו ולהסיתו מדרך המלך – נפשו הבהמית. תפקידנו לא להשביתה אלא לגייס את כוחותיה לעשייה חיובית כדברי הנביא "רָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר" ונבאר: השור יש לו כוח חזק שיכול לגרום לנזקים כבדים והחכמה לנצל את כוחותיו לעשייה חיובית, כדוגמת חיבור השור למחרשה על מנת לחרוש את האדמה ולהכשירה לזריעה.
הרמב"ם, העוסק בזמן הגאולה, מביא
את הפסוק: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וכו'" כלומר – לא צריך
להשמיד את כלי המלחמה אלא לעשות להם הסבה מקצועית. מהטנק אפשר להוריד את הצריח
היוצר הרס ולחבר את הזחל למחרשה, את חומרי הנפץ אפשר להחזיר למטרתם המקורית (של
ממציא הדינמיט אלפרד נובל) להוריד מכשולים כאשר סוללים כביש בדרך הררית.
גם בכיתת הלימודים, כשאנו רואים ילד מאוד פעיל שמפריע למהלך התקין של השיעור, לא נשבית אותו על ידי שנוציאו מהכיתה אלא ניתן לו מטלות בתוך הכיתה שיעצימו אותו ויגרמו לו רצון להמשיך להיות שותף בשיעור, ומדוע? כי אז, מזהים את היכולות שלו ולא מביטים רק בהתנהגות העכשווית שנובעת מחוסר ניתוב נכון של הפוטנציאל הגלום בו.
מאבות האומה אנו למדים כיצד להסתכל על יהודי, שעל פניו מתנהג לא בדרך הישר, אם ננסה לפגוע בו ולייסר אותו על התנהגותו הלא ראויה, לא תהיה לנו את היכולת לשנות את דרכו כי הוא ירגיש שאנו פוסלים אותו ויתרחק מאיתנו. אך אם נחפור אל תוכו ונגלה לו שהוא בן אברהם, יצחק ויעקב ואנו מאמינים שתוכו מלא טוב, הוא בהחלט ירגיש קרוב אלינו ואולי יתחבר לרצוננו להוציא החוצה את הטוב הטמון בו.
סיפור מהחפץ חיים מלמד אותנו כמה חשוב להעניק אהבה לזולת ולא לדחותו. יום אחד פנה החפץ חיים למלמד ב'חדר' ואמר לו שבגללו מליון יהודים עוזבים את מקור חוצבם. הלה לא הבין כמה "מוכשר הוא" והחפץ חיים הסביר לו שבזמנו דחה את "מנדלה טרוצקי" שעזב הכל והצטרף אל הקומוניזם וברוח השוויון הצליח להשפיע על יהודים רבים ללכת בדרכו…
יעקב גילה שעשיו עדיין לא השתנה, הוא התרחק ממנו כדי שלא יינזק אך המתין בכל רגע לשינוי המיוחל אצל עשיו. את השני לא תמיד נוכל לשנות אך האדם בעצמו צריך בכל רגע ליצור שינויי אישי בדברים הדרושים תיקון להתחבר אל מקורו הפנימי המאיר.
כדאי לנסות! רק טוב יצא מזה.
