השבת, נסיים לקרוא בחומש בראשית. בניגוד לסיפורים המופיעים באתרי החדשות – שאולי עושים הרבה רעש ביום עלייתם על המרק מי אתם אפרים ומנשה? ע, אך נדחים לאחור כאשר מגיעות חדשות טריות של יום המחר ומשכיחות את אירועי האתמול – הרי בתורה כל סיפור הוא חדשותי ולכן עלה על הקלף של ספר התורה ואינו נשכח לעולם כי הוא מעביר מסר מהעבר, להווה ולעתיד ומידי שנה הוא מאיר את הזיכרון שלנו.
לידתו של עם ישראל ארעה בעת יציאת מצרים, אך חבלי הלידה החלו כבר כשאברהם אבינו הכיר את בוראו. יוסף הורד למצרים על מנת להכשיר את הקרקע ללידה. להכשיר את משפחת יעקב, כי הרי "עם" נוצר ממשפחות וכאשר המשפחות בריאות העם בריא.
בשבוע שעבר הסתיים מהלך שליווה אותנו מספר פרשיות, התנכרות יוסף לאחיו בעת שבאו לרכוש מזון. יוסף מוגדר בתנ"ך כצדיק לצד נח שנקרא כך . האם כך מתנהג צדיק? מדוע הוא לא עשה עמם 'סולחה' מיד כשהגיעו למצרים?
שאלה זו מתחזקת, כי גם אם יוסף רצה לנקום בהם, מדוע אחיו בנימין ואביו יעקב היו צריכים להיות באותה התנכרות? והרי לא פגעו בו במאומה?
יוסף אכן היה צדיק, יוסף רצה לראות משפחה שלימה ומלוכדת ובהתנהגותו עם אחיו רצה למחוק לחלוטין את הכתם שנוצר בעקבות מכירתו למצרים. יוסף, כבר בהתחלה מחל לאחיו בלב שלם על שמכרוהו למצרים כי הוא ראה בזה מהלך אלוקי שדרכו הוא נהיה המשנה למלך, שדרכו יכול היה לדאוג לכך שהעולם לא יעבור שואה בעקבות הרעב ואביו ואחיו יקבלו את כבודם הראוי במצרים, כפי שאמר "כי למחיה שלחני". מטרתו הייתה שהם גם יתחרטו חרטה גמורה על מעשיהם ולא יביעו חרטה רק בגלל המציאות החדשה שנוצרה והחשש שיענישו אותם.
ואכן ,המהלכים שיצר הוכיחו שהם חזרו בתשובה בחרטה גמורה על העבר והשלום והאחווה שרר ביניהם. בתחילה האשימם בריגול. "מרגל" חי בשקר ובהכחשה ובזהות בדויה והאחים כל השנים חיו בשקר באמירתם השקרית לאביהם ש"טרוף טורף יוסף" ומיד בהמשך כאשר שם אותם בבית המעצר שבסופו של יום הם נאלצו להיפרד משמעון ולחזור לביתם ללא אח ולחוש את היום שבו באו לאבא ללא אח – כי אז – המציאות הציפה לאחים את העבר והם מתוודים על כך ומתחרטים מעומק הלב. כאשר בנימין נאסר בעקבות מציאת הגביע באמתחתו, יהודה לא מוותר על בנימין, למרות שיכל לחשוב שאכן הוא גנב ובא על עונשו, אלא במסירות נפש ובסכנה גדולה עומד מול יוסף ומודיע שאינו זז ללא בנימין. לא מוותרים על אף אח, כזו היא משפחה מאוחדת. שבה קשר, שלום ואחווה אמיתית בין האחים.
עשרים ושתיים שנה קודם לכן, יוסף מקבל פקודת מבצע מאביו "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר" ואכן, עכשיו, הוא יכול לומר לאביו שהשלום והאחדות הגיעו.
אצל בני יעקב, הקנאה והכבוד נהפכו לכבוד ופרגון, וזאת בניגוד לעבר, כי מאז בריאת העולם, הקנאה בין אחים גרמה לדברים קשים ואף לרצח קין את הבל וכדו'. בפרשתנו, פרשת ויחי, אנו מגלים עליית מדרגה חיובית כאשר בני יוסף מנשה ואפרים הולכים להתברך אצל הסבא יעקב. בכור בניו של יוסף היה מנשה ואך טבעי הוא שהוא ישב מצד ימין, אך יעקב הושיב את אפרים מצד ימין ואת מנשה הבכור מצד שמאל.
יוסף ניסה להסביר לאביו שמנשה הבכור, אך הסבא יעקב עמד על כך שהוא רואה באפרים הצעיר מועדף, למרות שהדברים הללו בעבר יצרו בעיות של קנאה כמו בסיפורי יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו. אך כעת, דור ההמשך – מנשה ואפרים – קיבלו זאת בהבנה ללא כל קנאה. זו הסיבה שיעקב מברכם בברכה שבעתיד כל אב יברך את בניו בברכת "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה".
האיחוד בין אחי יוסף ככלל והתנהגות בני יוסף בפרט הכשירה את הקרקע לקראת לידת העם – עם בריא ומאוחד. בואו נתנהג כולנו כאפרים ומנשה נראה את טובת הזולת ונדאג לטובתו ולא נתפלג בשם הדאגה לעם כפי שנעשה עכשיו.
