כיצד מתמודדים עם יהודים הדרים במדינת היהודים ומנסים לערער את יסודותיה היהודיים .
הציבור ברובו, גם אותם אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, מכירים במסגרת היהודית המשמרת ותשמר את העם היהודי ולכן, על אף שבחיים הפרטים אינם מקפידים לשמור את כל המצוות – מכירים הם בחשיבות החיתון היהודי, בשמירת הכשרות ואף בשמירת השבת במסגרות הציבוריות.
פרשת השבוע "פרשת ויצא" מלמדת אותנו כיצד להתמודד. ראשית, אסור בשום צורה לייצר שנאה כנגד יהודי שאנו לא מסכימים עם דעותיו. חובה בכל דרך לעשות מאמץ למנוע ממנו ללכת בדרך שאנו בטוחים שהוא שוגה בה. גם אם אנחנו חושבים שהרפורמים בדרכם מביאים לידי התבוללות איומה בעם ישראל הגורמת לנישואי תערובת ומזנבת בעם ישראל כשואה האיומה, עלינו להילחם בדרכם בכל הכלים העומדים לרשותנו ויחד עם זאת לנסות לקרבם לאבינו בשמים.
מה שמקשר ומה ששמר אותנו בכל הדורות כעם, זה לא ממשל עצמאי, כי רוב אלפי השנים של קיום העם היהודי לא היה שלטון יהודי, גם לא השפה משותפת המאחדת, כי הרי הארמית, הערבית והאידיש היו שפות שעם ישראל השתמש בהם. וגם לא מיקום גיאוגרפי, כי הרי, רוב השנים, עם ישראל לא היה בארצו, אלא דבר אחד ויחיד – התורה והמצוות.
בשבועות האחרונים קראנו בפרשיות השבוע על התמודדות החיים של אברהם ויצחק ולמדנו מהי אהבה. למדנו שאהבה תנצח רק עם נאמץ את דרך האבות בצורה משולבת. אברהם – איש החסד הרעיף אהבה ללא גבולות, אהבה שיכולה ליצור גם נזקים, בדוגמת המים , שברגע שהם ניתנים ללא גבול הם יכולים ליצור מבול. יצחק מייצג את מידת הגבורה שעוצרת גם את הנתינה החיובית באם הדבר לא מגיע למקבל. אך כאשר מידתו של יצחק משתלבת עם מידת אברהם אפשר להנות משני העולמות, כלומר, גם לקבל מעבר למה שמגיע – חסד וגם לא להינזק מהצפת יתר ע"י הגבורה שמגבילה. כהמחשה אפשר להביא את הסכר שעל הנהר שמטרתו להגביל את כמות המים הזורמת ובזכות זה אין הצפה ונזקים מהמים.
גם בחינוך אנו צריכים לאהוב בצורה המשולבת ולא לפנק. בפינוק אנו דואגים לתת לילד את הסיפוקים שלו. באהבה אנו מעניקים לילד את הצרכים שלו ועובדים על דחיית סיפוקים. אנו מפעילים את מידת הגבורה לצד החסד ודואגים שלא לתת לילד כל מה שהוא רוצה ומצד שני לגרום לילד להרגיש שהדברים שמונעים ממנו נעשים בגלל אהבה אליו. אם נהיה בוגרים ונביט אל העתיד נוכל לדאוג לדחיית סיפוקים על מנת לבצע דברים שישמרו על נצחיותנו ונצחיות עמינו.
בפרשת השבוע, אנו מגיעים אל האבא השלישי – יעקב. ממנו אנו למדים שהתמודדות עם החיים ולו הקשה ביותר אינה באה לפגוע לנו בחיים אלא זה חלק מהחיים ואף ההתמודדת תרומם אותנו. יעקב יוצא מבאר שבע מהעיר שהמנוחה והנחלה קיימת שם. אפשר לשמור על תורה ומצוות ללא כל הפרעה, אבל הוא יוצא לחרן, למקום של התמודדות עם קשיים גשמיים ורוחניים. למרות שעבד קשה כדי לשמר את מטרות חייו, בסופו של מסע הוא יוצא עם משפחה לתפארת, שנים עשר ילדים שמאמצים את דרך אביהם, רכוש גדול למרות שהמעביד שלו (לָבן), לא הפסיק לנקוט באמצעים על מנת לנשלו מהרכוש.
יעקב אבינו, הוא אבי האומה שבו משולבים מידת אברהם ויצחק בצורה מובנת . נתינה מעבר למגיע אך ביחד עם זאת גם כמות שלא תזיק. לאהוב ואף להעניק מעבר למגיע ,אך להזהר שאהבה לא תעניק לגטימציה למעשים השלילים של הזולת.
דרכו ורצונו של יעקב לא הייתה למחוק את אחיו ששנא אותו שנאת מוות אלא הוא ייחל לראות אותו לידו לאחר שישנה את התנהגותו כדברי דוד המלך בתהילים "יתמו חטאים מן הארץ" חטאים ולא חוטאים.
לכן למרות שעשיו רצה להרוג את יעקב – הוא לא חיפש דרך להרוג את עשיו אלא לשנות אותו. בפרשה הבאה יעקב מתפלל שבמפגש עם אחיו לא יהרג אך גם שלא יהרוג. מיעקב נלמד לאהוב גם את מייצר השנאה . כי בהחזרת שנאה לצד השני לא נגרום לשינוי חיובי .
