כתוב במשנה "כל הקורא את המגילה למפרֵע לא יצא". למילה למפרע ישנם כמה פירושים, המשנה מתכוונת לאחד שקורא את המגילה לא לפי סדר הכתיבה. ולכן לא יצא ידי חובה. אך משמעות נוספת למילה למפרע' נמצא בדברי בעל שם טוב שמי שקורא את המגילה רק כסיפור היסטורי משמח שאירע לפני אלפי שנים ואינו מביט מה סיפור המגילה מספר לנו – כאן ועכשיו – לא יצא ידי חובה.
סיפור המגילה זה הסיפור שלנו. עם ישראל מקבל את התורה בהר סיני אך לא הייתה לו הבחירה החופשית האם לקבל התורה או לא. חכמים אומרים שהקב"ה "כפה עליהם הר כגיגית" ופירושו – שהרעיף עליהם אהבה וחיבוק שלא יכלו להגיד "לא" לקבלת התורה. אך המבחן האמיתי של העם היה בזמן אחשוורוש, כשהקב"ה הסתתר מהעם. ודווקא אז, למרות שיכלו להודיע שהם מוותרים על יהדותם ובכך המן לא היה גורם להם כל רע, אך עם ישראל בחר בה' בדבקות ונאמנות אליו גם בסיכון נטילת החיים.
יהודי הוא בן חורין להחליט למי הוא רוצה להיות עבד ולמי להשתעבד. בתקופת אחשוורוש, העם החליט להיות משועבד לאחשוורוש ואז נפלה עליהם גזירת המן. עם ישראל הוא "כבשה בין שבעים זאבים" וכאשר מוותרים על הרועה – מלך מלכי המלכים – ובוחרים באחשוורוש, הזאבים רואים בנו טרף קל. בהנהגת מרדכי, בני ישראל שינו כיוון והחליטו להשתעבד אל ה', גם בסיכון איבוד החיים הגשמיים ואז אכן, הרועה חזר להנהיג אותם ודאג להצלתם מגזירת המן.
"אדם לעמל יולד", אדם נולד בשביל להילחם, אך סוד הניצחון תלוי בשני דברים עיקריים: האחד – לדעת מהי המטרה שבה צריך לדבוק ועבורה נלחמים וכיצד פועלים על מנת להגיע אל הניצחון . השני – מהם הכלים העומדים לרשותנו כדי לנצח.
בפרשת ויקרא אותה נקרא השבוע, התורה מתחילה בפסוק "אדם כי יקריב מכם קרבן לה', מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם". התורה מציבה גם את המטרה וגם את האמצעים. המטרה – להתקרב אל ה'! כל יהודי בעת הולדתו, כשהנשמה מתחברת אל הגוף הגשמי באופן ממילא נוצרת מציאות שהיא מתרחקת מהאלוקים ומלחמתו של היהודי היא להתקרב אל האלוקים יחד עם הגוף ובסיועו.
הקרבת הקרבן באה לקרב בין האדם לבוראו. בטבעו, יהודי מחובר אל ה' בוראו, כפי שהבן מחובר אל אביו מולידו, אך ה' איתגר את האדם וחיבר לנשמה גוף ונפש בהמית, המנסים לחברו להנאות חיי העולם הגשמיים ועל ידי כך להרחיקו מהחיים הרוחניים. הקרבן הרוחני גורם לנטרל את האגו האישי שלו מהנפש 'הבהמית' שלו.
הקרבת יצריו הגשמיים, הדומים ליצרי הבהמות השונים, גורמים לו להקריב את האגו, לראות שכל מטרת החיים זו הענקה לזולת, החיים הם רק אמצעים שעמם נוכל למלא אחר המטרה.
בשבועות הללו נחשף העולם כולו לשליחי חב"ד באוקריינה ההולכים בדרכו של הרבי המנהיג והמצביא. כאשר אריק שרון שהה אצל הרבי ושאל אותו מדוע הוא לא עולה לארץ ישראל, ענה הרבי: כאשר ישנה אוניה טובעת, רב החובל לא בורח ראשון אל חוף מבטחים אלא נשאר עד שאחרון הנוסעים ניצל. עם ישראל בעולם נמצא בסכנת הכחדה, נישואיי התערובת גורמים לאיבוד של דורות קדימה שלא יחזרו… הרבי חשב על כל יהודי בכל פינה בעולם, לעזור לצרכיו הגשמיים אך גם לשמר אותו כיהודי על ידי הצתת ושמירת הגחלת היהודית הנמצאת אצל כל יהודי.
אך טבעי הוא ששלוחיו, הדבקים בדרכו, מתנהגים כרב חובל. כשהם יצאו למקום שליחותם בערי אוקראינה הם הקריבו את הרצונות האישיים שלהם, עזבו את ביתם ומקום הולדתם, והלכו אל הלא נודע למען אחים שהם אינם מכירים. גם כעת, הם היו האחרונים לצאת.
מסירות הנפש של העם לאורך כל הדרך, שבלטה בימי מרדכי, והמסירות המיוחדת של שליחי חב"ד נובעת מאותו עניין: מהקרבת הקרבן, הקרבת האגו. כאשר אדם מצליח לנטרל את האגו הרואה עצמו במרכז העולם ושהעולם צריך לשרתו, הוא מסוגל להתקרב אל ה' ולהקריב עצמו לזולת, גם במחיר הקרבת חייו.
