השבת נקרא את פרשת וילך, השנה כמו בשנים רבות פרשה זו נקראת בתוך עשרת ימי תשובה, אלו הם עשרה ימים שבהם הדלתות פתוחות לרווחה לכל מי שרוצה לשוב לבורא, ושבת זו נקראת 'שבת שובה'.
תשובה אמיתית דומה לתרופה הומאופתית ולא קונבנציונלית. יש שתי דרכים להתמודד עם מחלות. האחת – המוקבלת, כאשר הגוף מותקף על ידי חיידקים, מאתרים את סוג החיידק ונותנים לו אנטיביוטיקה שתמית אותו. החיסרון בכך, שהתרופה מחלישה גם את הגוף ולא מונעת מחיידק אחר לתקוף הגוף.
הדרך השניה – היא הדרך הלא קונבנציונלית, לקחת אמצעים לחיזוק הגוף כולו, לחזק את חומת המגן של הגוף שימנע מכל האויבים להיכנס.
כשיהודי עובר עבירה מסויימת, יש דרך שיכולה לתקן את העבירה הנקודתית שבה הוא נכשל, אך בזאת אינו מחזק את הגוף שלא ייפול על ידי עברות אחרות.
הרבי הזקן, בספר 'אגרת התשובה' מסביר, שמהות התשובה לא נעשית על ידי סיגופי הגוף או תעניות ואף לא על ידי הוידוי, אלא על ידי החלטה המגובה ברגש הלב שלא יחזור למרוד ב"מלך מלכי המלכים" כאשר עובר על רצונו המופיע בתורה ובמצוות.
התשובה אינה רק בפעולה כירורגית, לגרום לאדם שלא יכשל שנית אלא, בתיקון ה'כשל הכללי' שמרד במעשיו ברצון השם והתשובה היא 'החלטה כללית', שלא יכשל בשנית ח"ו במרידה נוספת ברצון ה'.
אכן, זו הדוגמא של הרפואה האלטרנטיבית. חיזוק הקשר עם ה' תגרום, שברגע האמת כשהיצר ינסה להכשילו בכל עבירה שהיא, הוא ידחה אותו ויעדיף לוותר על הנאה רגעית מול הנאה נצחית – הנאה מהיחסים הקרובים והתקינים עם מלך מלכי המלכים.
הרב יונתן זקס, רבה של אנגליה, היה אחד הקולות היהודיים המשפיעים בעולם. אבל הרב זקס לא נולד בבית של מנהיגים ולא סומן מראש להובלה רוחנית. הוא סיפר על הרגע שהפך אותו למה שהוא. כסטודנט צעיר סיים לימודי פילוסופיה בקיימברידג' וחש בלבול אמוני. המרצים היו גדולי האתאיסטים בעולם והוא חש ספקות קיומיים בכל. חברים המליצו לו לנסוע לאמריקה להתייעץ עם רבנים.
הוא נפגש עם גדולי הרבנים באמריקה ואצל כולם התנהלה השיחה אותו הדבר. הוא שאל שאלות והם ענו. בסוף הביקור הגיע לשיחת יחידות עם הרבי מליובאוויטש. הוא כבר היה רגיל לשאול שאלות ולצפות לתשובות. ואז התהפך אופי השיחה. הרבי החל להפנות אליו שאלות: "כמה סטודנטים יהודים לומדים בקיימברידג'? מהם יודעים על היהדות שלהם? מה הנך עושה כדי שהם יידעו יותר"?
הרב זקס לא היה חסיד חב"ד ולא בא במטרה להפוך להיות 'שליח', הוא בסך הכול היה סטודנט צעיר שתקוע בתקופה מבולבלת בחייו ועשה את אשר אנשים עושים במקרה הזה: הם עונים תשובות מסובכות כדי להמשיך לא לעשות שום דבר… הוא אמר: 'בסיטואציה בה אני נמצא, אינני פנוי להתרכז במטלות עליהן הצביע הרבי'. הרבי הגיב: 'אינך נמצא בשום סיטואציה. אתה הכנסת את עצמך לסיטואציה הזו, וכשם שנכנסת אליה ביכולתך לצאת ממנה ולהיכנס לאחרת…'
קבלת אחריות על החיים היא הדרך למנהיגות. היא ההבנה שמה שנעשה הוא זה שיקרה ובמקום לחפש את האדם הנכון, מוטב להיות האדם הנכון.
כדי שלא נעשה כל שנה צחוק מעצמנו ונחזור בתשובה על אותם עבירות ששבנו בהם בתשובה בשנה שעברה. עלינו לדעת לקחת אחריות ולא רק להודות באשמה.
אנו חייבים להכיר את היכולות שלנו. בניגוד לבעלי חיים שהם מתוכנתים, שאין להם בחירה חופשית, כלומר, יכולת להחליט להימנע מלעשות דברים – האדם קיבל בחירה חופשית, הוא מסוגל לשלוט על הרצונות שלו ולקחת אחריות. לקחת אחריות אינה מסמלת חולשה אלא עוצמה. לא נשאבתי למעשה אלא החלטתי לעשות ועכשיו אני מבין שטעיתי ואני מסוגל לקבל החלטה שונה שתתקן את מעשיי.
בשבת תשובה, נוריד את המסך המעלים מאיתנו את מקור החיים שלנו. נכיר את מקור חיינו ונשוב בתשובה שלימה שתחבר אותנו אל המקור ולא נשאר כל הזמן בחיקוי הלא מוצלח…
